לפני תביעה שהגישה התובעת לפיצויים בסך של 2,600,000 ₪ בגין פרסומים שפרסמו הנתבעים ונטען שיש בהם לשון הרע ותביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 1 לפיצויים בסך של 568,080 ₪ בגין פרסומים שפרסמה התובעת ונטען שיש בהם לשון הרע.

א. רקע כללי

1. התובעת, "אגודת מגן דוד אדום בישראל" (להלן גם: מד"א) היא תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח חוק מגן דוד אדום, התש"י – 1950 והיא משמשת כארגון ההצלה הלאומי של מדינת ישראל. מד"א פועלת כתאגיד ללא מטרות רווח, מעסיקה כאלפיים עובדים ומפעילה מערך של מעל עשרים וחמישה אלף מתנדבים.

2. הנתבעת 1, "איחוד הצלה ישראל" (להלן גם: איחוד הצלה) היא עמותה ללא כוונת רווח שנוסדה בשנת 2006, והיא מפעילה רשת כוננים ארצית למתן מענה רפואי ראשוני במקרי חירום רפואיים. איחוד הצלה מאגדת כ- 5,000 מתנדבים שרובם אנשי רפואה, חובשים, פרמדיקים ורופאים "המוקפצים" לאירועי חירום שונים.

3. הנתבע 2, מר אלי ביר, הוא המייסד והנשיא של איחוד הצלה (להלן: ביר), הנתבע 3, מר משה טייטלבוים, שימש כמנכ"ל איחוד הצלה בתקופה הרלוונטית (להלן: טייטלבוים) והנתבע 4, מר מוטי אלמליח, הינו מנהל אגף דוברות והסברה באיחוד הצלה (להלן: אלמליח).

4. במסגרת חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מיום 1.1.14 (להלן: חוזר 2014) שעניינו "הסדרת המענה הראשוני להגשת עזרה ראשונה ע"י כונני רפואת חירום", הוסדרו הכללים וההנחיות להפעלת כוננים מקרב ארגוני הצלה שהוכרו על ידי משרד הבריאות, לרבות איחוד הצלה, ונוהלי עבודתם מול מוקד הכוננים של מד"א.

5. בין היתר נקבע בסעיף 4 לחוזר 2014, שקריאות החירום יתקבלו במוקד 101 של מד"א וככל שתורן המוקד יחליט שהמצב הרפואי דורש שיגור רכב הצלה וסיווג הקריאה עונה על הצורך בהזנקת כונן לאירוע, מערכת השליטה של מד"א תאתר את חמשת הכוננים הקרובים למקום האירוע ותשגר אותם באופן אוטומטי. בסעיף 2.10 לחוזר 2014 נקבע כי כל קריאה שתתקבל במוקד רפואי אחר המוכר על ידי משרד הבריאות שאינו מוקד 101 של מד"א, "תועבר מידית וללא דיחוי למוקד מד"א לצורך הפעלת כוננים".

6. איחוד הצלה קיבלה הכרה של "גוף הצלה" ובשנת 2010 הוקצה לה מספר מקוצר שמספרו 1221 והיא הקימה מוקד חירום אשר מופעל על ידה.

7. ביום 3.7.17 פורסם חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בעניין "שיתוף פעולה בין ארגון מגן דוד אדום לבין ארגון איחוד הצלה בהפעלת מערך כוננים" (להלן: חוזר 2017). מטרת חוזר 2017 היתה להסדיר את נהלי העבודה בין מד"א לאיחוד הצלה ולייעל את הפעלת מערך הכוננים. במסגרת החוזר נקבע, ש"איחוד הצלה יחדל מפרסום ציבורי ופומבי של המוקד שלו על מנת שכל פניות הציבור יגיעו למוקד הכוננים של מד"א" וכי "קריאת חירום שתתקבל במוקד איחוד הצלה תועבר מידית למוקד מד"א".

8. בסעיף 6.3 לחוזר 2017 נקבע שתפותח אפליקציה מיוחדת המותאמת לפעילות איחוד הצלה ועם הטמעת האפליקציה, היא תאתר כונני איחוד הצלה הסמוכים לאירוע החירום, תעביר את המידע למוקד איחוד הצלה ומוקד איחוד הצלה יפנה את הכוננים לאירוע ויודיע על כך למד"א. עם קבלת המידע על זהות הכוננים, תשלח להם מד"א מידע באפליקציה עם הפרטים המלאים ועם ההגעה לאירוע, ידווח על כך הכונן הן למוקד מד"א והן למוקד איחוד הצלה (סעיפים 7.1-7.2). נקבע גם כי: "חל איסור להעברת מידע אודות פרטי מקרה שלא באמצעות המנגנון אשר נקבע ומנוהל ע"י המוקד כאמור בסעיף זה ובפרט חל איסור להעביר מידע זה בקבוצה ו/או בתפוצה ו/או בתשדורת קבוצתית כזו או אחרת".

9. בסעיף 9.2 לחוזר 2017 נקבע כי: "במקרים בהם הצדדים לא יגיעו להסכמות, הנושא יועבר למשרד הבריאות לבדיקתו והחלטתו".

בסעיף 10.4 לחוזר 2017 נקבע כי: "בכדי למנוע פגיעה בחיי אדם, עד להטמעת האפליקציה, במקרים של דיווח על החייאה/ מחוסר הכרה, מוקד מד"א יפנה באופן יזום למוקד איחוד הצלה לצורך איתור והזנקה של עד 2 כוננים לצורך הגעה לאירוע".

בסעיף 11 לחוזר 2017 נקבע כי: "תוקפו של חוזר זה הוא מיום פרסומו ותחילתו כחודשיים לאחר השלמת פיתוח האפליקציה והטמעתה במערכות המידע והשליטה של הארגונים שתעשה לכל המאוחר כחצי שנה מיום פרסום חוזר זה".

ביום 13.7.17 הורה משרד הבריאות כי מד"א תעביר למוקד איחוד הצלה מידע גם על תאונות דרכים קשות (נ/2).

10. ביום 29.10.17 שלח מנכ"ל משרד הבריאות מכתב למד"א (נ/3) בו הוא ביקש לדעת מה לוח הזמנים לסיום הטמעת האפליקציה והוא הורה שבנוסף לסמליל (לוגו) של מד"א, יש להוסיף גם את הסמליל של איחוד הצלה על האפליקציה. בנוסף, התבקשה מד"א להתחייב בכתב שלא ייעשה שימוש בפרטים שיועברו אליה אודות מתנדבי איחוד הצלה.

11. ביום 28.1.18 נערכה פגישה בין מנכ"ל משרד הבריאות לבין נציגי מד"א ואיחוד הצלה ובסיכום הדיון נאמר בין היתר שנציגי מד"א יבדקו את נושא הסמליל של איחוד הצלה וישיבו בתוך 24 שעות, ונקבע ש"אין לפתח או לפרסם את מוקד 1221 של איחוד הצלה" וכל אירוע שיתקבל למוקד איחוד הצלה יועבר מידית למוקד מד"א (ת/51).

12. ביום 18.12.18 הגישה מד"א תביעה כנגד הנתבעים בגין לשון הרע שבמסגרתה עתרה לפיצוי בסך של 2,600,000 ₪ בגין פרסומים פוגעניים. ביום 7.3.19 הגישה איחוד הצלה תביעה שכנגד נגד מד"א בגין לשון הרע על סך של 568,080 ₪ בגין פרסומים פוגעניים.

ב. תמצית טענות מד"א בתביעתה

1. במקום לשתף פעולה עם מד"א ולקיים את הנחיות משרד הבריאות, פעלו הנתבעים "להשחיר את פניה של מד"א תוך הוצאת דיבתה רעה בכוונה לפגוע".

2. נוכח פרסום חוזר 2017 וההוראה שנקבעה בו, לפיה על איחוד הצלה לחדול מפרסום ציבורי ופומבי של המוקד שלה וההוראה שעליה להעביר כל דיווח מידית למוקד מד"א, פתחו הנתבעים במתקפה כנגד מד"א תוך "הפצת דברי בלע כוזבים ברבים". איחוד הצלה פצחה בקמפיין הכפשה והפצת פרסומים כוזבים ומבישים כנגד מד"א, תוך העלאת טענות בדבר כשלים בהפעלת מד"א את מוקד מערך הכוננים. פרסומים אלו פגעו פגיעה קשה בשמה הטוב של מד"א והסבו לה נזקים רבים, לרבות תדמיתיים. ואלו הפרסומים:

3. העילה הראשונה - איחוד הצלה פרסמה פרסומים שקריים ופוגעניים בעקבות אירוע בגן ילדים בקרית גת (להלן: האירוע בגן הילדים). ביום 30.4.17 התרחשה תאונה בגן ילדים בקרית גת, אשר הובילה לפטירתו של פעוט שנחנק כתוצאה מבליעת חול בחצר הגן. הפעוט נפטר בבית החולים לאחר שפונה לשם על ידי ניידת טיפול נמרץ של מד"א. לזירת האירוע הגיע ראשון כונן של איחוד הצלה, לאור העובדה שהגננת התקשרה לאישה שבעלה הוא כונן של איחוד הצלה וביקשה את עזרתה. מוקד איחוד הצלה העביר את הקריאה למד"א בנוגע לילד מחוסר הכרה שכונן איחוד הצלה מבצע בו החייאה והוא העביר למד"א את מספר הטלפון של כונן איחוד הצלה שנמצא בזירה. כדקה לאחר קבלת הקריאה, בוצעה שיחת טלפון עם הכונן שבזירה לצורך קבלת פרטים והכונן התבקש להוציא מישהו לרחוב לצורך הכוונת ניידת מד"א. כארבע דקות לאחר מכן, התבקש שוב כונן איחוד הצלה לשלוח אדם לרחוב לצורך הכוונת הניידת. כשלוש דקות לאחר מכן - 8 דקות ממועד קבלת הקריאה במד"א – הגיעה לזירת האירוע ניידת טיפול נמרץ ראשונה של מד"א. כדקה לאחר מכן הגיעה ניידת שניה של מד"א. כ-28 דקות לאחר מכן, ולאחר הענקת טיפול מציל חיים במקום, פינתה ניידת מד"א את הפעוט לביה"ח. למרבה הצער, הפעוט נפטר בבית החולים. במסגרת תביעת נזיקין שהגישו הורי הפעוט לביהמ"ש, הם טענו בין היתר שהגננת התרשלה בכך שהתקשרה תחילה למוקד איחוד הצלה (1221) ולא למוקד מד"א (101), מה שגרם לאיבוד זמן יקר שהיה חיוני להצלת חיי הילד.

4. בניגוד לעובדות, הנתבעים עשו שימוש ציני באירוע בגן הילדים וניסו להצביע על בעייתיות בהנחיות משרד הבריאות בנוגע למנגנון הפעלת הכוננים המופעל על ידי מד"א, תוך פרסום פרסומים כוזבים העולים כדי לשון הרע.

5. בהודעה מיום 3.6.18 ששיגר דובר איחוד הצלה, אלמליח, בקבוצת ה"וואטסאפ" "בריאות – כתבים ודוברים" (שהינו פורום תקשורתי לכתבי בריאות בכלי התקשורת ולדוברי ארגוני ההצלה, בכללם גם מד"א ואיחוד הצלה) פורסם מידע אודות תוכנית חדשה שיזמה איחוד הצלה עם חברות אמבולנסים פרטיים. בהודעה הובאו דברי טייטלבוים לפיהם: "במשך שנים היינו עדים למקרים בהם לא היו אמבולנסים פנויים של מד"א כדי לתת מענה מהיר לחולה או פצוע". בנוסף ,התייחס אלמליח לאירוע בגן הילדים וציין לגביו כי: "לאמבולנס מד"א לקח חצי שעה להגיע למקום. אך סמוך לגן עמדה בכל הזמן הזה, ניידת טיפול נמרץ של חברת אמבולנס פרטית, שהצוות שלה לא היה מודע כלל שיש ילד נחנק במרחק 3 דקות נסיעה".

הודעה זו הופצה בתפוצה רחבה וצוטטה בכלי תקשורת רבים. בנוסף, ביום 4.6.18, התראיין טייטלבוים ברדיו "כאן ב'" וחזר על האירוע בגן הילדים, תוך שהוא שב ומכפיש את מד"א וטוען שלניידת מד"א לקח להגיע לזירת האירוע חצי שעה שעה מרגע קבלת הדיווח, כשבמרחק שלוש דקות מגן הילדים היתה ניידת טיפול נמרץ של חברה פרטית עם רופא ופרמדיק שכלל לא ידעו על המקרה.

6. מדובר במידע שקרי ומטעה לחלוטין. למד"א לקח 8 דקות מרגע קבלת הקריאה במוקד ועד שניידת טיפול נמרץ הגיעה לזירת האירוע בגן הילדים. בנוסף, כפי שעלה מתחקיר שערכה איחוד הצלה בעצמה לאחר האירוע, אותו כונן של איחוד הצלה כלל לא היה כשיר ברמה המקצועית הנדרשת לטפל במקרה והפניה למד"א נעשתה באיחור. אילו מד"א היתה מוזנקת מלכתחילה, ייתכן שהאירוע היה מסתיים בצורה אחרת.

7. טיטלבויים שב וחזר על האמירות הכוזבות הללו בראיונות נוספים שהעניק לאמצעי התקשורת ואף הוסיף אמירות כוזבות ושקריות חסרות כל בסיס. הכול, על מנת לסייע במאבקו נגד הנחיות משרד הבריאות שהורה על הפסקת הפעלת מוקד החירום שהפעילה איחוד הצלה. למשל, טייטלבוים אמר ברדיו "קול חי" כי:

"העוול הגדול שלא כתוב עליו מגן דוד אדום";

"אנחנו רואים ויודעים היטב שמד"א מבחינתנו מתנהל כגוף רווחי לכל דבר והוא מונופול בתחום הצלת החיים";

"מד"א מתנהל בצורה שמעוררת המון המון תהיות, ויש דוחות רבים של מבקר המדינה על כל אופן ההתנהלות של מד"א".

8. ביום 25.7.18 פנתה מד"א לטייטלבוים בדרישה שיפרסם באופן מידי הודעה מתוקנת לעיתונות הכוללת התנצלות, במסגרתה יועמדו פרטי האירוע בגן הילדים על דיוקם. מכתב זה כלל לא נענה.

9. העילה השנייה - קמפיין הנתבעים: "המונופול של מד"א הורג" (להלן: הקמפיין).

הפרסום הראשון - במטרה לשנות את הנחיית משרד הבריאות בדבר מערך הכוננים הלאומי, הנתבעים פרסמו מודעות (בשפות העברית, האנגלית, הערבית, הרוסית והיידיש) במסגרתן נכתב בין היתר כי:

"סיבת המוות מד"א";

"המונופול של מד"א הורג";

"משהו לא בריא בקשר בין מד"א ומשרד הבריאות".

