בפניי ערעור על החלטה של המשיב להגביל את חשבון הבנק של המערער בעקבות משיכת 10 שיקים ללא כיסוי מתאים בחשבונו, ובקשה לבטל שלושה שיקים ממנין השיקים שסורבו.

תמצית הרקע העובדתי ועיקר טענות הצדדים

1. ביום 13.12.2018 הגיש המערער ערעור לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") ובצידו בקשה בהולה למתן סעד זמני ולמתן צו למניעת תחילת הגבלה בחשבונו (להלן: "הערעור"), וזאת למרות שההגבלה בחשבונו של המערער החלה עוד ביום 17.8.2018.
2. במסגרת הערעור ביקש המערער להורות למשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"), להימנע מלהגביל את חשבון הבנק שלו עד גמר ההליכים בתיק.
3. לטענת המערער, בין הצדדים התגבש "הסכם שבנוהג" אשר אפשר לו למשוך שיקים ולהיות ביתרת חובה עד לכיסוי החריגה במועד סמוך באמצעות הפקדות של הכנסות מעיסוקו כמוביל, והבנק נהג לכבד שיקים שלו למרות יתרות חובה או היעדר כיסוי מספיק.
4. המערער הדגיש כי חשבון הבנק נשוא ההליך משותף לו ולאמו, וטען כי גם הכנסותיה מוזרמות לחשבון זה, כך שהוא מזוכה בכספים באופן שוטף. כן נטען כי המערער מסייע לאימו, אשר נקלעה לקשיים כלכליים, וכבר מטעם זה ראוי שלא להגביל את חשבונו. לערעור לא צורף העתק מהודעה לשותפה בחשבון, בהתאם לתקנה 4(4) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981 (להלן: "התקנות").
5. המערער הפנה לסעיף 10(א)(3) לחוק וטען כי היה לו יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים שסורבו, וזאת מכוח הסכם בין הצדדים. בהקשר זה הוא הדגיש, כי הינו לקוח של הבנק משך שנים ארוכות, וכי ניתנה לו הבטחה בעל-פה בידי עובדי הבנק לפיה הוא יוכל למשוך שיקים גם בעת שחשבונו יהא ביתרת חובה, ובלבד שיפקיד את הסכום בדיעבד. לטענת המערער, שלושה מבין השיקים שסורבו בידי הבנק נמשכו בסכומים זניחים של מאות שקלים, ולא היה מקום שלא לכבדם על רקע "הסכם מכללא" שנוצר בין הצדדים. בנוסף, לטענת המערער, שיק על סך 300 ₪, מס' 010051, הוצג לפירעון בעת שהחשבון היה ביתרת זכות, ועל כן לא ברור מדוע לא כובד בידי הבנק.
6. בהתאמה, עותר המערער להורות משיקולי צדק על גריעה של שלושה שיקים מתוך רשימת השיקים שלא כובדו, ובכך לקבוע כי אין להביאם במניין השיקים המסורבים.
7. בהחלטה מיום 16.12.2018 דחיתי את הבקשה למתן סעד במעמד צד אחד מקום בו ההגבלה החלה כארבעה חודשים עובר להגשת הבקשה, ביום 17.8.2018, והוריתי על הגשת תשובה מטעם הבנק.
8. בתשובה מטעם הבנק נטען כי החשבון נשוא הערעור הוגבל החל מיום 17.8.2018 למשך שנה, בעקבות 10 שיקים שסורבו. לטענת הבנק, אף על פי שבהתאם לתקנה 5 לתקנות היה על המערער ואימו להגיש ערעור בתוך 20 יום מיום הגבלת החשבון, בפועל הוגש הערעור בחלוף למעלה מארבעה חודשים. כן הוא טען כי הערעור אינו עומד בדרישת התקנות משום שהמערער לא פירט, לגבי כל שיק שסורב, את מספרו של השיק, הסכום עליו נמשך והיתרה שהייתה בחשבון בעת הצגתו לפירעון, ומדוע לטענת המערער יש לגרוע אותו מרשימת השיקים שהוחזרו.
9. לגופו של עניין טוען הבנק כי השיקים נשוא הערעור לא כובדו בשל היעדר יתרה מספקת בחשבון במועד הצגתם לפירעון, וכי היה ידוע למערער מבעוד מועד כי הבנק לא יכבד שיקים ללא כיסוי. לדבריו, המערער ואימו התעלמו, בין היתר, מהתראה שנשלחה אליהם ביום 1.6.2018 והמשיכו למשוך שיקים ללא כיסוי, והתראה זו מלמדת כי בניגוד לטענת המערער, לא הייתה בין הצדדים כל הסכמה שמתירה משיכת שיקים ללא כיסוי מתאים.
10. בנוסף, הבנק מדגיש כי בניגוד לטענתו של המערער, במועד הצגת שיק שמספרו 010051 היה חשבונו ביתרת חובה. אמנם המערער הפקיד באותו יום שיקים בסך כולל של 3,446 ₪, אולם בהתאם לסעיף 3 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), תשנ"ב-1992, במועד הפקדתם מהווים השיקים זיכוי על תנאי אשר הופך לקבוע רק בחלוף 3 ימי עסקים, וכי מלבד שיקים אלה לא היו ולא הופקדו כספים נוספים בחשבון.
11. הבנק מציין עוד כי עובר להגבלה שהוטלה על חשבון הבנק נשוא הליך זה, הוטלה הגבלה גם על חשבון שהמערער מנהל בבנק אחר וכי מטעם זה המערער הינו במעמד של "מוגבל חמור".
12. עוד טוען הבנק כי המערער לא הצביע על חובה משפטית מכוחה היה על הבנק לפרוע את השיקים בנסיבות המפורטות, וכי הדיון בערעור הפך לתיאורטי משום שלאחר שהוא הוגש, סורבו בחשבונו של המערער שיקים נוספים, כך שגם אם ייגרעו השיקים לגביהם עתר המערער מרשימת השיקים שסורבו, חשבונו יישאר מוגבל.
13. בתשובה שהגיש המערער הוא טען כי מקורו של העיכוב בהגשת הערעור בהליכי הגירושין שהוא מנהל משנת 2016, אשר גוזלים ממנו זמן רב ומסיחים את דעתו. כן נטען כי בעת שהמערער ביקש להפקיד לחשבון כספים לכיסוי יתרת החוב, סגן מנהל הסניף מנע זאת ממנו בטענה כי המערער אינו בעל החשבון, ובכך הבנק הוא שגרם בפועל להגבלת החשבון. בהתאם להחלטתי מיום 28.1.19 ומשלא הוגשה תשובה לכתב התשובה של הבנק לערעור עצמו, הרי שכתב התשובה שהגיש המערער מתיחס גם לערעור עצמו ולא רק לבקשה למתן סעד זמני.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש להורות על סילוק הערעור על הסף ואף מבלי לקיים דיון.
2. מתשובתו של הבנק לערעור עולה כי מלבד 10 השיקים הנזכרים בהודעת הערעור, ישנם 12 שיקים נוספים אשר סורבו בידי הבנק לאחר שחשבונו של המערער הפך למוגבל (נספח מס' 1 לתשובה מטעם הבנק). הווה אומר, כי נכון למועד הגשת התשובה מטעם הבנק עמד מניין השיקים המסורבים על 22.
3. כבוד השופט י' עמית התייחס במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מד 449, למקרים כמו זה שבפניי וציין, בעמ' 460, כי:

