1. לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבה הטעתה את ציבור צרכניה בכך שהיא לא גילתה להם, בחודש דצמבר 2018, שעל פי החלטת משרד הבריאות נערך איסוף של התרופה "נוסידקס" מבתי המרקחת (Recall).

רקע עובדתי

2. המשיבה היא חברת תרופות המייצרת, בין היתר, את התרופה "נוסידקס", תרופה המיועדת לטיפול בהצטננות.

3. ביום 16.12.18 פורסמה באתר YNET כתבה שכותרתה "התרופה הפופולרית של טבע הוסרה מהמדפים". בכותרת המשנה צוין כי "בשל חריגה במפרט המוצר נערך בימים האחרונים איסוף מבתי המרקחת של התרופה הפופולרית "נוסידקס" של טבע לטיפול בהצטננות. לא החברה ולא משרד הבריאות הוציאו הודעה על איסוף המוצר, וחולים גילו על כך רק כשניגשו לרכוש את התרופה בבתי המרקחת...". בהמשך הכתבה הובאה תגובת המשיבה לידיעה ולפיה "לאחרונה, בתיאום עם משרד הבריאות, נערך איסוף מספר אצוות נוסידקס מבתי מרקחת בלבד, בעקבות חריגה במפרט המוצר ללא סיכונים ידועים" וכן הוסף כי לדברי המשיבה "לאחר הערכה מקיפה של משרד הבריאות, הוחלט שלא לאסוף את המוצר מבתי הצרכנים, אלא מבתי המרקחת כמשנה זהירות בלבד...". עוד הובאה תגובת משרד הבריאות ולפיה "הסיבה להחזרת נוסידקס מהשוק היא שחלה עליה של חומר פירוק מעבר לרמת המפרט בתיק הרישום. הסיבה לעליה בחומר הפירוק נעוצה בכך שבצוברים שמהם יוצרו האצוות הנדונות הלחות הייתה גבוהה יחסית לצוברים קודמים. כלומר, עקב לחות גובה [גבוהה?] יותר בגרנולט, התפתח חומר פירוק ברמה מעל הגבול המאושר בתיק הרישום. מלבד חריגה מתיק הרישום, אין השלכה על בריאות המטופלים ולכן על פי מדיניות המכון לביקורת ותקנים של חומרי רפואה, תכשיר שאיננו עומד במפרט תיק הרישום מוחזר מהשוק ברמה 2 – כלומר ברמת בתי מרקחת בלבד. החברה גילתה את המקור לחריגה (רמת לחות גבוהה יותר) וכעת מטפלת בייבוש הגרנולט באופן מבוקר יותר". ולבסוף צוין כי "בעקבות פניית YNET הוציא משרד הבריאות הודעה לציבור על איסוף המוצר מבתי המרקחת".

4. בקשת האישור הוגשה יומיים לאחר פרסום הכתבה ויום לאחר שהמבקש עיין בה, והכתבה היא, למעשה, מלוא התשתית העובדתית עליה מונחת בקשת האישור.

תמצית טענות המבקש

5. המבקש טוען בבקשת האישור כי רכש שתי חבילות של התרופה "נוסידקס X COLD" בעלות של 40 ₪. בעקבות קריאת הכתבה, ביום 17.12.18, הוא זרק את תכולתן והותיר ברשותו רק את אריזותיהן. המבקש טוען כי הסרת התרופה מן המדפים בשל חריגה ממפרט המוצר מלמדת כי התרופה "לא ראויה לשימוש" או "שמוטב לא להשתמש בה" (ס' 8-7 לבקשת האישור). עוד הוא טוען כי לא פורסמה כל הודעה מטעם המשיבה או מטעם משרד הבריאות על הסרת התרופה מהמדפים, וכי איסוף התרופה מבלי לידע את הצרכן, מעיד על החשש מפני השימוש בה. המבקש טוען כי בעקבות חשיפתו לפרסום "נוצר אצלו רגש של גועל ממשי" מכך שהשתמש בתרופה אשר "מבחינתו הסובייקטיבית" אינה ראויה לשימוש, וכי תחושות סובייקטיביות אלה משותפות לכל הצרכנים שרכשו את התרופה ונחשפו לידיעה, באופן שאלה לא יוסיפו ויעשו שימוש בתרופה לאחר הפרסום.

6. המבקש טוען כי חלה על המשיבה החובה ליידע את הצרכן על הסרת התרופה מהמדפים, שכן מדובר במידע מהותי (ס' 28 לבקשת האישור), וכי אי גילוי מידע זה מהווה עוולה צרכנית בניגוד לס' 4-2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981. כן הוא טוען לעילות של רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת ההגינות ותום הלב לפי דיני החוזים, הפרת חובה חקוקה ונזק לאוטונומיה הצרכנית. הקבוצה אותה מעוניין המבקש לייצג היא "כלל האנשים שרכשו את התרופה 'נוסידקס X COLD' מייצור המשיבה ואשר המשיבה הורתה על הורדתה מהמדפים, בין אם השתמשו בתרופה או בחלק ממנה, ובין אם טרם השתמשו בה".

7. הסעדים שנתבקשו בבקשת האישור הם פיצוי בסך 20 ₪ בגין נזק לא ממוני ופגיעה באוטונומיה, בשל כך שהמבקש "נאלץ להשתמש בתרופה שלדעתו ולדעת המשיבה אינה ראויה לשימוש" (ס' 59 לבקשת האישור), וכן פיצוי בסך 40 ₪ בגין הנזק הממוני שנגרם לו בגין השלכת התרופה (אף שהדבר לא נאמר במפורש, ר' ס' 60 לבקשת האישור). סך הפיצוי שנתבע עבור כל חברי הקבוצה נאמד בסך 6 מיליון ₪, וכן נתבע צו עשה "המחייב את המשיבה לפרסם כבר עכשיו הודעת אזהרה וריקול ברורה בכל השפות". אציין כבר עתה כי בסיכומיו צמצם המבקש את הסעדים שנתבקשו בבקשת האישור ועתר רק לפיצוי בגין הנזק הכלכלי שנגרם לו בשל השלכת התרופה מבלי להשתמש בה (ר' ס' 1, 2, 7 סיפא, 14 ועוד לסיכומיו).

