1. התובע הועסק על ידי הנתבעת כנציג מכירות. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו לטענתו, בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת וסיומה.

2. בפניינו העידו התובע, מנכ"ל הנתבעת מר אלון צבעון, ומנהל הכספים בנתבעת מר דניאל הורנשטיין.

3. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

4. להלן העובדות העולות מחומר הראיות:

1. הנתבעת היא חברה העוסקת בייצור, שיווק ומכירה של "ביודיזל" ופיתוח מוצרים בתחום האנרגיה והדלקים.
2. הצדדים חתמו על הסכם העסקה ביום 19.2.2017.
3. התובע עבד בנתבעת מיום 21.2.2017 ועד ליום 31.7.2018.
4. שכרו של התובע הורכב משכר יסוד ועמלות עבור מכירות.

5. הצדדים חלוקים בשאלת גובה שכרו של התובע והזכויות המגיעות לו, וכן בשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה.

6. נדון להלן בטענות הצדדים.

שכרו של התובע

7. לטענת התובע, במסגרת הסכם העסקה שנכרת בין הצדדים, סוכם כי בגין שלושת חודשי עבודתו הראשונים יעמוד שכרו על סך 13,000 ₪ ברוטו ומהחודש הרביעי ואילך על סך 13,500 ₪ ברוטו (ההסכם צורף נספח א' לכתב התביעה).

לטענתו, השכר המוסכם, כמפורט לעיל, שולם לו עבור חודש ושבוע בלבד וכי החל מחודש 5/2017, שולם לו שכר בגובה 11,000 ₪ בלבד, בניגוד להסכם ההעסקה.

לפיכך תבע הפרשי שכר עבודה בין שכר היסוד שנרשם בתלושים, לבין השכר שהנתבעת התחייבה לשלם בהסכם העבודה.

8. הנתבעת טענה כי התובע השתכר את השכר המוסכם, קרי, סך 13,000 ₪ ברוטו ומהחודש הרביעי ואילך 13,500 ₪ ברוטו. הנתבעת הפנתה לדו"ח ריכוזי שכר, נספח 8 לכתב ההגנה.

9. הסכם העבודה בין הצדדים קובע בסעיף 6, כך:

"6.1. שכרו החודשי של העובד בשלושת החודשים הראשונים לעבודתו יהיה 13,000 ₪ ברוטו.

6.2. לאחר תקופת עבודתו כאמור בסעיף 6.1, יעמוד השכר על 13,500 ₪...."

בסעיף 8 להסכם העבודה נקבע:

".... תנאי עבודתו ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו... ושכרו כולל תמורה מיוחדת עבור עבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות ולפיכך, לא יהא העובד זכאי לקבל מן החברה תמורה מיוחדת או נוספת עבור עבודה בשעות נוספות".

10. הלכה היא כי תלוש השכר מהווה ראיה לאמיתות תוכנו, למעט אם הוכח אחרת בראיות מהימנות. נטל הראייה מוטל על המבקש לסתור את תוכנו.

דב"ע (ארצי) מז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי.

על התובע, המבקש לסתור את הרישום בתלושי השכר, להביא ראיות מהימנות וטובות להוכחת טענתו זו.

11. עיון בתלושי השכר מלמד כי בשני חודשי העבודה הראשונים, מופיע תחת רכיב "שכר יסוד" שכר בגובה 13,000 ₪.

מחודש 5/2017 ואילך, נערך פיצול בתלושים, באופן שרכיב "שכר היסוד" עמד על סך 11,000 ₪ והתווסף רכיב נוסף - "שע' נוספות גלובאליות". רכיב זה עמד על 2,000 ₪ בשכר חודש 5/2017 ו- 2,500 ₪ החל משכר חודש 6/2017 ועד סוף תקופת העבודה.

12. מתכונת של תשלום שעות נוספות גלובלי שנעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי, הוכרה כצורת תשלום לגיטימית, בהתקיים מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקיפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, ניתן 28.1.2017).

בין יתר התנאים נקבע כי על הסכמת העובד לצורת תשלום להיות ברורה ומדעת וכן על ההסכמה למצוא ביטוי מפורש בתלושי השכר.

13. כאמור, בהסכם העבודה נקבע מפורשות כי שכרו של התובע כולל תמורה עבור עבודה בשעות נוספות.

