21 מרץ 2019

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.8.18 אשר קבעה למערער0% נכות יציבה בגין הפרעה בתחושה באגודל לפי פריט ליקוי 29(6) (א) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956.

העובדות

1. המערער, יליד 1984 ,סוכן ביטוח במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה.

2. תביעת המערער להכרה בנכות בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני וצווארי, נדחתה על ידי המשיב.

3. ביום 30.8.19 דחתה הוועדה הרפואית לעררים ערר שהגיש המערער על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון וקבעה כדלקמן:

"בשל הפרעה בתחושה שטחית באזור האגודל התואמת חלקית לממצא ה-EMG מנובמבר 2014 נכותו 0% לפי 29 6 א. לממצאים ב-EMG של רדיקלופטיה L5-L4 ללא ביטוי קליני. לאור הממצאים בבדיקה גופנית אין הוועדה מוצאת נכות תפקודית של הצוואר או הגב התחתון ודוחה את הערר.

הוועדה לא מצאה את מגבלת הטווחים שצוינה בחוות דעתו של דר' שטייס דימיטרי מיום 19.8.18. הנכויות הזמניות כפי שנקבעו בדרג ראשון".

4. על החלטה זו נסוב ערעור זה.

טענות הצדדים

5. לטענת המערער נפל פגם בהחלטת הוועדה מאחר שהרכב הוועדה לא כלל מומחה ספציפי בתחום עמוד השדרה, ולחילופין הוועדה לא התייעצה עם מומחה ספציפי בתחום עמוד שדרה. בנוסף נפל פגם בהתנהלות הוועדה אשר לא התייחסה בצורה עניינית ומנומקת להערכת נכות של ד"ר שייניס ולמסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה לעניין הגבלה בתנועות צוואר וגב תחתון.

6. המשיב טען מנגד, כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה וקבעה כי אין כל הגבלות בתנועה ובנסיבות אלה די בכך שנקבע כי אינה מקבלת את המלצות ד"ר שייניס, בשים לב לכך שממצאי הבדיקה שונים. בהתייחס לטענה בעניין היעדר מומחה לעמוד שדרה, משעה שבוועדה ישב מומחה אורתופד בעל תת התמחות זהה(כירורגיה אורטופדית), בנסיבות העניין די בכך.

המסגרת הנורמטיבית

7. במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. בית הדין לעבודה מוסמך לדון במסגרת ערעור בשאלות משפטיות, כאשר במסגרת סמכותו הוא בוחן אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 213 (1999).

8. בהתאם לכך נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (בר"ע 22955-07-14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014). קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי ( 22.6.2006)).

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי במסמכים התיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

10. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה האזינה לתלונות המערער ובא כוחו, רשמה אותן בפירוט, ביצעה בדיקה קלינית ותיארה את ממצאי הבדיקה כדלקמן:

"ללא הגבלה בטווחי התנועה של הצוואר. מגיע בכיפוף עם הסנטר עד דופן בית החזה, יישור של 30 מעלות רוטציות של 80 מעלות לכל כיוון. מגיע בכיפוף עם קצות האצבעות עד השליש המרוחק של השוקיים. יישור של 15 מעלות רוטציות והטיות לצדדים של 30 מעלות.

בבדיקה נוירולוגית : עצבי גולגולת ב.מ.פ. אין ניד. כוח גס שמור פורקסימל ודיסטל ב-4 הגפיים. החזרים גידיים ירודים בכל התחנות. גם בגפיים עליונות וגם בגפיים תחתונות. שווים.

ללא החזר חולני, מוסר על היפואסטזיה בצד הפלמרי של האגודל מימין בלבד.

אין טינל. יתר הבדיקה ב.מ.פ".

11. לאחר הבדיקה הקלינית קבעה הוועדה כי לא מצאה נכות תפקודית של הצוואר או הגב התחתון והחליטה לדחות את הערר.