תמצית טענות המשיבה

8. המשיבה טוענת כי מדובר בבקשת אישור המעלה טענות משוללות יסוד תוך התעלמות מהוראות הדין וכללי האסדרה החלים על תכשירים רפואיים. צוין כי בקשת האישור מבוססת על ההנחה השגויה כאילו המשיבה, כבעלת הרישום על התכשיר, היא זו המחליטה מה ייעשה עם התכשיר ומה יובא לידיעת הצרכנים או הציבור. זאת אף שקיים הליך סדור ומובנה לדיווח, חקירה וטיפול בתכשיר רפואי שהתעורר בעניינו חשש לפגם, המעוגן בחקיקה וברגולציה: פקודת הרוקחים [נוסח חדש], תשמ"א-1981, ונוהל מס' 3 של משרד הבריאות "הודעה על פגם; החזרת תכשיר מן השוק (Recall)". נטען כי בהתאם להוראות הדין והנוהל האמורים, משרד הבריאות הוא הקובע את ההיקף והאופן בו מוחזרים תכשירים רפואיים מן השוק ואת היקף המידע שיימסר לציבור. טיב המידע שיימסר וזהות הנמענים אליהם תישלח ההודעה, אינם מצויים כלל בשיקול דעתה של חברת התרופות, וכי למעשה, חברת התרופות אף אינה מורשית לפנות לציבור הצרכנים מבלי שניתן לכך היתר מראש ע"י משרד הבריאות. נטען שלמסגרת נורמטיבית זו החלה על תכשירים רפואיים בישראל לא ניתנה כל התייחסות בבקשת האישור.

9. המשיבה מוסיפה ומציינת כי היא פעלה לאורך כל הדרך בהתאם להוראות הדין וכללי האסדרה החלים על הנושא, ובתיאום מלא עם משרד הבריאות. המשיבה דווחה למשרד הבריאות שבמסגרת בדיקות שגרתיות שביצעה במהלך חיי המדף של התכשיר התגלה כי אצווה של התכשיר הכילה תוצר פירוק שכמותו חרגה בשיעור מינורי מהמפרט שבתיק הרישום. משרד הבריאות קבע כי הפגם האמור אינו מצדיק ביצוע ריקול ברמת הצרכנים והורה על איסוף התכשיר בצינורות השיווק בלבד, בתי מרקחת ובתי מסחר לתרופות. כן הורה על הפצת הודעה על האיסוף לסגל המקצועי על פי נוסח הודעה שהוצע ע"י המשיבה ואושר ע"י משרד הבריאות (ר' ההודעה נספח 6 לתשובת המשיבה). כמקובל במקרים אלה, משרד הבריאות לא הורה על פרסום הודעה לציבור הרחב, הודעה הנמסרת רק במקרים בהם מתקבלת החלטה על ריקול ברמת המטופלים. המשיבה טוענת, לפיכך, כי מילאה אחר הוראות משרד הבריאות במלואן ולא נפל פגם בהתנהלותה. בנסיבות אלה, לא מוטלת על המשיבה חובה ליידע את הציבור על איסוף התרופה מן השוק. לחלופין, ככל שהיתה מוטלת עליה חובה כזו כנטען ע"י המבקש, ובנסיבות בהן פעלה תחת פיקוח הדוק של משרד הבריאות ובתיאום עמו, קמה לה ההגנה הקבועה בס' 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

10. המשיבה צירפה לתשובתה מכתב של משרד הבריאות המתייחס לתהליך החזרתו של התכשיר "נוסידקס COLD" מן השוק, התומך בטענותיה לפיהן היא פעלה בהתאם להנחיות משרד הבריאות ובתיאום מלא עמו, ושבו אף מצוין שהיא פעלה בכל הקשור לתהליך האמור "ללא רבב" (נספח 1 לתשובת המשיבה).

ההליך הדיוני

11. בישיבת בית המשפט מיום 28.1.20 הובהר למבקש כי בקשת האישור, כמו גם התשובה לתשובה, אינה מתמודדת עם טענות המשיבה כי פעלה על פי הוראות הדין וכללי האסדרה הספציפיים החלים בעניינו של תכשיר רפואי ועל פי הוראות משרד הבריאות, והומלץ למבקש לשקול את המשך ניהול בקשת האישור. המבקש הודיע לבית המשפט כי הוא עומד על בירור הבקשה ובהמשך לכך הגיש בקשה להורות למשיבה להשיב על דרישה רחבת היקף לגילוי מסמכים ולמתן תשובה לשאלון.

12. בדיון שהתקיים ביום 25.11.20 הבהיר ב"כ המבקש, כפי שציין גם בבקשת האישור, כי הוא אינו טוען לקיומו של פגם בתרופה אלא כי די בהסרתה מן המדפים כדי להביא את הצרכן הסביר למסקנה שהתרופה אינה ראויה לשימוש. כן הבהיר כי טענתו העיקרית היא "שלאור הוראות משרד הבריאות על ביצוע ריקול בצינורות השיווק, על המשיבה חלה חובה להודיע לציבור הצרכנים על הפגם בתרופה מכוח חוק הגנת הצרכן". ב"כ המבקש הודיע כי הוא מוכן להותיר רק שאלה זו לדיון ושעל סמכה תוכרע בקשת האישור. כן הודיע שהוא מוותר על בקשתו לגילוי מסמכים. בהתאם להצעתו, הוסכם כי הצדדים יגישו סיכומיהם בסוגיה זו ושעל סמכם תינתן ההחלטה בבקשת האישור.

דיון והכרעה

13. לאחר שבחנתי את בקשת האישור והתשובות לה, וכן את טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא שדין בקשת האישור להידחות בהעדר עילת תביעה ובהעדר שאלות משותפות שיש אפשרות סבירה שיוכרעו לטובת הקבוצה.

14. ראשית אדגיש, כפי שפורט לעיל, כי המבקש אינו טוען לקיומו של פגם בתרופה או כי היה טמון בה סיכון כלשהו לבריאות הצרכנים, וממילא לא הובאה כל ראיה לתמיכת טענה כזו. לא הוגשה כל חוות דעת מומחה או כל ראיה אחרת המצביעה על כך שהתרופה "לא [היתה] ראויה לשימוש" או "שמוטב [היה] לא להשתמש בה" (ס' 8-7 לבקשת האישור). לפיכך, דין טענות אלה להידחות.

