1. לפני תביעה בסך 350,000 ₪ ותביעה שכנגד בסך 20,000 ₪.

טענות התובע/הנתבע שכנגד:

1. בתאריך 31.5.2018 הסיע התובע את הנתבע 1 במוניתו משדה התעופה (הישן) לביתו. לאחר הנסיעה התקשר הנתבע 1 למנהל תחנת המוניות והתלונן עליו, במהלך סוף השבוע כולו, עד שהושעה התובע מעבודתו. הנתבע 1 גם התראיין אצל הנתבעת 2 והכפיש את התובע, כשהוא משקר במצח נחושה. הנתבעת 2 לא ביקשה את תגובת התובע ולא ביצעה ולו תחקיר מינימלי כדי לבדוק את טענות הנתבע 1.
2. הנתבע 1 טען כלפי התובע כי הוא עושה סלקציה בין לקוחות שמשלמים יותר או פחות, שהוא לא אוהב להסיע אילתים, שהאילתים מתלוננים כל הזמן, שהתובע גידף אותו ואמר לו שהוא עושה לו טובה שהוא לוקח אותו. התובע מכחיש את כל מה שנאמר על ידי הנתבע 1 בשידור.
3. גרסתו לאירוע היא שלאחר שהוריד נוסעים בשדה התעופה, פנה אליו הנתבע 1 ושאל אם הוא פנוי. התובע הפנה אותו למונית הריקה שעמדה בתור לפניו והנתבע 1 ניגש לדבר עם נהגה מהחלון. לאחר מכן פנה אליו הנתבע 1 שנית והתובע חזר ואמר שיוכל לקחת את הנסיעה רק לאחר שהמונית שלפניו תיסע. אותה שעה פנתה אליו אישה נוספת ושאלה אם הוא פנוי. התובע לא שם לב שלמעשה האישה הגיעה למקום לפני הנתבע 1 ואמר לה שהנתבע 1 לפניה בתור. היא קבלה זאת והלכה משם והתובע  קרא לנתבע 1. 
4. השניים החלו לנסוע. תוך כדי הנסיעה שאל הנתבע 1 את התובע שאלות כגון – למה הנהגים מסננים נסיעות, למה הנהגים לא לוקחים אילתים אלא רק תיירים עם מזוודות. 
5. התובע הסכים עם הנתבע 1 ואמר שזה לא יפה אך לא כל הנהגים כאלה. הנתבע 1 הוסיף וסיפר שהוא היה עצמאי ומעולם לא הפלה בין לקוחותיו. הוא הסכים שלא קל להיות עצמאי כי עסקים נועדו ל"כרישים" ושהנתבע 1 כלקוח צודק וצריך לשמור על הסדר הטוב. לאחר שהוריד התובע את הנתבע 1 לא לקח הנתבע 1 קבלה על 22. ₪. לאחר 2 דקות שמע התובע בקשר ששואלים מי הוריד את אותו נוסע וכשהתקשר למשרד כדי לשאול אם הנוסע שכח משהו במוניתו, מסר לו הפקיד שהלקוח התלונן שדיבר אליו בצורה לא יפה.
6. תוך כדי נסיעה בשכונה ראה התובע את הנתבע 1 עומד ומדבר בטלפון ליד ביתו, עצר ושאל אותו על מה התלונן עליו וקרא לעברו שיתבייש. הנתבע 1 לא ענה ומסר לו את הטלפון הנייד שלו אשר בו נהל אותה שעה שיחה עם מנהל התחנה, ללא ידיעת התובע. התובע סרב לדבר בטלפון ואמר לנתבע 1 שהוא חוצפן. בתשובה לשאלת הנתבע 1 ששאל אותו לשמו ענה ששמו "חרא".
7. הכפשותיו של הנתבע 1 גרמו לתובע נזק – ביום ראשון (03.06.2018) הוא הושעה מעבודתו ולאחר מכן פוטר. למחרת (04.06.2018) הושמע השידור; הוא לא יכול היה נפשית לעבוד עם תחנה אחרת והסיפור גם הגיע לכל הנהגים ותושבי העיר. התובע לא קיבל החזר של הסכום ששילם כדי להתחבר עם תחנת המוניות. הוא נאלץ לרכוש כרטיס טיסה לתל אביב ולהתחבר שם ל"גט טקסי". נגרמו לו הוצאות משפט וטרחה. תלונה שהגיש התובע למשטרה לא הועילה כי המשטרה לא עשתה דבר. האירוע קרה לקראת שיא עונת התיירות והתובע לא הרוויח את הכספים שקיווה להרוויח.
8. היום עובד התובע רק עם אילתים ודבר זה פוגע בפרנסתו. הוא עובד כעת גם בימי שישי בבוקר וגם במוצאי שבת אבל למרות זאת הכנסותיו ירדו. העבודה עם גט טקסי נעימה פחות מהעבודה עם תחנת מוניות טאבה.
9. מאז האירוע מכנים אותו נהגים אחרים "הנהג הכריש" וחלקם לא מדברים איתו. התובע שמפרנס משפחה בת שלושה ילדים מרגיש מנודה. אמונו בבני האדם ירד והוא נאלץ להתקין מצלמה במוניתו על מנת להגן על עצמו. עוברים עליו לילות ללא שינה. 
10. התובע מצטט את השיחה שהתקיימה בתחנת הרדיו ובה גרסת הנתבע 1 ולפיה - 

