ניתן ביום 10 אוקטובר 2019

ב"כ המערערים - עו"ד ירון נאור

ב"כ המשיב - עו"ד שחר דור

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית הנשיאה השופטת אריאלה גילצר כץ ונציג ציבור מר גיל אלוני; סע"ש 10665-09-16), שבו נתקבלה תביעתו של המערער לתשלום הפרשי שכר וזכויות נוספות בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו. הערעור סב רק על קביעתו של בית הדין האזורי שיש לחייב בתשלום זכויותיו של המשיב את המערערים 2 ו- 3, בעלי מניות ודירקטורים של המערערת 1.
2. בית הדין האזורי נימק החלטתו כמפורט להלן:

"הנתבעים כבעלי מניות ודירקטורים, הפרו את אחריותם כשלא דיווחו על מלוא שכרו של התובע ולא ערכו דו"חות נוכחות מסודרים.

הנתבעים הפרו את חוקי העבודה והיתממותם באשר לאי פיטורי התובע למרות סגירת המסעדה מעידה על חוסר תום ליבם.

הנתבעים הפרו את חוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה. הנתבעים קיפחו את זכויותיו של התובע.

הנתבע 2 פותח וסוגר חברות (מסעדות), מעביר מניות מיד ליד (עמ' 16 לפ' שורות 21 -32 עמ' 17 לפ' שורות 1 -9 לעדות הנתבע 2) ומותיר אחריו חובות לעובדים.

ניכר כי התנהלותה של הנתבעת הייתה תוצאה של החלטות אשר קיבלו הנתבעים ועל כן מן הראוי כי יישאו בתוצאות אשר נבעו ממעשיהם.

לכן, זהו המקרה בו יש לייחס את חובות החברה באופן מוגבל לנושא משרה בחברה. הדבר דומה לנושה שאינו רשאי לנקוט בהליכים נגד ערב מוגן אלא לאחר שניתן פסק דין כנגד החייב העיקרי ולאחר שמוצו כל ההליכים כנגד החייב העיקרי. כך בענייננו - הנתבעים יהיו ערב לחובה של הנתבעת כלפי התובע ורק אם הנתבעת לא תשלם את חובה כלפי התובע, יחויבו הנתבעים אישית בחובה של הנתבעת 1".

1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כך שהדיון יוחזר לבית הדין האזורי, לבירור חבותם האישית של המערערים 2 ו- 3.
2. נציין, כי מפסק דינו של בית הדין האזורי לא ברור אם החבות האישית הוטלה מכוח הרמת מסך או עילה אחרת המצויה בסמכותו העניינית של בית הדין. כמו כן, בית הדין האזורי סמך קביעתו על העובדה כי "הנתבע 2 [המערער 2] פותח וסוגר חברות (מסעדות), מעביר מניות מיד ליד... ומותיר אחריו חובות לעובדים". גם אם בנסיבות מסוימות פתיחה וסגירה סדרתית של עסקים כדי לחמוק מתשלום זכויות עובדים עשויה להוות עילה להרמת מסך, הרי שטענה זו לא נטענה בכתב התביעה, המשיב לא הציג ראיות בקשר אליה, ולמערערים לא ניתנה הזדמנות מספקת להתגונן מפניה. יחד עם זאת, נציין כי המערער 2 נחקר על כך בחקירתו הנגדית, ולא זו בלבד שלא נטען להרחבת חזית אלא שהמערער 2 נשאל על כך גם על ידי בא כוחו בחקירה החוזרת והעניין גם הועלה בהרחבה בסיכומי שני הצדדים בבית הדין האזורי, ובכך יש לראות שינוי חזית. עם זאת, קיימת בסוגיה מחלוקת עובדתית שלא התבהרה דיה. נוסיף, כי חלק מטעמי בית הדין, כגון עצם הפרת חוקי עבודה כעילה להרמת מסך, מעוררים קושי, בראי ההלכה הפסוקה [ובעניין זה ראו בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ – ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.2016)] וכי על פני הדברים קיים קושי בהרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין החברה לבין המערער 3 בנסיבות בהן ההתנהלות הלא תקינה מיוחסת בעיקרה למערער 2 .כמו כן, העדר הבחנה בין עילת הרמת מסך וחבותם של המערערים 2 ו- 3 כבעלי מניות לבין חבותם כנושאי משרה, מחייב ליבון בראי סוגיית הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה.
3. על כן, החלטנו לקבל את הערעור בחלקו ולהחזיר את הדיון לבית הדין האזורי לבחינה נוספת כמפורט לעיל. בית הדין האזורי יקבע כחכמתו את סדרי הדין, ובכלל זאת תיקון כתבי טענות, ככל הנדרש, והגשת ראיות נוספות על ידי הצדדים ושמיעת עדויות נוספות.
4. הוצאות בגין הליך זה יובאו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות במסגרת פסק הדין שיינתן.

ניתן היום, י"א תשרי תש"פ (10 אוקטובר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.