15. טענת המבקש בבקשת האישור היא אחת: משעה שהורה משרד הבריאות למשיבה להסיר את התרופה מן המדפים (להחזירה מצינורות השיווק) חלה על המשיבה החובה לגלות זאת לציבור צרכניה, ומשלא עשתה כן, הטעתה את ציבור הצרכנים. את טענתו זו מעגן המבקש בהוראות ס' 4-2 לחוק הגנת הצרכן.

פגם בתכשיר רפואי רשום – הוראות פקודת הרוקחים ונהלי משרד הבריאות

16. שיווקם של תכשירים רפואיים בישראל מוסדר בפקודת הרוקחים [נוסח חדש], תשמ"א-1981, ובתקנות הרוקחים (תכשירים), תשמ"ו-1986, הקובעים כי לשם שיווק תכשיר רפואי בישראל יש לרשמו בפנקס התכשירים על פי הוראות החוק (ס' 47א לפקודה). סוגיית גילויו של פגם בתכשיר רפואי רשום מוסדרת בס' 47א1 לפקודת הרוקחים שכותרתו "הודעה על פגם בתכשיר" המורה כדלהלן:

"(א) נרשם תכשיר בפנקס או ניתן לו היתר לפי סעיף 47א(ג) ובעל הרישום, בעל אישור יצרן, בעל אישור יבואן, בעל בית מסחר לתרופות או בעל בית מרקחת גילה במהלך ייצורו או שיווקו פגם שבשלו ייצור או שיווק התכשיר נעשה שלא בהתאם לרישום או להיתר כאמור, ימסור למנהל הודעה על הפגם מיד עם גילויו.

(ב) נמסרה למנהל הודעה על פגם בתכשיר כאמור בסעיף קטן (א), רשאי המנהל לנקוט אחת או יותר מהפעולות המפורטות להלן, לשם הבטחת בריאות הציבור:

(1) החזרתו מהשוק של התכשיר;

(2) המשך שיווקו של התכשיר, בתנאים שיורה עליהם;

(3) פרסום הודעה לציבור, ובכלל זה הודעה על הפגם כאמור בסעיף קטן (א);

(4) כל פעולה אחרת הדרושה להבטחת בריאות הציבור.

(ג) המנהל יודיע על החלטתו לבעל הרישום של התכשיר, לבעל אישור היצרן, לבעל אישור היבואן או לבעל בית המסחר לתרופות המייצרים או המשווקים את התכשיר, וכן לבתי המרקחת, לפי העניין.

(ד) על החלטת המנהל לפי סעיף קטן (ב) יחולו הוראות סעיף 55י(א), בשינויים המחויבים.

(ה) החליט המנהל על המשך השיווק של התכשיר על אף הפגם כאמור בסעיף קטן (ב)(2), ישקול את הצורך להביא לידיעת הציבור את החלטתו באופן שיורה לרבות בדרך של פרסום באתר האינטרנט של משרד הבריאות, בין השאר בשים לב לאינטרס הציבור לדעת על קיום הפגם, וההשלכה של הפרסום כאמור על בריאות הציבור.

(ו) החליט המנהל לנקוט אחת או יותר מהפעולות המפורטות בסעיף קטן (ב), לא ייצר אדם תכשיר, לא ישווקו ולא יעשה בו שימוש אלא בהתאם להחלטת המנהל" (ההדגשות אינן במקור).

"המנהל", לצורך סעיף 47א1, הוא מנכ"ל משרד הבריאות, לרבות עובד משרד הבריאות שהמנכ"ל אצל לו מסמכויותיו (ס' 1 לפקודת הרוקחים).

ס' 55י(א) לפקודת הרוקחים, החל מכוחו של ס' 47א1 (ד) בשינויים המחויבים, מאפשר למנהל להורות על איסור ייצורו או שיווקו של תכשיר ככל שהתעורר חשד שהוא מזיק או עלול להזיק לבריאות הציבור.

17. על יסוד הוראות הפקודה קבע משרד הבריאות נוהל שעניינו "הודעה על פגם; החזרת תכשיר מן השוק (Recall)" (נספח 5 לתשובת המשיבה). נוהל זה קובע במפורט את דרך הטיפול בפגם באיכות של תכשיר רפואי רשום. הנוהל מפרט את אופן הדיווח של בעל הרישום על הפגם למשרד הבריאות, את חובתו לערוך חקירה למציאת סיבת הפגם וכן הערכת סיכונים הנובעים מן הפגם, ולהעביר את דו"ח החקירה והערכת הסיכונים למשרד הבריאות. לאחר עריכת חקירה, ועל בסיס השיקולים המפורטים בנוהל, מתקבלת החלטת משרד הבריאות בהתייחס לאופן החזרת התרופה מן השוק ככל שהוחלט על כך ואופן מתן ההודעה על ההחזרה מן השוק. לגבי "הודעה על החזרה מהשוק" קובע הנוהל כי "במקרים בהם הוחלט על החזרה מהשוק, תנוסח הודעה לגורמים הרלוונטיים על פי העניין" תוך ציון שני סוגי הודעות: הודעת החזרה מצינורות השיווק, והודעה פומבית. בשני המקרים, רשאי בעל הרישום לפרסם את ההודעה רק לאחר העברת נוסח הודעה למשרד הבריאות ואישורה ע"י משרד הבריאות (ר' ס' 3.4.2 לנוהל).

18. אם כן, וכפי שטוענת המשיבה, על פי הוראות פקודת הרוקחים ונהלי משרד הבריאות, משרד הבריאות, ולא בעל הרישום, הוא הגורם המופקד על קבלת ההחלטות בכל הקשור לתכשיר שהתעורר בעניינו חשש לפגם. משרד הבריאות הוא המחליט מה ייעשה בתכשיר, האם ניתן להמשיך לשווקו, האם יש לאספו מן השוק ואם כן, באיזה היקף, האם תינתן הודעה לציבור ובאיזה אופן ונוסח תינתן, והכל "לשם הבטחת בריאות הציבור". בעל הרישום נדרש לבצע את החלטות משרד הבריאות, ונאסר עליו לפעול שלא בהתאם להחלטות אלה.