כמו כן, לא עלתה מצד התובע טענה כי עבד בשעות נוספות ו/או לא קיבל תמורה בגין עבודה בשעות נוספות, ככל שעבד. בתצהיר העדות הראשית, התובע כלל לא התייחס לטענות בעניין הפרשי השכר. התובע לא חקר את עדיי הנתבעת בנושא זה.

14. צורת תשלום זו באה לידי ביטוי ברור בסעיפים 6 ו- 8 להסכם. בחתימתו על הסכם העבודה התובע הסכים וידע ששכרו מורכב משכר יסוד ותמורה כוללת עבור שעות נוספות.

15. כעולה מתלושי השכר, ההפרשות לפיצויים ולקופת גמל נוכו משכר קובע בגובה 13,500 ₪ כך שהתובע לא קופח עקב פיצול הרכיבים.

16. למעלה מן הדרוש, יצויין כי לאורך כל תקופת העבודה לא נטען ולא הוכח שהיתה פניה של התובע לנתבעת, בעל פה או בכתב, לעניין הרישום בתלושי השכר.

17. לאור כל האמור, הנתבעת פעלה כדין ובהתאם להסכמת הצדדים. התובע היה ער לכך משקיבל את תלושי השכר מידי חודש ולא מחה על החלוקה שבוצעה בתלושים. לאור האמור, התביעה להפרשי שכר נדחית.

הפרשי שכר- עמלות מכירה

18. בנספח א' להסכם העבודה נקבעה "תוכנית תגמול" במסגרתה יתווסף לשכר התובע רכיב של עמלות מכירה, בהתאם למכירות, כמפורט להלן:

"תגמול עבור לקוח חדש: 1,000 ₪ ברוטו עבור כל גנרטור מעל לכמות חודשית מינימלית של 7 גנרטורים.

תגמול עבור לקוח קיים: 500 ₪ ברוטו עבור כל גנרטור מעל לכמות חודשית מינימלית של 7 גנרטורים.

בגין מכירת ביודיזל ללקוח ללא השכרת גנרטור, יקבל העובד עמלה של 10 אגורות השקל בגין כל ליטר ביודיזל נמכר ובתנאי שמחיר הדלק ללקוח יקבע מראש על ידי החברה והיא הסכימה בכתב למחיר המכירה".

19. התובע טוען כי החל לעבוד בפועל לפני שההסכם נחתם, על יסוד הסכמה בעל פה לפיה יקבע 50 אג' על כל ליטר דלק שימכור.

התובע הופנה לכך שבהסכם העבודה כתוב תשלום בסך 10 אג' עבור כל ליטר דלק, ולא כפי שהתובע טען. כך השיב:

"ש. שמענו כרגע את הנאום שלך, וטענת שבאת לעבוד בשביל חצי שקל לליטר. איפה זה כתוב בהסכם?

ת. מפנה לנספח א' למטה "בגין מכירת ביודיזל ... יקבל העובד עמלה של 10 אג'". החתימה שלי על המסמך זה אחרי שהתחלתי לעבוד ולאחר שדברים סוכמו בעל פה. יש פה דברים שראיתי אותם לראשונה במסמך. נכון שחתמתי אחרי תחילת העבודה על מסמך אחר ממה שסיכמנו".

במענה לשאלה האם יש בידו ראיה המעידה על סיכום אחר לפני או אחרי החתימה על ההסכם השיב התובע:

"אני יכול להביא עדים".

במענה לשאלת בית הדין, הודה כי חתם על ההסכם למרות טענותיו כי ההסכמות בעל פה היו שונות:

"ש. למה חתמת אם זה לא מה שסוכם?

ת. כי הייתי כבר בתוך העבודה ועד שמצאתי אותה.

ש. זאת אומרת שהסכמת לתנאים שהציגו לך?

ת. לא הסכמתי. אז מה את מציעה שאני אעשה, שאני אחזור הביתה בלי עבודה בכלל? אנסו אותי.

ש. בהסכם לא כתוב חצי שקל.

ת. אני יכול להביא את אריאל גבאי ועוד עדים. כל העצות מסביבי היו תמשיך לעבוד.

ש. למה לא הבאת את העדים להיום?

ת. כי אני סמוך ובטוח שמה שאני אגיד היום יספק ואם לא, אסתפק בתוצאה".

20. מנהל הכספים מר הורנשטיין, העיד על אופן חישוב העמלות:

"התגמול פר ליטר הוא רק על לקוחות ... החברה שלנו גם משכירה גנרטורים וגם מתדלקת.

