כתב האישום

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בשני תיקים.

ת"פ 27799-02-19 (התיק העיקרי)

על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.10.2018, התגלע ויכוח בין הנאשמת לבין המתלוננת, במהלכו אמרה לה הנאשמת "את לא תזמיני משטרה לבנות שלי" ואז אחזה בצוואר המתלוננת, הצמיד אותה לקיר ואיימה עליה שתרצח אותה אם תזמין משטרה. בהמשך סטרה הנאשמת לפניה של המתלוננת. בשל מעשיה, נגרמו למתלוננת שריטות בצוואר. בגין כך, הורשעה הנאשמת בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (חוק העונשין) ובעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

ת"פ 40694-12-18 (התיק המצורף)

על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.10.2018, במהלך ישיבת ועדת תכנון וטיפול אודות ילדיה של הנאשמת, הגיעה הנאשמת למקום. באותן נסיבות, כאשר נאמר לנאשמת כי הטיפול בילדיה יעובר לבית המשפט, היא החלה להשתולל ולצעוק על מנהלת הלשכה הגב' ת"ס "אם לא תרדי מהילדים שלי וממני אני אגיע לבית שלך ולילדים שלך, למה מי את?". בנוסף איימה הנאשמת על גב' ג"ש כי "אם לא תפני לבית המשפט אני אתנקם בך". במהלך האירוע, אף דחפה הנאשמת כסא לעבר גב ת"ס שלא פגע בה. בגין מעשים אלה, הורשעה הנאשמת בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

מהלך הדיון

ביום 31.3.2019 הורשעה הנאשמת בכתבי האישום, במסגרת הסדר טיעון, ללא הסכמה עונשית. הצדדים ביקשו להפנות את הנאשמת לתהליך מוזאיקה. במסגרת התהליך, הגיעו הצדדים להסכם איחוי, אך הנאשמת לא הצליחה לעמוד בהסכם האיחוי בשל נסיבות אישיות. שירות המבחן הגיש שלושה תסקירים לעונש בעניינה של הנאשמת.

תסקיר שירות המבחן

מהתסקירים שהוגשו בעניינה של הנאשמת עולה, כי הנאשמת בת 40, אם חד הורית לארבעה ילדים ועובדת כקוסמטיקאית. הנאשמת סיימה 11 שנות לימוד, כאשר בהיותה בת 17, על רקע גירושי הוריה, חלה התדרדרות בתפקודה והייתה בקשר זוגי ממנו הרתה ונאלצה לפרוש מהלימודים. הנאשמת הייתה בזוגיות 6 שנים עם אבי שלושה מילדיה, כיום בגילאים 15-21. הנאשמת תיארה מערכת זוגית מורכבת ואף אלימה מילולית, תוך מצוקה כלכלית והתמודדות עם בן זוג מכור לסמים. במהלך השנים עבדה הנאשמת בתחומים שונים ובהמשך התמקצעה בתחום הקוסמטיקה ועובדת בו עד היום. לנאשמת ילדה אחת המוכרת כנכה על רקע נפשי וילד אחד הסובל מקשיים התנהגותיים. המשפחה מוכרת לגורמי הרווחה והעובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה מסרה כי הנאשמת מגלה מעורבות בחיי ילדיה ודואגת להם, וכי הילדים מטופלים ומטופחים. לצד זאת, דיווחה כי לנאשמת קושי בהצבת גבולות והתמודדות בתחום ההורות. בעברה של הנאשמת שתי הרשעות. הראשונה משנת 2007 בעבירות של איומים והעלבת עובד ציבור, שם נדונה למאסר מותנה וקנס. השניה, משנת 2014 בגין תקיפת בן זוג ונדונה למאסר מותנה והתחייבות. ביחס לתיקים בהם הורשעה, קיבלה הנאשמת אחריות למעשיה והסביר כי העבירות בוצעו על רקע התמודדותה עם הקשיים הנפשיים וההתנהגותיים של בתה. שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת פועלת מתוך הזדהות עם בתה וחשה צורך להגן על בתה במצבים שונים שנתפסים על ידה כפוגעניים, לכן נוטה להגיב באופן אימפולסיבי ואלים. שירות המבחן מסר, כי הנאשמת החלה בהדרכה הורית פרטנית במסגרת "מהו"ת" בתחילת חודש יוני השנה. המטפלת של הנאשמת דיווחה על שיתוף פעולה מעורר התפעלות מצד הנאשמת, הגעה לפגישות באופן עקבי ורציף ומוטיבציה רבה לעבור תהליך של שינוי. הנאשמת מסרה לשירות המבחן כי כיום אין לה קשר ממשי עם גורמי הרווחה, אלא קשר קונקרטי בלבד. בתה של הנאשמת סיימה בהצלחה השתלבותה במעון "צופיה" וכיום נקיה מסמים ואמורה להשתלב בקרוב בשירות לאומי. עוד מסרה הנאשמת כי היא מתכוונת לעמוד בהתחייבותה במסגרת הסכם האיחוי ביחידת מוזאיקה. לאור האמור, שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשמת 120 שעות של"ץ לצד ענישה נוספת.