19. משרד הבריאות, משנדרש לכך בעקבות הגשת בקשת האישור, אישר כי המשיבה פעלה בהתאם להחלטותיו ואף ציין כי פעולותיה היו "ללא רבב". כפי שפורט לעיל, המשיבה צירפה לתשובתה לבקשת האישור את מכתבו של עו"ד מאיר ברודר, ממונה על צוות טכנולוגיות רפואיות במשרד הבריאות מיום 7.8.19 המתייחס להחזרתו של התכשיר "נוסידקס COLD" מן השוק (נספח 1 לתשובת המשיבה). במכתב זה מאשר עו"ד ברודר כי לאחר בירור שערך עם גורמי המקצוע במשרד הבריאות, האמונים על הפיקוח על תנאי ייצור התכשירים ועל הליכי החזרתם מן השוק, מצא כי "החברה פעלה בהתאם לנהלי משרד הבריאות ולא דבק כל פגם בהתנהלותה של החברה במקרה שבנדון". צוין במכתב כי במסגרת בדיקה שגרתית שביצעה המשיבה התגלה כי במספר אצוות של התכשיר חלה עליה של חומר פירוק מעבר לרמת המפרט בתיק הרישום (0.6% במקום לא יותר מ-0.5%). המשיבה דווחה על כך למשרד הבריאות בהתאם להוראות הדין, ולאחר בירור והערכת סיכונים שבוצעה, הוחלט ע"י גורמי המקצוע לסווג את הפגם ברמת סיווג 2 תוך שהמשיבה הונחתה להחזיר את התכשירים באצוות הפגומות הרלבנטיות מבתי המרקחת. משרד הבריאות הוסיף והורה למשיבה "להפיץ הודעה שתיועד לגורמים הרלבנטיים בצינורות השיווק בלבד ולא הורה לחברה על פרסום הודעה פומבית לציבור" (ס' 3 למכתב. ההדגשה במקור). צוין כי מלבד החריגה האמורה לא היה בפגם זה משום השלכה או חשש לציבור המטופלים. לגבי הבאת המידע לידיעת הציבור צוין כדלהלן:

"בהתאם לאמור, החברה כאמור הונחתה לבצע החזרה אך ורק מצינורת השיווק וכמקובל במקרים כאלה לא נדרשה בהודעה פומבית לציבור מאחר ובנסיבות הענין כאמור לא היה כל חשש לבריאות המטופלים העושים שימוש בתכשיר. בהתאם לכך, לא היה כל מקום וצורך להביא את הנושא לידיעת הציבור על ההחזרה מן השוק. כאשר לא מתעורר כל חשש לבריאות ושלום המטופלים מהמשך שימוש בתכשיר, במערך האיזונים אין כל סיבה לזרוע פחד וחששות מיותרים בציבור ולבצע הודעה פומבית שאין לה כל משמעות ותכלית. במצב דברים זה, ע"פ הנחיות המשרד אין מקום לפרסם הודעה פומבית, למעט הודעה באתר משרד הבריאות, אשר נעשית על ידי גורמי המקצוע במשרד" (ס' 5 למכתב).

לסיכומם של דברים צוין:

"לסיכום: החברה פעלה בתיאום ובהתאם להנחיות משרד הבריאות ובהתאם לנהלים הרלבנטיים שפורטו לעיל. יש לדחות כל טענה שהחברה פעלה במחשכים ובהעדר שקיפות. החברה פעלה ללא רבב, ובמקרה זה לא היתה כאמור כל הצדקה או צורך לבצע פרסום הודעה פומבית לציבור שכן לפגם שהתגלה לא היו כל השלכות או חשש לפגיעה בבריאות ושלום הציבור" (ס' 6 למכתב).

20. אדגיש כי בקשת האישור איננה מתייחסת כלל להוראות פקודת הרוקחים ולהוראות הנוהל בכל הקשור לפגם בתכשיר רפואי (ור' גם ס' 2 לסיכומי התשובה המתוקנים), וממילא אינה מעלה כל טענה לאי מילוי חובותיה של המשיבה על פי פקודת הרוקחים או נהלי משרד הבריאות.

פגם בתכשיר רפואי רשום - הוראות חוק הגנת הצרכן

21. המבקש טוען כי להוראות פקודת הרוקחים אין כל רלוונטיות לבקשת האישור. לפי טענתו, חלה על המשיבה חובת גילוי של מידע מהותי לצרכניה מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן, זאת על מנת שהצרכן יוכל לקבל מידע שלם ומדויק, לממש את האוטונומיה שלו ולקבל החלטות מושכלות. עוד הוא טוען כי פקודת הרוקחים לא באה להגן על בריאות הציבור, אלא להסדיר עניינים מנהלתיים ביחסים שבין משרד הבריאות לבעלי רישום של תכשירים רפואיים בכל הקשור לרישום תרופות ושיווקן, זאת בעוד חוק הגנת הצרכן הוא הדין הספציפי החל ביחסים שבין עוסק וצרכן. מכל מקום, כך לטענתו, אין בהוראות פקודת הרוקחים כדי לגבור על הוראות חוק הגנת הצרכן, ואין להוראותיה כל "משמעות רגולטורית" בכל הנוגע להתנהלות חברת תרופות מול צרכניה (ס' 10 לסיכומי המבקש).

22. חוק הגנת הצרכן מטיל על "עוסק" - מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק - חובה שלא לעשות "דבר... העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה" (ס' 2 לחוק). לענין זה נפסק כי "הטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם" (רע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600 (2000), בעמ' 609-608, ור' גם ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, 4.9.14, פסקאות 27 – 30).