הנתבע 1 טען שעמד ראשון בתור ואז הגיע התובע והוריד שני נוסעים. הנתבע 1 שאל אותו אם הוא פנוי והתובע שאל אותו לאן פניו מועדות. הנתבע 1 אמר לו שהוא רוצה לנסוע לשחמון. התובע הסתכל לצדדים, כנראה חיפש נוסע "שמן". הנתבע 1 אמר לו שהוא הראשון ועליו לקחתו. הוא ציין שהתובע חסם את המוניות שהגיעו אחריו. בלית ברירה לקח אותו התובע ואז בקש ממנו הנתבע 1 שיסביר את פשר מעשיו וטען כלפיו שהוא עושה סלקציה. התובע ענה לו בקול מתלהם שהמדינה דופקת את נהגי המוניות עם המונה הזה והוא צריך להביא פרנסה הביתה, הוא לא מרוויח מספיק. הנתבע 1 אמר לו שזאת עדיין לא סיבה טובה לעשות מה שעשה ויש לו אפשרות לעבוד במקום אחר. גם הוא עובד בחברה שנותנת שירות ולא מפלים בין לקוח קטן ללקוח גדול. בתשובה השיב התובע שבגלל זה הוא לא אוהב את האילתים, הם בוכים על כל שקל וכל הזמן מתלוננים. כשהנתבע 1 שוב ענה לו שזה לא מוצדק, התעצבן התובע ואמר שהם, הנהגים הכרישים, מחפשים רק נסיעות גדולות שבהן אפשר להרוויח כסף. הנתבע 1 מסר שדבריו אינם מקובלים עליו והוא מתכוון לברר זאת עם תחנת המוניות של התובע. בשלב זה החל התובע להתחצף באמרו שעשה לו טובה שלקח אותו. אחרי שירד בביתו התקשר לתחנה ודבר עם מנהל התחנה, אבי. אחרי מספר דקות חזר התובע למקום, כששמע שמחפשים אותו בהתאם לפרטים שמסר הנתבע 1, החנה את האוטו וגידף את הנתבע 1. אבי, ששמע את הדברים דרך הטלפון, בקש מהנתבע 1 שירשום את המספר שרשום על תא המטען אולם טרם הספיק הנתבע 1 לעשות כן ברח התובע מהמקום. אחרי מספר דקות שוב חזר התובע והחל לגדף ולצעוק על הנתבע 1 ובאותה הזדמנות הצליח הנתבע 1 לראות את המספר. כשנשאל הנתבע 1 על ידי אבי מה שם הנהג על מנת שנהגים אחרים לא יפגעו, ענה ששמו אדיר. הנתבע 1 מסר לאבי כי בכוונתו להתלונן על התובע בתחנה וגם במשרד התחבורה ואכן לאחר שקבל את פרטיו של התובע שלח מכתב למשרד התחבורה ולתחנת המוניות אולם אבי הודיע לו שלאור פנייתו למשרד התחבורה לא תדון ועדת המשמעת בעניין.

1. בזמן הראיון שהתקיים ברדיו התקשרה הנתבעת 2 לאבי שמסר שהתנצל בפני הנוסע והחליט להשעות את הנהג עד הודעה חדשה. השדרן עצמו אמר לנתבע 1 ש- 98% מהנהגים לא שאלו אותו אף פעם אם הוא מאילת או לא.

טענות ההגנה של הנתבע 1 והתובע שכנגד

1. ראשית מעיד על עצמו הנתבע 1 שהוא נעזר בשירותי מוניות לעיתים רחוקות ומאמין שכל עבודה מכבדת את בעליה. מטרת הגשת התביעה היא להלך עליו אימים. הנתבע 1 מוסיף שביום 20.01.2019 מסר גרסתו בפני חוקרי משרד התחבורה בתלונה שהגיש נגד התובע. עוד מוסיף הנתבע 1 כי שדרן הנתבעת 2 ציין בתחילת דבריו שאין מדובר במקרה הראשון בו מתברר שתושבי אילת הם נוסעים מסוג ב' ולאחר הריאיון התקיים דיון ציבורי של שעה, במהלכה התלוננו תושבים רבים על אותה תופעה ונהגי מוניות עלו לשידור  - כשחלקם תמכו בנתבע 1 וחלקם בתובע. לגופו של עניין טוען הנתבע 1 שהתובע, בניגוד לגרסתו לפיה היה מבולבל, היה מאוד מרוכז וחיפש נוסע "שמן", אולם נאלץ לקחת את הנתבע 1 כי השתהותו לצורך חיפושים אלה, גרמה לפקק תנועה – מוניות שאת דרכן חסם. הנתבע 1 לא סיפר לתובע שהוא עצמאי, אלא מסר שהוא עובד בחברת בזק. הוא מסכים שהתובע הפעיל מונה במהלך הנסיעה.
2. לאחר הנסיעה ובעודו מדבר עם מנהל תחנת המוניות, התובע, לדבריו, לא הבחין בו בשכונה אלא חזר בכוונה כדי למצוא אותו ולגדף אותו. התובע אמר לו שעשה לו טובה שלקח אותו ודבר זה מחזק את גרסתו. התובע ידע שהנתבע 1 מדבר עם מנהל תחנת המוניות שלו היות והנתבע 1 אמר לו זאת וביקש לדבר איתו. מנהל תחנת המוניות, אבי זוארץ, התקשר אליו באותו ערב ומסר לו את הפרטים הנחוצים להגשת תלונה במשרד התחבורה, תוך שהוא מוסר שהתובע לא הופיע לשימוע שנקבע לו. דברי התובע בכתב התביעה, שהיום הוא עובד רק עם אילתים, דבר שגרם לירידה בהכנסותיו, מחזקים את טענת הנתבע שהתובע אמר לו שאילתים לא משלמים מספיק והם לא נוסעים שמנים.
3. הנתבע 1 הודף את טענות התובע בדבר הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהריאיון ברדיו וטוען שהנזקים האלה הם באחריותו הבלעדית בשל מעשיו הלא חוקיים והלא אתיים. הנתבע 1 היה מסתפק בהתנצלות והבעת חרטה, לו דבר זה היה קורה בשלבים הראשונים. אולם כעת בכוונתו למצות את זכויותיו החוקיות. הנתבע 1 צירף לכתב ההגנה את מכתב התלונה שהפנה למשרד התחבורה מתאריך 03.06.2018.

