לפניי תביעה קטנה במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: החוק). המחלוקת בין הצדדים מצומצמת ובהתאמה התנהל הדיון כאן. פסה"ד יתייחס אך ורק למחלוקת שנותרה.

1. אין חולק כי התובעים אמורים היו להמריא, בטיסה המופעלת על ידי הנתבעת, משדה התעופה באיי סיישל ארצה ביום 25.9.18. שעת ההמראה הנקובה בכרטיסי הטיסה של התובעים הינה 16:15. אין גם מחלוקת כי הלכה למעשה המריאה הטיסה באיחור של למעלה מ-8 שעות. ביחס לחלק מהשעות ניתנה לתובעים הודעה מראש, בשעות הצהריים של יום 25.9.18 באמצעות סוכנות הנסיעות דרכה הוזמנו הכרטיסים, וביחס ליתר השעות לא ניתנה הודעה מראש, ואיחור זה התברר בעת שהותם של התובעים בשדה התעופה.

יובהר כי אין גם מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שחלק מהנוסעים הוטסו מאוחר יותר במטוס חלופי שחכרה הנתבעת ארצה (ביניהם התובעים), וכי חלק אחר של הנוסעים נותרו ללון באיי סיישל לילה נוסף, והוטסו ארצה בטיסות של חברות אחרות, על ידי כרטיסים חלופיים שרכשה עבורם הנתבעת. קבוצה שניה זו קיבלה פיצוי מאת הנתבעת ואילו קבוצתם של התובעים לא קיבלה פיצוי.

1. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם יש בנסיבות המקרה כדי להחיל את הוראות סעיף 6(ה) לחוק הקובע פטור מתשלום הפיצוי הכספי הנקוב בסעיף 6(א)(3) במקרה בו סיבת האיחור אינה מצויה בשליטתה של הנתבעת וזו לא יכולה היתה למנוע את ביטול הטיסה.

כך, התובעים טענו כי המקור לתקלה בגינה הושבת המטוס שנועד לקיים את טיסתם בתחזוקה לקויה שביצעה הנתבעת, וכי מכל מקום היה על הנתבעת לפעול מבעוד מועד לאיתור מטוס חלופי ובכך לצמצם את משך העיכוב ואת ביטול הטיסה.

הנתבעת טענה כי התקלה בגינה חל איחור בהמראת הטיסה היא תקלה הנובעת מנסיבות חריגות ופתאומיות שלא ניתן היה לצפותן מראש על אף עמידתה בהוראות היצרן בכל הנוגע לתחזוקת המטוס (בדמות השלכת חפצים לתוך אסלת השירותים במטוס שהביאה להשבתת 3 מתוך 5 תאי שירותים, בטיסה קודמת שנערכה באותו מטוס עובר להטסתו לאיי סיישל).

עוד טענה כי המטוס נבדק עובר לביצוע הטיסה הקודמת ונמצא תקין, כי התקלה נתגלתה רק בסמוך לנחיתת המטוס בתל אביב שעות ספורות לפני המועד שבו אמור היה לצאת מהארץ לאיי סיישל להטסת התובעים, כי נעשו תחילה נסיונות לתקן את התקלה במטוס באמצעים רגילים, ואולם משהתברר כי יש צורך בפירוק מערכת צינורות הניקוז במטוס וכי תיקון זה צפוי לארוך זמן ממושך יותר, נאלצה לפעול לאיתור מטוס חלופי להחכרה. לבסוף אותר מטוס קטן יותר להובלת הנוסעים, מטוס זה יצא לדרכו בהתאמה באיחור של כ-8 שעות (במקום בשעה 07:20 – בשעה 15:04), וזה נתקל בקושי בנחיתה ביעד בשל עננות כבדה שהובילה לעריכת 3 נסיונות נחיתה עד לנחיתת המטוס. נסיונות אלו הוסיפו 41 דקות לעיכוב בהגעת המטוס החלופי.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו מצאתי כי דין התביעה להידחות, ואבהיר -

