לפניי בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום של תביעה למתן סעד הצהרתי להורות כי התובעת זכאית להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלת זכויות הבעלות בדירה, ברח' משה שרת 14/15, באר שבע, הידועה גם כגוש 38105 חלקה 14/15 (להלן: "הדירה").

בתמצית ייאמר כי בכתב התביעה נטען כי התובעת רכשה את הדירה מהנתבעת, בהתאם להסכם המכר שצורף כנספח ב' לכתב התביעה. הצדדים גם יחד יוצגו על ידי עוה"ד ספיר דוידוב, אשר "החזיקה בידה ייפוי כוח בלתי חוזר מטעם הנתבעת, שהיא אזרחית זרה" (ס' 8 לכתב התביעה).

התובעת טענה כי רכשה את הדירה תמורת סך כולל של 400,000 ₪. תחילה, שילמה התובעת סך של 50,000 ₪. כנגד התשלום, ביום 4.6.13 נרשמה הערת אזהרה לטובתה. בהמשך, שילמה התובעת 205,000 ₪, כנגד סילוק הלוואת משכנתא שהייתה רשומה לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ. לבסוף, ביום 15.7.13 שילמה התובעת את יתרת התמורה, כנגד מסירת החזקה בדירה.

לכתב התביעה צורפו אסמכתאות שונות, לרבות העתק רישום הערת האזהרה לטובת התובעת, העתקי ההמחאות הבנקאיות שהועברו, מסמכים בכתב ידה של עוה"ד דוידוב המעידים על קבלת התשלומים, וכן אישור רשות המסים בגין עסקת המכר.

בחלוף שנים אחדות ביקשה התובעת למכור את הדירה. או אז התחוור לה כי עוה"ד דוידוב לא העבירה את הזכויות על שמה, וכי נמלטה מהארץ, "לאחר ש"עקצה" חלק מלקוחותיה שערכו באמצעותה עסקאות דומות" (ס' 11 לכתב התביעה).

נוכח האמור, עתרה התובעת להצהיר כי היא זכאית להירשם בלשכת רישום המקרקעין, כבעלת זכויות הבעלות בדירה, ולשם כך, למנות את בא כוחה ככונס נכסים על הדירה.

כאמור, לצד כתב התביעה, הגישה התובעת "בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום ובקשה למתן היתר לתחליף המצאה". במסגרת הבקשה, נטען כי לפי מיטב הידיעה, הנתבעת היא אזרחית בלגיה, וכי כל ניסיונותיה של התובעת לתור אחר עקבותיה, עלו בתוהו.

התובעת טענה בהקשר זה כי עניינה נכנס לחלופות הנקובות בתקנה 500(4) ובתקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). זאת, בין היתר, מאחר שההתקשרות החוזית בין הצדדים נערכה בישראל, ומקום הימצא הנכס אף הוא בישראל. לצד זאת, נטען כי מתקיימת אף החלופה הקבועה בתקנה 500(7) לתקנות, בהיות התובענה "מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה". מאחר שלא הושלם רישום הדירה על שם התובעת, נטען כי הדבר מהווה מחדל מצד הנתבעת.

התובעת הוסיפה וטענה כי עומדת לה עילת תביעה טובה, וכי בית המשפט הישראלי הינו הפורום הנאות לדון בתביעה.

בהחלטתי מיום 26.2.19 ציינתי כי לנספח ה' לכתב התביעה צורף אישור רשות המסים בעניין עסקת המכר, ובגוף האישור צוין לכאורה מספר תעודת זהות של הנתבעת. נוכח זאת, הוריתי לתובעת לבחון במרשם האוכלוסין האם הנתבעת רשומה כמי אשר מתגוררת בארץ, ובה בעת, האם ניתן לאתר קרובי משפחתה על יסוד הרישום במרשם האוכלוסין במשרד הפנים.

כן ציינתי כי דוח החוקר שצורף אינו ערוך כדין, וממילא הינו אמורפי בטיבו. לאור זאת, הוריתי לתובעת לצרף אסמכתאות מתאימות ממנהל מעברי גבול ברשות האוכלוסין וההגירה, באשר למועדי כניסת ויציאת הנתבעת מהארץ.

