1. בפניי תביעה כספית לתשלום 23,707 ₪ בגין עבודות שבצעה התובעת לתיקון רכבו של הנתבע.

א - העובדות

2. ביום 12.4.2018 ניזוק רכב שבבעלות הנתבע בתאונה שאירעה באזור צומת ירקונים (רכב מסוג, מ.ר. 57-339-80, להלן: "הרכב").

3. במועד אירוע התאונה נהג ברכב צד ג'3, עובד של הנתבע. יצוין כי הנתבע הוא הבעלים והמנהל של חברת משלוחים G.S.M (להלן: "החברה") וצד ג' 3 הועסק במועד אירוע התאונה על-ידי החברה כנהג.

4. הנתבע הביא את הרכב למוסך התובעת, שהוא מוסך הסדר של חברת הביטוח איילון בה בוטח הרכב במועד אירוע התאונה בביטוח מקיף.

5. ביום 18.5.2018 חתם הנתבע על הזמנת תיקון מספר 13637.

6. הרכב תוקן.

7. בהתאם לחשבונית מס מספר 12625 מיום 30.5.2018, עלות התיקון 23,707 ₪.

8. משלא שילם הנתבע את דמי התיקון, הוגשה התביעה.

ב - טענות הצדדים

9. בכתב הגנתו טען הנתבע כי עם אירוע התאונה עדכן אותו צד ג'3 (להלן: "הנהג"), והנתבע התקשר אל סוכן הביטוח ממנו רכש פוליסת ביטוח מקיף לרכב, צד ג'1 (להלן: "סוכן הביטוח"). למחרת, התקשרה לנתבע גב' מריאנה קרפין ממחלקת התביעות של סוכנות הביטוח וביקשה כי ישלח לה את מסמכי הרכב – וכך עשה. עוד טען הנתבע כי גב' מריאנה קרפין אמרה לו כי עליו להכניס את הרכב לתיקון במוסך הסדר, כך שכל ההתנהלות לעניין התשלום תתבצע ישירות בין סוכן הביטוח לבין המוסך. הנתבע מילא טופס הזמנת תיקון ריקה ומסר את מפתחות הרכב לגב' מריאנה קרפין.

10. כעבור ימים מספר התקשרה אליו גב' מריאנה קרפין ואמרה לו כי הרכב מוכן. משכך, הגיע למוסך התובעת ואסף את הרכב.

11. לאחר זמן מה התקשרה אל הנתבע גב' מריאנה קרפין והודיעה לו שיש בעיה עם הכיסוי הביטוחי, הואיל ולנהג לא היה רישיון נהיגה תקף במועד התאונה. הנתבע ביקש מגב' מריאנה קרפין לטפל בעניין מול חברת הביטוח איילון (להלן: "חברת הביטוח" או "המבטחת").

12. לטענת הנתבע, לו ידע כי יהא עליו לשלם בגין תיקון הרכב, לא היה מתקנו ולחלופין היה מתקנו במוסך זול יותר.

13. עם כתב הגנתו הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח, סוכן הביטוח והנהג. יצוין כי למרות שהתביעה הוגשה בסדר דין מהיר, הגיש הנתבע הודעת צד ג' ללא בקשת רשות מבית המשפט, וממילא ללא קבלתה, כנדרש על פי תקנה 214ו.(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

14. בהודעתו טען הנתבע כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי אין לנהג רישיון נהיגה תקף. עוד טען הנתבע כי סוכן הביטוח התרשל עת הפנה אותו למוסך הסדר מבלי לבדוק קודם לכן האם התאונה נהנית מכיסוי ביטוחי, כי סוכן הביטוח העדיף את אינטרס המוסך – התובעת על אינטרס מבוטחו – הנתבע וכי סוכן הביטוח העסיק פקידת תביעות בלתי מקצועית.

15. עוד טען הנתבע כי סוכן הביטוח הפר חובה חקוקה (שלא צוינה), הפר את חובתו כשלוח וכן הטעה אותו כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חקו החוזים").