10. הפרסום השני - הנתבעים תכננו הפגנה כנגד מד"א ומשרד הבריאות (הפגנה שלא התקיימה לבסוף) ביום 11.12.18. במסגרת התארגנותם להפגנה שאמורה היתה להתקיים, פורסמו הודעות לתקשורת שבהן נכתב כי:

"מחר (שלישי) הפגנת מתנדבי איחוד הצלה מול משרד הבריאות בירושלים. במחאה על פגיעת מד"א בהצלת חיים תחת הכותרת 'המונופול של מד"א הורג...'".

בנוסף, הנתבעים פרסמו בתקשורת הודעה לפיה:

"מחר (שלישי) יקיימו חובשים, פרמדיקים ורופאים המתנדבים באיחוד הצלה מפגן מחאה בשל פגיעת מד"א בפעילות המתנדבים להצלת חיים. תחת הכותרת: 'המונופול של מד"א הורג!'. המתנדבים יוצאים למחאה משום שמד"א אינו מכבד את הסיכומים שנקבעו בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות לפיו מתנדבי איחוד הצלה יקבלו מידע בזמן אמת על חולים ופצועים הזקוקים לעזרה רפואית הנמצאים בקרבתם... במקרים רבים נמצאים מתנדבי איחוד הצלה בסמוך לבית או רחוב בו נמצא אדם הזקוק לעזרה... הם מתקשרים למוקד מד"א, מזדהים ומבקשים לקבל את הכתובת המדויקת, אך מוקד מד"א מסרב לתת להם את כתובתו של האזרח...".

11. הפרסום השלישי - ביום 10.12.18 פרסם ביר סרטון למתנדבי איחוד הצלה שהועבר אף לרבים אחרים ובו הוא אמר בין היתר כי:

"בשבועות האחרונים אני רואה פגיעה אמיתית בחיי אדם, אשר נובעת מהרצון של הנהלת מגן דוד אדום להמשיך ולהחזיק במונופול על הצלת חיי אדם בישראל.... הזלזול של הנהלת מד"א בחיי אדם... הבקשה שלנו היא אחת – להפסיק את משחקי האגו של הנהלת מד"א. משחקים שגורמים למוות".

12. הפרסום הרביעי - בסרטון וידאו נוסף למתנדבים מאותו יום, ממשיך ביר ומכפיש:

"... בגלל האטימות הרבה והרשעות של הנהלת מד"א והמנכ"ל שם, אתם לא ידעתם את הכתובת בזמן ולא קיבלתם את המידע הדרוש לכם...".

13. הפרסום החמישי – בראיון שהעניק אלמליח לרדיו "קול ברמה" ביום 9.12.18 הוא אמר כי:

"אנחנו רואים כי הנהלת מד"א כל הזמן פועלת לשמור על המונופול שלה בכל התחום הזה של הצלת חיים. הם עושים הכול כדי שזה יקרה, מתעתעים בהנהלת משרד הבריאות ומספרים להם סיפור על כל מיני נושאים של העברת מידע והאפליקציות, דברים שלא קורים בפועל. יש להם כנראה בעיה עם העניין הזה, הם חוששים שהמונופול שלהם על הצלת חיים נפגע.... הוא גם גוף כלכלי, על כל פינוי שהוא עושה לבית חולים הוא גובה מאות שקלים, זאת המטרה שלו".

הפרסום השישי - גם בראיון שערך אלמליח עוד בחודש מאי 2017 לרדיו "קול הרמה" הוציא אלמליח את דיבתה של מד"א ואמר כי:

"במגן דוד אדום פשוט מסרבים לתת למתנדבים של איחוד הצלה להציל חיים, ובסוף מי שמשלם את המחיר הזה, זה האזרחים".

14. הפרסומים וההתבטאויות הנ"ל של הנתבעים מהווים פרסום לשון הרע כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: החוק).

15. הנתבעים 2-4 הינם נושאי המשרה הבכירים באיחוד הצלה ופרט לפרסומים האישיים שפרסמו בעצמם, יש לראותם גם כאחראים לכל הפרסומים המכפישים שיצאו "תחת ידה" של איחוד הצלה. יש לייחס לנתבעים 2-4 אחריות לנזקי מד"א מתוקף עקרון האחריות האישית בנזיקין.

16. בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק, יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בכפל פיצוי סטטוטורי בגין כל אחד מהפרסומים שפורטו בכתב התביעה. לא קמה למי מהנתבעים הגנת תום לב או הגנה אחרת על פי דין בקשר עם הפרסומים. הפרסומים נעשו מתוך כוונה ברורה לפגוע במד"א וליצור דה – לגיטימציה כלפיה.

17. מעשי הנתבעים עולים כדי:

פרסום חמור של דברי לשון הרע בכוונה לפגוע – לפי הוראות סעיפים 1, 2, 7 ו- 7א(ג) לחוק.

עוולת רשלנות בהתאם להוראות סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח – 1968 (להלן: פקודת הנזיקין) או על פי כל דין אחר.

18. יש לחייב הנתבעים לשלם כפל פיצוי סטטוטורי הקבוע בחוק בגין לא פחות מ-28 פרסומים שפורטו לעיל ובסך 2,800,000 ₪ (לצרכי אגרה הוגבל סכום התביעה לסך של 2,600,000 ₪).

עוד מבוקש, שביהמ"ש יורה לנתבעים לפרסם הודעות מתוקנות הכוללות התנצלות בפני מד"א וחזרה מהטענות לפיהן מד"א גורם באופן ישיר או עקיף למוות, בכל אחד מכלי התקשורת בהם צוטטו ופורסמו הכזבים. בנוסף מבוקש שביהמ"ש יורה לנתבעים להימנע מפרסומים כוזבים ומצגים מטעים ביחס למד"א ולפעילותה ולחייבם בהוצאות.

ג. תמצית טענות הנתבעים בתביעת מד"א

1. מטרת מד"א היא להשתיק ולהלך אימים על כל מי שמעז להשמיע עליה ביקורת. מדובר בתביעת השתקה מובהקת שמטרתה להשתיק את הביקורת המוצדקת ומצילת החיים כלפי מד"א. איחוד הצלה לא מנסה להתחרות במד"א אלא להביא למצב בו יוענק טיפול מהיר בזירת האירוע עד להגעת אמבולנס של מד"א. אבסורד לטעון שהנתבעים מנסים לפגוע במד"א. שאיפתה של איחוד הצלה היא שברגע שגוף הצלה כלשהו מקבל דיווח על אירוע, המידע יגיע לכוננים הקרובים ביותר לזירת האירוע, ללא קשר להשתייכותם הארגונית.

2. מד"א התעלמה מחוזר 2014 ולא העבירה דיווחים על אירועי חירום לכונני איחוד הצלה. לאחר פניות רבות ונשנות של איחוד הצלה, הוציא משרד הבריאות את חוזר 2017 שבו נקבע שתותקן אפליקציה ייעודית במכשירים הסלולריים של הכוננים והזנקת הכוננים תקבע רק על יסוד שיקולים מקצועיים כגון הכשרת הכונן והמרחק שלו ממקום האירוע.

3. עד חודש ספטמבר 2018 לא נעשה כל ניסיון מצד מד"א ליישם את הוראות חוזר 2017. מד"א עיכבה את פיתוח האפליקציה ולא הועברו קריאות חירום ממוקד מד"א לכונני איחוד הצלה. מד"א סירבה לכלול את הלוגו של איחוד הצלה באפליקציה כפי שהנחה מנכ"ל משרד הבריאות והדבר גרם לעיכוב בהשלמת פיתוח האפליקציה. גם כשלבסוף השיקה מד"א את האפליקציה, חיבור כונני איחוד הצלה נעשה באופן חלקי ביותר בניגוד גמור לחובתה. נכון לחודש דצמבר 2018 רק רבע מכונני איחוד הצלה חוברו לאפליקציה ואף אלו שחוברו סבלו מתקלות ביישום ולא הוזנקו לאירועים שהיו בקרבתם.

4. במקרים רבים, לאחר שהתקבלה קריאת חירום במוקד מד"א, בחרו מוקדני מד"א שלא להזין את הקריאה באפליקציה והעבירו אותה רק לכונני מד"א, למרות שהיו כוננים רבים של איחוד הצלה בקרבת מקום ולכן הם לא יכלו להושיט עזרה ולסייע בהצלת חיי אדם. למרות שבחודש נובמבר 2016 הורתה גב' מירי כהן ממשרד הבריאות להעביר מידע לאיחוד הצלה במקרי חירום באמצעות קו מירס ייעודי, מד"א ניתקה מידי פעם קו זה בניגוד לחוזר 2017. זאת, למרות שביום 4.7.17 הפיצה מד"א בעצמה הנחיות פנימיות שבהן נקבע שבמקרים של חוסר הכרה, דום לב ודום נשימה, יש לדווח במירס למוקד איחוד הצלה.

5. לעיתים, הדיווחים הועברו זמן רב לאחר שהקריאה התקבלה ולאחר שכבר הוזנק לאירוע אמבולנס של מד"א. היו גם מקרים שאף כשכונן איחוד הצלה התקשר למוקד מד"א על מנת לקבל מידע על תאונה, נאמר לו שבעקבות "נוהל חדש" לא ניתן להעביר אליו מידע. לדוגמא: המתנדב ישראל חנוכה התקשר למוקד מד"א ביום 4.10.18 ואמר למוקדן שהוא בקרבת מקום לאירוע והוא רוצה לקבל פרטים על מנת שיוכל להגיע לפצוע ולסייע לו. בתשובה אמר לו מוקדן מד"א שעל פי הנוהל לא ניתן למסור לו פרטים.

6. "יהיו אשר יהיו ה"אשמים" בכך שהאפליקציה לא הוטמעה במהירות" (סעיף 52 לסיכומי איחוד הצלה), במועד פרסום הקמפיין בחודש דצמבר 2018 רובם המוחלט של מתנדבי איחוד הצלה לא חוברו לאפליקציה. מצב זה שרר למרות פניות רבות של איחוד הצלה למשרד הבריאות והגב' מירי כהן ממשרד הבריאות ציינה במכתבה מיום 1.8.18 כי: "התהליך בביצוע אולם בקצב יותר איטי מכפי שהיינו רוצים לראות" (נספח ה' לתצהיר טייטלבוים). ביום 5.12.18 שלח משרד הבריאות הודעה לפיה חוברו לאפליקציה רק כ – 1,100 כוננים של איחוד הצלה (ת/47). לכן, בהתאם להוראת משרד הבריאות היה על מד"א להמשיך להעביר מידע לאיחוד הצלה אודות מקרי חירום חמורים לפי חוזר 2017 ואולם מד"א הפסיקה להעביר מידע והיא ניתקה את קו המירס בין המוקדים, בניגוד גמור להוראות משרד הבריאות "תוך הפרה של כל נורמה רפואית, מוסרית ואנושית" (סעיף 60 לסיכומי איחוד הצלה). למרות שמד"א ידעה שרוב מתנדבי איחוד הצלה אינם מחוברים עדיין לאפליקציה, היא ניתקה את קו המירס וניתוק זה מנע מידע מציל חיים מאלפי כוננים שלא התחברו לאפליקציה.

7. לכן, איחוד הצלה לא יכלה לעמוד מנגד כשחיי אדם מונחים על הכף והיא ראתה עצמה חייבת מבחינה מוסרית לפעול. זאת, בין היתר ע"י הפעלת לחץ פומבי ומחאה ציבורית שתחייב את מד"א ומשרד הבריאות לפעול לטובת כלל הציבור ולא רק לטובת מד"א. אחריות ציבורית זו, היא שעמדה מאחורי הפרסומים שיצאו מטעם איחוד הצלה. איחוד הצלה ביקשה לשמור על תושבי ישראל מהסכנה שרובצת לפתחם בשל חוסר שיתוף הפעולה המכוון של מד"א עם שאר ארגוני רפואת החירום. אם איחוד הצלה היתה נוהגת אחרת, היא היתה חוטאת לתפקידה. בזכות הקמפיין, שקדם להפגנה המתוכננת, הבין משרד הבריאות את חומרת התנהלות מד"א ויום לאחר המועד המתוכנן להפגנה - ביום 12.12.18 - הורה משרד הבריאות למד"א לחדש מיד את העברת המידע מציל החיים לאיחוד הצלה. שישה ימים לאחר הוראה זו של משרד הבריאות, הגישה מד"א את התביעה דנן שמטרתה להשתיק ביקורת לגיטימית ומוצדקת על התנהלותה כגוף ציבורי וכלל לא מדובר בלשון הרע.

8. בכתב התביעה לא פורטו 28 פרסומים. חלק מהפרסומים כלל לא מתייחסים למד"א אלא למשרד הבריאות. חלק מהפרסומים הנטענים כלל לא פורסמו ולא צוין היכן הם פורסמו. אין גם אינדיקציה לזהות המפרסם.

9. ביחס לפרסומים הקשורים לקמפיין "המונופול של מד"א הורג" - הקמפיין נוצר בלית ברירה עקב התנהלותה הרשלנית של מד"א וחוסר שיתוף הפעולה שלה עם גופי החירום האחרים. איחוד הצלה לא יכולה היתה להישאר אדישה למדיניות מד"א שפגעה פגיעה קשה בזמני ההגעה של צוותי החירום לאירועי טראומה והיא הובילה לסכנת חיים. הנתבעים זכאים לשבחים על המחאה שקידמו, שגרמה להצלת חיים ובוודאי שאין להטיל עליהם סנקציה. לא רק שמד"א ניתקה את קו המירס, היא גם החליטה שלא להעביר מידע לכונני איחוד הצלה שהתקשרו אליה לקבל מידע, למרות שהם היו בסמיכות לאירועי חירום. לאיחוד הצלה היתה חובה מוסרית וחברתית לבצע את הפרסומים, מאחר שהצלת חיי אדם היא החובה המוסרית העליונה ביותר.

10. הדברים שפורסמו במסגרת הקמפיין הם אמת לאמיתה. מד"א עושה שימוש ציני בכוחה כמונופול כדי להפיק רווחים על חשבון חיי אדם. לדוגמא: אריאל פחימה שהיה כונן איחוד הצלה בבאר שבע, קיבל דיווח על אירוע ברחוב שבו שהה. הוא התקשר למוקד מד"א לקבל מיקום מדויק ואולם המוקד סירב למסור לו מידע מאחר שהוא לא היה מחובר לאפליקציה. התנהלות זו של מוקד מד"א מנוגדת לנהלי משרד הבריאות, לפיהם יש להעביר מידע על אירועי חירום טלפונית, עד להשלמת חיבורם של כל הכוננים לאפליקציה. גם כונן איחוד הצלה דניאל בוקובזה שהיה קרוב לאירוע, התקשר למוקד מד"א לברר מיקום מדויק ונאמר לו שאין בכלל אירוע ברחוב זה. בהמשך אותו יום, התברר לו שהיה אירוע חירום שכתוצאה ממנו אישה נפטרה. כמו כן, ביום 3.12.18 קיבל זוהר, שהוא מתנדב באיחוד הצלה, דיווח על אירוע בכפר סבא. כשהוא טלפן למוקד מד"א לברר מיקום מדויק, המוקדנית סירבה להעביר לו מידע, מאחר שהוא לא היה מחובר לאפליקציה. בנוסף, ביום 4.12.18 התקשר מתנדב איחוד הצלה בירושלים אבי טננבאום לקבל מיקום מדויק של אישה יולדת והוא סורב ע"י מוקדן מד"א.

