מונחת לפני תביעה שעניינה נזק לכלי רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 13.9.18 ברחוב הרב משורר 3 בפתח תקווה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 6,222 ₪ בגין נזק ישיר ושכר טרחת שמאי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען, כי עת נסע בנתיבו, רכב הנתבעים, אשר יצא מחנייה צדדית מבלי להבחין ברכבו, פגע ברכבו במוקד קדמי שמאלי ושבר את הפגוש שניתק ממקומו. הנתבעים טוענים, מצדם, כי רכבם אמנם יצא מחנייה, וזאת לאחר שרכב התובע עצר ונתן לרכבם להשתלב, אלא שלפתע פתח רכב התובע בנסיעה ופגע ברכבם מאחור.

לדיון לפני התייצבו הנהגים המעורבים. כמו כן, העידה בת זוגתו של התובע, אשר נסעה עם התובע ברכבו בעת שאירעה התאונה. עוד העיד הנתבע 1, בעל הרכב, אשר נסע עם הנתבע 2 בעת שארעה התאונה. לתיק הוגשה חוות דעת שמאית, חשבונית ותמונות הנזק לרכב התובע תמונה (הוגשו וסומנו ת/1).

התובע העיד, כי הבחין ברכב הנתבעים יוצא מחנייה, בנסיעה לאחור, וכי צפר לרכב כמה פעמים, אולם הרכב המשיך בנסיעתו לאחור ופגע ברכבו. כאשר עומת עם גרסת הנתבעים, השיב: "אני אומר שזה לא בדיוק קרה ככה." ובהמשך השיב: "זה לא נכון שעצרתי לו ופתאום התחלתי לנסוע." התובע העיד, כי רכבו נפגע בכנף שמאלית, וכי רכב הנתבעים נפגע בצד ימני אחורי. עוד העיד, כי הנתבעים סרבו בתחילה להחליף פרטים.

העדה מטעם התובע העידה, כי נסעו בכביש, שהינו מעט מעוקל, וכי רכב הנתבעים יצאה מחנייה ברוורס בדיוק בעיקול. לדבריה, צפרו והבהבו לנתבעים, אולם רכב הנתבעים המשיך לנסוע לאחור. העדה העידה, כי לאחר התאונה סרבו הנתבעים להחליף פרטים, וכי לפיכך הוזמנה משטרה.

הנתבע 2, נהג הרכב, העיד, כי יצא ברוורס מחנייה וכי ראה את רכב התובע מגיע, צופר ונעצר. ברגע שהתובע עצר, הבין כי הוא יכול להתקדם הלאה, אלא שאז פגע בו רכב התובע בצד. הנתבע 2 הציג תמונת הנזק לרכב הנתבעים, בדלת ימין אחורית, באופן שלטענתו אינו יכול להתיישב עם גרסת התובע לאופן שבו התרחשה התאונה.

הנתבע 1, בעל הרכב, העיד כי רכבם יצא מהחנייה, וכי רכב התובע הגיע, הבהב ועצר ונתן לרכבם להשתלב, אלא שאז האיץ לפתע ופגע ברכבם בדלת ימין אחורית. הנתבע 1 הפנה למיקום הנזק ברכבו כאשר לדבריו מיקום הנזק אינו מתיישב גם גרסת התובע, לפיה רכב הנתבעים נסע לאחור. הנתבע 1 העיד, כי לאחר התאונה, עת דרש ממנו התובע פרטים, השיב הנתבע 1 כי התובע הוא שצריך ליתן את פרטיו, שכן הוא הפוגע ובתגובה הודיע התובע כי יזמין משטרה. לדבריו, התובע פנה אליו מספר פעמים טלפונית, הקליט השיחה וניסה חלץ ממנו הודאה באשמה. לדבריו, ענה לתובע כי הוא מוכן ליישב עמו הנזק.

לאחר עדותם של הנתבעים התייחס התובע למיקום הנזק ברכב הנתבעים, אשר לכאורה אינו מתיישב עם גרסתו, בציינו כי המדובר לדעתו בנזק שהיה קיים ברכב הנתבעים עובר לתאונה.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה ואת העדים מטעם הצדדים, שקלתי את טענותיהם של הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובראיות אשר הציגו בפני הצדדים, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

כידוע, המוציא מחברו – עליו נטל הראיה. מכאן שהנטל להוכיח את התביעה, הן באשר לנסיבות התאונה, והן באשר לנזקים, מוטל על כתפיו של התובע. בענייננו, לא מצאתי כי התובע הרים הנטל באופן שיש להעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבעים.

ויובהר. לכאורה, הנזק שנצפה ברכב הנתבעים, בדלת אחורית ימנית, אינו מתיישב עם גרסת התובע לתאונה, שהרי אם, אמנם, היו נוסעים הנתבעים ברכבם לאחור כנטען, כי אז היה ניתן לצפות לפגיעה במוקד אחורי. התובע טען, אמנם, בדיון, כי אין המדובר בפגיעה שנגרמה תאונה דנן, ברם המדובר בגרסה כנגד גרסה, מה גם שבעדותו לפני, טרם נשמעה גרסת הנתבעים, אישר כי רכב הנתבעים נפגע בצד ימין אחורי. מעבר לאמור, הרי שהנזק שנגרם לרכב התובע, בדמות נפילת הטמבון, יכול אף הוא להתיישב עם גרסת הנתבעים לאופן קרות התאונה.

לאור האמור, לא מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים לפי כתובתם. תשומת לב המזכירות לכתובת הנתבע 1, כפי שנמסרה בדיון.

ניתן היום, ו' אדר ב' תשע"ט, 13 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.