16. נגד חברת הביטוח טען הנתבע כי בהתאם לפוליסה שרכש ממנה – היה עליה לשפותו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו. עוד טען הנתבע כי חברת הביטוח אחראית באחריות שילוחית למחדלי סוכן הביטוח בכך שלא יידעה אותו במועד כי הוא עשוי להיות בסיכון להיעדר כיסוי ביטוחי.

17. עוד הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד הנהג. הנהג לא הגיש כתב הגנה וביום 17.7.2018 ניתן פסק דין חלקי נגד צד ג'3.

ג - ההליך

18. בהחלטתי מיום 3.4.2019 התרתי את הגשת ההודעה לצד ג'. כן הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית בהתאם להוראות תקנה 214ט. לתקנות סדר הדין האזרחי. התיק נקבע לשמיעת ראיות הצדדים וסיכומים בעל פה ביום 7.10.2019.

19. למרות זאת, לא הגיש מי מהצדדים תצהירי עדות ראשית. ואלה הראיות שהוגשו:

א. התובעת צרפה לכתב תביעתה הזמנת תיקון, חשבונית תיקון ורישיון רכב. ברשימת המסמכים נכתב כי ברשותה חוות דעת שמאי, אולם זו לא הוגשה. התובעת לא הגישה כל מסמכים הנוגעים לתביעת הנתבע לכיסוי ביטוחי (רישיון הנהג, טופס תביעה, מכתב דחיה, תכתובות וכו'), למרות שזו טופלה על-ידי עובדת מטעמה, גב' מריאנה קרפין אל מול חברת הביטוח.

התובעת אף לא שילמה את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט עובר למועד שנקבע לדיון.

ב. הנתבע צרף לכתב הגנתו את רישיון הרכב והסכם העבודה שנכרת בינו לבין צד ג' 3. כן הגיש הנתבע "רשימת מוצגים" (הודעה מיום 8.9.2019), במסגרתה הוסיף תמונות של הרכב ומקום התאונה וכן מייל מיום 11.5.2018 ששלחה גב' דניאלה אברג'יל מחברת הנתבע לגבי מריאה המתוארת כ"מח' תביעות – ביטוח רוזן". הנתבע לא צרף את רישיון הנהיגה של הנהג ואת טופס הזמנת העבודה אשר במהלך הדיון התברר כי היו בידיו. כן נמנע הנתבע מהגשת מסמכים הנוגעים להגשת התביעה לחברת הביטוח והתכתבויות שנערכו בינו לבין חברת הביטוח בשאלת הכיסוי הביטוחי.

ג. צדדי ג' 1 ו-2 צרפו לכתב הגנתם את הפוליסה, טופס ההודעה על תאונת דרכים, פרטים בנוגע לרישיון הנהיגה של צד ג' 3 שהודפס ממרכז הסליקה של חברות הביטוח וכן תכתובת מייל מיום 17.6.2018 אליה אתייחס בהמשך. מכתב הדחיה או כל תכתובת אחרת שנערכה בין הצדדים בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי – לא צורפה. כן הגישו צדדי ג' לתיק בית המשפט תעודת עובד ציבור של גב' גלבהואר יהודית, ראש ענף נהיגה במחלקת בקרה ועדכון במשרד הרישוי וכן מעקב אחר פריטי הדואר הרשום המוזכרים בתעודת עובד הציבור.

20. למרות מחדלי הצדדים, קיימתי את הדיון בתביעה במועד שנקבע. בישיבה שהתקיימה ביום 10.10.2019 העידו מנהל התובעת (מר יעקב דקל), הנתבע ומנהל סוכנות הביטוח (מר אריה רוזן). כן זומנה למתן עדות הגב' מריאנה קרפין.