11. אלו דוגמאות בלבד. בנוסף, בניגוד לגרסת מד"א, זמני ההגעה שלה ארוכים בצורה משמעותית ממה שהיא מדווחת ולוקח לאמבולנס מד"א להגיע הרבה יותר משמונה עד תשע דקות כפי שמד"א מציגה לציבור. הקמפיין שאיחוד הצלה השיק, מטרתו קיצור זמני התגובה באירועי חירום ומדובר בהבעת דעה עניינית, לגיטימית וחשובה. אין כל טענה שמד"א הורגת במו ידיה, אלא שהיא מסכנת את חייהם של תושבי ישראל. לכן, לא מדובר בלשון הרע.

12. מד"א לא יכולה להיבנות מדו"ח משרד הבריאות מיום 9.1.19 שקבע שאין אפליה ב"הקפצת" כוננים דרך האפליקציה, מאחר שדו"ח זה אינו רלוונטי היות שטענת איחוד הצלה מתייחסת לאי העברת מידע לאיחוד הצלה והדו"ח לא מתייחס כלל לנושא זה. הדו"ח לא סותר את טענות איחוד הצלה בדבר אי מסירת מידע לכוננים שאינם מחוברים לאפליקציה והוא מתייחס לטענת אפליה בין הכוננים שהתחברו לאפליקציה. מה גם, שהדו"ח לא קביל כראייה. באמצעות ניתוק קו המירס בין המוקדים, ביקשה מד"א להוציא ולהדיר את מוקד איחוד הצלה מתהליך הזנקת הכוננים וזאת בסתירה מוחלטת להוראות חוזר 2017.

13. מד"א לא המציאה אישור ממשרד הבריאות לפיו מותר היה לה לנתק את קו המירס ולהפסיק להעביר אינפורמציה לכונני איחוד הצלה בטלפון וכי יש להעביר אינפורמציה רק לכונני איחוד הצלה שמותקנת אצלם האפליקציה. משלא הוצג כל אישור כזה הרי ברור שמד"א פעלה בניגוד להוראות חוזר 2017 ופעולה זו סיכנה חיי אדם. לכן, מחאת איחוד הצלה תחת הכותרת "המונופול של מד"א הורג" היתה מוצדקת והיא הובילה להצלת חיי אדם. יום אחרי מועד ההפגנה המתוכננת – ביום 12.12.18- ניתנה הנחיית פרופ' גרוטו לפיה יועברו פרטים מלאים לכונני איחוד הצלה ללא צורך בביצוע איכון למקום המצאם של הכוננים (נספח 9 לתצהיר מד"א בתביעה שכנגד, עמ' 298 לתצהיר). רק כתוצאה מקמפיין "המונופול של מד"א הורג" חויבה מד"א לחדש את העברת המידע לכונני איחוד הצלה ונצלו חיי אדם. אם המחאה היתה "מנומסת יותר" לא היתה מושגת תוצאה זו.

14. אחריות אישית לא מוטלת באופן אוטומטי על נושאי משרה. מד"א לא הוכיחה שבפרסומים מתקיימים התנאים להטלת אחריות אישית על נושאי משרה. מרבית הפרסומים כלל לא פורסמו ע"י הנתבעים 2-4. מדובר בניסיון פסול להלך אימים על איחוד הצלה ונושאי משרה בה.

15. אף אם הפרסומים הם לשון הרע, עומדת להם ההגנה לפי סעיף 15(2) לחוק. הפרסומים נעשו בתום לב והיתה על הנתבעים חובה חוקית, מוסרית וחברתית לפרסם אותם. לאור מחויבותם של הנתבעים לדאוג לשלום הציבור, לא נותרה לאיחוד הצלה ברירה אלא לפעול כפי שפעלה. היתה לה מחויבות מוסרית לתיקון העיוותים והמחדלים של מד"א, על מנת להגן על שלומם של תושבי ישראל. זעקת ביר היתה "זעקת שבר אמיתי של איש אמת, שהקדיש את חייו להצלת חיי אדם ומוחה על הפגיעה בחיי אדם בשל התנהלות מד"א" (סעיף 104 לסיכומים). מד"א גם לא הוכיחה שהכרזות "סיבת המוות מד"א" שצולמו, היו בחדר הלוגיסטיקה של איחוד הצלה.

16. קיימת אף הגנה לפי סעיף 15(4) לחוק, מאחר שמדובר בהבעת דעה על התנהגות של שירות ציבורי. כמו כן, ההגנה שניתנת לחופש הביטוי ביחס לגופים ציבוריים היא רחבה ביותר ומד"א היא גוף ציבורי שעליו להיות חשוף לביקורת ציבורית מלאה אודות התנהלותו. מד"א הוקמה כתאגיד מכוח חוק שהכנסותיו מגיעות מאגרות שנקבעו בתקנות והפרסום כלל לא פגע בה. מד"א תמשיך להתקיים אף אם שמה ייפגע. מה גם, שכל אדם סביר מבין שאין הכוונה בפרסומים שמד"א הורגת אנשים, אלא שהתנהלותה מסכנת חיי אדם. הטלת סנקציה בגין פרסומים כאלו מהווה פגיעה בחופש הביטוי. הפרסום היה בתום לב והגנת תם הלב חלה אף אם הפרסום אינו אמת. מדובר גם בהבעת דעה לגיטימית.

17. בכל הנוגע לאירוע בגן הילדים – לא מדובר בלשון הרע, היות שצוות מד"א הגיע לאירוע באיחור רב וקיימת הגנת "אמת דיברתי". האסון קרה מאחר שמד"א לא הזניקה לאירוע אמבולנס של חברה פרטית ששהה כמה דקות ממקום האירוע. הפרסומים שהוציאה איחוד הצלה בנושא זה נעשו כחלק מהפרסום אודות התוכנית לשיתוף פעולה בין איחוד הצלה לאיחוד האמבולנסים בישראל. במסגרת תוכנית זו, חוברו האמבולנסים הפרטיים למוקד איחוד הצלה והם מוזנקים כשהם נמצאים ליד אירוע רפואי. אם מד"א היתה מיישמת את חוזר 2014 לא היה צורך בתוכנית זו, שכן כל הקריאות שהיו מתקבלות במוקד מד"א היו מועברות לכל הארגונים הרלוונטיים.

18. מעיון בדו"ח של מד"א עצמה שנערך בעקבות אירוע זה, עולה שלא ייתכן שאמבולנס של מד"א הגיע בתוך שמונה או תשע דקות, שעה שהניידת הכי קרובה של מד"א היתה במרחק של 26 דקות נסיעה ממקום האירוע. כמו כן, קיים פער משמעותי בין הזמן שבו מדווח צוות מד"א על ההגעה לבין מועד ההגעה בפועל. הפרסום נועד להמחיש את החשיבות שבשיתוף הקריאות המגיעות למוקד מד"א עם כלל ארגוני רפואת החירום. כלל הראיונות שהנתבעים העניקו ניתנו אגב השקת התוכנית ונועדו להסביר את נחיצותה והם לא נועדו לפגוע במד"א.

19. כל הפרסומים הינם בגדר הבעת עמדה בתום לב שנעשו מתוך החובה המוסרית שמוטלת על הנתבעים. כמו כן, מאחר שמד"א הוא ארגון ללא מטרות רווח, לא ניתן להעניק לו סעד של פיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק. למד"א לא נגרם נזק, היות שהוא מונופול בתחומו. הפרסומים גם לא נעשו בכוונה לפגוע בו ואין הצדקה לפסיקת כפל פיצויים.

20. מטרת הפרסומים היתה רק לצורך עידוד התובעת לשתף פעולה על מנת לקצר את זמני ההגעה של צוותי החירום לאירועים ולעידוד שיתוף פעולה שלה עם יתר ארגוני הרפואה. הפרסום "לא נועד כדי להציג את מד"א באור שלילי, אלא להביא דוגמא מוחשית לכך שחיבור האמבולנסים הפרטיים יכול לקצר את זמני ההגעה לאירועי חירום ובאופן פוטנציאלי אף להציל חיי אדם" (סעיף 145 לסיכומים). גם אם היה אי דיוק בפרסום זמן ההגעה של מד"א לאותו אירוע, מדובר באי דיוק בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

21. התביעה לא הוגשה בגין פגיעה אמיתית בשמה הטוב של מד"א אלא כאמצעי למנוע ביקורת. לא יכולה להיגרם למד"א פגיעה כלכלית מפרסום שלילי נגדה ולכן אין הצדקה לפסוק פיצויים לטובתה. לא ייתכן שבית המשפט יעניש את מי שביקש רק לשמור על חיי אדם ואף הצליח בכך. הפרסומים לא נעשו בכוונה לפגוע וסכום התביעה מופרך. כל פיצוי שאיחוד הצלה תחויב בו, יבוא על חשבון פעולותיה מצילות החיים. מכל הסיבות הנ"ל יש לדחות את תביעת מד"א.

ד. תמצית טענות איחוד הצלה בתביעה שכנגד

1. מד"א פרסמה ארבעה פרסומי לשון הרע כנגד איחוד הצלה על מנת לפגוע בשמה הטוב ולהכפישה.

2. הפרסום הראשון – ביום 23.10.16 התראיין מנכ"ל מד"א מר אלי בין (להלן: בין) באתר גלובס והוא אמר בין היתר ביחס לאיחוד הצלה כי:

"זה עסק בשבילו... איחוד הצלה רשום בארצות הברית כארגון צדקה, אבל לא תמיד תראי שהכספים נכנסים לאיחוד הצלה, הם נכנסים לארגון אחר – לישראלייף, לעסק של משהו שמקבל שם משכורת. אני קורא לזה ארגון עסקי. זה לא ארגון שצובע את עצמו רק בנושאי צדקה. יש פה עסק שמגלגל מיליונים, שיש בו אנשים שמרוויחים כסף... במקום להתעסק בהצלת חיים, הם מחפשים רק יוקרה כדי להגביר את התרומות שלהם ולהכפיש את מד"א".

3. בדברים אלו פגע בין בשמה הטוב של איחוד הצלה ומתנדביה ומדובר בטענה שקרית ומבזה המהווה לשון הרע.

4. הפרסום השני - ביום 16.6.17 פורסמה באתר החדשות "אשדוד נט" כתבה על אי העברת דיווחים ממד"א לכונני איחוד הצלה באשדוד. בסוף אותה כתבה הובאו דברי דובר מד"א שאמר ביחס לאיחוד הצלה כי:

"רק עמותה סרבנית אחת ממשיכה להתעלם מהנחיות משרד הבריאות ועושה זאת כאמור ממניעים כלכליים גרידא".

בכך, פגעה מד"א באיחוד הצלה כשטענה שהיא פועלת ממניעים כלכליים ולא מתוך דאגה לשלום הציבור ובריאותו.

5. הפרסום השלישי – ביום 3.7.18 פורסמה כתבה בעיתון ישראל היום בדבר אירוע שבו נטען שפרמדיק של מד"א הרחיק את כונני איחוד הצלה מהפצוע בזמן שהם היו בעיצומו של הטיפול בו. בכתבה הובאה תגובת מד"א שבה נאמר כי:

"לצערנו אנשי איחוד הצלה מתעלמים בבוטות מהנחיות חוזר מנכ"ל משרד הבריאות... עמותת איחוד הצלה שמסרבת למלא את ההנחיות, פועלת באופן עצמאי, ללא כל בקרה ופיקוח ובכך מסכנת את הציבור".

מדובר באמירה שקרית ומבזה שפוגעת בשמה הטוב של איחוד הצלה ומתנדביה שעושים לילות כימים על מנת לדאוג לבריאות הציבור.

6. הפרסום הרביעי – ביום 24.1.17 פורסמה באתר האינטרנט של ערוץ 10 כתבה שעסקה באי העברת מידע ממד"א לכונני איחוד הצלה. בכתבה הובאה תגובת מד"א שבה נאמר כי:

"עמותת איחוד הצלה מנהלת קרב הישרדות על כסף ותרומות... כנראה מסיבה זו הם מסרבים לפעול על פי הנחיות משרד הבריאות ומעדיפים שיטות של המערב הפרוע".

בדברים אלו פגעה מד"א בשמה הטוב של איחוד הצלה וזאת בטענה שקרית ומבזה. איחוד הצלה היא עמותה ללא כוונת רווח אשר בשונה ממד"א, אינה גובה אגורה שחוקה מהציבור על פעילותה מצילת החיים.

7. הפרסומים הנ"ל נועדו לפגוע באיחוד הצלה וזאת במזיד ומתוך כוונה להשפיל אותה, לבזותה ולפגוע בשמה הטוב. לכן יש לחייב את מד"א בכפל סכום הפיצוי העומד על כ – 142,020 ₪ לכל פרסום ובסה"כ נדרשת מד"א לפצות את איחוד הצלה בסך של 568,080 ₪ ולחילופין בסך של 284,040 ₪ וכן להורות לה לפרסם התנצלות פומבית על הפרסומים הכוזבים והמבזים ולחייבה בהוצאות.

ה. תמצית טענות מד"א בתביעה שכנגד

1. התביעה הוגשה בשיהוי מהותי, כמשקל נגד לתביעת מד"א ועל מנת ליצור איום כלפיה. בזמן אמת, איחוד הצלה כלל לא טענה שפרסומים אלו מהווים לשון הרע. איחוד הצלה פועלת לפי תוכנית סדורה לפגוע במד"א והיא מפרה באופן בוטה את הוראות משרד הבריאות. היא הרחיבה חזית בסיכומיה והעלתה טענות חדשות שלא בא זכרן בתביעתה.

2. בדו"ח ועדת תדמור שבחנה את דרכי ההפעלה והשליטה של שירותי העזרה הראשונה בישראל ושפורסם בשנת 2014 (להלן: דו"ח תדמור), נאמר בין היתר כי:

"המצב היום, בו למספר ארגונים הפועלים במקביל אך בנפרד, יש מוקד/חמ"ל המקבל קריאות ומשלח צוותים לשטח... ושלא כולם מנווטים ע"י גורם מתכלל אחד, הינו מצב לא יעיל, מסוכן ופגום במהותו".

3. גם המשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' גרוטו פנה לאיחוד הצלה במכתב מיום 26.4.18 ואמר כי:

"הפעלת מוקד חירום לאומי נוסף מעבר לקיים במד"א, אינו נכון מבחינה מקצועית, יבלבל את הציבור ויאריך את זמן התגובה עד להגעת האמבולנסים הנדרשים ובכך יביא לפגיעה בבריאות".

4. בדו"ח מבקר המדינה 69א' נאמר שפרסום מספר מוקד החירום של איחוד הצלה "גורם להטעיית הציבור עד כדי סכנת חיים שכן היחיד שיכול לתת שירותי עזרה ראשונה ושירותי פינוי מלאים הוא מד"א".