יש לקוחות שאני מספק את הגנרטורים וגם מתדלק על כך יש תשלום קבוע של 1000 או משכתוב בהסכם וכל זה מעל מינימום של 7 גנרטורים. לגביהם אין הסכם תדלוק 10 אג', כי התובע קיבל תשלום לפי הגנרטור. רק בלקוחות שאני רק מתדלק ולא מספק גנרטור, אז קיים את ההסכם של 10 אג' לליטר".

21. סיכום הראיות מעלה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי בינו לבין הנתבעת היה סיכום שונה מאשר זה המעוגן בהסכם העבודה ובנספח. עדותו של התובע עומדת כנגד מסמך בכתב. מלבד עדות התובע עצמו, לא הובאה כל עדות שתתמוך בטענתו כי סוכם עימו סיכום אחר מזה המעוגן בנספח להסכם העבודה.

אף אם היינו מקבלים את גירסתו כי סוכם עימו על תשלום בסך 50 אג' לליטר, הרי שלאחר שהתחיל לעבוד והוצג לו הסכם לפיו ישולם 10 אג' בלבד, והתובע חתם על ההסכם ללא מחאה ופעל על פיו לאורך תקופת העבודה, הרי שמדובר בשינוי הסכם בהסכמה ואף מטעם זה טענת התובע נדחית.

22. לאור האמור, טענת התובע לזכאות להפרשי עמלות על פי 50 אג' לליטר דלק, נדחית.

23. לעניין הפרשי עמלות -

לטענת התובע, בתקופת עבודתו מכר 850,000 ליטר דלק. על פי חישוב של 10 אג' לליטר, זכאי לעמלות בסך 85,000 ₪. לטענתו שולם לו סך 17,048 ₪ בלבד, ולכן תבע הפרשים בסך 67,952 ₪.

התובע צירף לכתב התביעה טבלה המפרטת את מכירותיו בתקופת העבודה והתגמול שהיה צריך להשתלם בגינן (נספח ו' לכתב התביעה).

24. הנתבעת טענה מנגד כי שילמה לתובע עמלה בשיעור 10 אג' לליטר בהתאם להסכם וכי חישוב העמלות בוצע על ידי מר דניאל הורנשטיין, מנהל הכספים.

בתצהיר של מר הורנשטיין, הצהיר כי הוא זה שערך את חישובי השכר של התובע והעמלות, בהתאם למנגנון המוסכם בהסכם העבודה (סעיפים 5-6 לתצהירו). הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את הדו"חות לפיהן חישבה את העמלות.

25. התובע הודה בחקירתו כי לא ערך את חישוב העמלות בעצמו:

"זה תחשיב שבוצע על בסיס עמלות שלא שולמו לי. וסך הליטרים כפול 10 אג'.

מספר הליטרים שהצלחתי לגייס ולגבות עבורם כסף כפול 10 אג', יצא מספר והוא מפחית מזה את מה ששולם לי בתלושים.

עורכת הדין עשתה לי אז את החישובים".

בנוסף, לא היה בידו להציג מהו הבסיס לעריכת התחשיב שהגיש:

"לשאלת בית הדין – איך אני יודע את כמות הליטרים שמכרתי, אני משיב: אין את המספר הזה בראש אבל הוא כתוב בתיק. עורכת הדין שלי שלחה את זה לבית המשפט.

אני מסביר איך הגעתי לליטרים – כל ליטר שאני מוכר הוא נרשם על שם הלקוח. יש לקוח י שטרן חברת בנייה והיא לא קנתה מהנתבעת מעולם ולכן כל הליטרים הם על שמי כי אני הבאתי אותה. אפשר לקבל מרואה החשבון של החברה את כל הלקוחות שאני הבאתי וכמה ליטרים ביצעתי בתקופת העבודה. הכל כתוב".

26. נטל ההוכחה להוכיח זכאות להפרשי עמלות, מוטל על כתפי התובע. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו במסמכים, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח זכאות להפרשי עמלות, מעבר לסכומים ששולמו לו בפועל.

ראשית, התובע יכול היה לבקש מהנתבעת נתונים אודות מכירות שביצע, וכך היה מציג לבית הדין תחשיב מדויק של הסכומים אשר לטענתו מגיעים לו. התובע לא עשה כן.