23. שאלה היא האם הסדרי איסור ההטעיה וחובת הגילוי לפי חוק הגנת הצרכן חלים בעניינם של תכשירים רפואיים. שאלה זו מתעוררת בעקבות תיקון מס' 24 לפקודת הרוקחים הקובע בס' 47ה לפקודה הסדר מיוחד לאיסור הטעיה בכל המתייחס ל"תכשיר", לרבות תכשיר רשום. הוראה זו, שכותרתה "איסור ייצור, שיווק או החזקה לשם שיווק של תכשיר או חומר גלם שיש בהם כדי להטעות" קובעת כדלהלן:

"לא ייצר אדם, לא ישווק ולא יחזיק לשם שיווק, תכשיר או חומר גלם, בניגוד להוראות סעיף 47א ולכללים ולתקנות מכוחו, באופן שיש בו כדי להטעות לגבי פרט מהותי בתכשיר או בחומרי הגלם; לענין זה פרט מהותי הוא אחד מאלה:

1. שמו, צורתו, הסימון על גבי אריזתו, התוויתו, סיווגו כתכשיר, חוזקו, הרכבו, מספר האצווה המסומן עליו ותאריך התפוגה של התכשיר או חומר הגלם;
2. מקורו של התכשיר או חומר הגלם, לרבות זהות היצרן והמשווק שלו ואתר היצור, הרישום וההספקה שלו;
3. מסמכי השיווק או שחרור האצווה של התכשיר או חומר הגלם.

הסדר זה, המתייחס ל"תכשיר" או רכיב בתכשיר ("חומר גלם") כהגדרתם בפקודת הרוקחים, הוכנס לפקודה בתיקון מס' 24 משנת 2016 (ס"ח 2549 מיום 7.4.16) ומעורר את השאלה האם הסדר מיוחד ומאוחר זה מוציא מתחולתן את הוראות חוק הגנת הצרכן בהתייחס ל"תכשיר", או מוסיף עליהן. המבקש לא העלה בבקשת האישור כל טענה להטעיה מכוחה של פקודת הרוקחים ואף לא התייחס ליחס שבין הוראה זו לבין איסור ההטעיה מכוח חוק הגנת הצרכן, ואילו המשיבה טוענת בקצרה בסיכומיה כי לנוכח הוראת ס' 47ה לפקודה אין מקום לבחון את סוגיית ההטעיה לפי הוראות חוק הגנת הצרכן, ובכל המתייחס להטעיה מכוח הוראות פקודת הרוקחים לא הועלתה כל טענה בבקשת האישור. בחינת שני דברי החקיקה מעלה, לכאורה, כי מדובר בהסדר המוסיף על ההסדר שבחוק הגנת הצרכן (ור' הוראת ס' 39 לחוק הגנת הצרכן המחריגה מגדר תחולתו שירותים מסוימים שענייננו אינו נמנה עמם, ומבלי שהוספה בעקבות תיקון 24 לפקודת הרוקחים החרגה בעניינם של תכשירים רפואיים. כן ר' הוראת ס' 41 לחוק הגנת הצרכן הקובעת כי "חוק זה בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו"), ואולם לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ומאחר שעל פי שני ההסדרים נדרש היצרן לגלות לצרכן מידע "מהותי", לא ראיתי צורך להכריע בסוגיה זו.

24. בבסיס בקשת האישור עומדת הטענה כי הסרת התרופה מן המדפים ואיסופה בצינורות השיווק היא "ענין מהותי" שחלה חובה על המשיבה לגלותו לצרכנים. המבקש לא פירט בבקשת האישור מדוע בנסיבות ענייננו מדובר ב"ענין מהותי", ובסיכומיו טען שחובת הגילוי חלה מכוחו של ס' 4(א)(1) לחוק הגנת הצרכן המחייב לגלות לצרכן "כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס" (ס' 28 לסיכומיו). המשיבה טוענת מנגד שהטעם לאיסוף התרופה הוא חריגה מינורית בכמות תוצר הפירוק המותרת, דבר שאינו מהווה פרט "מהותי" בעסקה, ומכל מקום החלטת משרד הבריאות, שהוא הגורם המקצועי ובעל המומחיות בתחום שלא לפרסם הודעה לציבור, מלמדת על כך שהיעדר הפרסום בנסיבות העניין אינו עולה כדי הטעיה. עוד היא טוענת כי אי פרסום הודעה בהתאם להחלטת הגורם המוסמך לכך בחוק אינה יכולה להוות "הטעיה".

25. דומה כי השאלה האם איסוף תרופה מן המדפים על פי הוראות משרד הבריאות מהווה "מידע מהותי" תלויה במידה רבה בטעם שעמד בבסיס ההחלטה לאיסוף התרופה. ברי כי חובת הגילוי אינה משתרעת על כל פרט מידע הנוגע לתכשיר, יהיה שולי ככל שיהיה, וכי יש למסור לצרכן מידע הדרוש לו, באורח סביר, כדי להגיע להחלטה מושכלת בכל הקשור לשימוש בתכשיר. כך טוען גם המבקש המציין שחובת הגילוי חלה במקום בו יש במידע כדי להשפיע על החלטת הצרכנים בכל הנוגע לשימוש בתרופה (בס' 22 -23 לסיכומיו). כך, לא דומה איסוף התרופה בשל פגם בתרופה שיש בו כדי לסכן את בריאות המטופלים לאיסוף התרופה בשל סטיה קלה מהוראות תקן או מפרט שאין לה משמעות לבריאות המטופלים (והשווה לדברי כב' הנשיאה נאור בענין תנובה לענין סטיה קלה מהוראות התקן שנאמרו לגבי מוצרי מזון, בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, 19.5.2003). יתר על כן, לצרכן התרופה עשוי להיות קושי לעשות שימוש במידע מקצועי המתייחס להרכב התרופה שמשמעותו אינה מוחוורת לו, וספק אם יש בקבלת מידע זה, ללא עיבוד, כדי לסייע לו בקבלת החלטה מושכלת בכל הנוגע לשימוש בתרופה (והשווה לת"א 2692/05 יקירביץ נ' תרימה מוצרי רפואה ישראליים בע"מ, 18.12.13, פסקאות 78 – 82, ערעור על פסק הדין נדחה בע"א 1370/14 יקירביץ נ' תרימה מוצרי רפואה ישראליים בע"מ, 20.4.16).