21. יצוין כי במהלך הדיון התברר כי מסמכים רבים הרלבנטיים למחלוקות שבין הצדדים ואשר היה בהם לסייע ולקצר את הדיון, כמו גם להקל על ההכרעה – לא צורפו לכתבי הטענות. כאמור, תצהירי עדות ראשית לא הוגשו למרות הוראות התקנות והחלטתי הברורה. התנהלות זו של הצדדים, וכוונתי במיוחד לב"כ תובעת והנתבע, כמו גם התנגדויות מיותרות, הארכת החקירות למעלה מן הדרוש וניסיונות במהלך הדיון להגיש מסמכים שלא גולו - הביאו להכבדת הדיון ולהארכתו עד מאד, לעיכוב בשמיעת התיקים האחרים שהיו קבועים ליום 10.10.2019 ולביטול זמנו של בית המשפט והעדים שהמתינו לשמיעתם. אקווה כי ב"כ הצדדים, וכוונתי לב"כ התובעת והנתבע, ייקחו את הדברים לתשומת ליבם.

ד - דיון והכרעה

22. משמדובר בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, יהא פסק הדין תמציתי, כהוראת התקנות (תקנה 214ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי).

23. הדיון יתקדם באופן הבא:

א. האם הנתבע נהנה מכיסוי ביטוחי במועד אירוע התאונה;

ב. דיון בטענות הנתבע להטעיה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, חריגה משליחות;

ג. התביעה.

ד.1 - כיסוי ביטוחי

24. אין חולק כי במועד אירוע התאונה נהג ברכב צד ג' 3.

25. לטענת חברת הביטוח אין התאונה נהנית מכיסוי ביטוחי נוכח הסייג בפוליסת הביטוח (שצורפה לכתב ההגנה מטעם חברת הביטוח), לפיו:

"תנאי לקיום חבות המבטח ולתשלום תגמולי הביטוח לפי פוליסה זו הנו: בעת קרות מקרה הביטוח היה הרכב המבוטח נהוג על ידי נהג אשר גילו אינו פחות מ-24 שנים, אשר רישיון הנהיגה שלו תקף בישראל לנהיגת הרכב המבוטח, והוצא לפחות שנה לפני קרות מקרה הביטוח".

26. חברת הביטוח הגישה לתיק בית המשפט תעודת עובד ציבור חתומה על-ידי גב' יהודית גלבהאור, ראש ענף נהיגה במשרד הרישוי. כן הגישה חברת הביטוח דוח מעקב פריטי דואר רשום המתייחסים לפריטים המוזכרים בתעודת עובד הציבור.

27. ממסמכים אלה עולות העובדות הבאות בנוגע להתליית רישיונו של הנהג:

א. ביום 1.8.2017 הומצאה לנהג הודעת זימון לקורס בסיסי בנהיגה נכונה (שיטת הניקוד) לאחר שהצטברו לחובתו 14 נקודות עד יום 18.7.2017 (דואר רשום מספר G2513116308RR);

ב. ביום 11.2.2018 הומצאה לנהג הודעה בדבר התלית רישיונו (דואר רשום מספר 2G513197240(RR;

ג. ביום 25.2.2018 נשלל רישיון הנהג לפי שיטת הניקוד. הרישיון לא הופקד.

28. עוד עולות מתעודת עובד הציבור העובדות הבאות בכל הנוגע לרישיון הנהיגה של הנהג:

א. רישיון הנהיגה של הנהג חודש ביום 12.8.2013 עד יום 6.4.2018;

ב. ביום 17.4.2018 הונפק לנהג רישיון זמני עד יום 17.10.2018;

ג. ביום 20.9.2018 שולם עבור תוקף רישיון עד יום 6.4.2028.

29. לתעודת עובד הציבור צורף העתק מתיק ההתליה, ממנו עולה כי נשלחו לנהג שתי תזכורות התליה ושתי הודעות התליה, לשתי כתובות שונות. הנהג קיבל את הודעת ההתליה שנשלחה ביום 4.2.2018 ביום 11.2.2018 באחת הכתובות אליהן נשלחה ההודעה (יוקנעם).

30. כן זומן הנהג לקורס בסיסי בנהיגה נכונה. הנהג קיבל את הזימון שנשלח ביום 1.8.2017 ביום 8.8.20017. הנהג סיים את ההדרכה ביום 21.6.2018.