12. אין בידי לקבל את טענת המערער כי קביעת הוועדה איננה מנומקת. עיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה בדקה את טווחי התנועה ומצאה כי לא קיימת הגבלה כלשהי בטווחי התנועה ולא מצאה נכות תפקודית של הצוואר או הגב התחתון. אופן הבדיקה הוא עניין הנתון לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה וקביעותיה הן קביעות רפואיות מובהקות, המצויות בתחום שיקול דעתה הבלעדי של הוועדה.

13. הועדה נימקה באופן ברור את קביעתה לפיה אין היא מקבלת את האמור בחוות הדעת של ד"ר שייניס מיום 19.8.18 וזאת משהממצאים בבדיקה הקלינית שערכה היו שונים מממצאיו של ד"ר שייניס. אמנם מדובר בהסבר תמציתי אך ממצה בנסיבות העניין, שכן בחוות הדעת מתוארת צליעה ברגל ימין, תנועות מוגבלות ביישור עמוד שדרה מותני והגבלה בסיבוב בצוואר, וזאת שעה שהוועדה לא מצאה הגבלות כלשהן בתנועה.

14. כמו כן, ד"ר שייניס העריך כי נוכח ההגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני קיימת אצל המערער נכות צמיתה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)א ונכות בשיעור 10% בגין הגבלות בתנועה של עמוד שדרה צווארי לפי פריט ליקוי 37(5)א, כל זאת כאשר הוועדה לא מצאה כאמור נכות תפקודית כלשהי.

15. בנסיבות אלה מתקיים הכלל לפיו הצבעה על שוני בממצאים בין הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה ובין הממצאים המפורטים בחוות דעת, די בהם כדי לעמוד בחובת ההנמקה (תב"ע (ארצי) נא/122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג (1) 169 (1991).

16. כמו כן אין בידי לקבל את הטענה כי הוועדה לא התייחסה כראוי לממצאי בדיקת ה-CT שכן כעולה מהפרוטוקול הוועדה פירטה את הבדיקות ואת ממצאי הבדיקות. למעלה מהדרוש אזכיר כי לממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה עדיפות על ממצאי בדיקות ההדמיה (בר"ע 46484-12-10 אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי (15.3.11). אוסיף כי מעיון בעמ' 3 לפרוטוקול הוועדה עולה כי מסקנת הוועדה מבוססת לא רק על בדיקתה הקלינית אלא גם על פענוח הבדיקות שעמדו בפניה, שכן הוועדה מפרטת את המסמכים שעמדו בפניה ואת הממצאים הקיימים בהם, ובכלל זה בדיקת CT ובדיקת US שבהן עיינה, דהיינו מסקנתה היא פרי הפעלת שיקול דעת רפואי. כידוע, הקביעות האם יש בממצאים רפואיים מסוימים כדי להקנות שיעורי נכות הן קביעות רפואיות מובהקות, המצויות בתחום שיקול דעתה הבלעדי של הוועדה ואין לבית הדין כלים או הידע להתערב בהן.

17. בהתייחס לטענה כי נפל פגם בכך שבין חברי הוועדה לא ישב מומחה בתחום עמוד השדרה והוועדה לא נועצה עם מומחה בתחום עמוד שדרה, גם דין טענה זו להידחות. בהתאם לפסיקה, נדרש לאזן בין הצורך לכלול בהרכב הוועדה הרפואית מומחה בתחום צר של הפגימה הנדונה לבין היכולת המעשית והתקציבית לכלול בוועדה רפואית מומחים של תת-התמחות בכל תחום שהוא. האיזון שנקבע בפסיקה הוא שכאשר לא הוגשה חוות דעת בתחום הצר, רשאית הוועדה לפי שיקול-דעתה – אך אין היא חייבת – להתייעץ עם מומחה ספציפי בתחום צר יותר וזאת מכוח סמכותה לפי תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (עב"ל (ארצי) 425/99 המוסד לביטוח לאומי נ' סעדיה יהודה פד"ע לו 186 (2001).

18. סוף דבר – הערעור נדחה.

הואיל ומדובר בהליכים שהם מתחום משפט העבודה הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ט, (21 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.