09 מאי 2019

לפני:

כב' הרשמת רעות שמר בגס

החלטה

1. בפניי בקשת הנתבע 3 לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיו המשפטיות בהליך.
2. עד למועד זה לא הוגשה תגובת התובעת לבקשה ולפיכך ניתנת החלטה זו על יסוד החומר הקיים בתיק.
3. לאחר שעיינתי בבקשה ובכתבי הטענות מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.
4. תקנה 116א' (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 קובעת כדלקמן:

היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט – 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

1. בהתאם לתקנה האמורה, ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם המציא ראשית ראייה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון או שמתקיימים לגביו טעמים מיוחדים להימנע מחיובו בהפקדת ערובה. במקרה זה התובע אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.
2. מעיון בבקשה עולה כי הנתבע 3 טוען כי מעולם לא העסיק את התובעת וכי במועד העסקתה היה אך דירקטור ולא בעל מניות בנתבעות, ומשכך אין הצדקה לתביעה להרמת המסך נגדו.
3. התובעת טוענת אמנם כי הנתבע 3 ניהל את החברות שבבעלותו שלא כדין ותוך רמיסת זכויות התובעת, אך טענה זו נובעת מטענתה המקדמית לפיה הנתבע 3 הוא בעל מניות בנתבעות (ראו סעיף 19 לכתב התביעה). התובעת אף לא צירפה כל אסמכתא לטענה כי הנתבע 3 היה במועדים הרלוונטיים בעל מניות בנתבעות, וכאמור לא הגיבה לבקשה להפקדת ערובה על אף אורכה שניתנה לה.
4. התובעת טוען אמנם כי הנתבע היה בבחינת הרוח החיה בנתבעות 1,2 והוא זה אשר קיפח זכויותיה והלין שכרה שלא כדין.
5. יחד עם זאת, משעה שמדובר בתביעה להרמת מסך, הרי שהנטל המוטל על הטוען זאת הינו כבד, וזאת מכיוון שמדובר בעילה קשה להוכחה ולא די בטענה בעלמא בדבר הפרת הסכם עבודה או הוראות משפט המגן כדי להצדיקה.
6. התובעת לא תמכה את טענותיה כנגד הנתבע 3 בראיה אובייקטיבית כלשהי ולמעט טענות כלליות ובלתי מוכחות, לא נטענה כל טענה שיש בה כדי להצדיק את הרמת המסך.
7. בהתייחס לשאלת יכולתו של הנתבע 3 להיפרע את הוצאותיו מהתובעת אם וככל שתידחה תביעתה אציין כי הנטל להוכיח את יכולת הפירעון מוטל על התובעת. משעה שהתובעת לא הגיש כל תגובה עד למועד זה, לא הרי שלא שוכנעתי כי התובעת היא בעלת יכולת כלכלית לשלם את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע 3, ומכאן שלא עמדה בתנאים שנקבעו בתקנה 116א' (ב).
8. זאת ועוד, לא מצאתי כי במקרה הנדון התקיימו טעמים מיוחדים להימנע מלחייב את התובעת בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע 3 וזאת משעה שהתובעת לא העלתה נימוקים כלשהם.
9. לנוכח הנסיבות שפורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל ביחס לנתבע 3.
10. בקביעת סכום הערובה אנהג באופן מידתי המאזן מחד בין זכות התובעת לפנות לערכאות למיצוי זכויותיה ובין זכות הנתבע 3 שלא להיות צד ישיר לתביעה בהיעדר ראשית ראייה נגדו.
11. בהתחשב בכלל נסיבות העניין, הריני מורה כי התובעת תפקיד בקופת ביה"ד ערובה בסך 2,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע 3.
12. ככל שלא תופקד ערובה כאמור בתוך 30 ימים, תימחק התביעה כנגד הנתבע 2 ללא התראה נוספת.
13. לעיוני ביום 10.6.19

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ט, (09 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.