נוסף לכך. קבעתי כי על התובעת לבחון בשגרירות בלגיה בישראל, האם יש לנתבעת כתובת רשומה בבלגיה או מספר טלפון בלגי, באיזו ארץ הונפק לנתבעת חידוש הדרכון הבלגי האחרון, והאם ידוע בשגרירות מהו מקום מושבה של הנתבעת.

בסופה של ההחלטה, הוספתי והוריתי לתובעת לצרף תצהיר ערוך כדין, תוך התייחסות לשאלה האם למיטב ידיעתה הסכומים ששילמה בגין הנכס הועברו לנתבעת מאת עוה"ד דוידוב, והאם הנתבעת העלתה בפניה טענות כלשהן ביחס להסכם, מאז נכרת.

בהודעה שהגישה התובעת ביום 16.4.19 נטען כי בירור שנערך מול משרד הפנים מלמד כי אין אדם הנושא מספר תעודת זהות, כפי הרשום באישור רשות המסים בעניין עסקת המכר, וכי ככל הנראה "מדובר במספר פיקטיבי שניתן ברשות המסים לתושבי חוץ" (ס' 1 להודעה).

כן נטען כי לפי מספר הדרכון שנמסר, הנתבעת ערכה שני ביקורים בארץ בשנים 2012-2011. עם זאת, מאחר שלנתבעת מספר דרכון חדש, נתבקש ביהמ"ש ליתן צו נוסף למשרד הפנים, הכולל הוראה להפיק פלט כניסות ויציאות של הנתבעת מהארץ.

בסיפת ההודעה צוין כי טרם התקבלה תגובת שגרירות בלגיה לפנייה שנערכה בנדון.

להודעה צורף תצהיר התובעת, בו נטען כי למיטב ידיעתה כל הסכומים ששילמה לנתבעת, באמצעות עוה"ד דוידוב, הגיעו לידי הנתבעת. ראיה לכך ביקשה התובעת למצוא בעובדה כי הנתבעת לא יצרה עימה קשר מאז נכרת ההסכם ועד הנה, כמו גם בעובדה כי הכספים אשר הועברו לטובת סילוק המשכנתא, אכן הועברו לבנק והמשכנתא סולקה.

אחר שניתן צו מתאים למשרד הפנים, ביום 10.6.19 הגישה התובעת הודעה משלימה, אליה צירפה 'תעודת בירור פרטים על נוסע', ממנה עולה כי בהתאם למספר הדרכון החדש, הנתבעת ערכה 12 ביקורים בארץ בין השנים 2013-2017.

התובעת הוסיפה וציינה כי שגרירות בלגיה בישראל סירבה לספק מידע כלשהו לגבי הנתבעת, מטעמי סודיות, כפי העולה מתוכן תשובת השגרירות שצורף להודעה.

דיון

הלכה היא מלפנינו כי סמכותו הבינלאומית של ביהמ"ש בישראל, נרכשת באמצעות המצאת כתב הטענות לידי הנתבע. הלכך, מקום בו הנתבע אינו בארץ, הדרך להמצאת כתב הטענות לידיו תיעשה באמצעות קבלת היתר המצאה מבית המשפט אל מחוץ לתחום השיפוט, כפי הוראת תקנה 500 לתקנות.

הרציונל ברור: פריסת חסותו של בית המשפט בישראל אל מעבר לגבולות המדינה, אינו מובן מאליו, ועל כן טעון כי יתקיימו תנאים מוקדמים, כפי הוראות הדין והפסיקה. ברע"א 1785/15 ALISON TRANSPORT INC נ' COSCO CONTAINER LINES CO LTD ואח', קבע כב' ביהמ"ש העליון: "כאשר בית המשפט מתבקש לתת היתר להמצאת כתבי בית-דין לפי תקנה 500 לתקנות, עליו לבחון קיומה של עילה למתן המצאה וכן קיומה של עילת תביעה נגד הנתבע, במובן זה שמתעוררת "שאלה רצינית" הטעונה הכרעה וכי לא מדובר בתובענה טורדנית או תובענת סרק. בהמשך לכך, משנקבע כי מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 500 לתקנות, עדיין מסור בידיו של בית המשפט שיקול דעת האם להעניק היתר המצאה, כשהשיקול המרכזי הוא האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדיון בתביעה..." (כב' השופטת ד' ברק-ארז, סעיף 11 להחלטה).