טענות התובע/הנתבע שכנגד בכתב התביעה שכנגד

1. בכתב התביעה שכנגד טוען הנתבע/התובע שכנגד שהתובע הגיש נגדו תביעת סרק וגרם לו לאובדן ימי עבודה, השקעת מאמצים בהכנת כתבי הגנה ותביעה נגדית, לחץ נפשי, עגמת נפש, ולכן על התובע לשלם לו פיצוי בסך של 20,000 ש"ח.

טענות הנתבעת 2 בכתב ההגנה

1. תמליל הראיון ברדיו צורף כנספח ג' לכתב ההגנה. הנתבעת שמה לה למטרה לחזק את הקשר בין תושבי אזור הזיכיון (אילת והערבה) ובין העיר אילת, על ידי הדגשת חיי האזרח הקטן ויחסי הגומלין שלו עם המוסדות הארגוניים ונותני השירות בחיי היום יום, זאת היא עושה באמצעות תכנית אקטואליה יומית שבה התראיין הנתבע 1.  היא מפנה לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") לפיו הגנה טובה היא שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי, גם אם לא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. כל שנאמר בתכנית היה אמת. מדובר בסיפור עובדתי שנחווה על ידי נתבע 1 וסופר. בסוגיה יש עניין ציבורי. לא הושמעה מילת גנאי, השמצה או עלבון כלפי התובע. בכך נוצר איזון ראוי בין זכותו של התובע לשם טוב ובין חופש הביטוי, שכן קיומה הכלכלי של אילת מושתת על תיירות פנים וחוץ, ועל כן חובה על נותני השירות (נהגי מוניות בכללם), לנהוג באופן נאות כלפי התיירים - לנושא זה יש חשיבות עליונה. לראיה מצרפת הנתבעת 2 רשימת אייטמים חלקית המתייחסים לנהגי מוניות ששודרו בתכנית האקטואליה שלה. הפרסום, מיום 04.06.2018, נעשה מתוך יושרה ואמונה כי הוא אינו פוגע באיש, אלא שיש בו תועלת לציבור המאזינים. במהלך הריאיון ניתנה זכות התגובה למנהל התחנה, שהסתייג מהתנהלותו של התובע. מיד לאחר הפרסום הגיע התובע לתחנה ושוחח עם ראש דסק האקטואליה. הוצע לו באותו מעמד לכתוב תגובה או להגיב למחרת, אך התובע נעלם ולא עשה שימוש בהצעה זו. עוד מצטטת הנתבעת מעמוד 4 לכתב התביעה שבו מציין התובע שביקש ממנהל תחנת המוניות להגיב בשידור ולספר את מה שסיפר לו והוא נענה בחיוב והתובע חשב שיש על מי לסמוך. הדבר מחזק את טענתה  כי התובע ידע על הפרסום מבעוד מועד. עוד היא טוענת שמכך שהתובע ציין בפנייתו למנהל תחנת המוניות שבשעת השידור הוא יחגוג לבנו יום הולדת, עולה שהוא ידע מראש אודות מועד השידור ויכול היה לבקש לפנות אל הנתבעת ולעכב את מועד הפרסום. התובע הושעה טרם הפרסום, בתאריך 03.06.2018, והנתבעת 2 מפנה לדברי מנהל התחנה שמודיע בשידור שהחליט להשעות את התובע וכן היא מפנה לכך שהתובע מסר שחזר ביום ראשון, 03.06.2018, לעבודה והמנהל הודיע לו שהשעה אותו. הדבר מעיד על כך שמדובר בפרסום שהוא אמת. על כן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע לא רק בהוצאות, אלא בהוצאות לדוגמה, שישקפו את מורת רוחו של בית המשפט מהתביעה.
2. טענות התובע/נתבע שכנגד בכתב ההגנה לתביעה שכנגד:

התובע שכנגד בטוח שהוא שה תמים ומתעלל בו והוא מצפה שבית המשפט יעשה צדק.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתמלילים (תמליל השיחה הראשונה של הנתבע 1 עם מר זוארץ נמצא בנספח ב' לתצהיר העדות הראשית של נתבע 1 ותמליל השיחה השניה נמצא בנספח ג') ובסרטון ובסיכומי באי כוחם המלומדים והמאלפים, החלטתי לדחות את התביעות כולן.