5. איחוד הצלה מפרה באופן חוזר ונשנה את הנחיות משרד הבריאות, מנסה להטיל דופי במד"א ופועלת לפי תוכנית סדורה לפגוע בה לרבות "יצירת אירועים בולטים, גם אם הם לא מתרחשים". היא אף יצאה בקמפיין מכפיש ומביש תחת הכותרת "סיבת המוות – מד"א". זאת, למרות שמשרד הבריאות הטיל על מד"א את האחריות להפעלת מוקד כוננים לאומי וקבע שכל קריאות החירום יתקבלו במוקד שלה -101. נקבע שכל קריאה המתקבלת במוקד אחר, תועבר מידית למוקד מד"א.

6. גם בחוזר 2017 נקבע שאיחוד הצלה "יחדל מפרסום ציבורי ופומבי של המוקד שלו על מנת שכל פניות הציבור יגיעו למוקד הכוננים הלאומי". הדבר עורר את זעמה של איחוד הצלה, מאחר שכך התייתר המוקד שלה. על פי חוזר 2017, יש לחבר את כל הכוננים לאפליקציה וכל הודעה על אירוע תועבר רק לחמישה כוננים הקרובים למקום האירוע, על מנת למנוע פגיעה בפרטיות. ברם, איחוד הצלה לא שיתפה פעולה ומתנדביה לא הורידו את האפליקציה והיא ממשיכה לפרסם את מספר החירום שלה לציבור. איחוד הצלה אף נקטה במהלך "מתחכם וערמומי" ושינתה את שמה ל"איחוד הצלה 1221", על מנת לעקוף את הנחיות משרד הבריאות.

7. איחוד הצלה "מיירטת" קריאות המשודרות ע"י מד"א ומפיצה אותן למתנדביה. כמו כן, איחוד הצלה לא מעבירה למד"א קריאות חירום שמתקבלות אצלה. משרד הבריאות אף בדק את תלונותיה של איחוד הצלה לפיה היא מפלה את כונני איחוד הצלה ובדו"ח מיום 9.1.19 נקבע שלא נמצאה כל אפליה בין הכוננים בהתאם לשיוכם הארגוני.

8. הפרסומים אינם לשון הרע אלא משקפים את האמת לאמיתה. איחוד הצלה ממשיכה עד היום להפר את הנחיות משרד הבריאות וכל טענותיה כנגד מד"א נבחנו היטב ע"י משרד הבריאות ונדחו.

9. בכתב התביעה איחוד הצלה כלל לא טענה שהצגתה כארגון עסקי מהווה לשון הרע והדבר מהווה הרחבת חזית אסורה. מד"א מעולם לא אמרה שאיחוד הצלה מונעת מתאוות בצע. היא טענה שהיא פועלת ממניעים כלכליים ויש הבדל גדול בין הדברים. קריאה לארגון "עסק" לא מהווה דבר פסול או מבזה ואין בו להשפיל את איחוד הצלה. בנוסף, הפרסום הראשון מתייחס רק לעסקני איחוד הצלה ולא לאיחוד הצלה עצמה. כמו כן, המילים "ארגון עסקי" התייחסו לעמותת ישראלייף ולא לאיחוד הצלה. ישראלייף מחזיקה במניות חברת ניאופורס בע"מ והיא זכאית לדיווידנדים מחברה זו ולכן ניתן לקרוא לה ארגון עסקי. גם איחוד הצלה גובה כספים ממכירת שירותים ומוצרים ולכן ניתן להחשיב גם אותה כארגון עסקי.

10. למד"א עומדת הגנת אמת דברתי והיה עניין ציבורי בפרסומים. איחוד הצלה הפרה את הנחיות משרד הבריאות והדבר סיכן את הציבור. היא המשיכה להפעיל את מוקד החירום ובכך סיכנה חיי אדם. איחוד הצלה מחפשת יוקרה כדי להגביר תרומות לארגונה וזאת תוך הכפשת מד"א ברבים והוצאת דיבתה רעה. איחוד הצלה מעוניינת להמשיך ולהפעיל את מוקד החירום שלה בניגוד גמור להנחיות משרד הבריאות. הוצגה התוכנית האסטרטגית שהוכנה לפי הזמנת איחוד הצלה מחברת ייעוץ מובילה, שבה נקבעו דרכי ההתמודדות עם מד"א לצורך הגדלת היקף התרומות שהיא מגייסת. בין היתר הומלץ על "יצירת אירועים בולטים, גם אם הם לא מתרחשים" וכך בדיוק פעלה ופועלת איחוד הצלה.

11. למד"א עומדת הגנת סעיף 15(4) לחוק והפרסומים מהווים גם הבעת דעה בלבד בקשר עם עניין ציבורי חשוב – מניעת פגיעה בחיי אדם. מדובר בביקורת ציבורית לגיטימית. איחוד הצלה סירבה להוריד את אפליקציית הכוננים של מד"א כפי שהורה משרד הבריאות. איחוד הצלה עשתה כן כי לא רצתה שכונניה יהיו עם אפליקציה שבה קיים סמליל (לוגו) מד"א והיא חששה גם שמד"א תנסה "לגנוב" את מתנדביה. לכן, איחוד הצלה הורתה למתנדביה שלא להוריד את האפליקציה של מד"א. איחוד הצלה עיכבה את חיבור מתנדביה לאפליקציה למרות שמשרד הבריאות הורה לה לפעול לחיבור מתנדביה לאפליקציה זו.

12. משרד הבריאות קבע שאיחוד הצלה טרם השלימה את חיבור כלל הכוננים כפי שנדרש ע"י משרד הבריאות וטענת איחוד הצלה בדבר הסתרת מידע מציל חיים "מקוממת ואינה נכונה וטוב יעשה הארגון אם היה פועל לא מכבר לחבר את כלל הכוננים של הארגון למערכת הזנקת הכוננים כפי שנדרש ולסיים את התהליך" (מוצגים ת/47 ות/48 מחודש דצמבר 2018).

13. איחוד הצלה סיכנה חיים בכך שלא העבירה קריאות שהופנו אליה למוקד מד"א, בניגוד להנחיית משרד הבריאות ותוך סיכון חיים. איחוד הצלה אף יירטה קריאות והפיצה אותן לרבים בקבוצות שונות, בניגוד מוחלט להנחיות משרד הבריאות ותוך פגיעה קשה בפרטיות הנפגעים. הדבר הביא גם לכך שאנשים נמנעו להזעיק עזרה מחשש שהמידע אודותם יופץ ברבים.

14. פרסומי מד"א מוגנים לפי סעיף 14 לחוק. מדובר בפרסום אמת שיש בו עניין ציבורי והוא נעשה בתום לב. תוכן הפרסום לא חרג מהנדרש והוא נעשה בתגובה לקמפיין המכפיש של איחוד הצלה. הפרסומים נוסחו בצורה מנומסת וללא כוונה לפגוע. כמו כן, כל טענות איחוד הצלה נבחנו ע"י משרד הבריאות ונדחו.

15. לכן, יש לדחות את התביעה ולחייב את איחוד הצלה בהוצאות.

ו. דיון והכרעה בתביעת מד"א

1. בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך, פ"ד סה(3) 369, 504 מתווה כב' השופט עמית את האופן שבו יש לבחון תביעות לשון הרע:

"תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים... יש יחסי גומלין בין השלבים השונים, והקו התוחם ביניהם איננו חד כפי שעשוי להשתמע... בהשאלה מתחומי משפט אחרים, ניתן לומר כי יש "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים - ככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות הקבועות בסעיפים 14-15 לחוק, ולהיפך".

שלב א' - האם הפרסומים מהווים לשון הרע?

2. סעיף 1 לחוק קובע כי:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

...

בסעיף זה –

"אדם" – יחיד או תאגיד..".

3. המבחן להתקיימות העוולה הוא אובייקטיבי במהותו ולא סובייקטיבי, כלומר, "לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע. אלא הקובע הוא, כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום" (ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן פ"ד לט(4) 734).

4. בסיכומיה, טוענת מד"א שהנתבעים פרסמו 27 פרסומים שונים בגנותה של מד"א. נבחן את הפרסומים:

5. (א) הפרסומים בעקבות האירוע בגן הילדים:

הפרסום הראשון – אלמליח שלח בקבוצת "וואטסאפ" של כתבים ודוברים הודעה כי: "לאמבולנס מד"א לקח חצי שעה להגיע למקום.. סמוך לגן עמדה כל הזמן הזה, ניידת טיפול נמרץ של חברת אמבולנסים פרטית... אם הצוות המקצועי היה מיודע, הם היו יכולים להגיע בתוך זמן קצר מאוד ולהעניק עזרה רפואית לילד שנחנק אולי להציל את חייו".

אלמליח הודה שהוא כתב ושלח הודעה זו (עמ' 48 שורות 18-21 ועמ' 49 שורה 14). הוא גם הודה שאלו ציטוטים שאמר טייטלבוים במסיבת עיתונאים שנערכה לאור השקת שיתוף הפעולה בין איחוד הצלה ואיגוד האמבולנסים.

6. הפרסום השני – בעמוד הפייסבוק של איחוד הצלה צוטטו הדברים הנ"ל של אלמליח ואלמליח הודה שהוא היה שותף לפרסום זה (עמ' 49 שורה 14). עשרות אלפי אנשים עוקבים אחרי הפייסבוק של איחוד הצלה.

7. הפרסום השלישי - ביום 3.6.18 צוטטו באתר חדשות 0404 דבריו הנ"ל של טייטלבוים (עמ' 71-72 לתצהיר בלושטיין).

8. הפרסום הרביעי – ביום 3.6.18 פורסמה כתבה באתר "כיכר השבת" שבה צוטטו דבריו הנ"ל של טייטלבוים (עמ' 73-75 לתצהיר בלושטיין).

9. הפרסום החמישי - ביום 3.6.18 פורסמו באתר "חדשות ערוץ 7" דבריו הנ"ל של טייטלבוים (עמ' 81-82 לתצהיר בלושטיין).

10. הפרסום השישי – ביום 4.6.18 פורסם באתר חדשות "וואלה" דבריו הנ"ל של טיטלבויים (עמ' 76-80 לתצהיר בלושטיין).

11. אלמליח הודה בחקירתו שהוא לקח חלק בפרסומים הנ"ל והוא "גאה להיות שותף לכתבות האלה וגאה להעביר לתקשורת את המהלך הזה" (עמ' 48 שורה 18 עד עמ' 49 שורה 17).

12. הפרסום השביעי – ביום 4.6.18 התראיין טייטלבוים לרשת ב' (נספח 10 לתצהיר בלושטיין) ובדבריו התייחס לאירוע ואמר כי: "במרחק שלוש דקות מגן הילדים יושבת ניידת טיפול נמרץ של חברה פרטית עם רופא ופרמדיק והם כלל לא ידעו על המקרה הזה והם יכלו להציל את חייו של אותו ילד... ויש עוד הרבה מקרים כאלו".

13. הפרסום השמיני – טייטלבוים התראיין גם ברדיו קול חי ואמר ביחס למקרה בגן הילדים כי: "רק העוול הגדול שלא כתוב עליו מגן דוד אדום... לקח לניידת טיפול נמרץ של מד"א חצי שעה להגיע. לצערנו התוצאה היתה קשה מאוד".

14. טייטלבוים אישר בחקירתו שהוא התראיין אודות האירוע ואמר כי: "אני מניח שיש עוד ראיונות ודיברתי על זה לא פעם ולא פעמיים... וגם בבמות נרחבות" (עמ' 64 שורות 22-23).

15. ברור שהפרסומים הנ"ל שבהם נאמר שאמבולנס של מד"א הגיע רק חצי שעה אחרי שהוזעק ועקב אי מסירת המידע ע"י מד"א אודות האירוע לאמבולנסים הפרטיים נגרם אסון ופעוט נפטר, נועדו להשפיל את מד"א ולבוז לה בעיני הציבור. לכן כל הפרסומים הנ"ל מהווים לשון הרע כהגדרתה בסעיף 1 לחוק. כאמור, באותו סעיף נקבע כי האיסור חל גם על פגיעה בתאגיד.

שלב ב' – האם עומדת לנתבעים אחת ההגנות הקבועות בחוק?

16. יש לדחות את טענת הנתבעים שחלה על הפרסומים הנ"ל הגנת אמת בפרסום בהתאם לסעיף 14 לחוק. סעיף 14 לחוק מעניק הגנה בפני תביעת לשון הרע, אם הוכחו שני המרכיבים: האחד כי הפרסום היה אמת והשני כי בפרסום היה עניין ציבורי. "בהתקיים האחד בלעדי רעהו, לא יהיה בכך כדי להועיל לנתבע" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד לא(2), 281 בעמ' 299). ההכרעה בדבר קיומם של שני מרכיבים אלו, נעשית על פי מבחן אובייקטיבי כאשר נטל ההוכחה מוטל על הנתבע. כמו כן, ההגנה לא תחול על פרסום שגוי, אפילו אם המפרסם פעל בתום לב והאמין בכנות כי הפרסום היה אמיתי (שם בעמ' 319).

בע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (4.8.08) (להלן: פס"ד שרנסקי) קבע בית המשפט כי:

"אמיתות הפרסום היא שאלה עובדתית... קיומו של עניין ציבורי היא שאלה ערכית הבוחנת האם קיים אינטרס חברתי המצדיק הכשרת פרסום פוגעני שיש בו לשון הרע... כדי לזכות בהגנת "אמת הפרסום", מטיל החוק הישראלי את נטל ההוכחה של ההגנה על הנתבע... מידת ההוכחה הנדרשת ולצורך הוכחת טענת אמת הפרסום, עומדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום... סבירותה של הפגיעה במושגים נורמטיביים מקרינה על שאלת תום הלב של הפוגע... עדיין אין מדובר בחירות ביטוי נטולת כל רסן ומגבלות ונדרשת גם כאן יחסיות ראויה בהתמודדות בין זכויות נוגדות של פרטים...".

באשר לטיבה של "האמת" הנדרשת לצורך ההגנה שבסעיף 14 לחוק, נקבע בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך פ"ד סז(1), 667, 712-713 (2014) (להלן: דנ"א אילנה דיין) כי:

"הדגש במסגרת הגנת אמת הפרסום הוא לא על הדרך, אלא על התוצאה – פרסום המשקף את האמת כפי שהייתה במועד שבו נעשה הפרסום. זאת, על בסיס מכלול הראיות, אף אם חלקן נתגלו או נוצרו לאחר מועד הפרסום. אם אין זה המצב, הרי שאין מקום להחיל את ההגנה".

עוד נקבע כי "הפרסום נדרש לשקף אמת "שלמה". כלומר, שלא ייעדרו ממנו פרטים המשנים את הרושם הכללי המתקבל מהפרסום, וכן שלא ייכללו בו פרטים משמעותיים שאינם נכונים" (ע"א 844/12 דניאל מולקנדוב נ' שרה פורוש (22.2.17)).

‏‏

הנתבעים לא הוכיחו קיומה של הגנה זו היות שהם לא הוכיחו שהפרסום היה אמת.

