בשים לב להחלטתי מיום 16.10.19, בשילוב פסק הדין מיום 30.10.19, וכמפורט אף בהחלטתי מיום 4.12.19, ניכר כי הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בעניין שכר הטרחה והוצאות המשפט, כפי הסמכות הנתונה לביהמ"ש בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בכלל זה, וכמפורט בהחלטות הנזכרות, ב"כ הצדדים ביקשו כי ההחלטה בנדון תינתן ללא הנמקה (השוו: סעיף 9 לבקשה מיום 25.9.19, ובפרט ההודעה מיום 12.12.19). מובהר כי הצדדים לא חלקו על עצם זכותם של התובעים לפסיקת שכר טרחה והוצאות לטובתם, והפלוגתא בין הצדדים נטושה אחר שאלת היקף הסכום.

למען הסר ספק אבהיר כי אין בהחלטה זו, שניתנת כאמור לפי סעיף  79א לחוק בתי המשפט, משום קביעת ממצאים לגופו של עניין.

הגם שביהמ"ש סבר כי תצרף הדברים גם יחד מניב מסקנות שיפוטיות מוגדרות, שאפשר כי ראוי היה לשקף בפני הצדדים, כמסד להבנת היקף שכר הטרחה וההוצאות שבדעתי לפסוק, הרי בנסיבות העניין ביהמ"ש מכבד הסכמת הצדדים, וההחלטה תשקף מספר נתון ללא אומר ודברים.

בית המשפט חזר ועיין בכתבי הטענות על נספחיהם, בפרוטוקול הדיון מיום 20.5.19, ובפרט בסיכומי הצדדים, ואחר שנתתי דעתי למלוא טענות הצדדים ולהלכה הנוהגת, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעים, באמצעות בא כוחם, סך כולל של 25,000 ש"ח.

הסכום הנזכר ישולם בתוך 60 ימים ממועד קבלת החלטה זו זה אצל ב"כ הנתבעת, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום בו התקבלה ההחלטה ועד לביצוע התשלום בפועל.

טרם סיום אציין, פעם נוספת, כי ראויה לשבח הסכמת הצדדים ובאי כוחם שהובילה לסיום ההליך בדרך של פשרה, בפרט בנסיבות המקרה דנא.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תש"פ, 16 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.