26. בענייננו טוענת המשיבה, וטענתה נתמכת במכתב משרד הבריאות, כי התרופה הוסרה מן המדפים בשל חריגה קלה בתוצרי הפירוק של התרופה מעבר לרמת המפרט שבתיק הרישום, שאין בה סיכון לבריאות המטופלים. המבקש לא סתר טענה זו ואף לא הביא כל חוות דעת מומחה בהתייחס למשמעות החריגה האמורה. המבקש טוען כי מדובר ב"פגם או איכות נחותה...המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס". כן הוא טוען כי תרופה שמכירתה נאסרה חזקה עליה שהיא אינה ראויה לשימוש ללא קשר לסיבה שבגינה נאסרה מכירתה. ואולם אין בידי לקבל טענותיו אלה, וזאת מכמה טעמים: ראשית, המבקש הצהיר כי אין הוא טוען לקיומו של פגם בתרופה וממילא אין ביכולתו לטעון שהתרופה אינה ראויה לשימוש, טענה המגלמת בתוכה טענה לפגם בתרופה. שנית, טענה לפיה מדובר בתרופה שאינה ראויה לשימוש היא טענה שבמומחיות הטעונה הגשת חוות דעת לתמיכתה. חוות דעת כזאת לא הוגשה. שלישית, בנסיבות ענייננו, בהן משרד הבריאות, כגורם המקצועי ובעל המומחיות בתחום, לאחר שנדרש במפורש לשאלת הגילוי, החליט שלא להורות למשיבה לפרסם הודעה לציבור על הסרת המוצר מהמדפים, נראה כי קמה דווקא החזקה ההפוכה שלפיה התרופה ראויה לשימוש. מדובר בגורם האמון על בריאות הציבור אשר נדרש לשאלת הגילוי מכוח הסמכות שהוקנתה לו בחוק וחזקה עליו שאילו היה מדובר במידע מהותי לציבור, היה מורה על גילויו.

27. על משמעות עמדתם של גורמי פיקוח רגולטוריים, בכל הקשור לחובתה של חברת תרופות לפרסם אזהרות לציבור בעניינו של תכשיר רשום, עמד בית המשפט המחוזי בת"א בפסק הדין בענין תרימה (עליו נסמכו שני הצדדים), המתייחס לפרסום אזהרות בעלון המצורף לתרופת מרשם כדלהלן:

"ברע"א 8014/09 דקלה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. פרידמן [פורסם בנבו] (21.4.2011), התייחס בית-המשפט העליון לפוליסת ביטוח שקיבלה את אישור המפקח על הביטוח, וקבע כי יש לדחות בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית משום שחברת הביטוח פעלה "תחת הנחיית המפקח ובהסכמתו", משום שהמפקח הוא "הגורם הרגולטיבי הרלוונטי", המפקח על הפוליסות לטובת המבוטחים כפי שהמפקח רואה אותה.

באופן דומה, אני סבורה כי יש לתת משקל במקרה דנן לעמדת הגורם הרגולטיבי הרלוונטי – משרד הבריאות, המפקח על פרסום האזהרות בעלונים לטובת הציבור כפי שהמפקח הזה רואה אותה. יש לתת משקל לאופן הגורם הרגולטיבי הנחה את המשיבה לפעול, ולשאלה האם המשיבה פעלה בהתאם להנחיות. זאת כאשר ההנחה היא כי המשיבה סיפקה למשרד הבריאות את הידע המדעי העדכני כפי שהיה ברשותה, והמשרד הנחה אותה אם לפרסם עלונים לצרכנים, או להסתפק בפרסום עלונים לרופאים ולרוקחים.

מסקנה זו היא רצויה גם מבחינה תכליתית. השאלה מהו האופן בו יש ליידע את ציבור המטופלים ביחס לסיכונים הכרוכים בנטילת תרופה כמו גם ביחס למידע אחר לגבי התרופה, היא שאלה רגולטורית. לאחר שהרגולטור הרלוונטי- מנכ"ל משרד הבריאות או מי שהוא האציל לו את סמכויותיו, קבל מידע מלא ביחס לידע המדעי העדכני ביחס לתרופה, ההחלטה מהו המידע שיש להעביר לידיעת המטופלים, מהו המידע שיש להעביר לידיעת הרופאים, ובאיזה אופן יועבר מידע זה, היא החלטה שלו.

החלטת המנהל צריכה לקחת בחשבון שיקולי רוחב, ובכלל זה הן שיקולים הקשורים בחובה ליידע מטופל באשר לטיפול שהוא עתיד לקבל והשלכותיו, והן שיקולים נוספים, ובכלל זה השאלה האם אזהרות בלתי מבוססות יזיקו לחולים, שיימנעו מלעשות שימוש בתרופה, האם מדובר באזהרה שעשויה להועיל למטופל לקבל החלטה ביחס לטיפול וכיו"ב...כך או אחרת, שקילת מכלול השיקולים הללו מוטלת בהתאם לתקנות הרוקחים על משרד הבריאות. כאמור, חובתו של יצרן התרופות היא ליידע את המשרד בכל הידע הרלוונטי והעדכני, ולפעול בהתאם להנחיותיו של משרד הבריאות לאחר שאלה ניתנו. משרד הבריאות הוא לטעמי הגוף המתאים יותר לקבוע את היקף המידע שיש למסור למטופלים ביחס לתרופה, ואת אופן ניסוח ומסירת המידע הזה בהתאם לשיקולי רוחב רגולטוריים.

הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה האם רשאי יצרן ביוזמתו (נכון לתקופה נושא הבקשה) להוסיף אזהרות מעבר לאלה שמשרד הבריאות הורה לו לפרסם (בניגוד להחלטה של יצרן לייעד את התרופה לקבוצת אוכלוסייה כזו או אחרת, כפי שציינו המחברים יהלום ושני). אולם, אף אם זכות כזו עומדת ליצרן (וספק אם היתה לו זכות כזו במועדים הרלוונטיים), אני סבורה כאמור כי לאחר שהיצרן מסר מידע מלא, אמין ועדכני למשרד הבריאות, ופעל לאחר מכן בהתאם להנחיותיו, לא ניתן לקבוע כי הוא הפר את חובותיו כלפי רוכשי התרופה.