31. היעדר כיסוי ביטוחי של אירוע תאונה בשל נהיגת המבוטח בהיעדר רישיון תקף הנו חריג לפוליסת הביטוח. משמדובר בסייג לכיסוי הביטוחי, נטל הראיה בכל הנוגע להתקיימותו מוטל על המבטחת (ע"א 1854/90 רוני סיני נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מז(5) עמ' 661, וכן לרע"א 143/98 דיב נגד הסנה חברה לביטוח בע"מ, פד"י נג (1) עמ' 450).

32. משכך, על המבטחת מוטל הנטל להוכיח כי רישיון הנהיגה של הנהג ברכב המבוטח נשלל או הותלה במועד אירוע התאונה, וכי הוא ידע על כך. ועוד, על הנתבעת להוכיח ידיעה של ממש, להבדיל מהמצאה (סעיפים 27-29 לפסק הדין בע"א 7602/06 עזבון נתנאל גו'רג' חאדג'ג' ז"ל נגד סימה מלכה (11.10.2011); ת"א (מרכז) 63182-01-14‏ ‏ פלוני נגד שרכת אל-חרבאוי אל-תג'אריה אלמסאהמה (14.3.2017); תא"מ (נצ') 54362-09-14‏ ‏ אהרון אלחסוב נגד יצחק אטדגי (31.12.2015); סעיפים 19-20 לפסק הדין בתא"מ (ת"א) 21238-02-15‏ ‏ הכשרה חברה לביטוח בע"מ נגד לבנה סבן (3.1.2017); סעיפים 7-9 לפסק הדין בתא (ת"א) 61066-11-15‏ ‏ ניב זיטלני נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (1.8.2018); תא (עכו) 47606-11-13‏ ‏ ג'ורג' גנטוס נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (4.12.2015)).

33. מדובר בשני יסודות מצטברים.

34. הנתבע טען כי החברה המבטחת לא הוכיחה כי הנהג לא החזיק ברישיון נהיגה תקף במועד אירוע התאונה – ולא יסף. בסיכומיו לא התייחס הנתבע לתעודת עובד הציבור והמסמכים שהוגשו ואף לא הסביר מדוע לדעתו אין אלה מוכיחים כי הנהג לא החזיק ברישיון נהיגה תקף במועד אירוע התאונה.

35. לאחר עיון בכלל המסמכים שהוגשו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות תיק זה, עמדה חברת הביטוח בנטל הראיה בכל הנוגע להתקיימותם של שני התנאים. ואנמק.

36. הנתבעת הגישה תעודת עובד ציבור (סעיף 23 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 וכן תקנה 178(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי). הנתבע לא ביקש לזמן את נותנת התעודה למתן עדות. הנתבע אף לא הגיש כל ראיה שיש בה לסתור את האמור בתעודת עובד הציבור, ובכלל זה לא זימן למתן עדות את הנהג.

37. כעולה מתעודת עובד הציבור, רישיונו של הנהג הותלה לאחר שצבר 14 נקודות, בהתאם ל"שיטת הניקוד" (לפרטי ההסדר ראו סעיף 69א' לפקודת התעבורה (נוסח חדש), חלק ז' לתקנות התעבורה, תקנה 544 ואילך לתקנות התעבורה וכן פסק דינו של בית המשפט בעע"ם 4401/08 ‏ אשרי בן מוחה נגד מדינת ישראל / משרד התחבורה‏ (26.8.2008)).

38. תקנה 550 לתקנות התעבורה, התשכ"ה-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת בכל הנוגע להמצאת ההודעה כי:

"(א) צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי וההודעה תכלול פרטים בדבר אופן ביצועו; היה אמצעי התיקון פסילת רישיון, תפרט בהודעה את מועד תחילת פסילת הרישיון ואת החובה להפקידו; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, או תימסר אישית לידיו.

(ב) הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.

(ג) נמסרה אישית לידיו של הנהג הודעה על פסילת רישיונו לפי תקנה 549, שלא באמצעות דואר רשום, יראו אותו כמי שיודע על הפסילה ומועד תחילתה יהיה 30 ימים מיום מסירת ההודעה.