ואלה נימוקי ההחלטה:

1. באשר לארוע הראשון, איסוף  הנתבע 1, לא ברור מצפיה בסרטון שצורף גירסת מי נכונה. האם גירסת התובע שאסף את הנתבע 1 רק כשהגיע תורו לאחר נסיעת המונית שעמדה לפניו או גירסת הנתבע 1 שהתובע המתין לנוסע "שמן" שיגיע או שהעדיף לקחת אותו מאשר לקחת אשה אחרת שעמדה שם. הנתבע 1 אינו נראה כמי שממהר לעלות על המונית ועומד זמן מה במקום ללא מעש ובמרחק משתי המוניות, זו של התובע וזו שלפניו. התובע אכן מוריד את הנוסעים ממוניתו ופעולת הורדתם, הורדת המזוודות וקבלת הכסף מהם לוקחת זמן רב. הנתבע 1 נצפה פונה אל התובע פעמיים -  פעם אחת שבה מחווה התובע על המונית שלפנים (ולאחר מכן פונה הנתבע 1 אליה) ופעם שניה לאחר שהמונית הקדמית, שמשום מה לא אספה את הנתבע 1 אלא שני נוסעים חדשים זה מקרוב באו (לדברי הנתבע 1 הוסבר לו על ידי נהג המונית הקדמית שנוסעים אלה הזמינו את המונית ועמדו בצד לעשן) , מתחילה לנסוע ואז מעלה התובע את הנתבע 1 למכוניתו. לא עולה מצפיה בסרטון כי התובע פעל שלא כשורה בחלק זה. נראה כי עשה בדיוק כפי שאמר - אמר לנתבע 1 שעליו לפנות למכונית הקודמת בתור ומשזו נסעה הסיע אותו. לא נראה כי התובע עושה "סלקציה" כלשהי חוץ מעיכוב אוביקטיבי בשל הצורך של התובע להפרד מהנוסעים שהיו במוניתו עם הגעתו, העובדה שהיתה מונית שעמדה לפניו והיא קודמת לו בתור והעובדה שאשה נוספת היתה במשא ומתן עם התובע בעוד הנתבע 1 נמצא אף הוא במשא ומתן איתו. טענת הנתבע 1 כי התובע העדיף אותו על פני אשה אחרת, אף היא ללא מזוודות, לא נתמכה בצפיה בסרטון. בסרטון לא נפרשות העובדות כפי שציין הנתבע 1. לא נראה שהצדדים מדברים ביניהם ושהתובע ממתין לנוסע  "שמן". אולם יש לזכור שהסרטון אילם ואין לדעת מה נאמר בו.
2. על אף זאת, ניתן ללמוד על מה שקרה מתוך עדויות הצדדים לגבי מה שארע לאחר מכן. התובע טען כלפי הנתבע ש"עשה לו טובה" כשלקח אותו , ובחקירתו הנגדית, עמ' 21 שורה 19 הוא מתאר את הנתבע 1 כ"נוסע שהתחשבתי בו ולאחר מכן החליט לדרוך עלי". מהסרטון, כאמור, לא ברור באיזה אופן בדיוק התחשב התובע בנתבע 1 ודבר זה יש בו לחזק את גירסת הנתבע 1 שבאיזה אופן העדיף התובע אותו ובכך עשה לו טובה..  הנתבע 1 אמנם הודה בחקירתו הנגדית כי יתכן וכשהוא טוען שהתובע עשה סלקציה, מדובר בפרשנות שלו (פרו' 38/7). אך מצד שני טען כי יתכן שנאמרו דברים ללא תנועות ידיים. היות ונטל ההוכחה מוטל על הנתבע  1 לגבי אמיתות הדברים, ניתן היה לתת לתובע ליהנות מהספק כי הוא פעל כשורה בזמן שאסף את הנתבע 1 אילמלא השיחה שהתנהלה לאחר מכן במונית. גם לו קבעתי זאת, זכאי היה הנתבע ליהנות מהגנת תום הלב, לפי סעיף 16(ב)(1) לחוק לפיו " לא יהנה המפרסם מהגנת תום הלב אם "הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו". אני קובעת זאת בעיקר לאור השיחה שהתנהלה בין הצדדים בתוך המונית, שיחה שבה ניסה הנתבע 1 לברר את פשר התנהגות התובע מחוץ למונית, ואשר בה קבל הסבר המחזק את גירסתו ופרשנותו להתנהגות התובע 1 מחוץ למונית.
3. באשר למה שארע בתוך המונית - אני מאמינה לנתבע 1 מהנימוקים המפורטים להלן וקובעת כי הוא נהנה מהגנת "אמת דיברתי" כמו גם מהגנת סעיף 14 לחוק לפיו היה בפרסום הארוע ברדיו עניין ציבורי. באשר לפרסום שנעשה כלפי מנהל התחנה ומשרד התחבורה – מדובר בפרסום לפי סעיפים 15 (7) ו-(8) לחוק.
4. ראשית הדברים שאמר הנתבע 1 למנהל תחנת המוניות מיד לאחר הנסיעה משקלם רב. ומהווים מעין "רס גסטה". לא נראה כי לנתבע 1 מניע אחר מאשר הרצון לתקן ולשפר שבעטיו יספר את מה שספר למנהל התחנה אם הדברים לא קרו באמת. התובע לא הצביע על מניע כזה.