1. ככלל קובע החוק חזקה (הניתנת לסתירה) לפיה איחור בטיסה מקורו במחדל של חברת התעופה. הכלל הרחב הוא כי כשל טכני במטוס, כשלעצמו, אינו מצדיק שלילת הפיצוי, ועל חברת התעופה (הנתבעת כאן) להראות כי מדובר בכשל טכני חריג וקיצוני שלא ניתן היה למנוע אותו או לצפות אותו מראש. עוד נקבע כי גם תנאי מזג אויר, כשלעצמם, אינם מהווים עילה לפטור מחובת הפיצוי ויש להראות כי מדובר בתנאי מזג אויר אשר יש בהם כדי למנוע את האפשרות לקיים את ההתחייבות להמראת הטיסה במועדה (כל אחד מהצדדים הפנה בכתב טענותיו לפסיקה הענפה החלה בתחום, וניכר כי הצדדים מכירים זה מכבר את הפסיקה ולפיכך לא ארחיב על כך את הדיבור).

גם לעניין שעת ההמראה לא ארחיב את הדיבור (שהרי בשים לב למשך האיחור הדבר אינו נדרש כאן), ואסתפק בהבהרה כי לשיטתי שעת ההמראה היא השעה שבה ניתק המטוס מן הקרקע, כהגדרתה הפשוטה, ההגיונית והסבירה של המילה "המראה" בשפה העברית.

1. כך, ולענייננו, התמקד הדיון כאן בשאלה האם התקלה במטוס, כפי שלכאורה זוהתה בסמוך לנחיתתו מבנגקוק בארץ, היא תקלה שלא ניתן היה למנוע אותה מראש, שלא ניתן היה לצפות אותה ואשר אמנם הצריכה טיפול בדרך שבוצעה, מבלי שיאותר מטוס חלופי קודם לכן.
2. הנתבעת ביקשה להפנות את תשומת הלב להוראות היצרן בנוגע לתדירות בדיקת תקינות מערכות הניקוז במטוס, מהן עולה כי על חברת התעופה לערוך בדיקות התקינות אחת לשבעה עד עשרה ימים. לשיטתה, בדיקת תקינות אחרונה נערכה על פי הדו"ח שבידיה (ואשר הוצגו כאן ומתייחס למטוס I-NDDL נשוא ענייננו) ביום 16.9.18 בשעה 20:00, קרי כ-8.5 ימים לפני שאותרה התקלה, ועל כן עמדה בהוראות היצרן.

התובעים ביקשו לברר מול הנתבעת מדוע לא פעלה בתקופת החגים, שבה אותרה התקלה, כדי להגביר את תדירות הבדיקה לאחת ל-7 ימים, קרי לטווח התחתון של מנעד הזמנים שקבע היצרן, ונציגת הנתבעת הסתפקה בתשובה כי השאלה אינה רלוונטית לענייננו.

1. עוד ביקשה הנתבעת להפנות לדו"ח הטיפול בתקלה, בטענה כי יש בו כדי להעיד על מהות התקלה שאותרה ועל משך הטיפול בה. התובעים ביקשו לטעון ביחס לאותו דו"ח כי לא עולה ממנו שאותר חפץ באסלת השירותים (ומהו) או שהיה צורך בפתיחת מערכת הניקוז כולה. לשיטתם כל שמעיד הדו"ח הוא על קיומה של סתימה ב-3 תאי שירותים, דבר המעיד לשיטתם על הצורך בהגברת תדירות הטיפול במערכת הניקוז באותה תקופה.
2. לאחר שעיינתי בדו"ח הטיפולים שוכנעתי כי הטיפול שנערך ארך זמן וכלל בין היתר פעולות חריגות של הסרת חלקים מן המיכל לצורך יצירת גישה לשם פתרון התקלה, פעולות שאינן כלולות בהוראות היצרן במסגרת הטיפול והבדיקות השוטפים.