לעניין השאלה האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התביעה, נקבע עוד כי "לצורך הדיון בשאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הלא-נאות נהוג להידרש לשלושה מבחנים עיקריים: מבחן "מירב הזיקות"; מבחן ציפיותיהם הסבירות של הצדדים לגבי מקום ההתדיינות; ומבחן השיקולים הציבוריים..." (שם, סעיף 12) (השוו: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' Cae Electronics Ltd).

נוכח האמור, תנאי למתן היתר להמצאת כתב בי-דין לפי תקנה 500, מחייב בחינת שלוש שאלות: האחת, קיומה של עילה למתן היתר המצאה לפי תקנה 500 לתקנות; השנייה, קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת, במובן זה שהתביעה מעוררת 'שאלה רצינית' וכי אין מדובר בתביעת סרק; השלישית, האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התביעה, בהתאם למבחנים השונים שנקבעו בהלכה הפסוקה.

לעניין השאלה הראשונה - ייאמר כי בהינתן ש"נושא התובענה הוא כולו מקרקעין המצויים בתחום המדינה" (תקנה 500(2) לתקנות), מתקיימת חלופה זו. התובעת עותרת לרישומה כבעלת הזכויות בדירה, שבהתאם לכלל המסמכים שצורפו, עולה כי רכשה מאת הנתבעת, ואך בשל הנסיבות הקשורות בבאת כוחם המשותפת, השלמת רישום הדירה על שם התובעת לא הסתייעה עד הנה.

אף מקובלת עליי טענת ב"כ התובעת, לפיה בנסיבות העניין מתקיימת אף החלופה הקבועה בתקנה 500(4) לתקנות, שעניינה "התובענה היא לאכוף חוזה...או לעשות בו על דרך אחרת...". אף ניתן לומר כי "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה" (תקנה 500(7) לתקנות). זאת, נוכח העובדה שהנתבעת, או עוה"ד דוידוב כבאת כוח הצדדים, חדלו עת לא פעלו להשלים רישום הדירה על שם התובעת.

הדירה מצויה בישראל. החוזה נעשה בישראל, וחיוב הרישום מכוח החוזה צריך היה להתבצע בלשכת רישום המקרקעין בישראל.

לעניין השאלה השנייה - ברי כי הסעד המבוקש מלמד על כך שמתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה". למעשה, לא זו בלבד שלפי הפסיקה, "אין המבקש חייב להראות שיש לו עילה טובה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו" (ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 248), אלא שבמקרה דנא שוכנעתי כי לתובעת עומדת עילת תביעה מובהקת, הנתמכת במסמכים שונים המעידים הן על עצם קיומה של העסקה מושא הדירה, והן על כך שלכאורה התובעת פעלה למלא אחר חיוביה, וחרף זאת, לא הושלם תהליך רישום הדירה על שמה.

לכך יש להוסיף את העובדה כי מדובר בחוזה מכר שנכרת ביום 27.5.13. ככל שלנתבעת היו השגות לגבי תוקף החוזה, או ביחס להפרות כלשהן מצד התובעת, הדעת נותנת כי למצער היא הייתה פועלת להגיש תביעה מתאימה. בפרט נכון הדבר מקום בו הוברר כי הנתבעת נכנסה לארץ מספר רב של פעמים בשנים האחרונות, כך שהיה בידה להידרש לכך, אילו אומנם היו לה השגות בנדון.

עוד ראוי לציין כי לפי הנטען, המשכנתא שרבצה על הדירה סולקה, אחר תשלום התמורה מצד התובעת. עובדה זו מסייעת לחזק המסקנה כי אומנם טענת התובעת בדבר תשלום התמורה מצידה כפי הוראות החוזה, הולמת מציאות כהווייתה.