...

(ה) חלפו שישה חודשים מיום שהודע לנהג לפי תקנה 550 על אמצעי התיקון או מיום שהודעה לו החלטתה של רשות הרישוי לפי תקנת משנה (ד), לפי המאוחר, והנהג לא ביצעם, רשאית רשות הרישוי להתלות את רישיונו של הנהג בהודעה שתינתן בדרך האמורה בתקנה 550(א) והוראות תקנה 550(ב) יחולו עליה; נהג שקיבל הודעה על התליה כאמור, יפקיד את רישיונו בידי רשות הרישוי בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה, והוא יחודש לאחר שיבוצעו אמצעי התיקון שהוטלו עליו, בכפוף להוראות תקנות אלה."

39. בענייננו, זומן הנהג לקורס נהיגה נכונה (אמצעי תיקון). הנהג קיבל את ההזמנה לקורס נהיגה נכונה ביום 8.8.2017. משלא בצע את אמצעי התיקון, נשלחה לו הודעה בדבר התלית רישיונו (ביטול זמני עד לביצוע אמצעי התיקון). הנהג קיבל הודעה זו ביום 11.2.2018. הודעת ההתליה נשלחה בחלוף חצי שנה ממועד משלוח ההודעה בדבר אמצעי תיקון, בהתאם להוראות התקנות. משהומצאה לנהג הודעת ההתליה, היה עליו להפקידו תוך שבעה ימים, אולם אין בכך שלא עשה כן בכדי לפגוע בתוקף ההתליה.

40. ממעקב פריטי הדואר הרשום שהוגש לתיק בית המשפט לאחר שניתן לרשות הדואר צו לבקשת החברה המבטחת, עולה כי ההודעות נמסרו לנמען. יתר על כן, הנהג השתתף בקורס הנהיגה הבסיסי בו חויב, ומכאן כי היה מודע לחובתו זו, כאמור בהודעות משרד הרישוי. לעניין זה ראו סיכום ההלכות בפסק דינו של בית המשפט בתא"מ (ת"א) 60628-06-16‏ ‏ ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נגד חאלד מסארוה (28.11.2018) והאסמכתאות המובאות שם:

"במסגרת הנטל המוטל על מבטחת הטוענת להסרת כיסוי ביטוחי מן הטעם של פסילת רישיון, עליה להוכיח הן שדבר הדואר המעדכן את המבוטח אודות פסילת רישיונו דוור לידיו כשורה, והן שדבר הפסילה הובא לידיעתו ולמודעותו.

בהחלט ייתכנו מצבים בהם דבר דואר רשום מגיע ליעדו ולא נדרש או מגיע ליעדו וחוזר לשולח מטעמים רבים ומגוונים כגון טעות בפרטי הנמען, שינוי כתובת, סירוב הנמען לקבל את דבר הדואר, וכיו"ב סיבות. לנוכח ההשלכות כבדות המשקל של פסילת רישיון על תוקפו של הכיסוי הביטוחי, הנטל על חברת הביטוח הוא לא רק להראות שדבר הפסילה דוור למבוטח כשורה אלא כי קיבל הודעה שכזו לידיו והיה מודע לה.

במילים אחרות – לא די בכך שחברת הביטוח תציג ראיה המלמדת על קיומו של דבר דואר רשום שמוען למבוטח ובו הודעה על פסילת רישיונו, אלא עליה הנטל להוכיח שדבר הדואר אמנם דוור או שוגר בפועל, וכי נמסר למבוטח. לשם כך, על המבטחת לצרף אינדיקציה כלשהי המלמדת על הגעת דבר הדואר המעדכן על פסילת הרישיון – לידי המבוטח. הדרך המקובלת והרווחת לעשות כן היא לצרף את אישור דואר ישראל בדבר הגעת פריט הדואר הרשום ליעדו.

...