5. שנית – עולה מתמלול השיחה הראשונה של הנתבע 1 עם מר זוארץ שבמהלכה נשמע התובע מדבר, כשהוא מבין שהנתבע 1 מדבר עם מנהל תחנת המוניות, ומטיח בנתבע 1 שעשה לו טובה כשלקח אותו. "לקחתי אותך, תתבייש לך… לקחתי אותך… " דבר היכול להעיד שהתובע ציפה שהנתבע יחזיר לו טובה כנגד טובה למרות שלא ברורה הטובה שעשה לו - הרי ככלל מדובר בנסיעה שתמורתה שולמה. ואם עסקינן בכך שהתובע העדיף את הנתבע 1 על פני האשה השנייה שעמדה שם (ראה שאלת ב"כ התובע לנתבע 1 – פרו' 42/32), גם בכך אין טובה כשמדובר במי שטוען כי הוא לוקח נוסעים רק לפי סדרם ולא לפי שום קריטריון אחר כגון מרחק הנסיעה שהם מבקשים אולם דבר זה יכול להעיד כי צדק הנתבע 1 לגבי האירוע מחוץ למונית.
6. שלישית - טענת התובע כי מה שהנתבע 1 פתח ודבר עליו הוא נגד נהג המונית שעמד לפניו אינה עולה בקנה אחד עם כך ש(לפי עדות הנתבע 1) הנהג הקדמי המתין לנוסעים שהזמינו את הנסיעה מראש ועמדו לעשן בצד. דבריו של התובע כי התנהלה ביניהם שיחה נעימה וכי לא חש בכל בעיה אינם עולים בקנה אחד עם דבריו בשעת חקירתו הנגדית לפיהם הנתבע 1 התחכם והתובע הרגיש שהוא לא יורד ממנו (פרו' 26/5). תוכן השיחה כפי שדווח על ידי התובע הוא כזה שמאמת דוקא את גירסת הנתבע 1 הן לגבי השיחה ובמיוחד לגבי מה שהתחולל מחוץ למונית. התובע מאשר שאמר שלהיות עצמאי זה לכרישים (פרו' 28/16). והוא מוסיף שאין רע בלאהוב כסף (שם, שורה 18). מדוע שהתובע יגיד את כל זאת אם הנתבע 1 מתלונן על  הנהג הקדמי? יתרה מכך קיים פער לא מוסבר בין האמור בתצהירו של התובע לבין האמור בכתב התביעה לגבי תוכן השיחה. תוכן השיחה כפי שהעיד עליו הנתבע 1 תואם למעשה את את עדותו של התובע. הוא אמנם מכחיש שאמר על עצמו שהוא נהג כריש וכי יש נהגים כרישים אולם בכתב התביעה כתב ש"התרחקתי מהשדה כדי למנוע עימותים, ולכן היום אני עובד רק עם אילתים מה שגרם לירידה בהכנסותיי". בכך הוא חוזר על דבריו לנתבע 1, שעבודה עם אילתים מורידה הכנסות. הסבריו בחקירתו הנגדית לא ישבו דבר זה.
7. רביעית  - התנהגות התובע כשגילה שהנתבע 1 מדבר עם מנהל התחנה יכולה להעיד על אימפולסיביות ומהירות חימה - הוא ממהר ונוסע לבית הנתבע 1 (למרות שבכתב התביעה כתב שהגיע לשם במקרה, "תוך כדי נסיעה בשכונה"). הוא מגיב כלפיו במלים "קוראים לי חרא". התובע למעשה הגיב לכך שנתפס בקלקלתו כי חשב שהשיחה עם הנתבע 1 תישאר בין כתלי המונית.
8. חמישית - באשר לאמינותו של הנתבע 1  - התובע טוען  כי התגלתה סתירה בדבריו כשבשיחה עם אבי זוארץ תאר שהתובע הוא שהתחיל להתפלסף ("אז כשנכנסתי למונית מתחיל להתפלסף" - נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 1) , דהיינו שיזמת השיחה באה מהתובע, ואילו בכתב ההגנה טען שהוא, הנתבע 1, הוא  זה שפנה אל התובע. כשנשאל הנתבע 1 בחקירתו הנגדית מי התחיל בשיחה - אם התובע הוא שהתפלסף - ענה שהתובע התפלסף, כי הוא שאל. והסביר - "אני מבסס את הדברים שלי על ההקלטות ועל כל מה שהיה. אם לא אמרתי בדיוק אותן מילים בשתי סיטואציות או שלוש סיטואציות זה לא אומר שאני משקר". אינני מוצאת בדברים אלה סתירה, מה גם שהתובע ציין בכתב התביעה שהנתבע 1 היה הראשון לפתוח בשיחה, וגם לא בעובדה שהנתבע 1 פנה למאבטח בית המשפט בזמן הדיון ובקשו להישאר באולם, גם אם התובע לא היווה אותה שעה איום על הנתבע 1. התובע הלא הפגין אימפולסיביות בכך שהגיע לבית הנתבע  1, גידף אותו במלים "חרא" לא סופר אותך" וכיו"ב  וצעק לעברו. עוד לפני כן, לדברי הנתבע 1 להם האמנתי, דפק בזמן הנסיעה על הדש-בורד. בשעת הדיון כשנשאל התובע על ביטויים אלה בהם נקט אישר שאמר אותם, בהתרסה: "זה הכינוי שלי (חרא - ל.א.) ככה אני אוהב" (פרו' 25/31). אכן מוטב היה לו הנתבע 1 היה פונה לבית המשפט ומבקש כי יורה למאבטח להישאר באולם ולא מנסה לנהל את עבודת המאבטח בעצמו אולם אין בכך כדי להפוך את הנתבע 1 למי שאינו אומר אמת.
9. שישית  - בעדות התובע התגלו סתירות המטילות ספק באמינות גרסתו. סתירה אחת הייתה בכך שלא הודה בתחילה שראה את הסרטון טרם הגשת התביעה. הוא הודה בכך רק לאחר כמה שאלות :

האם ידעת על השידור לפני קיומו?