לכן, מאחר שהמשיבה פעלה בפרסומם של כל העלונים בהתאם להנחיות משרד הבריאות (והמבקשת לא טענה אחרת), אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי היא הפרה את חובות הגילוי שלה לרוכשי התרופה. בכלל זה יש לציין כי המשיבה היא שפנתה ביוזמתה למשרד הבריאות בחודש דצמבר 2004, לאחר שתרופת ה-vioxx הורדה מהמדפים, והציעה להוסיף אזהרה מתאימה בעלון לצרכן. משרד הבריאות הוא שהורה למבקשת ליידע רק את הרופאים ואת הרוקחים. בנסיבות אלה, פעלה המשיבה כשורה כאשר יידעה את הרופאים והרוקחים בלבד, ולא תיקנה את עלון המידע לציבור רוכשי התרופה ביחס למידע זה" (פסקאות 95-100).

דברים אלה הולמים גם את ענייננו.

28. ואדגיש כי על פי הוראות פקודת הרוקחים ותקנותיה, משרד הבריאות הוא בעל סמכות הפיקוח על תחום הייצור, היבוא והשיווק של תכשירים רפואיים. הוא בעל הסמכות להורות על רישומו של תכשיר בפנקס התכשירים הרפואיים, ובכלל זה לקבוע שהתכשיר יעיל למטרה שלה נועד, כי הוא בטוח לשימוש וכי הוא מיוצר באיכות מתאימה לשימוש רפואי. הוא גם זה המוסמך להורות על איסוף התרופה ומתן הודעה לציבור ככל שנפל פגם בתרופה, והכל כאשר התכלית של הגנה על בריאות הציבור היא העומדת בבסיס סמכותו (ור' ס' 47א לפקודת הרוקחים, תקנה 6 לתקנות הרוקחים (תכשירים), התשמ"ו-1986, וכן ר' בג"ץ 1407/18 קופולק (1949) בע"מ נ' מנהלת המחלקה לרישום תכשירים רפואיים, 19.8.19, פסקה 6 ו-33, ובג"ץ 4675/03 פייזר פרמצבטיקה ישראל בע"מ נ' מנכ"ל משרד הבריאות, 12.5.11, פסקה 6, 38 ו-51).

29. אם כן, משהחליט משרד הבריאות, על פי סמכותו, שלא להורות למשיבה לפרסם הודעה לציבור על הסרת המוצר מהמדפים, יש בכך כדי להקים חזקה שאין מדובר במידע מהותי לצרכן התרופה שקיימת חובה לגלותו לפי הוראות חוק הגנת הצרכן. המבקש לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לסתור חזקה זו.

30. ואולם, גם אם אכן מדובר היה ב"מידע מהותי" כטענת המבקש, ולנוכח החלטת משרד הבריאות, לא חלה, לטעמי, חובה על המשיבה לגלותו. המבקש טוען כי ככל שמדובר ב"ענין מהותי" יש לגלותו חרף הוראות הרגולטור שניתנו מכוחה של פקודת הרוקחים, וכי הוראותיו של חוק הגנת הצרכן "גוברות". לפי טענה זו, בנסיבות בהן משרד הבריאות, בפועלו לפי ס' 47א1 לפקודת הרוקחים ועל פי נהליו, החליט על ריקול ברמת צינורות השיווק ולא הורה על פרסום הודעה לציבור, מוטלת היתה על המשיבה החובה לפרסם הודעה לציבור מכוח הוראות חוק הצרכן. כאמור, אין בידי לקבל טענה זו.

31. כפי שצוטט לעיל, הוראת ס' 47א1 מטילה על בעל הרישום חובה לדווח מידית ל"מנהל" על כל פגם בתכשיר שבגינו התכשיר חורג מן ההיתר שניתן, ואשר נתגלה במהלך ייצורו או שיווקו. עם מתן הדיווח, המנהל, כגורם המקצועי המוסמך על פי החוק, הוא המחליט אילו פעולות יינקטו בכל המתייחס לתכשיר "לשם הבטחת בריאות הציבור", הן בהתייחס להפסקת או המשך שיווקו של התכשיר, הן בהתייחס להחזרתו מן השוק, הן בהתייחס בהודעה שתינתן לציבור והן בהתייחס "לכל פעולה אחרת הדרושה להבטחת בריאות הציבור" (ס"ק (ב)(4)). לענין מתן ההודעה לציבור, הוסמך המנהל "לשקול את הצורך להביא לידיעת הציבור את החלטתו באופן שיורה לרבות בדרך של פרסום באתר האינטרנט של משרד הבריאות, בין השאר בשים לב לאינטרס הציבור לדעת על קיום הפגם, וההשלכה של הפרסום כאמור על בריאות הציבור" (ס"ק (ה)). על החלטתו זו מוסר המנהל לבעל הרישום, ומשהחליט המנהל לנקוט אחת או יותר מן הפעולות האמורות, "לא ייצר אדם תכשיר, לא ישווקו ולא יעשה בו שימוש אלא בהתאם להחלטת המנהל" (סק (ו)), כלומר חל איסור על בעל הרישום שלא לפעול בהתאם להחלטתו.