שנית, התחשיב שצירף התובע אינו מבוסס על ראיות מהימנות, לא ברור כיצד נערך והתובע לא יכול היה להתייחס אליו.

שלישית, בפנייתו לנתבעת אשר צורפה נספח ב' לכתב התביעה, ציין התובע מפורשות:

"למען הסר כל ספק, אינני יודע כמה ליטרים מכרתי סה"כ משך תקופת העסקתי מאחר ולא שותפתי בנתונים".

רביעית, בכתב התביעה טען כי היה עליו לבדוק מדי חודש שהנתבעת לא מעלימה ממנו כספים ומחשבת כדין את הגמול המגיע לו (סעיף 17 לכתב התביעה). אם אכן בדק כל חודש, הרי שלו היה נתקל בחוסרים יש להניח שהיה פונה לנתבעת בזמן אמת ומעלה את טענותיו. לא הוכח שהתובע עשה כן במהלך כל תקופת העבודה.

חמישית, בטבלה שצירף התובע ואשר עליה הוא מבסס את התביעה, נפלו טעויות:

א. בחודש 5/2017 מצויין בטבלה כי מכר סה"כ 3,404 ליטר דלק, בגינם היה צריך לקבל עמלה בגובה 340 ₪.

בשורת "חוב" בטבלה מטעמו, נרשם כי הנתבעת חבה לו 3,404 ₪.

ב. בחודש 7/2017, מצויין כי מכר 3,303 ליטר דלק ולאחר קיזוז של 80 ₪ שקיבל, נרשם כי הנתבעת חבה לו 3,223 ₪ במקום 250 ₪.

27. במסגרת המחלוקת על העמלות, עלתה סוגיה בעניינו של לקוח בשם "אריאל גבאי תשתיות". התובע טען כי מנכ"ל הנתבעת הודיע לו באופן חד צדדי, כי בשל בשל כמויות הדלק הגדולות שהלקוח רוכש, הנתבעת תשלם לו רק 5 אג' לליטר דלק.

התובע לא צירף ראיה בנושא זה, אשר יש בה כדי להעיד שאכן קיבל 5 אג' בלבד עבור לקוח זה. אין פירוט של הסכומים ששולמו עבור לקוח זה ושל כמויות הדלק שרכש אותו לקוח.

עד הנתבעת, מר הורנשטיין, העיד כי בגין לקוח זה קיבל התובע את מלוא התשלום המגיע לו (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 1).

טענת התובע בעניין זה, לא הוכחה.

28. לאור כל האמור, התובע לא הוכיח את תביעתו להפרשי עמלות ותביעתו ברכיב זה נדחית.

סיום יחסי העבודה

29. בכתב התביעה טען התובע כי הוא פוטר שלא כדין וללא שימוע, על רקע תלונותיו החוזרות ונשנות לקבל את העמלות לפי ההסכם בין הצדדים. לדבריו, פיטוריו בוצעו בחוסר תום לב, על רקע אי רצון לשלם לו את העמלות כפי שנקבע עימו. התובע התייחס לטענות שהועלו על ידי הנתבעת לעניין תרבות נהיגה בלתי תקינה וטען שאין לכך בסיס.

30. מהראיות עולה כי הנתבעת באה בדרישה לתובע, לאחר שהתקבלו אצלה דוחות רבים בעניין עבירות תנועה, כי ישלם את הדוחות.

התובע טען שביקש להסב אותם על שמו ולשלמם בתשלומים אך בקשותיו סורבו. לטענתו, נמסר לו כי הדו"חות שולמו והוא לא יוכל להמשיך בעבודתו בנתבעת שכן הנקודות בגין עבירות התנועה יביאו לשלילת רישיונו ולפיכך, הוא מפוטר.

במסגרת חקירתו לגבי נסיבות פיטוריו העיד כך:

"הם כבר לא רצו להמשיך לדבר איתי על הכספים וזה הגיע לאלימות ולמשטרה.... זה עלה על שרטון.

אני ישבתי עם דני ואמרתי שאני מבקש את כל הכסף לאלתר.

הם אמרו לי שיש לי שתי אפשרויות: או לשלם את הקנסות שצברתי שיש עליהם וויכוח כי לא בטוח שאני נהגתי על האוטו. או שהם יעשו לי שינוי כזה שהם יגידו לי שאני מפוטר".

31. הנתבעת טענה כי התובע הוא זה שהתפטר.

