תיק זה נפתח עם הגשת בקשתה של המבקשת ל-"מתן צו עשה זמני". לא הוגש כתב תביעה.

במסגרת הבקשה טענה המבקשת, כי גילתה במפתיע קיומו של חוב הרשום על שמה בעיריית עכו (המשיבה), בעניין דירה שירשה עם אחיה מאמה המנוחה, ואשר אותה מכרו היורשים עוד בשנת 2005. על פי הנטען, לאחר מכירת הדירה הועברו הזכויות בה כדין, לאחר הסדרת כל הנחוץ, בין היתר – בעירייה. המבקשת ניהלה שיחות רבות עם נציגי העירייה, וכך נודע לה כי בשנת 2008 נעשתה שומת היטל השבחה, ונשלח אליה מכתב שבו נדרשה לשלם את החוב. לטענת המבקשת, מכתב זה לא התקבל בידיה כלל, ואילו התקבל הייתה מטפלת בנושא זה מכבר. לבקשה צורפו מסמכים רלבנטיים (צו הירושה, הסכם המכר, שומת היטל ההשבחה ומכתב הדרשה לתשלומו).

המבקשת עתרה – "בכל לשון של בקשה לעזור לי לפתור סוגיה זאת".

על פי החלטת ביהמ"ש הוגשה תגובת העירייה.

בתגובה נטען, כי על אף קיומו של היטל השבחה, מסיבות שאינן ברורות, ניתן למוכרים אישור שגוי אשר איפשר את העברת הזכויות בדירה במרשם המקרקעין. כעת, לאור חלוף השנים ולאור מתן האישור השגוי, הוחלט בעירייה (לאחר קבלת אישור משרד הפנים) למחוק את החוב. לעניין זה צורפו מסמכים רלבנטיים.

לאור מחיקת החוב עתרה העירייה למחיקת הקשה למתן סעד זמני, ללא צו להוצאות, כאשר ממילא בעל הדין הנכון לעניין חוב היטל ההשבחה היא הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, וכאשר ממילא לא הוגשה תביעה עיקרית.

על כך הגיבה המבקשת וטענה, כי העירייה פועלת שלא בתום לב, שכן פניותיה השונות לעירייה ולחברת השמאות לא הועילו, עד אשר טרחה ופנתה לביהמ"ש, תוך תשלום האגרה הנדרשת בעד ההליך. המבקשת עותרת לפסיקת הוצאות בגין טרחתה ובגין האגרה ששולמה.

העירייה השיבה לעניין ההוצאות, כי המבקשת נקטה הליך משפטי לא ברור, ואף לא הבהירה כיצד נודע לה על החוב, אשר לאורך השנים לא נעשתה כל פעולה לשם גבייתו. כן השיבה העירייה, כי למרות האמור פעלה במהירות עם קבלת הבקשה לשם מחיקת החוב מספריה, ועל כן אין לחייבה בהוצאות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות.

המבקשת פנתה לביהמ"ש בבקשה שאין לצדה סעד משפטי ברור שאותו היא מבקשת מביהמ"ש. אף שהבקשה נשאה כותרת "בקשה לצו עשה זמני", הרי שאין מדובר בבקשה למתן סעד זמני כל שהוא, בוודאי לא מסוג "צו עשה". מהבקשה ומהתצהיר שצורף לה כלל לא ניתן להבין כיצד נודע למבקשת על אודות רישומו של חוב ישן בספרי העירייה. על כל פנים, לא נטען כי ננקטים נגד המבקשת הליכי גבייה כל שהם, ועל כן גם לא נזקקה המבקשת לסעד זמני כל שהוא למניעת הליכי הגבייה עד להכרעה בתביעה העיקרית. ובהמשך לכך - כתב טענות עיקרי לא הוגש כלל.

המבקשת אינה מיוצגת על ידי עורך דין, וברי כי זו הסיבה לפתיחת ההליך באופן שבו נפתח.

על אף חוסר הבהירות שעלה למקרא הבקשה, פעלה העירייה בתוך פרק זמן קצר יחסית (אשר נדרש לקבלת אישורים נדרשים כחוק למחיקת חוב בספרי העירייה) והודיעה על מחיקת חוב היטל ההשבחה. העירייה לא העלתה טענות כנגד ההליך שננקט, אלא פעלה לפתרון הבעיה במהירות וביעילות, בדיוק כפי שעתרה המבקשת בבקשתה.

אמנם טרחתה של המבקשת הייתה כרוכה בהוצאות מסוימות, ובכלל זה האגרה ששולמה (649 ₪) וביטול זמנה, אולם בסופו של דבר נפתרה הסוגיה אשר הניחה המבקשת לפתחו של ביהמ"ש, ללא התדיינות משפטית לגופו של עניין, ולאחר שהעירייה ראתה כי נכון, בנסיבות העניין, להביא לביטולו של החוב.

מעבר לכל האמור, הרי שמעיון במסמכים שצורפו לבקשה ולתגובת העירייה ניתן להסיק, כי אכן הוטל על המוכרים כדין היטל השבחה, ומחיקת החוב כעת בספרי העירייה לא נבעה בשל כך שמלכתחילה לא הוטל החיוב כדין, אלא בשל כך שניתן בעבר אישור שגוי על העדר חובות, לצד חלוף השנים מאז ועד עתה.

בנסיבות אלו, אני רואה לנכון להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו.

אני מורה על מחיקת הבקשה ועל סגירת התיק.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ט, 01 מאי 2019, בהעדר הצדדים.