עיון בפסיקת בתי משפט השלום שנדרשה לשאלת נטל ההוכחה המוטל על מבטחת להוכיח מודעותו של מבוטח לדבר פסילת רישיונו וניתוחה מלמדים, כי גם מקום שכן צירפה המבטחת אישורי מעקב דואר של הודעת הפסילה אך האישורים לימדו כי דבר הדואר הרשום 'הוחזר לשולח' - נקבע שלא התקיימה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה (ר' למשל ת"א (שלום ת"א) 61066-11-15 זיטלני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ( 01.08.2018)); או שהמבטחת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת ידיעתו בפועל של המבוטח אודות פסילת רישיונו (ר' למשל תא"מ (שלום ביש"א) 35833-02-14 אבו עומר נ' בטאש (07.05.2015)). "

41. בענייננו, הוכיחה המבטחת כי ההודעות שנשלחו בדואר רשום הומצאו לנמען, הנהג, באחת הכתובות עליהן נשלחו (ביוקנעם). די בכך להעביר את נטל הראיה לנתבע. הנתבע לא הגיש כל ראיה בעניין זה והסתפק בטענה כי הוא לא ידע על התליית רישיונו של הנהג. הנתבע לא זימן את נציגת משרד הרישוי או את צד ג'3 לעדות ולא הציג כל ראיה שיש בה לסתור את הממצאים העולים מתעודת עובד הציבור. הנתבע אף לא טען כל טענה משפטית שיש בה לכרסם במסקנה העולה מהמסכים שהוגשו.

42. הנהג השלים את קורס הנהיגה הנכונה ביום 21.6.2018. ביום 17.4.2018 הוצא לנהג רישיון זמני למשך חצי שנה בנסיבות שלא הובררו. מנתונים אלה עולה כי במועד אירוע התאונה, 12.4.2018, לא היה לנהג רישיון נהיגה תקף. משכך, אני קובעת כי המבוטח לא נהנה מכיסוי ביטוחי במועד התאונה, בהתאם לחריג לכיסוי הקבוע בפוליסה שהוציאה החברה המבטחת לנתבע.

ד.2 – הטעיה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, חריגה משליחות

43. יאמר מיד, איני מקבלת את שאר טענות הנתבע, אשר נטענו באופן סתמי וכללי, ללא כל תימוכין עובדתי או משפטי.

44. טענתו העיקרית של הנתבע הנה כי התובעת/סוכן הביטוח הטעו אותו לסבור כי הוא נהנה מכיסוי ביטוחי בכך שהורו לו, על-ידי גב' מריאנה קרפין, להכניס את הרכב לתיקון במוסך הסדר.

איני מקבלת טענה זו.

45. מטופס ההודעה לחברת הביטוח שצורפה לכתב ההגנה שהוגש מטעם החברה המבטחת עולה כי הנתבע מילא את הטופס רק ביום 22.5.2018. בנסיבות אלה הטענה כי סבר ביום 18.5.2018, המועד בו הוכנס הרכב לתיקון במוסך, כי החברה המבטחת אישרה את תביעתו (שטרם הוגשה) – טוב היה לו לא נטענה.

46. ועוד, לכתב ההגנה מטעם החברה המבטחת צורפה תכתובת מיילים בין הנתבע או מי מטעמו (חן ליאל כהן) לבין מנהלת צוות תביעות בחברה המבטחת. במייל מיום 17.6.2018 נשלחה לנציגת התביעות של החברה המבטחת הודעה כדלקמן:

"בהמשך לבקשתך טופס הסכמה שביקשת עם חתימה של הנהג, המבוטח טוען כי הוא והנהג שעובד אצלו מסוכסכים. בנוסף מוסיף כי הרישיון של הנהג ביום התאונה היה בתוקף, יש לו אישור ממשרד הרישוי. הנהג לא מאשר ולא משתף פעולה. לטענתו הם לא אשמים אך רוצה להפעיל את הפוליסה".