מנכ"ל הנתבעת מר צבעון הצהיר כי התובע פנה אליו ביום 13.6.2018 בבקשה להתפטר וכי הוא נאלץ לקבל את התפטרותו.

לטענת הנתבעת, חודש וחצי לאחר מכן, פנה התובע במכתב נוסף מיום 8.7.2018 ובו הכחיש את התפטרותו וביקש לקבל מכתב פיטורים.

32. בפסיקה נקבע כי הודעת פיטורים או התפטרות חייבת להיות ברורה, חד משמעית ומפורשת, ויכולה להינתן בין בכתב, בין בעל פה ובין בהתנהגות (בג"צ 566/76 אלקו חרושת אלקטרו-מכנית ישראלית בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לא(2) 197 (1977).

הקביעה אם לפנינו פיטורים או התפטרות הינה קביעה עובדתית, אולם קיימים מקרים שבהם סוגיה זו אינה חד משמעית בהיבט העובדתי, ואזי נדרשת מסקנה משפטית, האם מערכת עובדות מסוימת מעידה על פיטורים או התפטרות (ע"ע (ארצי) 584/08 פלונית - אלמונית (29.6.11)).

33. לאחר ששמענו את העדים ועיינו במסמכים שבתיק, אנו קובעים כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי פוטר על ידי הנתבעת ביום 13.6.18.

נפרט טעמנו להלן.

34. מחומר הראיות עולה כי יחסי הצדדים עלו על שרטון במהלך חודש יוני 2018, על רקע סוגיית דוחות התנועה אשר לטענת הנתבעת, בוצעו ברכב שבו השתמש התובע; הדוחות המדוברים לא הוצגו בפנינו.

מהראיות עולה שהדוחות שולמו על ידי הנתבעת.

הצדדים אינם חלוקים על כך שהסבת הדוחות על שם התובע, הייתה גוררת זקיפת נקודות לחובתו, על כל המשתמע מכך.

35. מנכ"ל הנתבעת מר צבעון טען שהתובע "פנה אליו במכתב פיטורים" (סעיף 18 לתצהירו). מכתב זה לא הוצג בפנינו.

במכתב שכתב מר צבעון מיום 13.6.18 נאמר כי הוא "מקבל את ההודעה על התפטרות" מאותו היום, ומציין כי העסקתו של התובע תסתיים ביום 13.7.2018.

התובע לא הגיב בכתב על מכתב זה בכתב. לטענתו, ניהל עם מר עצמון שיחה בעל פה בעניין.

תימוכין לעדותו זו של התובע, נמצא במסמך מיום 8.7.2018 עליו חתום מנהל הכספים (נספח ד' לכתב התביעה) בו חוזרת הנתבעת על כך שהיא "מקבלת את ההתפטרות" של התובע מיום 13.6.2018 ומעלה טענות לגבי סוגיית הדוחות ותלונות של לקוחות כלפי התובע.

בסעיף 5 למסמך נכתב:

"לאור כל האמור לעיל, אנו נאלצים לסיים את עבודתך בארגון החל מתאריך 13.7.2018 אך לפנים משורת הדין... סיום העסקתך ייחל מתאריך 31.7.2018". (ההדגשה הוספה)

36. הנתבעת אינה יכולה "להודיע" לתובע כי הוא מתפטר. ככל שהנתבעת טוענת שהתובע התפטר, עליה להוכיח זאת. המכתב שכתב התובע, כמובא לעיל, לא צורף לתיק בית הדין ולא ידוע מה נכתב בו. התובע מכחיש בתוקף שהתפטר.

אמירה לעובד כי התפטרותו מתקבלת, אין בה די.

יתר על כן, האמור במכתב השני, מיום 8.7.18, מהווה הודאת בעל דין כי בפיטורים עסקינן.

ראשית, תוכן המכתב ובו טענות על התפקוד של התובע בתחומים שונים, מעיד על כך שמדובר בפיטורים ולא בהתפטרות.

שנית, לשון המכתב, כמובא לעיל, מעידה במפורש על פיטורים ולא על התפטרות.

37. לאור כל האמור, התובע הוכיח שהנתבעת פיטרה אותו בהודעה מיום 13.6.2018.

התובע סיים העסקתו בפועל ביום 31.7.2018.

פיצויי פיטורים

38. משקבענו כי התובע פוטר, הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

בגין תקופת עבודתו זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 22,042 ₪ (13,500 שכר בסיס +2,121 ממוצע עמלות כפול בתקופת העבודה).