ראיות לעונש

כאמור, לנאשמת 2 הרשעות קודמות בעבירות של תקיפת בן זוג, איומים, והעלבת עובד ציבור בגינן הוטלו עליה מאסר מותנים, קנס והתחייבות.

טיעונים לעונש

הצדדים לא הגיעו להסכמה עונשית.

מחד, טען ב"כ המאשימה להטלת של"ץ בהיקף נרחב יותר על בסיס מתחם שבין מאסר מותנה ושל"ץ ועד מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות. הסניגורית מאידך, ביקשה להסתפק בהמלצה העונשית של שירות המבחן תוך שעמדה על נסיבותיה של הנאשמת ועל ההתקדמות הרבה שחלה בחייה לחיוב.

קביעת מתחם הענישה – מתחם הענישה צריך להתייחס לעקרון ההלימה, הנוגע ליחס לערך החברתי המוגן, מידת הפגיעה בו, מידת אשמו של הנאשם, מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירה.

אשר לערך המוגן – עבירות איומים פוגעות באוטונומיה של האדם, בכבודו וביכולתו לנהל את חייו ללא פחד. יש חומרה באיומים כלפי עובד ציבור המשרת את הציבור, אגב מילוי תפקידו, בשל ההשפעה השלילית על המוטיבציה של אותם עובדים להמשיך ולתת שירות נאמן לקהל, ובשל חששם למלא את תפקידם באופן מקצועי וענייני. עבירות אלימות פוגעות באותם ערכים מוגנים וכן בשלום גופו ונפשו של האדם. מידת הפגיעה בערכים אלו נמוכה.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, לפי סעיף 40ט' לחוק העונשין – בין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש לשקול את אלה, לעניין קביעת המתחם: הנאשמת אחראית להתנהלותה בשני המקרים, המשקפים בעיקר היעדר יכולת לשלוט בכעסים ובתסכולים. הגם שניתן להבין את תחושת התסכול של הנאשמת, אין בכך להצדיק את המעשים. הנזק שנגרם מינורי והנזק הפוטנציאלי גדול יותר.

מדיניות הענישה הנוהגת – אשר לתיק הראשון - עבירת איומים היא עבירה מסוג עוון שקבוע בצדה עונש של עד שלוש שנות מאסר. עבירת האיומים לעולם תימדד בהקשר הקונקרטי שבהם היא נעברת, ומגוון המצבים האפשרי הוא אינסופי – וכך גם מנעד הענישה. פעמים רבות, עבירת האיומים נלווית לעבירות אלימות משמעותיות יותר. לכן קשה למצוא פסיקה "מורת דרך" בנסיבות דומות. עם זאת, אפנה לרע"פ 4935/17 סימנודיב נ' מ"י (מיום 24.8.2017) שם דובר במקרה חמור הרבה יותר של 4 אישומים בעבירות איומים כלפי סגל בית סוהר. נקבע שם מתחם שבין חודש מאסר ל-18 חודשי מאסר ונגזרו על הנאשם שם 18 חודשי מאסר לנוכח חומרת הנסיבות.