17. מעיון ביומן המבצעים של מוקד מד"א, תמלול ההקלטות במוקד (נספחים 1-4 לתצהיר בלושטיין) ותחקיר איחוד הצלה, עולה שבשעה 13:50 הגננת התקשרה לכונן איחוד הצלה והכונן יצא אל הגן, החל לטפל בפעוט ובשעה 13:53 טלפן למוקד איחוד הצלה ודיווח על האירוע. רק בשעה 13:56 העביר מוקד איחוד הצלה את הקריאה למוקד מד"א שהזניק שתי ניידות ובשעה 14:05, תשע דקות ממועד הקריאה במוקד מד"א, הגיעו האמבולנסים לגן (עמ' 38 לנספחי בלושטיין).

18. טייטלבוים ואלמליח הודו בחקירתם שהתחקיר שאיחוד הצלה ערכה היה אמין והם ראו את התחקיר סמוך לאחר שנערך (עמ' 41 שורות 1,4, עמ' 42 שורות 24-25 ועמ' 58 שורות 12-14). הטענה שאמבולנס מד"א הגיע רק כעבור חצי שעה לא הוכחה והיא סותרת את התחקיר הרשמי של מד"א שלא נסתר ע"י איחוד הצלה.

19. אלמליח הודה בחקירתו שידיעתו אודות הגעת אמבולנס מד"א רק כעבור חצי שעה מקורה "ממה שאמרו לי" (עמ' 42 שורות 6-8) וגם טייטלבוים העיד שהמידע נודע לו מהמתנדבים (עמ' 60 שורה 7). ברם, המתנדבים שהיו באותו אירוע לא הובאו לעדות וגרסה זו כלל לא הוכחה.

20. בפרסומיהם, הנתבעים הסתירו את העובדה שבאירוע בגן הילדים הקריאה הראשונה נעשתה למוקד איחוד הצלה והוא זה שהזעיק את מד"א. לכן, הטענה כי מד"א "חטאה" כשהיא לא הזניקה אמבולנס פרטי אין בה ממש, שעה שמי שהזעיק ראשון את הכוחות היה דווקא מוקד איחוד הצלה. בנוסף, הנתבעים לא הביאו ולו בדל ראייה שבקרבת מקום היתה ניידת טיפול נמרץ של חברה פרטית. הנתבעים יכלו לזמן נציג של אותה חברה או את נהג האמבולנס שלטענתה שהה בקרבת מקום ואולם הם לא זימנו אותם, למרות שהם זימנו מטעמם בהליך דנן לא פחות משמונה עדים. אי זימונם מלמד כי עדותם לא היתה תומכת בטענת איחוד הצלה.

21. מהתחקירים של האירוע בגן הילדים, לרבות התחקיר שערכה איחוד הצלה, עולה שנפלו כשלים רבים מצד איחוד הצלה. עברו שלוש דקות עד שמוקד איחוד הצלה דיווח למוקד מד"א על האירוע ונמצא שהיתה חסרה לכונן איחוד הצלה מסכת ילדים בציוד שלו.

22. לנתבעים לא עומדת גם הגנת תום הלב בהתאם לסעיף 15 לחוק. סעיף 15 לחוק מעניק הגנה אם הפרסום נעשה בתום לב תוך קיומה של אחת מהנסיבות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 15. הנתבעים העלימו מהפרסומים את העובדה שהקריאה התקבלה תחילה במוקד איחוד הצלה והועברה באיחור למד"א והם אף לא טרחו לברר במד"א כמה זמן עבר מרגע קבלת ההודעה ועד להגעת האמבולנס והם פרסמו שהיה עיכוב של חצי שעה ללא כל בסיס עובדתי. הנתבעים אף לא פנו למד"א על מנת לקבל את תגובתה טרם הפרסום והעדר הפנייה למד"א, אף היא מלמדת על חוסר תום לב (עמ' 41 שורות 5-7).

23. משהגענו למסקנה שהפרסומים מהווים לשון הרע, יש לראות בנתבעים 1,3 ו – 4 כאחראים לפרסומים, היות שהם הודו בהם ואף התגאו בהם (עמ' 50 שורות 8-24). מאידך, לא הוכח שביר נטל חלק בפרסומים אודות האירוע בגן הילדים ויש לדחות כנגדו את התביעה בגין רכיב זה.

שלב ג' - מה שיעור הפיצוי המגיע לתובעת?

24. מד"א תובעת לחייב את הנתבעים בכפל הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק בגין כל פרסום ופרסום בנוגע לאירוע בגן הילדים. כמו כן, מבוקש לחייב את הנתבעים לפרסם הודעות מתוקנות שכוללות התנצלות כלפי מד"א ולהורות להם להימנע מפרסומים פוגעניים נוספים. הנזק שטוענת התובעת שנגרם לה הוא שהפרסומים "פגעו ועודם פוגעים פגיעה קשה בשמה הטוב של מד"א, תוך הסבת נזקים רבים למד"א, לרבות תדמיתיים".

25. סעיף 7א(ב) לחוק שכותרתו "פיצוי ללא הוכחת נזק" קובע שביהמ"ש רשאי לחייב נתבע לשלם פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. סעיף 7א(ג) לחוק קובע כפל הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק במקרים בהם הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. סכומים אלו צמודים.

סעיף 19 לחוק מונה ארבעה שיקולים מקלים שבהם רשאי ביהמ"ש להתחשב לטובת הנתבעים בבואו לפסוק פיצויים והם – 1) אם לשון הרע היתה חזרה על מה שכבר נאמר וננקב המקור עליו הסתמך; 2) הנתבע היה משוכנע באמיתות הדברים; 3) הנתבע לא נתכוון לנפגע; 4) הנתבע התנצל על הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע.

יחד עם זאת, גם כאשר הנסיבות המפורטות בסעיף 19 מתקיימות, אין ביהמ"ש חייב להקל עם המפרסם והדבר נתון לשיקול דעתו. כמו כן, רשימת הנסיבות המנויה בסעיף 19 אינה רשימה סגורה, וביהמ"ש רשאי להתחשב גם במכלול השיקולים שהותוו בפסיקה (א' שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז-1997), 371 (להלן: שנהר)).

בפס"ד שרנסקי התווה ביהמ"ש שיקולים שונים שניתן להביא בחשבון בעת פסיקת פיצוי בגין לשון הרע. נקבע שם בפסקאות 51 ו-55 כי:

"בקביעת הסעדים, נלקח בחשבון אופייה של הפגיעה ונסיבותיה, ומעמדם של הפוגע והנפגע... חומרת הפגיעה משפיע על שיעור הפיצויים שיש לפסוק... תפוצת הפרסום, התנהגות הפוגע, התנהגות הניזוק ומעמדו קודם לפרסום ישפיעו על גובה הפיצוי...

...יש לתת משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, אשר הפיצוי התרופתי נועד להטבתו. קיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה... נזק זה נשקל לא רק בהקשר לפרסום עצמו, אלא גם בהתחשב בהתנהגות הצדדים לאחריו, ואף במהלך הדיון המשפטי, התנהגות העשויה להגדיל את הנזק או להקטינו, לפי העניין. אף באשר למטרה העונשית, החינוכית וההרתעתית, יש לשקול את התנהגות המפרסם, ואת כוונותיו כפי שהן עולות מהתנהגותו כגון, האם היה בהן רישול או קלות דעת, או זדון וכוונה ישירה לפגוע... הערכת הנזק נותרת, בסופו של יום, עניין הנתון להערכה שיפוטית, הבנויה על אמות מידה כלליות, ועל נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הפרטי."

ברע"א 4740/00 לימור אמר נ' ואח' נ' אורנה יוסף ואח', פ"ד נה (5) 510, 524-525 דן בית המשפט העליון במטרות הפיצויים בגין תביעת לשון הרע ובשיקולים שיש לקחת בחשבון בעת פסיקת הפיצוי ונקבע כי:

"הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק... לתקן את הנזק לשמו הטוב, למרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב וסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד... ככל שהתפוצה היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר והפיצוי רב יותר".

ראו גם: ח' גנאים, מ' קרמניצר וב' שנור בספרם דיני לשון הרע – הדין המצוי והדין הרצוי (מהדורה שנייה, 2019) בעמ' 445.

26. עוד יצוין כי על פי סעיף 7 לחוק, פרסום לשון הרע היא עוולה אזרחית, אשר בכפוף לתחולת חוק איסור לשון הרע, חלות עליה הוראות שונות מפקודת הנזיקין, לרבות סעיף 10 לפקודת הנזיקין הקובע כי "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק". הוראת סעיף זה לכאורה מתנגשת עם האמור בסעיף 7א לחוק הקובע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק וזאת ללא הבחנה בין אדם לתאגיד. ברם, כבר נפסק שהוראות החוק גוברות על הוראות פקודת הנזיקין. סעיף 7א(ג) לחוק הוא הוראת דין ספציפית ולכן גובר על ההוראה הכללית שבסעיף 10 לפקודת הנזיקין. מאחר שאין מחלוקת שהחוק מכיר גם בתאגיד כמי שעלול להיפגע מלשון הרע, הרי שמצוות המחוקק היא שגם תאגיד זכאי לפיצויים בגין לשון הרע בלא הוכחת נזק (ת"א (ת"א) 18725/05 קי.אס.פי. מחשבים נ' ברלב גיל (16.5.07)‏).

ראו גם: ע"א (ת"א) 16523-05-13 מאיר פלבסקי נ' חברת מקור הפורמיקה בע"מ (19.2.15) פסקה 67, 69; ת"א (מרכז) 20070-09-15 יוסף וינשטיין נ' יצחק (בן ציון) ג'רבי (21.6.18) פסקה 86; ע"א (ת"א) 9712-12-13 "קר" שירותי רפואה בע"מ נ' א.מ.ל אמריקן לייזר בע"מ (13.4.15) פסקה 26.

בפסיקה קיימת גם גישה הגורסת כי תאגיד, להבדיל מאדם בשר ודם, אינו זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק ועליו להוכיח שפרסום לשון הרע גרם לפגיעה ממונית בנכסיו או בעסקיו (ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 8069/06 החברה לאוטומציה נ' גור (13.7.09). ברם, מהנימוקים המפורטים לעיל, יש לבכר את העמדה לפיה ניתן לפסוק לתאגיד פיצוי ללא הוכחת נזק ועובדת היות הנפגע תאגיד או תאגיד ציבורי תובא בחשבון לעניין גובה הפיצוי בלבד. (ע"א (י-ם) 51686-01-12 שמעון יורם נ' י.ד בראזני נכסים ובניין בע"מ (18.4.12) להלן: עניין בראזני; ע"א (ב"ש) 26767-12-14 מנחם גלילי נ' עיריית אשדוד (7.6.15) בסעיף 9 ו-10 להלן: עניין גלילי).

ראו גם: סקירתה של כב' השופטת (כתוארה אז) אביגיל כהן בת"א (מחוזי ת"א) 14264-11-14 גבריאל כנפו נ' סער גינזבורסקי (4.1.18) (להלן: פס"ד כנפו). במסגרתו, פורטו דוגמאות רבות מהפסיקה ביחס לגובה הפיצויים שיש לפסוק בתביעות לשון הרע.

27. בענייננו, מדובר בגוף ציבורי הממומן על ידי המדינה אשר תובע תאגיד שהינו עמותה ללא כוונת רווח, כאשר שני הגופים מטרתם הצלת חיים. הקמפיין והפרסומים המיוחסים לאיחוד הצלה הם רבים. אין מדובר בפרסום כתבה בודדת או מאמר יחיד אלא מדובר ברצף של פרסומים פוגעניים שהיוו חלק מקמפיין סדור ומתוכנן שמטרתו העלאת מודעות הציבור לשימוש בשירותיה של איחוד הצלה תוך הכפשה וביזוי מד"א. כל אלה עומדים לחובת איחוד הצלה בבחינת גובה הפיצוי שראוי לפסוק במקרה זה.

28. יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את העובדה שמדובר בשמונה פרסומים בתפוצה רחבה מאוד ובכלי תקשורת מגוונים, שנעשו בכוונה לפגוע בתובעת, ומבלי שהנתבעים פנו לבקש את התייחסותה של מד"א לטענות החמורות שהועלו נגדה בטרם הפרסום (עמ' 49 שורות 7-9 ועמ' 60 שורה 8).

כמו כן, הנתבעים סירבו להתנצל על פרסומים אלו למרות פניית מד"א אליהם במכתב מיום 25.7.18 שלא נענה כלל. הנתבעים לא הביעו כל חרטה על פרסומיהם ואף במסגרת הליך זה הם בטוחים בצדקת טענותיהם והתנהלותם. כאמור, יש להבחין בין מקרה בו מעוול עומד מאחורי דבריו לבין מקרה שבו הוא מתנצל (רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12.11.06)). במקרה דנן, הנתבעים לא רק שלא התנצלו, הם המשיכו להכפיש ולגדף.

29. מאידך, השיקולים לקולא הם היות מד"א, גוף ציבורי מונופוליסטי הנתמך על ידי המדינה והנזק שנגרם למד"א מהפרסומים לא "חיסל" אותו או את המוניטין שלו. אין מדובר באדם פרטי הנפגע מלשון הרע אלא בגוף חזק ומבוסס, שעל אף שמעמדו נפגע מהפרסומים, אין הפגיעה דומה לפגיעה כשהפרסום הוא כנגד אדם פרטי.

30. סיכומו של דבר: לאחר בחינת מכלול השיקולים הנ"ל, יש לחייב את הנתבעים 1,3, ו – 4 בגין הפרסומים בעקבות האירוע בגן הילדים, בפיצוי בסך של 50,000 ₪.

(ב) הפרסומים בגין קמפיין "סיבת המוות – מד"א":

31. איחוד הצלה פרסמה בחודש דצמבר 2018 קמפיין במסגרתו הופצו פרסומים שונים במדיות שונות, שבהם נאמר "סיבת המוות – מד"א", "סיבת המוות: המונופול של מד"א" ו– "המונופול של מד"א הורג".

32. כל אחד מהפרסומים הנ"ל שהיו חלק מהקמפיין, מהווה לשון הרע. הפרסומים נעשו בין היתר במסגרת אפליקציית "וואטסאפ" וכן בפייסבוק. מר אלי פולק שהיה בזמנו סמנכ"ל איחוד הצלה (עמ' 196 שורה 12) ועוזר לנשיא איחוד הצלה (עמ' 54 שורות 30-31) פרסם והפיץ מודעות בוואטסאפ ובפייסבוק שבהן נכתב כי: "המונופול של מד"א הורג" (עמ' 141 ו -181 לתצהיר בלושטיין). כמו כן, מר אבי מרכוס, שהיה באותה עת הפרמדיק הראשי של איחוד הצלה, פרסם פרסומים דומים בגנות מד"א (עמ' 183 לתצהיר בלושטיין). גם האחראי על יחידת חוסן באיחוד הצלה מר אריאל בלמס (עמ' 121 שורה 14 ועמ' 128 שורה 14) הפיץ מודעה שבה נאמר "המונופול של מד"א הורג" (עמ' 153 לתצהיר בלושטיין).