מסכום זה יש להפחית 6,480 ₪ שהופרשו ל"מבטחים" עבור רכיב פיצויי פיטורים (כעולה מדוח ריכוז משכורות שצורף נספח 8 לכתב ההגנה).

לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 15,562 ₪ וכן למסור לתובע מכתב לשחרור הכספים המופקדים ב"מבטחים החדשה". ככל שהסכום הנ"ל אינו מופקד במבטחים ברכיב פיצויי פיטורים, על הנתבעת לשלמו ישירות לידי התובע.

פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע

39. התובע טען כי לא נערך לו שימוע והוא פוטר שלא כדין.

הנתבעת לא זימנה את התובע לשימוע לפני פיטוריו, לא התריע בפניו כי בכוונתה לפטרו, לא שמעה את טענותיו בטרם קיבלה החלטה.

התובע העיד כי היה מעורב בתקרית עם עובד אחר, ביום ההולדת של מר צבעון, וכי הייתה מעורבת גם המשטרה. נסיבות התקרית אינן ברורות. מכל מקום, הנתבעת לא טענה לפיטורים עקב אירוע של אלימות או עקב הגשת תלונה. הנתבעת הרי טענה שהתובע הוא זה שהתפטר.

לאור קביעותינו לעיל, אנו קובעים כי התובע פוטר בהליך לא תקין, ללא שימוע, תוך שהנתבעת מודיעה לתובע כי הוא זה שהתפטר.

התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בקביעת גובה הפיצוי נתנו דעתנו לתקופת העבודה – 17 חודשים, לכך שהיו מספר אירועים שקדמו לפיטורים, והם סירוב של התובע לשלם על דוחות תעבורה וכן תקרית שבה עורבה המשטרה.

בשים לב לכל האמור, כמו גם לשכרו של התובע, אנו מעמידים את הפיצוי על הליך הפיטורים, על סך 10,000 ₪.

דמי הודעה מוקדמת

40. מכתב הנתבעת מיום 13.6.2018 הוא המועד בו פוטר התובע. בהתאם לראיות, התובע סיים את העסקתו בנתבעת בפועל, ביום 31.7.2018.

משכך, לתובע ניתנה הודעה מוקדמת כדין, הן על פי חוק והן על פי האמור בסעיף 12.1 להסכם העבודה, המזכה ב- 45 ימי הודעה מוקדמת.

התביעה לדמי הודעה מוקדמת, נדחית.

הפרשות לפנסיה

41. לטענת התובע, הנתבעת הפרישה לקרן הפנסיה את מרכיב התגמולים בלבד, ללא מרכיב פיצויים וזאת בגין התקופה מחודש 12/2017 ועד 5/2018 בלבד.

42. בחקירת מנהל הכספים מר הורנשטיין, הפנה בית הדין לריכוז המשכורות שהציגה הנתבעת ובו ההפרשה למבטחים החדשה החלה בדצמבר 2017. העד הודה כי התובע היה זכאי להפרשה לפנסיה מהיום הראשון לעבודתו (עמ' 11, ש' 21-22). עוד הודה כי לא נמסר לתובע מכתב שחרור (עמ' 11, ש' 15).

43. על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, כדלקמן:

א. עבור התקופה מתחילת העבודה ועד 11/2017: פיצוי ותגמולים- חלק המעסיק) בסך 13,375 ₪ (1,687.5 ₪ *6 חוד' + 1,625 ₪ * 3 חוד').

ב. בגין חודשים 12/2017 עד 7/2018 (בגינם הופרש מרכיב הפיצויים בלבד 6% שהם סך 810 ₪ עבור כל אחד מחודשים אלה) את מרכיב התגמולים (חלק המעסיק) בסך 7,020 ₪ (877.5 ₪ *8 חוד').

בנוסף על הנתבעת למסור לתובע מכתב לשחרור הכספים המופקדים בקופ"ג, חלק הפיצויים וחלק התגמולים.

פדיון ימי חופשה

44. התובע דורש פדיון חופש עבור 7 ימים. לטענתו, הנתבעת לא מסרה לו את תלושי השכר האחרונים ולכן חישב על דרך האומדן.

45. הנתבעת הפנתה בכתב ההגנה לתלוש השכר לחודש 7/18 וטענה כי התובע קיבל את מלוא ימי החופשה הם היה זכאי.