הטיפול בתקלה הסתיים לכאורה רק בשעה 17:00 שעון ישראל, בה בשעה שמטוס חלופי אותר זה מכבר עוד לפני השעה 10:46 שעון ישראל, כעולה מתכתובת המייל שנשלחה באותו מועד מנציג הנתבעת לסוכנויות הנסיעות השונות, כעולה מנ/3 אשר הוגש לתיק.

1. הנה כי כן דומה כי יש במסמכים המונחים לפני ביהמ"ש כאן כדי לתמוך בגרסת הנתבעת כי מדובר היה בתקלה חריגה שדרשה טיפול מעמיק יותר מאשר זה הנהוג בבדיקות השגרתיות של מערכות הניקוז של המטוס.

בהתחשב במשך הזמן שעבר מאז הבדיקה הקודמת, במימדי התקלה ובאמצעים שנדרשו לפתרונה, מצאתי כי השאלה 'מהי תדירות הבדיקות שבה נקטה הנתבעת בתקופה זו' כבלתי רלוונטית. דומה, כי אין בתדירות הבדיקות שבה נקטה הנתבעת בנסיבות העניין כדי ללמד על אפשרות שעמדה לה כדי למנוע את העיכוב. מהות הטיפול, משך הטיפול ואופיו יש בהם, לטעמי, כדי ללמד על כך שמדובר בתקלה חריגה, בלתי צפויה ובלתי ניתנת לאיתור ולמניעה מראש, ללא קשר לתדירות הבדיקות.

1. כן עולה מהמסמכים כי הנתבעת לא המתינה עד לסיום הטיפול בתקלה, תוך התעלמות מהעיכוב שנגרם אגב כך בטיסתם של התובעים, ופעלה לאיתור מטוס חלופי קודם לסיום הטיפול בתקלה.

דומני כי יש לראות בעובדה שהנתבעת פעלה לאיתור מטוס חלופי כשלוש וחצי שעות בלבד לאחר שעת ההמראה המתוכננת של הטיסה מישראל לאיי סיישל, כמו גם בעובדה שעל אף זאת הצליחה, כך נראה, לאתר אך ורק מטוס קטן מידות ביחס לזה שהיתה זקוקה לו לביצוע טיסת התובעים, אשר יצא באיחור, כדי ללמד על כך שלא היה בידי הנתבעת להעמיד מטוס חלופי לביצוע טיסת התובעים במועד. העובדה שנערכו נסיונות לפתור תחילה את התקלה באמצעים פשוטים יותר עובר לאיתור מטוס חלופי, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק שלילת ההגנה מהנתבעת, משמדובר בהתנהלות ראויה וסבירה, במיוחד בתקופת החגים שבה מטוסים חלופיים אינם מאותרים ללא כל קושי (כפי שניתן ללמוד מהתרחשות האירועים כאן).

מכל אלו, אני קובעת כי התקלה שבגינה התעכבה יציאת המטוס החלופי מהארץ לאיי סיישל אינה מצויה בשליטתה של הנתבעת, וכי הגם שזו נקטה, כך התרשמתי, בכל האמצעים העומדים לרשותה, למנוע אותה, לא ניתן היה למנוע את האיחור בטיסת התובעים. לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת פטורה בנסיבות העניין, מכח הוראות סעיף 6.ה. לחוק מפיצוי התובעים בפיצוי הכספי הסטטוטורי שקבע המחוקק.

1. אשר לאיחור הנובע מתנאי מזג האויר – מצאתי כי דיון בסוגיה זו כלל אינו נדרש כאן, ואבהיר - התובעים טוענים, כזכור כי המטוס נועד להמריא (על פי כרטיסי הטיסה שבידיהם) בשעה 16:15 (שעון מקומי). עוד טענו התובעים כי הלכה למעשה המריא המטוס בשעה 01:10 (ר' עמדת ביהמ"ש בסוגיה זו, המקבלת את טענות התובעים בעניין זה לעיל). בהתאמה, טוענים התובעים כי שעת הטיסה התאחרה בשמונה שעות וחמישים וחמש דקות.

