26 מאי 2019

1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 9.10.2018 אשר קבעה למערער נכויות כדלקמן: 5% בגין כאבי צוואר, 10% בגין כאבי צוואר ורדיקלופתיה, 10% בגין כאבי ברך ימין, 10% בגין הפרעת הסתגלות. סה"כ נכות משוקללת בשיעור 28% והכל בהתאם לפריטי הליקוי הקבועים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956.

רקע עובדתי

1. המערער יליד 1981, סובל מליקויים רפואיים שונים, עבר תאונת דרכים לפני מספר שנים ומאז סובל מכאבים והגבלות.
2. ביום 9.10.2018 הופיע המערער בפני הוועדה מושא ערעור זה. בפרוטוקול פורט כדלקמן:

" תלונות התובע:

עבדתי ת"ד מ 2015 מאז סובל מכאבים בחוליות וכאבים ברגליים.

מתקשה בעליה בישיבה הכאבים הם בגב. מועמד לניתוח טרם נקבע תאריך לע"ש צווארי.

מסמכים וחוו"ד רפואיות העומדים לרשות הוועדה:

2/5/18 – אישור רפואי מילחם אורתופד.

23/12/17 – אישור רפואי יאסין אורתופד.

28/10/17 – סיכום ביקור ד"ר יאסין אורתופד.

26/11/17 – תוצאות CT ע"ש צווארי.

ממצאי הבדיקה הנוכחית וסיכום כללי:

הליכה עצמאית ללא צליעה ללא מכשירי עזר.

תנועות הצוואר סיבוב לימין ושמאל 70 לימין מלוות בכאב. כיפוף 40 ללא ספאזם שרירי הצוואר.

תנועות כתפיים חופשיות. כח גס בידיים 5/5 תחושה שמורה.

ללא טורטיקוליס ברך ימין ללא נפיחות ללא תפליט רגישות קלה באספקט חיצוני של הברך.

טווח תנועות יישור 0 אחוזים כיפוף 130 יציבות שמורה ללא סימנים מניסקיאלים תנועות גב תחתון חופשיות ללא הגבלה. לסג 70 דו"צ נוירולוגיה ברגליים תקינה.

הוועדה עיינה תיעוד שבתיק כולל בדיקות הדמיה. למכתב מ-26/9/18 מד"ר חטיב.

לגבי הצוואר והברך קיבל נכות מתאימה. הוועדה דוחה את הערר ומאשרת את הקביעה מדרג 1.

הליקויים הרפואיים:

כאבי צוואר – 35(1)א-ב – 5% - מעל 15 חודש עד 31/3/18.

כאבי צוואר ורדיקולופתיה – 37(7)א – 10% - מ 1/4/18.

כאבי ברך ימין – 35(1)ב – 10% מעל 15 חודש.

הפרעה הסתגלותית – 34ב2 – 10% מ 1/7/18.

אחוזי הנכות הרפואית המשוקלל: 28%."