47. בו ביום פנתה מנהלת התביעות בחברה המבטחת לאתי דהן ודליה נדב (ככל הנראה בעלי תפקידים רלבנטיים בחברה המבטחת) במייל כדלקמן:

"נבדק רישיון נהיגה של הנהג מבלי לשים לב שבטופס ההסכמה חתום בעל הפוליסה ולא הנהג.

טענת בעל הפוליסה כי הוא והנהג מסוכסכים ולא יכול להחתים אותו.

רצ"ב טופס הודעה, משרד רישוי, טופס הסכמה. בנוסף רישיון זמני שהודפס ב-17.4.2018. מה המלצתך להמשך הטיפול בתביעה?"

48. מכאן כי לא זו בלבד שהנתבע ידע כי הטיפול בתביעה שהגיש לחברה המבטחת מצוי בעיצומו (ומשכך – טרם אושרה תביעתו), הנתבע תרם להתארכות טיפול זה, בין השאר בחתימתו על טופס ההסכמה למסירת מידע ממשרד הרישוי בעצמו ומחדלו להמציא טופס חתום על-ידי הנהג כנדרש.

49. ועוד, הנתבע היה בעמדה טובה יותר מהמבטחת ו/או סוכן הביטוח לבירור השאלה אם לנהג מטעמו היה רישיון נהיגה תקף במועד אירוע התאונה אם לאו. הן משום שמדובר בעובד שלו והן משום שהיה בידיו העתק מרישיון הנהיגה של הנהג (ע' 22, ש' 29-30). בנסיבות אלה טענתו כי הוטעה על-ידי צדדי ג' בנקודה זו טוב היה לו לא נטענה. בהקשר זה יצוין כי בין המסמכים שהיה על הנתבע להמציא לחברה המבטחת מצוי גם רישיון הנהיגה של הנהג. תוקפו של רישיון זה פג ביום 6.4.2018 – שישה ימים לפני אירוע התאונה – כפי שניתן היה לראות על נקלה מעיון ברישיון הנהיגה. הנתבע לא הגיש עותק מרישיון הנהיגה של הנהג, למרות שבמהלך הדיון הסתבר כי זה ברשותו. כידוע, הימנעות בעל-דין מזימון עד רלוונטי או הצגת ראיה שבחזקתו מבלי שניתן לכך טעם מבורר מקימה נגדו חזקה כי היה בעדות, אילו נשמעה העדות או הוצגה הראיה, כדי לצדד דווקא בגרסת הצד שכנגד (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991); ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר חברה בע"מ, מ"ד(4) 595 (1990); ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד(1) 239 (1990)). ככל ואכן תוקף הרישיון היה עד יום 6.4.2018, לא ברור כיצד יכול הנתבע לטעון בתום לב כי הוטעה על-ידי צדדי ג' לסבור כי תביעתו (שטרם הוגשה) אושרה. במאמר מוסגר יצוין כי הנתבע לא הבהיר האם המציא לחברת הביטוח את רישיון הנהיגה של הנהג ומתי. למעשה די בכך להביא לדחיית טענתו לרשלנות, שהתבטאה בעיכוב במתן החלטה בתביעתו, על הסף.

50. מכל מקום, בנסיבות אלה, טענתו של הנתבע כי סבר כי ניתן לתאונה כיסוי ביטוחי אל אתר תמוהה, לכל הפחות. ברי כי בנסיבות אלה נדרש, לכל הפחות, בירור מקיף באשר לתוקף רישיון הנהיגה של הנהג. משהחליט הנתבע שלא להמתין לאישור תביעתו והכניס את הרכב לתיקון במוסך התובעת, אין לו להלין אלא על עצמו. ודוק: לא מדובר ברזי הביטוח הידועים רק למתי מעט או יודעי סוד. ההליך לפיו יש להגיש טופס תביעה לחברה המבטחת ולקבל את אישורה כתנאי לכך שתישא בעלות התיקון הנו שגור וידוע לכל, בוודאי לנתבע שהנו בעל חברת שליחויות המחזיק מספר רכבים, ולדבריו אף הפעיל את הביטוח בעבר.