46. בהתאם לסעיף 9 להסכם העבודה, התובע זכאי לימי חופשה בהתאם לחוק חופשה שנתית. מעיון בריכוז המשכורות שצורף נספח 8 לכתב ההגנה ולתלושי השכר שהגישו הצדדים, עולה כי בתקופת עבודתו, התובע ניצל 3.5 ימי חופשה.

בתלוש השכר האחרון, במסגרתו נערך לתובע "גמר חשבון" שולם פדיון חופשה עבור יתרת ימי החופשה, ובסך הכל עבור 13.5 ימים שולם לו סך 6,750 ₪.

הסכום הרשום בתלוש השכר, קוזז כנגד החזר מקדמה והלוואה ברכיב "ניכויי רשות". התובע לא הכחיש שנטל הלוואה מהנתבעת ולא לא טען דבר לגבי הקיזוז משכרו.

לאור האמור, פדיון חופש שולם והתביעה ברכיב זה נדחית.

התעמרות בעבודה

47. התובע טען כי הנתבעת, באמצעות מנהליה, גרמו לו כל העת, להשפלה ותחושה עליו להודות להם על כי הם מעסיקים אותו. לטענתו, הפניות אליו נעשו בשפה בוטה ומשפילה.

לטענת התובע, אחד האירועים שהרכיבו את מסכת ההתעמרות התרחש על ידי עובד הנתבעת בזמן יום הולדתו של מנכ"ל הנתבעת, מר צבעון; התובע גולל תקרית אלימה במסגרתה אויים על ידי אחד מנהגי הנתבעת- "רן". התובע טען כי שיתף בתקרית את מנכ"ל הנתבעת, וזה, ביטל את תחושתו. התובע, שחש מאויים עקב התקרית, פנה לעזרת המשטרה. לטענת התובע, מנכ"ל הנתבעת דרש ממנו לשוב על עקבותיו ואיים כי ככל שייסע לתחנת המשטרה- הוא יפוטר. התובע טוען כי מסר עדות במשטרה, וכי רק בהתערבות מנהלו הישיר "רועי", חזר מנכ"ל הנתבעת מהאיום לפטרו.

48. הנתבעת מכחישה כי היא או מי מעובדיה התעמרו בתובע או התייחסו אליו באופן לא מכבד. כך הצהיר מר הורנשטיין (סעיף 12 לתצהיר) וכך גם מר צבעון (סעיף 8 לתצהיר).

49. התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה. נקבע כי לא כל התנהלות של המעסיק שממנה נפגע העובד מהווה "התנכלות תעסוקתית" שהרי יחסי עבודה, מעצם טיב, כרוכים בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין המעסיק ובין העובד לבין עמיתים לעבודה (תע"א 10690/07 גליה אאוסקר – הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, ניתן ביום 5.2.2013)

50. במענה לשאלת בית הדין במסגרת עדותו, העיד התובע :

"לשאלת בית הדין לגבי התביעה להתעמרות – אני משיב שלא כתבתי כי ריחמתי.... היתה לי בעיה עם נהגי המכליות שהיו נוסעים בפועל לספק את הדלק.... אני הייתי מקבל טלפונים במהלך היום למה יש כל כך הרבה עבודה וכל כך שעות מאוחרות. כל מיני סיבות שאם אני המעסיק לא מבין מה רוצים ממני כנהג. הנהגים מקללים אותי כל הזמן בטלפון.

.....היה לי לתת לאלון ולדני ניירת שטרם העליתי אותה מהאוטו שלי. אחרי שירדנו לחייב ירדתי לרכב ולקחתי את הנייר ובאתי לעלות חזרה למשרד. שם למטה פגשו אותי כמה נהגים ואחד מהם קפץ עלי פנים אל פנים ורצה לתת לי מכות רצח ואני פחדתי כמו שלא פחדתי מזמן. וכשאני עליתי לספר את זה לאלון הוא אמר לי על תבלבל במוח. אני הרגשתי מבולבל ומאויים והרגשתי אבוד. הרמתי טלפון למשטרה וביקשתי שיבואו לעזור לי, הגיעה ניידת ולקחה את הבחור בשם רן לתחנת המשטרה וביקשו ממני לנסוע אחרי הניידת ואז אלון התקשר אלי ואמר לי עכשיו לבוא מהר להחזיר את האוטו ועכשיו אני מפוטר באותו רגע" (עמ' 8, ש' 17-18).