1. החלטה זו היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. המערער טוען כי נפלו טעויות משפטיות רבות בהחלטת הוועדה. ראשית, הוועדה לא התייחסה לCTS ממנו סובל המערער בשתי ידיו. שנית, לא ברור מדוע התאימה הוועדה פריט ליקוי כללי לצוואר ולא ספציפי, שלישית, הוועדה לא התייחסה למיניסקוס בברך ימין ולא ברור מדוע נקבעו לאיבר זה רק 10 אחוזי נכות. רביעית, הוועדה לא התייחסה להגבלות תנועה במרפק ימין, בגב תחתון, לתחושת הנימול בשתי הרגליים וכן חרף הליקויים הנוירולוגיים, לא ישב נוירולוג בוועדה.
2. המשיב טוען שהחלטת הוועדה מנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. לגבי ה-CTS – הרי שהמערער לא טען בעניין האמור בפני הוועדה. שנית, הוועדה יישמה פריט ליקוי ספציפי הנוגע לצוואר ונראה שהמערער נתפס לכלל טעות. שלישית בכל הנוגע לברך ימין נערכה בדיקה קלינית וממצאיה לא הקנו נכות מעבר למה שנקבע. רביעית, בכל הנוגע למרפק ונימול ברגליים, גם בעניין האמור המערער לא טען בפני הוועדה. באשר לטענה בדבר אי מינוי נוירולוג, מדובר בשיקול דעת מקצועי של הוועדה ואין להתערב בו.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום לקבל את הערעור בחלקו כמפורט להלן.
2. בית הדין מוסמך לדון במסגרת הערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק. חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).
3. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשרה הינה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי,פד"עטו 60).
4. בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
5. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי ככלל נערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה בתחומים הנדרשים והוועדה התייחסה למסמכים הרפואיים הרלוונטיים.
6. יצוין כי על פי הפסיקה, ממצאי בדיקה קלינית עדיפים, ככלל, גם על ממצאי בדיקות הדמיה לצורך הערכת יכולת תפקודית (ע"א 8233/11 כהן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 27.9.2012; בר"ע (ארצי) 384/09 ולרי סדיקוב נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתנה ביום 10.8.2009).
7. ראשית, בפני הוועדה עמדה חוות דעתו של דר' פארס מילחם מומחה לכירורגיה אורטופדית מיום 2.5.2018. דר' מילחם התאים למערער לאחר בדיקה קלינית נכות גבוהה יותר (20%) מהוועדה בכל הנוגע לעמוד שדרה צווארי (10%). כמו כן התאים נכות בהתאם לפריט ליקוי שונה בדבר הברך. הוועדה כלל לא התייחסה לחוות הדעת האמורה על אף שעמדה בפניה ובכך נפל פגם משפטי בהחלטתה.
8. שנית, בכל הנוגע לCTS הוצגו לוועדה מסמכים רפואיים המאבחנים את המערער כלוקה בCTS. המערער הופיע בפני הוועדה כאשר אינו מיוצג ומכל מקום מדובר בוועדה בתחום נכות כללית אשר בוחנת את המסמכים הרפואיים והיה עליה לתת דעתה בדבר קיומו או היעדרו של CTS במיוחד שעה שערכה בדיקה קלינית מתאימה באשר לכוח גס בידיים ולאור קיומם של המסמכים הרפואיים המצביעים על אבחנה של CTS בבדיקת EMG. אכן ממצאי הבדיקה אינם מקנים נכות אולם יש להתייחס לקיומה או היעדרה של המחלה ובחינת נכות לאורם.
9. באשר לנימול בשתי הרגליים ולטענות המערער בדבר ירידה בתחושה, הרי שהוועדה ערכה בדיקה קלינית ופירטה שהנוירולוגיה ברגליים תקינה, על כן לא ניתן לומר שלא התייחסה לאמור.
10. באשר לליקוי במרפק ימין, הרי שלא נטען בכתב הערר או בפני הוועדה והדבר אף אינו עולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו באופן מובהק. על כן אי התייחסות לליקוי הנטען במרפק אינה עולה כדי פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
11. הוועדה כן התייחסה למצב הגבלת התנועה של המערער בגב התחתון, ערכה בדיקה קלינית, קבעה שאין מגבלה בהתאם לממצאי בדיקתה וכי הנוירולוגיה תקינה. בוועדה ישבו פסיכיאטר ומומחה לכירורגיה אורטופדית. אכן מדובר בשיקול דעת מקצועי של הוועדה אם נדרש מינוי מומחה מתחום הנוירולוגיה ושעה שלא הוצגה חוות דעת בתחום זה, לא נראה כי אי מינוי נוירולוג מהווה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.
12. עוד יצוין כי בניגוד לטענת המערער, עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי זו התאימה נכות בהתאם לפריט ליקוי ספציפי הנוגע לצוואר.
13. סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נכות כללית) אשר תשקול עמדתה מחדש תוך התייחסות מנומקת לחוות דעתו של דר' מילחם מיום 2.5.18. כמו כן תתייחס הוועדה לטענות המערער בדבר CTS.

מאחר ועניינו של המערער חוזר לוועדה, תשקול זו האם נדרש מינוי נוירולוג לאור טענותיו של המערער בדבר נימול וירידה בתחושה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה באשר לעילת התכנסותה.

1. משהמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ט, (26 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.