אשר לתיק הנוסף – ניתן להסתפק בענישה בשל"ץ או בהטלת עבודות שירות לתקופה קצרה, כעולה מהמקרים הבאים: ע"פ (נצרת) 19762-08-16 בוהדנה נ' מ"י (מיום 3.1.2017) שם נקבע מתחם שבית מאסר על תנאי ל-8 חודשי מאסר בגין מעשה של תקיפת שני פקחים בחכה, והנאשם נדון שם ל-5 חודשי מאסר בעבודות שירות; ברע"פ 7504/13 הרצל נ' מ"י (מיום 22.12.2013) אושר מתחם ענישה בין מאסר קצר ל-18 חודשי מאסר בגין תקיפת פקח חניה. שם נדון הנאשם ל-3 חודש מאסר בפועל הואיל ולא התאים לריצוי עבודות שירות; בעניין רחמימוב שלעיל, אושר עונש של 4 חודשי מאסר בעבודות שירות לנאשם שתקף עובדת סוציאלית, על בסיס מתחם שבין חודשיים עד 8 חודשי מאסר לרבות בעבודות שירות.

מתחם הענישה – לפיכך, בתיק הראשון מתחם הענישה צריך לעמוד על בין מאסר על-תנאי ל-5 חודשי מאסר בנסיבות מקרנו. בתיק הנוסף צריך לעמוד המתחם על מאסר על-תנאי עד 7 חודשי מאסר לרבות בעבודות שירות.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40י"א לחוק העונשין – ניתן לתת משקל לנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירה, במסגרת גזירת העונש בתוך המתחם: הנאשמת מגיעה מרקע מורכב, ולמרות כל האתגרים שניצבו בפניה, הצליח לגדל את ילדיה ולחנכם כראוי, ולראיה, השיפור וההטבה במצבה של בתה, שיש לקוות שימשיך לאורך זמן. הנאשמת מפרנסת יחידה ומוערכת כאם דואגת ואכפתית. בסופו של דבר מדובר באשה נורמטיבית שנסיבות חייה לא היטיבו עמה והיא מתמודדת עמן כמיטב יכולתה. היא קיבלה אחריות, השתתפה בתהליך צדק מאחה ויש לכך חשיבות. מנגד, עברה הפלילי והתיק הפתוח מאותו סוג מעיבים על התמונה הכוללת.

המיקום במתחם – לפיכך, יש למקם את הנאשמת בתחתית המתחמים שקבעתי ואין מקום לשלוח אותה לעונש משמעותי מעבר לעונש שהומלץ, הואיל והדבר יהיה לה למכשול, מה גם שהיא אם חד הורית ומפרנסת יחידה שמשפחתה סמוכה על שולחנה. הסברתי לנאשמת את כוונתי להטיל עליה של"ץ צו מבחן ומאסר מותנה, והיא הבינה את השלכות כל אחד מסוגי העונשים.

גזירת הדין

לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים:

1. חודשיים מאסר שלא ירוצו, אלא אם תעבור הנאשם כל עבירת אלימות לרבות איומים בתוך שנתיים מהיום למעט כלפי עובד ציבור או שוטר;
2. 3 חודשי מאסר שלא ירוצו, אלא אם תעבור הנאשמת כל עבירת אלימות ואיומים כלפי עובד ציבור או שוטר בתוך שנתיים מהיום;
3. 60 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר יבוצעו לפי תוכנית שיגיש שירות המבחן בתוך 30 יום מהיום;
4. צו מבחן למשך 18 חודשים מהיום;
5. התחייבות בסך 3,000 ₪ שלא לעבור כל עבירת אלימות לרבות איומים כלפי הזולת לרבות עובדי ציבור ושוטרים, בתוך שנתיים מהיום.

הובהר לנאשמת כי אם לא תבצע את צו השל"ץ או צו המבחן כנדרש, ניתן יהיה לפתוח מחדש את שאלת העונש לרבות הטלת מאסר בפועל.

נוכח נסיבותיה של הנאשמת והעובדה שהשתתפה בהליך של צדק מאחה, לא מצאתי מקום לפסוק רכיב כספי מעבר להתחייבות.

יש לשלוח לשירות המבחן.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, במעמד הצדדים.