ת.   לא. זאת הייתה שמועה.

ש.   נכון שהגעת ישר לתכנית?

ת.   אמרו לי שזה בשעה 10:00. אף אחד לא אמר לי שיש שידור, שיש תחנה, אף אחד לא אמר לי. זאת הייתה שמועה.

ש.   האם ידעת על קיומו של השידור לפני? ידעת שאמור להיות שידור ברדיו? כן או לא?

ת.   לא.

ש.   נכון שידעת את שעת השידור?

ת.   זאת הייתה שמועה. שמעתי שמועה.

ש.   האם נכון..

ת.   לא שמעתי את זה מהרדיו. לא פנה אליי. זה היה שמועה ממנהל התחנה. 

……..

ש.   חוזר על השאלה.

ת.   אני עונה. אני רוצה לענות בקצרה. זאת הייתה שיחת טלפון חולין, לא החתמתי כלום, סיפרתי לאבי שכל מה שקרה וסיפרתי לו את האמת את הגרסה שלי, וציפיתי שאם הוא הולך לרדיו אז שהוא יגיד את מה שאמרתי.

ש.   אם ככה, אם אכן דיברת איתו ואמרת לו מה להגיד, אז ידעת שמתקיים שידור למחרת או בעוד יומיים?

ת.   שמעתי, אולי באותו יום לא שמעתי טוב. 

….

ש.   אם ידעת על קיומו של השידור...

ת.   לא ידעתי על קיומו של השידור.

ש.   אני קורא את כתב התביעה ואת התצהיר, ידעת את שעת השידור ועל השידור.

ת.   כן. 

…..

ולאחר מכן אומר:

"אני ידעתי על השידור דרך אבי, אבי לא הסביר לי במפורש מי הולך לעלות, מי יעלה, מתי בדיוק, הוא אמר לי בעשר, התכנית היא בין עשר לשתיים עשרה, הייתי ביום הולדת של הבן שלי, ביקשתי מחבר להקליט."

1. התובע גם העיד כך ואחרת בדבר המועד בו הגיע הסרטון לידיו והוא צפה בו:

את התביעה שלך הגשת לפני שהיה לך סרט ביד או אחרי?

ת.   לא זכור לי כרגע. ביקשתי הכל עם תאריכים. לשאלת בית המשפט מתי ביקשתי את הסרט, הרי זה כתוב מבקשה שהגשתי לבית המשפט, יש מסמך עם תאריך. ביקשתי צו עשה. הכל מתוארך מתאריכים של בית המשפט.

ש.   אתה לא יודע אם היה לך את הסרט לפני כתב התביעה?

ת.   התאריכים כתובים. אם כתוב לך, אז תגיד.

ש.   אז אני אומר לך שהסרט היה לך לפני כתב התביעה, קיבלת את הסרט באוגוסט 2018 והתביעה הוגשה בדצמבר 2018.

ת.   אוקיי.

ש.   למעשה היות והסרט היה בידיים שלך לפני הגשת כתב התביעה, עובדתית, אז הגשת את כתב התביעה על סמך הסרט שהיה מול העיניים שלך ולא על סמך הזיכרון. .........

ת.   לא נכון. ידעתי אותו בראש.

ש.   היה לך בעיניים את הסרט והגשת את כתב התביעה מבלי שהסתכלת על הסרט הזה?

ת.   לא. אתה רואה שהגשתי את התביעה בדצמבר, אבל לפני זה יש לי הוכחה שהתייעצתי עם עורכת דין והיא לא רצתה לקחת את התיק. אני כתבתי את הדברים ואחרי זה גם צפיתי בסרטון, והתייעצתי עם עורכת דין לפני שפניתי לאריה....

ש.   לא הצלחתי להבין. אני אשאל שוב וברור. היות ומבחינה כרונולוגית הסרט היה מספר חודשים לפני שהגשת התביעה, האם יעלה על הדעת שתחזיק את הסרט בידיים שעליו אתה מבסס את כל הטיעונים שלך ותכתוב את כתב התביעה מבלי להסתכל על הסרט?

ת.   לפי מיטב ידיעתי כתב התביעה נעשה על ידי, כתבתי אותו גם אחד לאחד למקרה וגם מתוך הראש. אני מאמין שצפיתי בסרטון, כי הסרטון היה אצלי לפני. כי אני מנסה להבין מה מהות השאלה, כי לא הבנתי מקודם.

ש.   הרי לא יעלה על הדעת שתחזיק סרט..

ת.   אמרתי שראיתי אותו. 

1. במקום אחר מתגלה סתירה בעניין כרטיסי טיסה:

ש.   עמ' 5 לכתב התביעה, שכותרתו "הנזק שנגרם לי כתוצאה מהפרסום ברדיו" בערך שורה 6 "הפסדים, כספים ששילמתי להתחבר לתחנת טאבה ולא יוחזרו אליי, כרטיס הטיסה לתל-אביב... ". בקובץ המסמכים צירפת כרטיסי טיסה?

ת.   יש פעמיים שנסעתי למרכז, יש תאריכים ואני משער שכן, אבל אפשר לבדוק זאת בפלטי הוויזה. צירפתי ולא טסתי בתאריך הזה. יש לי עוד טיסה ועוד כרטיסים.