33. פרסומים אלו פורסמו אף באתר האינטרנט החרדי "כל פה" (עמ' 143 לתצהיר בלושטיין). איחוד הצלה גם פרסמה הזמנות לתקשורת שבהן נאמר כי: "מחר (שלישי) הפגנת מתנדבי איחוד הצלה מול משרד הבריאות בירושלים במחאה על פגיעת מד"א בהצלת חיים תחת הכותרת: המונופול של מד"א הורג" (נספח 15 לתצהיר בלושטיין). לטענת איחוד הצלה, מד"א לא מעבירה מידע לכונני איחוד הצלה בזמן אמת ואף אם מי מהם מתקשר למוקד מד"א לקבל את הכתובת המדויקת של האירוע, מד"א לא מסכימה להעביר את המידע.

34. איחוד הצלה פרסמה את המודעות בגנות מד"א גם באנגלית, ערבית, רוסית ויידיש (נספח 13 לתצהיר בלושטיין). במודעה באנגלית (עמ' 124 לתצהיר בלושטיין) נאמר כי "משהו מושחת ביחסים בין מד"א למשרד הבריאות".

35. מעבר לפרסומים שביצעה איחוד הצלה, ביר פרסם סרטון שבו הוא אמר בין היתר כי: "בשבועות האחרונים אני רואה פגיעה אמיתית בחיי אדם, אשר נובעת מהרצון של הנהלת מגן דוד אדום להמשיך ולהחזיק המונופול של הצלת חיי אדם בישראל... הבקשה שלנו היא אחת – להפסיק את משחקי האגו של הנהלת מד"א, משחקים שגורמים למוות... הזלזול של מד"א בחיי אדם..." הוא צירף מודעה שבה נאמר "המונופול של מד"א הורג" (נספח 16 לתצהיר בלושטיין). ביר אם כן, שותף לפרסום הקמפיין והוא ואף טייטלבוים הודו בתשובה לשאלון, שהם והנהלת איחוד הצלה תמכו בהפגנה ובקמפיין שנלווה לו (ת/1 ות/52).

36. ביום 10.12.18 ביר פרסם בדף הפייסבוק שלו קריאה למתנדבים ולאזרחים לשתף את הסרטון והוא כתב כי "המונופול של מד"א הורג" (נספח 21 לתצהיר בלושטיין). גם אם נכונה טענתו של ביר, שחלק מהפרסומים בחשבון הפייסבוק שלו נעשים ע"י עוזריו ובני משפחתו (סעיף 24 לתצהירו), אין הדבר גורע מאחריותו. מי שמפרסם את הדברים בחשבון שלו עושה זאת כשלוחו ולכן ביר אחראי לפרסומים אלו. ביר אף פרסם סרטון נוסף (נספח 18 לתביעה) שבו הוא אמר בין היתר כי: "בגלל האטימות הרבה והרשעות של הנהלת מד"א והמנכ"ל שם, אתם לא ידעתם את הכתובות בזמן, לא קיבלתם את המידע הדרוש לכם".

37. אלמליח הודה שמתוקף תפקידו כדובר איחוד הצלה, הוא היה אחראי על הנפקת הודעות לתקשורת (עמ' 50 שורות 6-8) שבהן נאמר שההפגנה תתקיים "תחת הכותרת: המונופול של מד"א הורג" וההפגנה תתקיים "במחאה על פגיעת מד"א בהצלת חיים" (נספח 15 לתצהיר בלושטיין). אלמליח הודה שהוא התראיין ביום 9.12.18 לרדיו ברשת "קול ברמה" שבו הוא טען בין היתר כי: "מד"א מזלזל בחיי אדם ואני אומר זאת בצורה מפורשת" (עמ' 196 לנספחי בלושטיין).

38. אף אם נכונה טענת הנתבעים שמי שיזם את הקמפיין נגד מד"א הם מתנדבי הארגון, אין הדבר גורע מאחריותה של איחוד הצלה, היות שהיא הודתה בפה מלא שהיא החליטה: "להתערב ולשתף פעולה עם יוזמת מתנדביה. במסגרת התערבות זו, החליטה הנהלת איחוד הצלה להוציא הזמנה לתקשורת באמצעות דוברות איחוד הצלה בעניין קיום הפגנת המתנדבים. בהזמנה לתקשורת ציינה כי ההפגנה תתקיים תחת הכותרת 'המונופול של מד"א הורג'" (ת/4, ת18 ות/53 במסגרת מענה לשאלה 10). לכן, כל הנתבעים אחראים לפרסומים הפוגעניים הנ"ל כנגד מד"א.

39. בתצהירי תשובה לשאלון מטעם הנתבעים 2-4 (ת/3, ת/7–ת/53) הודו הנתבעים כי: "האופרציה הניהולית סביב ההפגנה הייתה באחריות אגף הלוגיסטיקה של איחוד הצלה לרבות הכנת השלטים" וכי: "אגף הלוגיסטיקה של איחוד הצלה הכין שלטים לקראת ההפגנה עם סלוגנים שאושרו על ידי הנהלת איחוד הצלה" קיימת אם כן הודאת בעל דין מפורשת שהכתובות כגון "סיבת המוות מד"א" אושרו ע"י איחוד הצלה. כמו כן, כפי שעולה מת/49, אגף הלוגיסטיקה של איחוד הצלה הדפיס והכין מאות שלטים לקראת ההפגנה שתוכננה. טייטלבוים אישר בחקירתו שהתצלום שצורף בעמ' 137 לתצהיר בלושטיין שבו נראו כרזות רבות עם הכתובות הנ"ל בחדר, הוא חדר הלוגיסטיקה והמלאי של איחוד הצלה (עמ' 56 שורות 21-23) ולדבריו: "אני עומד מאחורי כל מסמך שנמצא בחדר" (עמ' 78 שורה 27).

40. אלמליח אף הודה שמי שעמד מאחורי הקמפיין היו "כל שדרת הניהול, המנכ"ל, הסמנכ"ל, מנהלי אגפים, ראשי סניפים" (עמ' 40 שורה 31). מכאן, שכל הנתבעים היו אחראים לפרסומים בקמפיין והם אף חבים באחריות אישית בהתאם לסעיף 12 לפקודת הנזיקין (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' סקיוריטי בע"מ מח(5), 661, 698; ת"א (ת"א) 28223-03-12 לשכת סוכני ביטוח בישראל ע.ר. נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (11.4.16) פסקה 103).

41. הנתבעים לא הוכיחו שהפרסומים הם אמת ולא הוכח שהפרסום היה בתום לב. כבר בסעיף 64 לכתב הגנתם הנתבעים הודו ש"אין כל טענה כי מד"א במו ידיה הורגת בני אדם" אלא שהיא "מסכנת חיים". כמו כן, מדו"ח תדמור וכן מחוזרי מנכ"ל משרד הבריאות עולה שדווקא הפעלת מוקד חירום נפרד ע"י איחוד הצלה הוא מצב "לא יעיל, מסוכן ופגום במהותו". בחוזרים נקבע שמד"א תפעיל מוקד כוננים לאומי והיא תזניק את הכוננים מכל הארגונים באמצעות אפליקציה ייעודית. נקבע גם שאסור לאיחוד הצלה להפעיל מוקד חירום עצמאי. הדבר אף הוזכר בדו"ח מבקר המדינה 69ב' מיום 6.5.19.

42. ביום 5.12.18, ימים ספורים לפני שהנתבעים החלו בקמפיין, פרסם משרד הבריאות תגובה לטענות איחוד הצלה (ת/47) ובה נאמר שאיחוד הצלה טרם השלימה את חיבור כלל הכוננים למערכת כפי שנדרש ע"י משרד הבריאות ולא עמדה בלוחות הזמנים ליישום חוזר המנכ"ל. נאמר כי: "...על איחוד הצלה לפעול לחיבור שאר הכוננים למערכת זו כדי שגם הם יוכלו לקבל קריאות ולהיות מוזנקים באמצעות האפליקציה...למרות העובדה כי איחוד הצלה טרם השלים את חיבור כלל הכוננים של הארגון למערכת כפי שנדרש על ידי משרד הבריאות ולא עמד בלוחות הזמנים שהוגדרו ליישום חוזר מנכ"ל משרד הבריאות כבר לפני קרוב לחצי שנה, הנחה משרד הבריאות כי מד"א ימשיך להעביר טלפונית מידע לכונני איחוד הצלה הנמצאים בקרבת מקום האירוע ואשר טרם חוברו למערכת הכונננים... ומגן דוד אדום פועל בהתאם להנחיות משרד הבריאות. לאור הדברים, הטענה של איחוד הצלה על הסתרת מידע מציל חיים מקוממת ואינה נכונה וטוב יעשה הארגון אם היה פועל לא מכבר לחבר את כלל הכוננים של הארגון למערכת הזנקת הכוננים כפי שנדרש ולסיים את התהליך".

קיימת אם כן קביעה חד משמעית של הרגולטור – משרד הבריאות – שאין בסיס לטענת איחוד הצלה שמד"א לא מחברת את כונניה לאפליקציה ואין יסוד לטענה שמד"א לא מעבירה מידע לכונני איחוד הצלה. לכן, טענת איחוד הצלה כי היתה הצדקה לקמפיין אינה נכונה ולא היתה כל הצדקה להכפשת מד"א, שעה שמי שאחראי לאי חיבור הכוננים היא איחוד הצלה. משרד הבריאות קבע שאין בסיס לטענה שמד"א לא מעבירה מידע לכונני איחוד הצלה. יש לאמץ את הקביעות החד משמעיות של משרד הבריאות שהוא גוף אובייקטיבי שחזקה שהוא אמון על טובת הציבור ועל הצלת חיים ולא מוטה לטובת מי מהצדדים.

43. גם בכתבה שפורסמה בעיתון כל העיר ביום 9.12.18 (ת/48), יומיים לפני ההפגנה המתוכננת, צוטטה עמדת משרד הבריאות לפיה: "מד"א פועל בהתאם להנחיות המשרד, טוב יעשה איחוד הצלה אם היה פועל לחבר את כלל הכוננים למערכת הזנקת הכוננים כפי שנדרש... משרד הבריאות תוקפים את איחוד הצלה ואומרים כי על הארגון לחבר את כלל הכוננים שלו למערכת הזנקת הכוננים, כפי שנדרשו".

44. הנתבעים לא סתרו את האמור בהודעות משרד הבריאות ולא זימנו אף עד, לרבות מטעם משרד הבריאות, לסתור את ההודעה הנ"ל שהיא חד משמעית ומלמדת שאין יסוד לטענות הנתבעים שמד"א פוגעת בציבור ומסכנת אותו. משרד הבריאות אף ביצע בדיקה מקיפה לאור תלונות איחוד הצלה שמד"א מפלה את הכוננים שלה באופן מכוון ולא מזניקה אותם למרות שהם קרובים לאירועים. ביום 9.1.19 הוגש הדו"ח (נספח 32 לתצהיר בלושטיין) שבמסגרתו נדחו טענות איחוד הצלה ונקבע בין היתר כי:

"בבדיקות ניתן היה לראות כי אין אפליה בין כוננים על פי השיוך הארגוני שלהם וכי ההזנקות מתבצעות על פי אלגוריתם שוויוני שהוגדר מראש... נתוני מיקומי הכוננים ונתוני השיוך הארגוני מופרדים יותר מאשר היה ניתן לצפות מראש, כך שלא ניתן בקוד ולא בנתונים לדעת את השיוך הארגוני של הכוננים... המערכת ניכרה ככלי יעיל מאוד לאיתור הכוננים הקרובים".

הנתבעים לא סתרו דו"ח זה ולא זימנו ולו עד אחד מטעם משרד הבריאות על מנת לנסות להזים אותו. טענתם כי משרד הבריאות לא בדק את תלונותיהם באופן מעמיק ומשרד הבריאות למעשה משמש כ"עו"ד של מד"א. ת.פ. שלו" (עמ' 43 שורה 18) או שמשרד הבריאות "קיבל את מה שמד"א אמרה לו" (עמ' 96 שורה 18), נטענו בעלמא וללא כל ביסוס. כמו כן, אם הדבר היה נכון, מצופה היה שאיחוד הצלה היתה נוקטת בהליכים כנגד משרד הבריאות ואולם נציגיה הודו שהם לא נקטו בשום הליך משפטי כנגד משרד הבריאות. לפיכך, לא רק שטענות הנתבעים שהפרסומים שהם פרסמו היו אמת לא הוכחו, הוכח בדיוק ההפך.

45. לאחר הגשת התביעה, פנתה איחוד הצלה במודעה לציבור ובקשה לקבל מידע אודות מקרים שבהם היו עיכובים בהגעת מד"א לאירועי חירום. גם לאחר פנייה זו, הגיעו לידי איחוד הצלה רק חמישה מקרים המתפרסים על פני שנתיים ימים. אף אם כל הנטען ביחס למקרים אלו נכון, מדובר בחמישה מקרים מתוך כ– 175,000 קריאות חודשיות שמתקבלות אצל מד"א, כך שמדובר בחמישה מקרים מתוך כ – 4.2 מיליון קריאות. הנתבעים אף לא זימנו לעדות שלושה מתוך חמישה אנשים שטענו שהיה מקרה שמד"א אחרה משמעותית בהגעה לאירוע (ישראל חנוכה, שלום זוהר ואבי טננבאום), כך שממילא עסקינן בשני מקרים בלבד. בנוסף, עדותו של דניאל בוקובזה שהעיד שהיה קרוב לאירוע באשדוד והוא התקשר למד"א ונאמר לו שאין בכלל אירוע באותו רחוב למרות שלאחר מכן התברר לו שהיה אירוע ואישה אף נפטרה מאחר שאמבולנס של מד"א הגיע באיחור, נמחקה, היות שלא נערכה פנייה אליו לפני זימונו ולא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו. נותר רק מקרה אחד עליו העיד אריאל פחימה לפיו מוקדן מד"א לא העביר לו מידע אודות אירוע בבאר שבע, מאחר שהוא עדיין לא חובר לאפליקציה. ברם, אף מקרה זה, ספק אם יכול לסייע לטענת איחוד הצלה. זאת, מאחר שמר פחימה הודה שבאותה עת הוא כלל לא היה מחובר לאפליקציית משרד הבריאות (עמ' 113 שורה 32 עד עמ' 114 שורה 2) ומדובר היה בפצוע מעורפל הכרה שעל פי נוהלי משרד הבריאות, מד"א לא צריכה להעביר מידע אודותיו למי שלא מחובר לאפליקציה, על מנת לשמור על פרטיותו.

46. גם עדותו של יעקב אגבה שהעיד שמד"א הגיעה באיחור של 40 דקות לאירוע שבו התמוטט אביו באור יהודה ביום 11.11.16 לא מסייעת לנתבעים, היות שהעד לא הכחיש שמד"א ביצעה תחקיר בגין האירוע ומצאה שלא היה פגם בהתנהלותה והעד כלל לא ידע על התחקיר, למרות שמדובר היה באביו (עמ' 63 שורות 18-19). העד אף הודה שלא התבקש ליתן תצהיר מראש (עמ' 62 שורות 24-25) למרות שטייטלבוים הצהיר שביקש גם מעד זה ליתן תצהיר מראש והוא סירב (סעיף 7 לתצהירו מיום 29.9.20, מוצג ת/10).