לעניין השאלה השלישית - בהלכה נקבע כי "קיימת נטייה לצמצם בהיענות לטענת פורום לא נאות, וזאת לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים" (עניין אשבורן, פסקה 18. כן ראו: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני בע"מ נ' The Lockformer Co, פ"ד נב(1) 109, 114).

חרף זאת, גם בחינת המבחנים שנקבעו בפסיקה כמסד להכרעה בשאלת נאותות הפורום, מלמדת כי הפורום נתון לבית המשפט הישראלי.

כך, בהתאם למבחן "מירב הזיקות", כבר עמדנו על כך שהתובעת תושבת ישראל, העסקה נכרתה בישראל, הדירה מצויה בישראל, ומימוש ההתחייבויות ההדדיות לפי החוזה - לרבות תשלום התמורה, תשלום המסים ורישום הדירה - נועד להיעשות בישראל. לבד ממקום מושבה הלא ידוע של הנתבעת, שאינו בבחינת תבחין מספק, לא נמצאה זיקה ממשית פרט למדינת ישראל.

תצרף הדברים גם יחד מניב מסקנה כי ציפיותיהם הסבירות של הצדדים לגבי מקום ההתדיינות, היו כי ככל שתתגלע ביניהם מחלוקת, היא תידון בבתי המשפט המוסמכים בישראל. בכך מתקיים גם המבחן השני, שעניינו בחינת ציפיות הצדדים לגבי מקום ההתדיינות.

באשר ל"מבחן השיקולים הציבוריים", לא מצאתי כי קיים נימוק השולל את נאותות הפורום הישראלי.

לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי מדינת ישראל היא הפורום הנאות לבירור התביעה.

סיכומו של דבר. שוכנעתי כי מתקיימות חלופות שונות לפי תקנה 500 לתקנות, המלמדות במצטבר על קיומה של עילה למתן המצאה. כן נחה דעתי כי קיימת עילת תביעה ראויה נגד הנתבעת, וכי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התביעה.

מאחר שלא ידועה כתובתה המדויקת של הנתבעת, ביקשה התובעת כי יינתן היתר לתחליף המצאה, כמצוות תקנה 498 לתקנות.

על יסוד האמור, אני מתיר לבצע המצאה מחוץ לתחום, בדרך שתפורט להלן:

תחליף ההמצאה ייעשה על דרך של פרסום מודעה מתאימה בעיתון יומי נפוץ בישראל בשפה העברית, וכן בעיתון יומי נפוץ בבלגיה בשפה המדוברת שם. זאת, בהתאם לנוסח מודעה שתובא לאישורי, לא יאוחר מיום 25.6.19.

נוסח המודעה יכלול את העובדה כי הוגשה התביעה דנא וכי התובעת עותרת לקבל סעד לרישום הזכויות בדירה על שמה. כן תכלול המודעה את מספר ההליך וכתובת הדירה. בהודעה יצוין כי ניתן לקבל עותק מכתב התביעה במשרדו של ב"כ התובעת, וכן כי יש להגיש כתב הגנה תוך 60 ימים ממועד הפרסום.

כן תבחן התובעת האפשרות לפרסם דבר קיומו של ההליך באמצעי אלקטרוני-אינטרנטי, לרבות בהפניה לתיבת הדואר האלקטרונית של הנתבעת, ככל שידועה כזו, או ברשת חברתית מתאימה.

תחליף ההמצאה יבוצע על ידי התובעת לא יאוחר מיום 15.9.19, והודעה מתאימה על כך תימסר לבית המשפט עד ליום 17.9.19.

ככל שלא יוגש כתב הגנה תוך 60 יום מיום ביצוע תחליף ההמצאה, תהא התובעת רשאית לעורר בקשה מתאימה.

מובהר בזאת כי ככל שלא יבוצע תחליף המצאה כאמור, אפשר כי ביהמ"ש יורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ התובעת, ותעורר ההליך בפניי ביום 26.6.19.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, בהעדר הצדדים.