51. ברי כי אין בהסכם שנכרת בין הנתבע לבין הנהג ובמסגרתו התחייב הנהג שלא לנהוג ברכב שהוקצה לו אלא בהינתן רישיון נהיגה תקף (סעיף 13 להסכם), כמו גם ההוראה הקובעת כי יישא בנזקי הנתבע מקום בו לא יפעל בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים (סעיף 30 להסכם) – אינם מחייבים אלא את הצדדים להסכם, הנתבע וצד ג'3, ואין בהם להשליך על חובות צדדי ג' 1 ו/או 2.

52. משכך, אני דוחה את הטענה להטעיה. כן אני דוחה את הטענה לרשלנות. הטענה להפרת חובה חקוקה נטענה באופן סתמי וכללי, ללא הפניה לחיקוקים המופרים כנטען, ולפיכך הנה נדחית. כך גם הטענה להפרת השליחות – שלא הובהרה מהותה.

53. אשר על כן, ההודעות לצדדי ג' נדחות.

ד.3 – התביעה

54. אין חולק כי רכבו של הנתבע תוקן על-ידי התובעת. בהתאם לחשבונית שצורפה לכתב התביעה, כמו גם טופס הזמנת עבודה הכולל פירוט של העבודות שבוצעו, עלות התיקון הנה 23,707 ₪.

55. הנתבע לא הגיש כל ראיה שיש בה לסתור את עלות ביצוע העבודות. יתר על כן, בטופס הזמנת העבודה עליו חתם הנתבע נכתב (סעיף 6 לתנאי הזמנת התיקון):

"הלקוח מתחייב לשלם למוסך לפי דרישתו הראשונה ובהתאם לחשבון שיוגש לו על-ידי המוסך את מחיר התיקונים, חלקי החילוף, חומרים ושירותים אחרים שבצע המוסך."

56. טענת הנתבע כי חתם על טופס ריק לא הוכחה משלא הוגש הטופס, למרות שהתברר במהלך הדיון כי הוא מצוי בידי הנתבע. יתר על כן, אף אם חתם הנתבע על טופס הזמנת עבודה ריק, אין בכך לאיין את תוקף חתימתו על תנאי הזמנת התיקון בכלל והתחייבותו לשאת בתשלום התיקון בפרט. כידוע, חזקה על אדם כי הוא יודע על מה חתם (ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נגד םנדוד, שושנה בלץ, ברני לסלאו ואח׳, פ"ד יט (2) 113, בעמוד 117).

57. זאת ועוד, סברתו המוטעית של הנתבע כי חברת הביטוח תישא בעלויות התיקון וחוסר העניין שלו, כיוצא מכך, בעלות זו, ממילא מנתקת את הקשר הסיבתי בין היעדר הפירוט בהזמנת העבודה לבין פגם ברצונו של הנתבע (שממילא לא נטען). ודוק: אין בכך שטעה הנתבע (טעה ולא הוטעה) לסבור כי חברת הביטוח תישא בעלות התיקון בכדי לפטרו מתשלום בהתאם להתחייבות מפורשת שנטל על עצמו, ויש להצר על כך שהיה על התובעת להגיע לבית המשפט על מנת לקבל את שכר העבודה שביצעה עבור הנתבע.

58. משכך, זכאית התובעת לתשלום בגין תיקון רכבו של הנתבע, לבקשתו, מכוח הסכם שנכרת בין הצדדים. לחלופין, זכאית התובעת לשכר הנתבע מכוח עשיית עושר ולא במשפט, והנאתו של הנתבע מהעבודות שבצעה לתיקון רכבו של הנתבע.

ה – סופו של דבר

59. אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה וההודעות לצדדי ג' 1 ו-2 נדחות.

60. התובעת תשלם לאלתר את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.

61. הנתבע ישלם לתובעת 23,707 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

62. כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאותיה (350 ₪ שכר בטלת עד, 748 ₪ אגרת בית משפט) ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

63. הנתבע ישלם לצדדי ג' 1 ו-2 הוצאותיהם (שכר בטלת עד בסך 350 ₪) ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ב תשרי תש"פ, 11 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.