לפניי תביעה בסך 3,402 ₪ בגין נזקים שנגרמו לטענת התובע לרכב מסוג מאזדה מ.ר 75-928-27.

התובע טען כי ביום 21.10.18 רכבו עמד מאחורי רכב הנתבע ולפתע פתאום רכב הנתבע התדרדר או נסע לאחור ופגע ברכב התובע בחלקו הקדמי-חזית. התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב נזקים כמפורט בחוות הדעת שצרף בסך 2,152 ₪ וכן נגרם לו נזק בגין שכר טרחת שמאי בסך 450 ₪ והוצאות משפט ואגרה בסך 800 ₪, ובסך הכל 3,402 ₪.

הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי דוח השמאי אינו מצביע על בעלות התובע ברכב, לא הוכחה בעלות התובע ברכב, חוות הדעת ניתנה אחרי 34 ימים מיום אירוע התאונה וכי בתאריך 21 אוקטובר 2018 עת נסע רכבו בנתיב כדין, הגיח לפתע רכב התובע מאחור, פגע ברכב הנתבע בחלקו האחורי וגם ברשלנותו לתאונה.

הצדדים זומנו לדיון.

התובע העיד כי היה בפקק בעליה בכיכר הפסנתר, רכב הנתבע נסע לפניו במרחק של מטר אחד וכשהתנועה התחילה לזוז, הנתבע גלש אליו ונתן לו מכה בפגוש הקדמי. התובע המשיך כי לאחר מכן התקדמו, עצרו בצד, אצלו הייתה מכה ברכב ואצל הנתבע לא הסתכל. וכי לקח את מספר הטלפון הנייד מהנתבע והנתבע אמר לו "אל תדאג איני בורח". התובע העיד כי הייתה איתו נוסעת ברכב שראתה זאת. מאוחר יותר משראה התובע כי הנתבע רוצה לשלם מחיר מצחיק הגיש את התביעה. בחקירתו העיד כי הרכב כיום ברשותו וטרם תוקן. התובע הדגים את אופן אירוע התאונה.

הנתבע העיד כי עמדו בפקק, הוא מקדימה התובע מאחורה וכי היו איתו שני אנשים מאחורה. לפתע התובע צפר לנתבע או עקף אותו ואמר לו תעמוד בצד, וכן אמר לו כי פגע בו ועשה לו נזק. הנתבע העיד כי שאל את הנוסעים שהיו ברכב אם הרגישו דבר, והם ענו כי לא הרגישו דבר. הנתבע העיד גם כי הרכב שלו לא מתדרדר וכי מדובר ברכב אוטומט עם מנגנון שמונע התדרדרות. הנתבע העיד כי אמר לתובע שהוא לא יודע, שייקח את מספר הטלפון שלו ואחר כך ידברו, וכי מאוחר יותר ניסו להגיע להסדר על ידי רב, אולם זה לא צלח.

דיון והכרעה

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ולהלן אנמק:

1. גם התובע העיד שהייתה נוסעת איתו וגם הנתבע העיד שהיו שני נוסעים איתו, אולם נוסעים אלה לא זומנו לדיון על ידי הצדדים ועל כן נותרה בפניי גרסת התובע מול גרסת הנתבע.

2. התובע חזר על גרסתו בדיון לפיה רכב הנתבע גלש אליו ופגע בו בפגוש הקדמי. הנתבע, ולמרות שבכתב ההגנה טען כי רכב התובע הגיח מאחור ופגע ברכבו בחלק האחורי, בעדותו בדיון שהתקיים לא טען טענה זו אלא טען כי כשעמדו בפקק הוא מקדימה והתובע מאחור לפתע התובע צפר לו או עקף אותו. כמו כן הנתבע העיד כי כאשר התובע אמר לו שפגע בו, העיד כי אינו יודע וכי ידברו. לאור זאת אני קובעת כי גרסת התובע באשר לאופן קרות התאונה הייתה עקבית לאורך כל הדרך, ברורה ולא נסתרה בחקירה נגדית. אולם נוכח עדותו של התובע כי היה במרחק של מטר מהנתבע, אני קובעת כי לתובע הייתה אחריות תורמת לקרות התאונה נוכח אי שמירת מרחק מהנתבע, ובמיוחד כאשר התובע העיד כי היו בפקק בעליה. על כן מצאתי לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הנתבע לבין התובע באופן שהתובע נושא ב-40% והנתבע נושא ב-60% מהאחריות.

3. לעניין הנזק התובע הגיש חוות דעת ואילו הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדי וגם לא ביקש לחקור את המומחה ועל כן יש לקבל את חוות דעת התובע על ממצאיה במלואה.

4. טען הנתבע כי התובע לא הוכיח בעלות ברכב והתובע הגיב כי אכן הרכב רשום על שם אחיו שנמצא בקנדה, אולם הרכב נמצא בשימושו. התובע גם הציג אחרי הדיון רישיון של הרכב ממנו עולה כי הרכב אינו רשום על שמו ואינו בבעלותו. די בכך כדי לדחות את התביעה. מי שזכאי לנזקים שנגרמו לרכב בהתאם לאמור לעיל, הינו הבעלים הרשום של הרכב הניזוק, קרי בעל הנכס. בהעדר כל אסמכתא מטעם הבעלים הרשום של הרכב כי התובע רשאי להגיש תביעה זו ולגבות את הנזקים שנגרמו לרכב, אין מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובע פימוי בגין הנזק.

5. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.

6. בנסיבות העניין, איני מחייבת את התובע בהוצאות.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ט, 06 יוני 2019, בהעדר הצדדים.