לעניין האחריות לתאונה, אני קובעת כי מלוא האחריות מוטל על הנתבע 2. גם אם רכב התובעת לא עמד בחניה מסודרת, לא הוכח כי לא היה מקום למעבר בינו לבין שורת המכוניות החונות, מה עוד שהנתבע 2 לא צפר לתובעת, שישבה ברכב במושב הנהג, כדי שתתקדם ותפנה את המעבר, אלא עקף אותו מימין בחוסר זהירות ופגע בחלקו האחורי ימני.

לעניין גובה הנזק, אני מקבלת את עמדת הנתבעים כי היה מקום להחליף את המגן במשומש לנוכח גיל הרכב ומאחר שהיו חלפים כאלה בנמצא בשוק. לפיכך יש להפחית סך של 1,112 ₪ מערך התיקון. כמו כן אני מעמידה את סכום ירידת הערך של 150 ₪ לנוכח תאונה קודמת בחלק האחורי.

לפיכך על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 5,299 ₪ בגין התיקון, 850 ₪ שכ"ט שמאי, 150 ₪ ירידת ערך, וכן אגרה כפי ששולמה והוצאות משפט בסך 600 ₪.

לא מצאתי מקום לפיצוי על עגמת נפש בתביעה מסוג זה, ולא הוכחו הוצאות עקיפות עקב הכנסת הרכב לתיקון במוסך.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, 27 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.