47. אף אם המקרים הבודדים הנ"ל אירעו, אין הם יכולים להצדיק בשום אופן את הקמפיין הפוגעני כנגד מד"א. גם עדים נוספים שהובאו ע"י הנתבעים: מר זהר ומר מוסקוביץ, הם עדים שיש לקחת "בערבון מוגבל" את עדותם, שעה שהם עבדו בעבר במד"א וכיום הם עובדים באיחוד הצלה ואינם אובייקטיבים. מה גם שכאמור, משרד הבריאות בדק את טענות הנתבעים לעומק ולא מצא בהן ממש. הוכחה לכך שבזמן אמת, מר מושיקו מוסקוביץ אישר שמד"א לא מפלה את מתנדבי איחוד הצלה, ניתן ללמוד מהודעת וואטסאפ שהוא שלח ביום 18.2.17 (ת/14), שעה שעבד במד"א ובה הוא כתב כי:

"הסברתי לגברת והראיתי לה שאין בעיה עם אף אחד כולל אנשי איחוד הצלה! להיפך, כל מי שרוצה לשתף פעולה עם מגן דוד מוזמן להתחבר לאפליקציה שלנו ולקבל את כל המקרים הקרובים אליהם ואכן, עשרות מתנדבים עושים את זה. לצערנו אותם מתנדבים, עושים את זה ללא שיתוף פעולה של ההנהלה שלהם, אדרבא, בחשש שההנהלה לא תדע מהחיבור שלהם למד"א והחיבור נעשה פרטני של כל מתנדב שרוצה את החיבור מול מד"א... עוד אמרתי לגברת שלדעתי קשה, למרות הרצון העז, לעשות שיתוף פעולה עם ארגון שפעולות מסוימות שלהם (כארגון) מעלה תהייה האם האמירה "הצלת חיים" היא אמיתית או תיאורתית... חבריי מאיחוד הצלה, כן, חבריי שעוד לא התחברתם לאפליקציה צרו קשר ונחבר אתכם בשמחה כדי שנוכל יחד להציל חיים".

48. מר מוסקוביץ אף כתב לח"כ מיקי זוהר שפנה אליו בנושא (ת/13) כי: "האפליקציה מודיעה.. (ברגע שמכניסים כתובת) לעשרה כוננים קרובים (לא משנה מאיזה ארגון)". מכאן, שבזמן שמר מוסקוביץ עבד במד"א, הוא אישר שמד"א פועלת על פי הנהלים ולא מפלה כלל את מתנדבי איחוד הצלה.

49. בצדק טוענת מד"א, שטענת איחוד הצלה שהיתה הצדקה לקמפיין לאור העובדה שמד"א ניתקה את קו המירס שפעל בין המוקדים, היא הרחבת חזית אסורה שלא נזכרה בכתב ההגנה ונימוק זה כלל לא הוזכר כעילה לפרסומים (סעיפים 10-11 לסיכומי התשובה). מה גם, שקו המירס היה רק אמצעי אחד להעברת המידע ולא הוכח כלל שניתוק הקו נעשה בסמוך לפרסום הקמפיין. בנוסף, משרד הבריאות לא הורה על חידוש קו המירס אלא על המשך העברת פרטים לכוננים שמתקשרים למוקד מד"א.

50. הפרסומים במסגרת הקמפיין היו נגועים גם בחוסר תום לב ונועדו לבזות ולהשפיל את מד"א. איחוד הצלה המשיכה לפעול בניגוד לחוזר 2017 והמשיכה לפרסם את המספר 1221. גם בדו"ח מבקר המדינה הנ"ל נאמר במפורש שאיחוד הצלה ממשיכה לפעול בניגוד לנהלי משרד הבריאות ומפרסמת מספר זה על שלטים ופרסומים שלה. גם במכתבו של המשנה למנכ"ל משרד הבריאות לטייטלבוים מיום 26.4.18 נאמר ביחס לפרסום מספר החירום 1221 כי:

"פעילות זו הינה בניגוד לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות לשיתוף פעולה בין ארגון מגן דוד אדום לבין ארגון איחוד הצלה... הפעלת מוקד חירום לאומי מעבר לקיים במד"א, אינו נכון מבחינה מקצועית, יבלבל את הציבור ויאריך את זמן התגובה עד להגעת האמבולנסים הנדרשים במקרי חירום ובכך יביא לפגיעה בבריאות. אם הארגון ייצא בקמפיין בניגוד לחוזר, אנו נפעל לבטל את ההכרה באיחוד הצלה כארגון חירום לאומי".

51. כאמור, ביחס להגנת אמת בפרסום מכוח סעיף 14 לחוק, יש להוכיח את שני המרכיבים: גם אמת בפרסום וגם כי היה בפרסום עניין ציבורי. לא הוכח כלל שהיה אמת בפרסום.

52. הנתבעים טוענים גם שעומדת להם הגנת תום הלב הקבועה בסעיפים 15(2) ו-15(4) לחוק לפיה, תקום הגנת תום הלב במקרים בהם חלה על המפרסם חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את אותו הפרסום ובמקרים בהם הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי.

לצד דרישת תום הלב שבסעיף 15 לחוק, ניצבות החזקות שבסעיף 16 לחוק הקובעות נסיבות בהן חזקה על המפרסם שעשה את הפרסום בתום לב (סע' 16(א)) או שעשה את הפרסום שלא בתום לב (סע' 16(ב)). "יש להדגיש, כי תום הלב הנדרש בסעיף 15 הוא תום לב מהותי,... החזקות הקבועות בסעיף 16, על כל חשיבותן, קובעות כללים ראייתיים גרידא, ובין אם החזקות מתקיימות ובין אם לאו, בית-המשפט אינו פטור מלהתייחס לשאלה האם 'תום הלב' המהותי, הנדרש בסעיף 15, התקיים או לא התקיים בפרסום" (שנהר, 255).

סעיף 16 לחוק שכותרתו "נטל ההוכחה" קובע כי אם הנתבע מוכיח כי עשה את הפרסום בנסיבות הקבועות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב (16(א)). בנוסף נקבע בסעיף 16(ב) כי חזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה: 1) הדבר שפורסם לא היה אמת או הוא לא האמין באמיתותו; 2) הדבר לא היה אמת והנתבע לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים לברר את נכונותו; 3) הוא התכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה מהסביר להגנת הערכים המוגנים בסע' 15.

כלומר, על מנת לבסס את הגנת תום הלב על הנתבע להוכיח גם שהפרסום נעשה על ידו באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק וגם שהפרסום לא חרג מן הסביר באותן נסיבות.

53. במקרה דנן, לא קיימת הגנת סעיף 15(2) לחוק. גם אם חלה על הנתבעים חובה מוסרית לפרסם את הדברים על מנת להגן על שלום הציבור, חובה זו לא חלה שעה שהפרסום אינו אמת, הוא מבזה ופוגע "בבטן הרכה" של מד"א שכל תכליתה וקיומה הוא הצלת חיים. כאמור בסעיף 16(ב) לחוק, ככל שהפרסום לא היה אמת, והמפרסם לא נקט לפני הפרסום באמצעים סבירים לבדיקה האם הפרסום הוא אמת, חזקה כי הפרסום נעשה שלא בתום לב. כמו כן, הפרסום חרג מתחום הסביר ומטרתו היתה לפגוע ולבזות את מד"א וזאת אף במחיר עיוות האמת והכפשת מד"א באופן לא מידתי.

54. הפרסומים אף אינם בגדר "הבעת דעה" כמשמעותה בסעיף 15(4) לחוק. הפרסום התיימר לשקף מציאות עובדתית ואין בו כל הבעת דעה. הקמפיין "סיבת המוות – מד"א" מתאר עובדה ולא הבעת דעה. אף אם הנתבעים רצו לבקר את התנהלות מד"א, הדבר היה צריך להיעשות באופן סביר ולא בצורה פוגענית ומכפישה.

אכן, ככל שמדובר בביקורת על תפקודם של גופים ציבוריים, ההגנה שתינתן לחופש הביטוי מפני האיסורים בחוק איסור לשון הרע תהיה רחבה ביותר. יחד עם זאת, הזכות לחופש הביטוי, על אף היותה זכות יסוד חוקתית אינה בלתי מוגבלת, ובמילותיו של כב' השופט ריבלין בעניין בן גביר (בפסקה 14 לפסק דינו): "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל."

עוד בעניין בן גביר ציין כב' השופט ריבלין בפסקה 32 כי:

"אדם המביע דעה על איש ציבור ובעניין ציבורי, לא יזכה להגנה, אלא אם יתברר כי פרסומו זה – בתום-לב נעשה. בין יתר השיקולים הצריכים לעניין זה, ניתן למנות את הכוונה שעמדה מאחורי הפרסום – האם כוונת זדון או שמא כוונה אחרת..; את אמונתו הכנה של המפרסם באמיתות הפרסום.. את מידתיות הפרסום – לשונו, סגנונו, נוסחו והיקף התפרסותו, כאשר אלה עומדים אל מול העניין שבו עוסק הפרסום..".

כב' השופטת ארבל מציינת בעניין בן גביר בפסקה 13-14 בנוגע להבחנה בין הבעת דעה אל מול קביעת עובדה כי:

"דרישה בסיסית על מנת שהגנת סעיף 15(4) לחוק תעמוד למפרסם, הינה כי יובן שהפרסום אינו אלא הבעת דעה.. לפיכך, על הטוען להבעת עמדה להבחין בין היסוד העובדתי בדבריו לבין היסוד של הבעת הדעה.. על דרישת ההפרדה בין עובדה לדעה נוספת הדרישה כי ככל שהבעת הדעה כוללת התייחסות גם לעובדות, אלה תהיינה נכונות... בניגוד לרכיב העובדתי של ההתבטאות, הרי שהרכיב של הבעת הדעה אינו חייב להיות נכון מבחינה עובדתית, ובלבד שאדם סביר יכול היה להסיק את המסקנה המשמיצה מעובדות נכונות בעיקרן, שעליהן התבססה הדעה... מכאן, מקום שאין הפרסום כולל עובדות אלא עיקרו במסקנה המוצגת כעובדה, הרי שמדובר בהבעת דעה שאינה סבירה".

במקרה דנן, לא מובן כלל מהפרסום שמדובר בהבעת דעה. אדרבא, הוא משקף עובדות נחרצות.

55. אכן, מד"א הוא ארגון "מונופוליסטי", היות שהוא גוף הצלת החירום הלאומי של ישראל. גם פרסומים שקריים ומכפישים נגד מד"א, לא יכולים "לחסל אותו" מעצם היות מד"א גוף סטטוטורי. יחד עם זאת, אין שום הצדקה למסע ההכפשה שהנתבעים ערכו כנגדו ואין ספק שהקמפיין פגע בתדמיתו. גם אם היתה קיימת מחלוקת בין הגופים, פעולה אגרסיבית ופוגענית זו של הנתבעים היתה בגדר לשון הרע מובהק. על פי סעיף 9.2 לחוזר 2017 שצוטט לעיל, בכל מקרה של חילוקי דעות בין מד"א לאיחוד הצלה "הנושא יועבר למשרד הבריאות לבדיקתו והחלטתו". היה על איחוד הצלה לפנות למשרד הבריאות ולשטוח בפניו את טענותיה ולא לצאת בקמפיין פוגעני ואגרסיבי כנגד מד"א. היא יכולה היתה אף לנקוט בהליך משפטי כנגד מד"א ואולם היא לא פנתה כלל לאפיק זה והדבר אף הוא מחליש את טענתה שהיא סברה שהדין עמה.

56. הכפשתה של מד"א על לא עוול בכפה ובהיותה ממלאת אחר הנחיות משרד הבריאות, פגעה גם בעובדיה ומתנדביה הרבים. הפרסום אף נעשה באופן נרחב ולקהלים גדולים ביותר.

שיעור הפיצוי נגזר לא רק מאופי וחומרת הפגיעה במובן זה, שככל שאופי ההאשמות המיוחסות חמורות יותר, כך גדל סכום הפיצוי. קיים גם, כאמור, יחס גומלין בין היקף תפוצת הפרסום לבין גובה הפיצוי. ככל שתפוצת הפרסום מצומצמת יותר, הנזק קטן יותר ועל כן גובה הפיצוי הנפסק נמוך יותר ולהפך (שנהר, 384). יחד עם זאת, היות שהנפגעת היא גוף סטטוטורי ומונופוליסטי, יובא שיקול זה בין יתר השיקולים לעניין גובה הפיצוי שיפסק (עניין בראזני ועניין גלילי). שכן, אין פגיעה בשמו הטוב של אדם פרטי שהפגיעה בו עלולה "לחסלו" וההשלכות הממוניות לגביו עשויות להיות גבוהות מאוד, דומה לפגיעה בגוף סטטוטורי חזק ומבוסס שנפגע מלשון הרע.

57. באשר לאופן שבו יש לראות את הפרסומים לצורך פסיקת גובה הפיצוי, האם כמכלול או האם כל פרסום בפני עצמו, ציין כב' השופט עמית בע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל (14.3.16) בפסקה 81 כי:

"...יש לזכור את הוראת סעיף 7א(ד) אשר לפיה הנפגע מהוצאת לשון הרע זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק רק פעם אחת "בשל אותה לשון הרע"... כך למשל, האם אדם שמספר לשון הרע זהה לשלושה אנשים שונים בשלוש הזדמנויות תוך זמן קצר, עשוי להתחייב בפיצוי ללא הוכחת נזק בגין שלושה פרסומים שונים או שמדובר ב"אותה לשון הרע"? למיטב ידיעתי, שאלה זו טרם הוכרעה בבית משפט זה".

אין לכמת את שוויו של כל פרסום ופרסום בפני עצמו ויש לראות בפרסומים קמפיין המהווה מכלול של פרסומים פוגעניים (ראו: פס"ד כנפו, ע"א 35127-03-19 פלוני נ' פלונית (23.3.20) וע"א 3386-10-19 רגב נ' ערוץ 10 (2.8.20)).

58. סיכומו של דבר: מאחר שמדובר בנזק בלתי ממוני שיש לחשבו על דרך האומדן ובשקלול כל השיקולים הנ"ל, הנתבעים יפצו את התובעת בסך של 200,000 ₪ בגין הפרסומים במסגרת קמפיין "סיבת המוות – מד"א".

59. יש לדחות את בקשת מד"א לחייב את איחוד הצלה בהתנצלות, שכן חיוב פוגע בפרסום התנצלות כאשר חיוב זה נעשה בכפיה, מרוקן מתוכן את מהות ההתנצלות והוא מנוגד לתכליתו של החוק שמטרתו הגנה על שמו הטוב של הנפגע והעמדת סעדים אופרטיביים להבדיל מסעדים שאין בהם תועלת כגון התנצלות שאין בבסיסה כוונה כנה ואמיתית (ת"א (ת"א) 32235-03-10 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים נ' עיתון ישראל היום (6.2.11); ת"א (מרכז) 20070-09-15 יוסף וינשטיין נ' יצחק ג'רבי (21.6.18))

ז. דיון והכרעה בתביעת איחוד הצלה

1. נבדוק כל אחד מארבעת הפרסומים ונבחן האם היה בהם פרסום לשון הרע:

2. הפרסום הראשון – בין טען בראיון לאתר גלובס כי: "זה עסק בשבילו. לגופי ההצלה האחרים אין ארגון גג שהוא עסק. איחוד הצלה רשום בארצות הברית כארגון צדקה אבל לא תמיד תראי שהכספים נכנסים לאיחוד הצלה. הם נכנסים לארגון אחר – לישראלייף, לעסק של מישהו שמקבל שם משכורת. אני קורא לזה ארגון עסקי. זה לא ארגון שצובע את עצמו רק בנושאי צדקה. יש פה עסק שמגלגל מיליונים, שיש בו אנשים שמרוויחים כסף".