ש.   אבל צירפת מסמכים לבית המשפט.

ת.   הוא גרם לי לנסוע לתל-אביב, להתחבר.. זה עלויות.

ש.   אני מפנה לנספח 6 מתוך המסמכים האלה, מהקובץ של 20.11.2019, כרטיסי טיסה שצורפו על ידי התובע, הכרטיסים על שם רויה אשטמקר.

ת.     אמרתי לך שהיו פעמיים כרטיסים. בסדר, טעיתי, נסעתי באוטובוס. הלאה מה השאלה. 

ככלל מתחמק התובע לאורך עדותו ממתן תשובה פשוטה לשאלה פשוטה, מנסה לבדוק מה פשר השאלה, וחקירתו מתארכת בשל כך, עד שלבסוף הוא מודה במה שהיה צריך להודות מלכתחילה. מי שהאמת לצידו צריך רק לומר את האמת, כי ניכרים דברי אמת.

1. שביעית - התובע גם מנסה לאחוז במקל משני קצותיו. מחד מאשר כי הסמיך את אבי מנהל התחנה לדבר בשמו ולפי התוצאה נראה כי אותו אבי מעל באמונו ומאידך הוא מהסס מלבוא בטענות אליו, מהלך בין הטיפות, וגם לא הזמין אותו למתן עדות ולא תבע אותו למרות שאבי השתתף בשיחת הרדיו ודבר נגדו. 

ש. … נכון שאכן הסמכת את אבי ולא היית מרוצה.

ת.   לא נכון, אבי לא מייצג אותי, מה הוא עורך דין?

ש.   אני מבין שלא היית מרוצה מהאופן שבו אבי ייצג אותך בריאיון?

ת.   לא. לא הייתי מרוצה שבני שיקר. הוא ענה לשקרים שלו (מצביע על הנתבע 1).

ש.   אני מבין שלא היית מרוצה מאיך שאבי ייצג אותך בריאיון, כן או לא?

ת.   אולי.

……..

ש.   "ביקשתי ממנהל התחנה ... שיגיד בשידור מה שסיפרתי לו, הוא נענה בחיוב, חשבתי יש על מי לסמוך" האם זה לא אומר שבעצם אמרת לאבי שהוא מייצג אותך?

ת.   לא. 

(פרו' עמ' 18-19)

כל זאת בניגוד לאמור בעמוד 4 לכתב התביעה.

1. שמינית - התובע גם אמר כך ואחרת לגבי המועד בו הושעה, האם היה זה לפני או אחרי השידור. בכתב התביעה טען כי הושעה לפני השידור. בחקירתו הנגדית לא הסכים לומר זאת:

ש.   נכון שהושעית מהעבודה בגלל התלונה של הנתבע 1 לתחנת המוניות.

ת.   לא הושעיתי ולא קיבלתי מכתב ולא כלום.

ש.   נכון שהושעית מהעבודה בגלל התלונה של הנתבע 1.

ת.   לא.

ש.   בסעיף 10 בתצהירך, אתה כותב "בעקבות תלונתו.. הושעיתי מתחנת המוניות". האם הושעית עד הודעה חדשה?

ת.   הוזהרתי... אבל לאחר השיחה הושעיתי ופוטרתי.

ש.   אז אם כך, תסכים איתי שבעצם הושעית לפני הריאיון ברדיו?

ת.   אין מכתב שהושעיתי, זאת שיחה של הא ודא, כך הם מתנהגים, זה נהגי מוניות, הם לא רושמים את זה על דף, הם אומרים יש שיחה הושעית.

ש.   תאשר לי שההשעיה בטלפון הייתה לפני הריאיון ברדיו?

ת.   דיבר איתי אבי זוארץ מנהל התחנה, הוא אומר לי שכל השבת האדם לא עוזב אותו בטלפון... הוא המשיך להלחיץ אותם ואמר לי שהוא לא רוצה לראות אותי... אין מכתב פיטורין... לגבי ההושעתי, לפני הריאיון כל מה שקיבלתי היה אזהרה שאושעה ולאחר הריאיון לא רק שהושעיתי אלא גם פוטרתי.  