32. אם כן, מדובר בהסדר המוציא את ההחלטה אם לפרסם הודעה לציבור מידיו של בעל הרישום והמסמיך באופן מפורש את המנהל להורות, או שלא להורות, על גילוי לציבור בנסיבות בהן קיים חשש לפגם בתרופה. תכלית ההוראה היא לייחד סמכות זו למנהל מתוך ראייתו של משרד הבריאות כגורם אשר לו מומחיות מיוחדת בתחום, ואשר יש בידו לערוך החלטות מושכלות בכל הקשור לבריאות הציבור, בשים לב לאינטרס הציבור לדעת על קיום הפגם, להשלכת הפגם או הפרסום על בריאות הציבור ומתוך ראיה כוללת של כל השיקולים הרלוונטיים. לענין זה יש לזכור שבכל המתייחס לפגם בתרופה, עשויה להיות חשיבות הן למתן הודעה לציבור מקום שקיים סיכון לבריאות הציבור, והן לאי מתן הודעה, כאשר לא קיים סיכון כזה וההודעה אך עשויה לזרוע בהלה או חשש בציבור המשתמשים בתרופה, או הרתעה מפני נטילת תרופה הנחוצה לבריאות המטופלים. פרשנות לפיה על בעל הרישום לפרסם הודעה לציבור, מכוח חובת גילוי המוטלת עליו בחוק הגנת הצרכן, משמעה כי על בעל הרישום לערוך ביקורת-על על הוראת משרד הבריאות ובמקרים מסוימים לפעול בניגוד להחלטתו ולהפר בכך את הוראות הדין. מדובר, הלכה למעשה, בהעברת סמכות ההחלטה ממשרד הבריאות לבעל הרישום, תוצאה שאינה מתיישבת עם הוראות פקודת הרוקחים וחותרת תחת תכליתו. לפיכך, בנסיבות הקונקרטיות שבענייננו, יש לראות בהוראת ס' 47א1 לפקודת הרוקחים כהסדר מיוחד המסדיר את סוגיית מסירת מידע לציבור בנסיבות של פגם בתכשיר רפואי, המסיג מפניו את ההסדר הכללי שבחוק הגנת הצרכן (וליחס בין הסדר מיוחד להסדר כללי ר' ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, 7.6.00, פסקאות 7 -13, כן ר' בג"ץ 7150/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה נ' שרת המשפטים, 21.9.20, פסקה 28, עע"מ 5292/17 סלימאן נ' ג'בארין, 15.4.18, פסקה 8).

33. מעבר לדרוש אוסיף כי בנסיבות האמורות, כאשר המשיבה פעלה בהתאם להחלטת משרד הבריאות, הגורם המוסמך להחליט אם יש לפרסם הודעה לציבור על הסרת המוצר מן המדפים, עשויה היתה לקום לה ההגנה הקבועה בס' 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לענין זה נקבע כי גורם שפעל תחת פיקוח הדוק של רשות מוסמכת תוך דיאלוג מתמשך עמה, ועל פי הנחיות שכוונו אליו במישרין, חוסה תחת כנפיה של הגנה זו, זאת גם באותם מקרים שבהם מתיר הדין בחיקוק או בהרשאה חוקית הניתנת ע"י גורם מוסמך, לפעול או שלא לפעול בדרך מסוימת (ר' רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך- פורום נשים דתיות, 9.12.15, פסקה 57, ע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ, 3.7.17, ס' 30-29, רע"א 8014/09 דקלה חברה לביטוח בע"מ נ' פרידמן, 21.4.11).

34. המבקש טוען בסיכומיו, בהסתמך על ההחלטה בענין פריגו (ת"צ 16584-10-11 פלג נ' פריגו ישראל פרמצבטיקה בע"מ, 17.5.15, ס' 45-43) כי אין בטיפול הרגולטור בפרשה כדי למנוע הגשת תביעה ייצוגית ע"י הצרכנים. אלא שלא זו השאלה המתעוררת בענייננו. ענייננו בשאלה האם קמה למבקש עילת תביעה נגד המשיבה, כאשר זו פעלה בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות ועל פי הנחיית הרגולטור המוסמך על פי דין. כאמור, מסקנתי היא שבנסיבות ענייננו לא הוכח קיומה של עילת תביעה מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן, ואף לא הוכחו אלו מעילות התביעה האחרות המנויות בבקשת האישור.

35. ולבסוף, בבחינת למעלה מן הצורך אציין, כי אף לא הוכח קשר סיבתי בין ההתנהגות העוולתית הנטענת (אי הגילוי) לבין הנזק הנטען. כידוע, הפרת ס' 2(א) וס' 4 לחוק הגנת הצרכן דינה כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין (ס' 31(א) לחוק הגנת הצרכן). לפיכך, על מנת שתובע בגין עוולה צרכנית יזכה בסעד כספי, עליו להוכיח נזק וכן עליו להראות כי קיים קשר סיבתי בין ההתנהגות העוולתית הנטענת לבין הנזק הנטען. בסיכומיו מיקד המבקש את סעדיו בדרישה לפיצוי כספי בגין הנזק הכלכלי שנגרם לו בגין התרופה שזרק מבלי להשתמש בה. כך מציין המבקש כי "זרק את התרופה מהנימוקים והעובדות שבגוף בקשת האישור... וכל מבוקשו הוא לקבל פיצוי כספי בגין התרופה שהוא זרק מבלי להשתמש בה, וזאת בעקבות הפרסום..." (ר' ס' 1 לסיכומיו. כן ר' ס' 2 לסיכומיו בו הוא מבקש "להיפרע ... בגין הנזק הכלכלי שלו", וכן ס' 7 לסיכומיו). אלא שלא מתקיים קשר סיבתי בין העדר הגילוי לבין הנזק הכלכלי הנטען, שכן המבקש השליך את התרופה, לטענתו, רק בעקבות חשיפתו לפרסום ולאחר שעמד בפניו מלוא המידע שלטענתו היה על המשיבה לגלותו. מכאן, שלא אי גילוי המידע גרם לנזק הכלכלי הנטען ע"י המבקש אלא דווקא גילויו (ור' גם ס' 1 לבקשת האישור, פסקאות 4-3).

36. אוסיף כי בכתבה העומדת ביסוד בקשת האישור, ואשר ממנה נודע למבקש לראשונה על הוראת משרד הבריאות, הובאו עמדת המשיבה ומשרד הבריאות, ולפיהן אין לחריגה מן המפרט שבתיק הרישום כל השלכה על בריאות המטופלים. בחירתו של המבקש להשליך את התרופה, שלא נטען ולא הוכח שיש בה פגם המשליך על השימוש בתרופה, חרף עמדת משרד הבריאות, אינה מקימה לו, כאמור, עילת תביעה.

37. מכל הטעמים שלעיל, אני מורה על דחיית בקשת האישור.

באשר להוצאות הבקשה, המבקש הגיש בקשת אישור דלה, יום לאחר שקרא כתבה עיתונאית, על בסיס הכתבה בלבד ומבלי לערוך בדיקה נאותה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית לבקשתו. בנסיבות אלה, ולנוכח תוצאות ההליך, אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאות בסך 50,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח שבט תשפ"א, 31 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.