51. התובע נחקר והשיב:

"ש. יש את נושא ההתעמרות. אתה טוען ...

ת. מה זה התעמרות?

ש. אתה תובע את הנתבעת על התעמרות בך. העדת שרבת ריב פרטי עם אחד העובדים, למה אתה חושב שהנתבעת התעמרה בך אם רבת ריב אישי ביום ההולדת של אלון? למה הנתבעת אחראית על מריבה שלך?

ת. הוא התלכלך על העבודה ששי מביא. זה היה הנהג והוא כעס על הסדרן של הנהגים וזה היה בשטח המפעל ואני תחת אחריותם של הנתבעת. התעמרות זה גם להתקשר למישהו בטלפון ולהגיד לו שהוא מפוטר בגלל שהוא פעל על פי חוק".

52. התובע לא הרים את נטל הראיה הראשוני המוטל עליו, ולא הצביע אף לא על ראשית ראיה המעידה על התנהלות פוגענית או דורסנית מצד הנתבעת, כארגון, או מצד מנהליה או עובדיה כלפיו.

טענותיו של התובע כלפי מנהלי הנתבעת הינן טענות כלליות. בסעיף 14 לכתב התביעה נטען "השפה הבוטה והמשפילה אשר הופנתה אל התובע" אך לא פירט מי פנה אליו באופן בוטה ומשפיל, מתי ובאיזו תדירות.

התקרית היחידה אשר הובאה בפנינו בפירוט ואשר תוארה על ידי התובע כמבלבלת ומאיימת היא התקרית האלימה עם העובד "רן". איננו מוצאים בה, לבדה וכשלעצמה, כדי לבסס התעמרות בעבודה.

53. התובע ציין בכתב התביעה כי התקרית האלימה היא "אחד מני האירועים/המקרים הרבים שהרכיבו את מסכת ההתעמרות בו". כאמור, לא נמסרו פרטים כלשהם אודות ארועי התעמרות נוספים, מתי ארעו, משכם ותדירותם.

לאור האמור, הטענה להתעמרות בעבודה נדחית.

פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר

54. לטענת התובע, על הנתבעת לפצותו בסך 10,000 ₪ עקב הפרה של חוק הגנת השכר מאחר וניכתה משכרו סכומים שונים עבור הלוואה/מקדמה מידי חודש על דעת עצמה. בנוסף טען כי לא קיבל את שני תלושי השכר האחרונים.

55. התובע צירף לכתב התביעה את תלושי השכר, לרבות שני תלושי השכר האחרונים לחודשים 6-7/2018 .

מעיון בתלושי השכר עולה כי נוכו מידי חודש סכומים משתנים בגין "החזר הלוואה" ובגין "מקדמה".

יחד עם זאת, התובע לא הכחיש כי נטל הלוואה או כי שולמו לו מקדמות. יתרה מכך, לא תבע במסגרת סעדי התביעה את השבת הניכויים בגין הלוואה/מקדמה.

זאת ועוד, במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע נטל ממנה הלוואה. עדי הנתבעת לא נחקרו בעניין.

56. לפיכך, התובע לא הוכיח כי תלושי השכר שהונפקו לו לא תקינים.

התביעה ברכיב זה נדחית.

57. נציין טרם סיכום, כי בסיפת הסיכומים טענה הנתבעת, לראשונה, כי על התובע להשיב לה סך 19,350 ₪ ששילמה עבור דוחות החנייה וכן יתרת הלוואה שניטלה על ידו ולא שולמה. משלא נטענה טענת קיזוז במסגרת כתב ההגנה, הרי שמדובר בהרחבת חזית ולכן לא נתייחס לטענות אלה.

סוף דבר

58. התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

1. פיצויי פיטורים בסך 15,562 ₪.
2. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והעדר שימוע בסך 10,000 ₪.
3. הפרשים בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 20,395 ₪.

כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

59. בנוסף הנתבעת למסור לתובע מכתב לשחרור כל הכספים המופקדים בקופ"ג, פיצויים ותגמולים. ככל שהסכום המופקד בקופפ"ג ברכיב פיצויי פיטורים הינו נמוך מ- 6,480 ₪, על הנתבעת לשלם לתובע סכום זה בנוסף.

60. לאור העובדה שמרבית רכיבי התביעה נדחו, הנתבעת תישא בהוצאות בסך 3,000 ₪ צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"א, (18 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.