1. לאור העובדה שהעדפתי את גירסת הנתבע 1 לאירועים מחוץ למונית ובתוך המונית, אני קובעת כי דבריו למנהל התחנה ובשידור היו אמת וכי צטט נכונה את תוכן השיחה שהתנהלה בין הצדדים במונית.
2. היות והנתבע 1 דבר אמת, היה בדבריו עניין ציבורי והוא פעל בתום לב, והתביעה נגדו נדחית.
3. באשר לנתבעת 2 - נראה מהתמליל כי השדרן לא רק שלא ניסה להימנע מלהזכיר את שמו של התובע אלא דאג היטב כי שמו יוזכר.
4. אין מחלוקת שלא  ניתנה לתובע האפשרות להגיב בעת השידור לדברים שנאמרו נגדו. לפי סעיף 16(ב)(2) לא עומדת למפרסם חזקת תום הלב אם הארוע אינו אמת ואם לא נקט באמצעים סבירים לברר שהפרסום הוא אמת.  משתמע מסעיף זה שבמקרה כגון דא שומה היה על המפרסם לברר את הסוגיה עם התובע  שכן אין לו דרך אחרת לדעת שהפרסום נכון חוץ מדברי הנתבע 1.  למרות שלפי דברי הסעיף מדובר בשני תנאים מצטברים – שהפרסום לא אמת ושהמפרסם לא נקט אמצעים סבירים לברר זאת - קיימת הגינות בסיסית שעל תחנת רדיו לנקוט בה - עליה לקבל את תגובת מי ששמו מוכפש ברבים טרם הדבר נעשה או מיד לאחר מכן אם מדובר במעשה ספונטני. כאשר שדרן הרדיו מקפיד ומברר מהו שמו (הנדיר יחסית) של התובע ומכריז אותו ברבים, ומכנה אותו בשמות כגון "עגבניה רקובה" ו"פעם הבאה שתזמין מונית תבדוק שזה לא אדיר" יש מקום לתת לתובע להשתתף בשיחה או להביא את תגובתו. נכון שהתובע טען בכתב ההגנה כי אף שידע על השידור הוא הסמיך את אבי זוארץ לדבר בשמו, היות והיה עסוק במסיבת יום ההולדת של בנו ("בקשתי ממנהל התחנה שיגיד בשידור את מה שסיפרתי לו, והוא נענה בחיוב, חשבתי שיש על מי לסמוך ואמרתי לו שמחר בשעה עשר אני חוגג לבן שלי יום הולדת בגן"). אולם הנתבעת אינה יכולה ולא היתה יכולה להסתמך על דבר זה שנודע לה רק בדיעבד, כשהוגשה התביעה. מצב שבו תחנת רדיו משדרת דברים בלי לבדוק את אמיתותם ובמקרה שמדובר באמת לא תחוייב בפיצוי ורק כשמדובר בלא אמת תחוייב בפיצוי הוא מצב לא תקין. על תחנת רדיו וכל גוף תקשורת לנקוט באמצעים מינימליים לברר שמדובר באמת ולו על ידי קבלת גירסת הצד שכנגד.
5. לגבי מה שקרה לאחר השידור - התובע אמנם הכחיש שמנהל התחנה אפשר לו לעלות לשידור ולמסור את גרסתו אולם לאחר מכן טען ש"פניתי לסער וקיבלתי ממנו על פתק את הטלפון ואמר לי להביא הוכחות והוא יעלה אותי לשידור. הנה הפתק, אני מציג אותו לבית המשפט. זה החיים שלי". 
6. לעומתו טען מר סער שמבחינתו קבלת התגובה מהתחנה, ממר זוארץ, מהווה את התגובה שיש לקבל. למרות זאת טען שהציע לתובע לכתוב תגובה או להגיב למחרת בשידור חי באותה תכנית ומסר לתובע את מספר הטלפון שלו לשם כך אך למרות שהתובע אמר שיחזור אליו עם תשובה, לא שמע ממנו יותר. 
7. עדות זאת גם לא נסתרה בחקירתו הנגדית. התובע הגיע לתחנה דקות לאחר שידור התכנית, לדברי מר רשף, טענה שלא נסתרה למרות שהוטחה פעמים מספר בתובע בעת חקירתו הנגדית והוא לא הכחיש, אין דרך לדעת אם התחנה היתה פונה לתובע כדי לקבל תגובתו מששמו הוזכר בשידור אילמלא הגיע הוא לשם. התובע אמנם טען שטרם הגעתו לתחנת הרדיו פנה לרדיו בדוא"ל, דבר שלו הוכחה אמיתותו יתכן והיה בו כדי ליצור פער זמנים בין השידור והגעת התובע לתחנה, אך לא צרף דוא"ל זה. עם זאת על אף שהנתבעת 2 בקשה את תגובת תחנת המוניות ואפשרה לתובע, לאחר השידור, לעלות ולמסור את תגובתו, אין לפטור אותה בלא כלום על כך ששדרנה הזכיר בשידור את שמו של התובע מבלי לבקש את תגובתו בו בשידור ממש. לא מדובר בשידור ספונטני אלא מתוכנן ועמד לרשות התחנה הזמן הדרוש בין שיחתה המקדימה עם הנתבע 1 ועד מועד השידור כדי לקבל את תגובת התובע. 
8. היות וקבעתי כי מה שנאמר בשידור על ידי הנתבע 1 הוא אמת אין מקום לחייב את הנתבעת 2 בפיצוי ואני דוחה את התביעה נגדה אולם בשל הנסיבות המפורטות לעיל, ללא צו להוצאות.
9. באשר לתביעה שכנגד - זו הוגשה רק בתאריך 4.2.2018 ורק לאחר הגשת התביעה. הנתבע 1 טוען שתביעת התובע הינה תביעת סרק. כנגד תביעות סרק קיים מכשיר פסיקת הוצאות. אין מקום להגיש תביעה בגין מימוש זכות התובע להגיש תביעה. על כן התביעה שכנגד נדחית ודבר זה ילקח בחשבון עת אבוא לפסוק הוצאות לטובת הנתבע 1.
10. בשקלול העובדה שהתביעה נגד הנתבע 1 נדחתה והתביעה שכנגד נדחתה, מחייבת התובע בהוצאות הנתבע 1 בסך 8,000 ₪ שישולמו על ידי התובע לנתבע 1 באמצעות בא כוחו ב-10 תשלומים שקליים שווים שהראשון בהם יהיה בתאריך 15.9.2022 והבאים כל 15 לחודש אחריו. אי עמידה בפרעון אחד התשלומים (איחור של 7 ימים לא יהווה הפרה) יעמיד את היתרה לפרעון מיידי.

ניתן היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.