הנתבעת טענה כי 41 דקות מתוך עיכוב זה מקורם בתנאי מזג האויר, והתובעים טענו כי סוגיה זו לא עלתה במכתב התגובה של הנתבעת ולפיכך אין לקבל את הטענה, מה עוד שלשיטתם אין בתנאי מזג האויר כשלעצמם כדי ללמד על כך הנתבעת תהא פטורה מפיצוי בגין עיכוב זה.

הואיל והפער בין העיכובים, לשיטת התובעים, עומד על שמונה שעות וארבע עשרה דקות אל מול שמונה שעות וחמישים וחמש דקות, הרי שממילא בין אם תתקבל עמדת הנתבעת בסוגיה זו ובין אם לאו – ענין לנו באיחור של למעלה משמונה שעות, וכאמור מצאתי כי האיחור (בניכוי העיכוב הנובע מתנאי מזג האויר הנטענים) ממילא אינו מקים זכות לפיצוי בנסיבות המקרה.

משכך הם פני הדברים, איני רואה מקום וצורך לבחון האם 41 הדקות השנויות במחלוקת הן כאלו שלנתבעת היתה שליטה על העיכוב שחל בהן אם לאו, ואסתפק בכך שאומר כי יש בנספחי כתב ההגנה כדי ללמד לכאורה על כך שמדובר היה בתנאי מזג אויר (עננות) אשר היה בהם כדי לעכב את נחיתת המטוס. משהמטוס בו עשתה הנתבעת שימוש מצוי היה כך נראה זה מכבר באויר, מעל שדה התעופה באיי סיישל, וללא יכולת לנחות בצורה בטוחה כנדרש, דומה כי לא היה בידי הנתבעת לעשות דבר כדי למנוע עיכוב זה.

1. מעבר לצורך אציין כי הגם שבכתב התביעה העלו התובעים טענות בנוגע לשירותי הסיוע, הרי שבדיון כאן הבהירו התובעים כי קיבלו שירותי סיוע בדמות מזון ומשקה בסכום של עד 50 דולר לכל אחד מהם, סכום שהוא סביר והגיוני בעיניי בשים לב למשך העיכוב ולעיתויו. הטענה כי לא היו נציגים של הנתבעת במקום אין בה כשלעצמה כדי להצדיק חיוב בפיצוי כלפי התובעים, נוכח העובדה שדי שבמקום נציגים מקומיים אשר בידם לסייע. טענת התובעים לפיה גם נציגי שירות קרקע לא היו מצויים בשדה התעופה אינה סבירה בעיניי ודומה כי בשוגג נטענה כאן. עוד אני רואה לנכון לקחת בחשבון את העובדה שהתובעים עמדו, כך עלה מהעדויות, בקשר עם סוכנות הנסיעות דרכה הזמינו את הטיסה עוד בשעות הצהריים של יום 25.9.18, ולא שוכנעתי כי לא יכולים היו לקבל סיוע נוסף, לו נדרשו לו. יצוין כי לשיטת התובעים עמדו בקשר עם יתר הנוסעים, ופנו אל הנתבעת בדרישה לפיצוי במכתב משותף שהופק כבר ביום 2.10.18, כך שדומה כי אין לומר כי התובעים לא הועמדו על זכויותיהם על פי החוק.

מכל האמור, אני דוחה את התביעה.

דומה בעיניי כי הפיצוי שהעניקה הנתבעת לחלק מהנוסעים (שנותרו באיי סיישל לילה נוסף) היה בו כדי לטעת בלב התובעים את האמונה כי אף הם זכאים לפיצוי, באופן שיש בו כדי להבהיר את העילה להגשת התביעה כאן. לפיכך, איני עושה צו להוצאות.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ט, 26 יוני 2019, בהעדר הצדדים.