3. מדברים אלו עולה שחלק מהביקורת הושמעה גם כלפי "ארגון הגג" ישראלייף שאינו חלק מהליך דנן. יחד עם זאת, אין ספק כי בין כיוון את חיצי ביקורתו בראיון זה בעיקר כלפי איחוד הצלה וכינוי ארגון הצלת חיים כאיחוד הצלה כ"עסק", נועד לבזות או להשפיל את איחוד הצלה שעמה ישנו למד"א סכסוך מתמשך וחריף כמפורט לעיל. דבריו שאיחוד הצלה פועלת ממניעים עסקיים וכספיים אינם אמת ונועדו לצייר את איחוד הצלה כארגון שרווחיו בראש מעייניו. דברים אלו עשויים כמובן לפגוע בגיוס תרומות ע"י איחוד הצלה, שעיקר מימונו הוא מתרומות.

4. באותה כתבה אמר בין שעל המתנדבים באיחוד הצלה "אי אפשר להגיד מילה רעה" והביקורת היא כלפי "העסקנים". אולם אין בהחרגת המתנדבים בכדי לרפא את ההכפשה כלפי איחוד הצלה כגוף התנדבותי שמטרתו הצלת חיים ולא השאת רווחים כלכליים. איחוד הצלה אינה עסק והעובדה שבעלי תפקיד בעמותה זו או בעמותת ישראלייף מקבלים שכר עבור עבודתם, לא הופכת אותם לעסק. איחוד הצלה היא עמותה ללא כוונת רווח. העובדה שהיא גם מוכרת שירותים שונים כגון קורסי הכשרה למגישי עזרה ראשונה או שירותי אבטחת אירועים או ציוד חירום ועזרה ראשונה, לא גורעת מכך שהיא לא מתנהלת כעסק שמטרתו השאת תשואה כספית מרבית אלא מטרתה הצלת חיים. כמו בעמותות רבות, ואף במד"א, המנהלים והעובדים שאינם מתנדבים מקבלים שכר עבור עבודתם ואין בכך כל פסול. ברור שאיחוד הצלה וגם מד"א מעוניינות להגדיל את הכנסותיהן לרבות את התרומות שהן מקבלות לטובת הרחבת פעילות הארגונים. ברם, השימוש במונח "עסק" ביחס לאיחוד הצלה והניסיון להציג את איחוד הצלה כמי שאינטרסים כלכליים הם העומדים בראש מעייניה ומטרתה "להרוויח כסף", מהווה תיאור שנועד לבזות ולהשפיל את איחוד הצלה ולפגוע בשמה הטוב.

5. גם מד"א מוכרת שירותים כגון קורסים לעזרה ראשונה; שירותי אבטחת אירועי תרבות וספורט; ציוד רפואי ומוצרי דם (עמ' 11 שורות 24-26) ופעילות זו לא הופכת אותה ל"ארגון עסקי". מד"א אף גובה הכנסות מאגרות והכנסות אלו מהוות כ – 45% מהכנסותיה (עמ' 18 שורות 5-11). הן מד"א והן איחוד הצלה מפעילות ארגוני ידידים ואמצעים אחרים לגיוס תרומות ובנוסף לכך הן פועלות למכירת שירותים ומוצרים ואולם הדבר לא הופך אותם לארגונים עסקיים שמטרתם "להרוויח כסף".

6. בע"א 7380/06 דרור חטר-ישי נ' מרדכי גילת (נבו 2.3.11)‏‏ נקבע כי:

"ככלל, הצעד הראשון מחייב לברר האם הביטוי בו נקט הנתבע הינו משפיל, פוגע או מבזה, וזאת בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר... סבורני, כי בבואנו לבחון ביטוי זה או אחר, עלינו לבוחנו בהקשר בו הוא נאמר."

באותו מקרה, הביטוי שנבחן היה "כנופיה" ונקבע שאין מדובר בלשון הרע. נפסק שאין מדובר בביטוי ניטרלי וכי מי שמשתמש בביטוי זה כלפי אחרים, ברור שהוא מתנגד לדרכם ומגנה אותה. אולם, לא די בכך שלביטוי ישנה קונוטציה שלילית על מנת לקבוע שיש בשימוש בו משום לשון הרע. יש לבחון את הביטוי בהקשר שבו הוא נאמר ובשים לב לעובדות ולנסיבות הספציפיות של אותו מקרה.

להבדיל, בענייננו, הביטוי "עסק" על פי רוב אינו מעלה קונוטציות שליליות כלל. ברם, דווקא השימוש בביטוי זה כלפי ארגון הצלה ללא מטרות רווח יש בו משום ביזוי ואף מימד של הכפשה לפיה הצלת חיי האדם אינה המטרה העיקרית של הארגון אלא עשיית רווחים היא מטרתו. על כן, אני סבור כי בראי הבחינה האובייקטיבית, בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, יש לראות באמירה זו לשון הרע.

7. ביר, השוהה בחו"ל ימים רבים כל שנה, פועל לילות כימים לצורך שגשוגה של איחוד הצלה והוא מנסה לגייס כמה שיותר משאבים לצורך הצלת חיים (עמ' 195 שורות 26-33). איחוד הצלה לא פועלת על מנת להעשיר את ראשיה ומנהליה אלא על מנת לקדם את מטרות העמותה – הצלת חיים. מעיון בדוחות הכספיים של איחוד הצלה שצורפו עולה כי בעל השכר הגבוה ביותר בעמותה – המנכ"ל - השתכר בשנת 2018 כ – 37,000 ש"ח בחודש והסמנכ"ל 24,000 ₪ ברוטו לחודש. לאור היקף פעילות העמותה ומחזורה הכספי, מדובר בשכר סביר לחלוטין. גם עלות שכרו של ביר מאגודת ידידי איחוד הצלה בארה"ב עומד על 175,000 דולר לשנה ומדובר בשכר סביר ביותר לאור היקף עבודתו והיקף גיוס התרומות שמבוצע על ידו. שכרו של מנכ"ל עמותת ישראלייף עומד על 21,502 ₪ לחודש ולכן לא היה כל יסוד לטענות מד"א שמדובר בגוף שמנפק משכורות גבוהות לעובדיו כמו בעסק. לפיכך, יש לראות בפרסום זה לשון הרע. לא קיימת למד"א הגנה בגין פרסום זה, מאחר שהוא אינו אמת, הוא לא נעשה בתום לב והוא אינו בגדר הבעת דעה.

8. באשר לגובה הפיצוי שראוי לפסוק בגין פרסום זה - יש לקחת בחשבון שדברי מד"א נאמרו בתגובה לטענות קשות שפרסמה איחוד הצלה כנגד מד"א ושהוו לשון הרע חמור וקשה הרבה יותר. בנוסף, איחוד הצלה לא שלחה שום מכתב דרישה למד"א סמוך לאחר הפרסום הנ"ל ולא טענה שמדובר בדברי לשון הרע. גם בתגובתה שצוטטה בכתבה הנ"ל, היא לא טענה שמדובר בלשון הרע. התנהלות זו יש לקחת בחשבון בקביעת שיעור הפיצוי והיא מצדיקה פסיקת פיצוי על הצד הנמוך.

אשר על כן, ובהתחשב בשיקולים הנ"ל, מד"א תפצה את איחוד הצלה בסך של 25,000 ₪ בגין פרסום זה.

9. הפרסום השני – דובר מד"א אמר לאתר חדשות באשדוד, בתגובה לטענת איחוד הצלה, שמד"א לא מעבירה אליה דיווחים כי "מדובר בקמפיין מתמשך ומכוער שמנהלת עמותת איחוד הצלה כנגד מד"א במטרה לגייס תורמים לעמותה". כפי שפורט לעיל, איחוד הצלה לא הוכיחה כנדרש שמד"א הפלתה אותה לרעה והדבר אף סותר את ממצאי דו"ח הבדיקה שערך משרד הבריאות, אשר ביצע בדיקה מקצועית והעלה שאין בסיס לטענות אלו. אין בהתבטאות זו משום לשון הרע. מדובר בתגובה לגיטימית לטענות השווא שהעלתה איחוד הצלה כנגד מד"א.

10. הפרסום השלישי – דובר מד"א הגיב בכתבה ששידר ערוץ 10 שבה הועלתה טענה שמד"א לא העביר דיווחים לכונני איחוד הצלה באירוע חירום ובה נאמר מטעם מד"א שאיחוד הצלה: "מנהלת קרב הישרדות על כסף ותרומות ואינה בוחלת בשום אמצעי כדי להשיג את מטרתה". אין ספק שאיחוד הצלה "חיה" מכספי תרומות שהיא מגייסת. הוכח כאמור, שטענות איחוד הצלה בנוגע לאי הזנקת כונני מד"א נסתרה ע"י משרד הבריאות ואיחוד הצלה לא קעקעה ממצאים אלו. לפיכך, אין לראות בהתבטאות זו בגדר לשון הרע.

11. הפרסום הרביעי – דובר מד"א טען שאיחוד הצלה מתעלמת מהנחיות משרד הבריאות ומטעה את הציבור. כאמור, הוכח שאיחוד הצלה התעלמה מהנחיית משרד הבריאות והמשיכה לפרסם את מספר החירום שלה 1221. פעולה זו מסוכנת ופוגעת בשלום הציבור כפי שנקבע בדו"ח מבקר המדינה ובחוזרי משרד הבריאות. לפיכך, אין מדובר בלשון הרע.

12. העובדה שבזמן אמת איחוד הצלה לא שלחה כל מכתב דרישה למד"א על מנת שתתנצל או שתפצה אותה בגין לשון הרע, מלמדת שאף איחוד הצלה, למרות שהיתה במערכת יחסים עכורה מאוד עם מד"א, לא ראתה שיש בדברים אלו משום לשון הרע המצדיק פיצוי או התנצלות.

13. סיכומו של דבר: תביעת איחוד הצלה מתקבלת בחלקה רק ביחס לפרסום הראשון המהווה לשון הרע. מד"א תשלם לאיחוד הצלה פיצוי בגובה 25,000 ₪ בגין רכיב זה.

ח. סיכום

1. בטרם נעילה ובמיוחד לאור העובדה שאיחוד הצלה הוקמה ע"י אנשים שקיום התורה והמצוות נר לרגליהם, מן הראוי להביא מדברי הרמב"ם בהלכות דעות, פרק ז הלכה ג':

"אמרו חכמים: שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם, הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים, וגילוי עריות, ושפיכות דמים; ולשון הרע - כנגד כולם.

ועוד אמרו חכמים: כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר [ספר תהילים, פרק יב, פסוק ה]: 'אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ'.

ועוד אמרו חכמים: שלשה לשון הרע הורגת: האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו; והמקבלו יותר מן האומרו".

ראו גם: ע"א (י-ם) 13661-10-12 משה באדר עו"ד נ' דוד בנימין (27.12.13).

יפים לענייננו דבריו של הרב יונתן זקס ז"ל ביחס ללשון הרע (שיג ושיח פרשת מצורע עמ' 51-52) שהביא כב' השופט רובינשטיין בפסקה ז' בדנ"א אילנה דיין:

"אנחנו אומה עתירת היסטוריה, ובכל זאת לעתים אנו אטומים להיסטוריה במידה מביכה... יהודים המשיכו לגנות, להכפיש ואפילו להחרים יהודים אחרים שהם לא הצליחו להבין את עמדתם... מה היה חטאם של מאשימים אלה? רק לשון הרע. ומהו, ככלות הכל, לשון הרע? מלים, רק מלים. אבל למלים יש תוצאות... מלים פוצעות, עלבונות מכאיבים."

ומוסיף שם כב' השופט רובינשטיין כי:

"דומני שגם אם קשה להשתחרר מלשון הרע לחלוטין, בעולם כעולמנו, בעידן שבו האפשרויות להוצאת לשון הרע אדירות ורבים נפגעים באין עוול, ורק יחידי סגולה זוכים לכך, יש תועלת בעצם הלימוד. לטעמי התמודדות זו בתמצית היא האתגר שבפניו עומד בית משפט זה בתיק דנא כמו בתיקים אחרים של לשון הרע, והשאלה היא אם נתרום לחברה הגונה ומתונה יותר אם לאו."

ראו גם: קפ(י-ם) 106/99 הרב עובדיה יוסף נ' התנועה למען איכות השלטון בישראל (28.6.99); נ' סולברג "על לשון הרע, 'לשון טובה' ופיצויים – הכסף לא יענה את הכול" פרשת השבוע (א' הכהן ומ' ויגודה עורכים) גיליון מס' 70 (תשס"ב).

2. איחוד הצלה שם לו למטרה להציל חיי אדם ואין להפריז בחשיבותו של הארגון ובתרומתו הרבה. יחד עם זאת, גם אם נדמה היה לאיחוד הצלה שמד"א פוגעת באופן קשה במשימה המשותפת לשניהם – הצלת חיי אדם – הדרך לשנות זאת לא היתה צריכה להיעשות באמצעות קמפיין הכפשה שכולל לשון הרע. זו לא הדרך וזו גם לא דרכה של תורה. תקוותי כי לקח זה יילמד לעתיד. על שני הצדדים להפסיק את ההתנצחויות והקרבות, להשיב את החרבות לנדנן, להתמקד אך ורק בהצלת חיים ולא לבזבז את כספם (שמקורו בכספי ציבור וכספי תרומות) על התדיינויות משפטיות במקום על רכישת ציוד מציל חיים. שהרי "כל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין, פרק ד' משנה ה').

3. אשר על כן - תביעת מד"א מתקבלת בחלקה. בגין האירוע בגן הילדים הנתבעים 1,3,4 ישלמו למד"א פיצוי בסך של 50,000 ₪ ובגין קמפיין ההכפשה, ישלמו הנתבעים למד"א פיצוי בסך של 200,000 ₪.

4. תביעת איחוד הצלה מתקבלת אף היא רק בחלקה ומד"א תשלם לאיחוד הצלה 25,000 ₪ בגין הפרסום הראשון. סכום הפיצוי שבו חויבה מד"א, יקוזז מסכום הפיצוי אותו חייבת איחוד הצלה.

5. מאחר שסכום התביעה של מד"א היה מופרז ביותר (נפסק פחות מעשירית מסכום התביעה) ומסתברת טענת איחוד הצלה שסכום התביעה נועד כנראה להקנות באופן מלאכותי סמכות לבית משפט זה ללא הצדקה, איחוד הצלה תשלם למד"א שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בשיעור מופחת, בסך של 10,000 ₪ בלבד.

ניתן היום, כ' אב תשפ"א, 29 יולי 2021, בהעדר הצדדים.