"שיקים נוספים של הלקוח, שסורבו שעה שערעורו תלוי ועומד בפני בית המשפט, נכללים אף הם במניין השיקים המסורבים. לעניין זה אין נפקא מינה, אם סורבו השיקים בתקופה שבה ניתן סעד זמני המעכב תחילת ההגבלה. דהיינו הליכי הערעור ועיכוב ההגבלה אינם מקנים ללקוח "חסינות" מפני סירוב שיקים נוספים. לעיתים, עד לבירור הערעור לגופו מסורבים שיקים נוספים, מה שמייתר את הדיון המשפטי".

ראו גם ע"א (ת"א) 32539-05-13 שיר אינגבר נ' בנק אגוד בע"מ (27.11.13) בו אישרה ערכאת הערעור פסק דין של בית משפט השלום בו נמחק ההליך על הסף מבלי שהתקיים דיון , בנסיבות דומות למקרה דנן, בהן סורבו שיקים נוספים לאחר כניסת ההגבלה לתוקף.

1. בענייננו ומעיון בתדפיס הפעולות בחשבון שצורף לתשובת הבנק עולה כי 12 שיקים נוספים של המערער סורבו בידי הבנק עד למועד הגשת תשובתו לערעור . משמע, כי גם אם יינתן למערער מלוא הסעד המבוקש בערעור ובית המשפט יורה על גריעת שלושה שיקים מתוך השיקים שסורבו בידי הבנק יוותרו לחובתו של המערער 19 שיקים במניין השיקים המסורבים וחשבונו יוותר מוגבל. בכך הופך הדיון לתיאורטי וחסר נפקות אופרטיבית.
2. על יסוד האמור לעיל, אני מורה על מחיקת הערעור.
3. כן אני מורה על ביטול הדיון שנקבע ליום 11.9.2019.
4. המערער ישא בהוצאות הבנק בהליך בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ט, 06 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.