בפני בקשה להארכת פסילתה המנהלית של המשיבה, עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדה, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 16.12.18, ניתן כנגד המשיבה צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה 552838/18 כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיבה כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבגופה נמצאו 331 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, בבדיקה שנערכה לה במכשיר "ינשוף" וזאת, בהיותה נהגת השייכת לאוכלוסיה מיוחדת, לגביה נקבע סף אכיפה של 50 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

הפסילה הוארכה מעת לעת, בהסכמת בא כוחה של המשיבה וביום 13.2.19, טענו הצדדים לבקשה, כמפורט בפרוטוקול, כאשר ב"כ המשיבה, לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתה של המשיבה ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתה של המשיבה, כדי לסכן את שלום הציבור.

 ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 14.12.18, בשעה 03:35 לערך, נהגה המשיבה ברכב, בתל אביב, ברחוב אליעזר פרי ובהגיעה לכניסה למרינה, נעצרה לבדיקה במחסום משטרתי, לאיתור נהגים שיכורים.

השוטר שעצר את המשיבה, ביצע לה, בהסכמתה, בדיקת "נשיפון", בה ניתנה אינדיקציה לאלכוהול, עיכב אותה לצורך בדיקה במכשיר "ינשוף" וביצע לה בדיקת מאפיינים, אותה צלחה המשיבה ללא דופי.

השוטר ציין כי מפיה של המשיבה נדף ריח של אלכוהול.

המשיבה הועברה למפעיל "ינשוף" לבדיקה, לפיה נמצאו בגופה, לכאורה, 331 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

המכשיר שבנדון, נבדק, על ידי המפעיל, בתחילת המשמרת ובסיומה ונמצא תקין.

המשיבה הודתה כי עובר לנהיגה, שתתה חצי ליטר בירה.

בשלב זה של הדיון, די במסמכים המצויים בתיק החקירה – דו"ח פעולה, דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, פלטי בדיקות שנערכו למכשיר ה"ינשוף", פלטי בדיקת ה"ינשוף" שנערכה למשיבה, תעודת בלון הכיול, טופס דין וחשבון, דו"ח עיכוב, דו"ח מעצר ואף בדברי המשיבה עצמה, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתה של המשיבה בדין.

מסוכנות

מסוכנותה של המשיבה נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברה.

בע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ד"ר קובו:

"לפיכך, ובהעדר מחלוקת על אודות סוגיית הראיות לכאורה, השאלה המרכזית שאותה יש לבחון בעניין פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם הגשת כתב אישום, היא האם נהיגתו של העורר מסכנת את הציבור, אם לאו. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.04); בש"פ 9849/02 בלטנר נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (27.11.02)). על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד משני מקורות מרכזיים: האחד הינו נסיבות התאונה, והשני מתוך עברו התעבורתי של הנהג (ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.06); בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.2.99); בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.00)). לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר באירוע מקרי או בהתנהגות אופיינית לעורר, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר (בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03)".

בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה".

 המשיבה נוהגת משנת 2013 בלבד וכבר צברה לחובתה 5 הרשעות קודמות, מהן עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, סטיה מנתיב נסיעה ואי ציות לתמרורים שונים.

בנוסף, אין מדובר באירוע ראשון מסוגו וכנגד המשיבה תלוי ועומד תיק נוסף, שעניינו נהיגה בשכרות, לכאורה.

באשר לנסיבות המקרה, הרי שביחס לעבירה של נהיגה בשכרות נאמר –

בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

 בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל:

תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

"מי שמתיר לעצמו לנהוג במצב כזה (שיכרות – י.א.) מעיד על עצמו שנהיגתו מסכנת את הציבור" (ראו: בש"פ 6406/04 איסוג ספנייב נ' מ"י (לא פורסם); וכן ע"פ 5002/99 בן איסק נ' מ"י, (פ"ד מט(4) 163)".

"כאמור, הטעם העומד ביסוד הפסילה המנהלית הוא כפול: בראש ובראשונה, העברת מסר הרתעתי לציבור והשנייה, טיפול מיידי במסוכנות של הנהג אשר חטא בביצוע העבירה".

בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, על ידי כב' השופט מודריק:

כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים".

המחוקק הביע דעתו לגבי המסוכנות הנשקפת מעבירה של נהיגה בשכרות, בעונש החובה שקבע בצידה וכן, קבע חובת זהירות מוגברת, לאוכלוסיה המיוחדת, עליה נמנית המשיבה, באמצעות קביעת סף אכיפה נמוך, באופן משמעותי, לזה הקבוע לגבי כלל ציבור הנהגים ובעניינו, חרגה המשיבה, לכאורה, כמעט פי 7, מסף אכיפה זה וייתכן שלא בפעם הראשונה, כאמור לעיל.

מכאן אנו למדים כי הן המחוקק והן בית המשפט העליון, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך ומצדיקה הרחקת נהג מהכביש, גם טרם הרשעתו.

אני קובעת כי קיימת מסוכנות מהמשך נהיגתה של המשיבה ומכל האמור לעיל, נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתה המנהלית של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של עשרה חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.