1. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 21.10.2018 (להלן: הוועדה), לפיה ההחמרה שחלה בשמיעת המערער נובעת מהזדקנות האוזן ואינה קשורה לנסיבות עבודה.

2. ביום 9.11.2017 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב. ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 10.8.2018 כי חלה החמרה בליקוי השמיעה וקבעה נכות יציבה בשיעור 15% בגין ליקוי זה. המשיב הגיש ערר על החלטה זו וטען כי ההחמרה קשורה לתחלואה טבעית. המערער הופיע בפני הוועדה כאמור ביום 21.10.2018 אשר קיבלה את ערר המשיב. על החלטה זו נסוב הערעור שבפניי.

3. ביום 28.5.2019 התקיים דיון לפני כבוד הרשמת מירב ניר שלו, במהלכו טענו הצדדים טענותיהם, ובסיומו נקבע כי המערער ימציא לבית הדין בתוך 7 ימים את בדיקות השמיעה מיום 4.8.2016 ומיום 19.9.2016 ואת ערר המשיב. בחלוף 7 ימים, לא המציא המערער את המסמכים כאמור, ולפיכך הועבר התיק למתן פסק דין.

4. עיקר טענות המערער –

א. שגתה הוועדה משקבעה כי המערער אינו סובל מנכות רפואית בגין עבודתו, ולא נימקה את החלטה בעניין זה.

ב. הוועדה התעלמה מכך שלמרות גילו (85), המערער עדיין עובד בתחום התחזוקה של בניין בבעלותו (בדיון שהתקיים נטען כי המערער עובד כפועל בניין וכמנהל עבודה), וכי היה עליה לייחס את ההחמרה בשמיעת המערער לעבודתו.

ג. טעתה הוועדה כאשר לא התייחסה לעובדה כי התובע עובד בתנאי רעש מזיק.

ד. כמו כן, היה על הוועדה להתייחס לבדיקת השמיעה מיום 19.9.2016 – וזאת היא לא עשתה.

ד. לפיכך, לטענת המערער יש לקבל את הערעור, ולהחזיר את המערער בפני ועדה בהרכב שונה על מנת לקבוע את דרגת נכותו של המערער מחדש.

5. עיקר טענות המשיב –

א. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ועיינה בבדיקות השמיעה אשר בוצעו למערער. בהתאם, הוועדה ציינה כי בבדיקתו של המערער נמצא כי תעלות שמע חיצוניות ותופיות ללא ממצא פתולוגי.

ב. הוועדה קבעה, כי בהתאם לבדיקות השמיעה העדכניות מיום 10.7.2018, 11.9.2017 ו-4.8.2016, תבנית העקומה אופיינית להזדקנות האוזן ואין לה אלמנטים של עמוקות שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש.

ג. נוכח האמור, קבעה הוועדה כי ההחמרה בשמיעת המערער היא בשל הזדקנות האוזן הקשורה לגילו המתקדם, ואינה קשורה לנסיבות עבודה.

ד. לטענת המשיב, אין להתערב בקביעות הרפואיות של הוועדה.

ה. החלטת הוועדה מובנת וברורה גם למי שאינו רופא, והיא נשענת על אדנים רפואיים גרידא.

ו. נוכח האמור, לטענת המשיב לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולא קיימים טעמים המצדיקים התערבות בהחלטת הוועדה. לפיכך, על הערעור להידחות.

6. החלטת הוועדה –

הוועדה קבעה את ממצאיה בפרוטוקול, כך: "בעמדו בפני הוועדה טוען התובע כי עובד בפועל בבניין וגם הוא מנהל עבודה. לדבריו ממשיך להיות חשוף לרעש בעבודתו.

בבדיקה: תעלות שמע חיצוניות ותופיות ללא ממצא פתולוגי.

בדיקת שמיעה מ 10.7.18: מראה תבנית עקומה גולשת דו צדדית, החל מ 40 DB בתדר של 500 הרץ ועד 58 DB בתדר 6800 הרץ תבנית העקומה אופיינית לפרסביקוזיס (הזדקנות האוזן) ואין לה אלמנטים של עקומת שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש.

בבדיקות קודמות שלפנינו מ 11.9.17 ו 4.8.16, מראות תבנית דומה.

בדיקה מ 12.7.09: לעומת זו בדיקה שמראה תבנית לעשוי בהתאם לחשיפה לרעש."

וכך מסקנת הוועדה את מסקנותיה: "בדיקות השמיעה מהשנים האחרונות אינן מראות אלמנטים של עקומות אופיניות לחשיפה לרעש כאשר ידוע שגם בגיל מתקדם נשמרת תבנית העקומות אם אין מרכיב תחלואתי נוסף.

לפי כך קובעת הוועדה שההחמרה בשמיעה היא עקב הזדקנות האוזן הקשורה לגילו המתקדם של התובע (85 שנה), ואינה קשורה לנסיבות עבודה. הוועדה מקבלת את הערר המלל וקובעת שאין החמרה במצב."

7. הכרעה –

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

8. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999).

9. עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006).

10. אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

11. בענייננו, לא נפל פגם בעבודת הוועדה, ואסביר.

12. לעניין טענת המערער לפיה הוועדה התעלמה מכך שלמרות גילו של המערער הוא ממשיך לעבוד בתחום תחזוקת הבניין ולהיות חשוף לרעש – הרי שלא כך הם פני הדברים. הוועדה הייתה מודעת לגילו של המערער וכן לעובדה כי הוא ממשיך לעבוד ולהיות חשוף לרעש. מפרוטוקול הוועדה עולה במפורש, כי המערער העלה בפניה עובדה זו, והיא ציינה זאת בממצאיה: "בעמדו בפני הוועדה טוען התובע כי עובד בפועל בבניין וגם הוא מנהל עבודה. לדבריו ממשיך להיות חשוף לרעש בעבודתו."

בהתאם לתלונות המערער ובשים לב לכך שהוא ממשיך לעבוד ולהיות חשוף לרעש, הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית, וכן נתנה את דעתה לשלוש בדיקות שמיעה מהשנים 2018, 2017 ו-2016, אשר לדעתה המקצועית לא הצביעו על ירידה בשמיעה שמקורה בחשיפה לרעש (וזוהי קביעה רפואית), ואף השוותה ממצאיהן של בדיקות שמיעה אלה לממצאיה של בדיקת שמיעה משנת 2009, אשר להבדיל מאותן בדיקות שמיעה מאוחרות, כן הראתה תבנית שעשויה להצביע על חשיפה לרעש.

מאחר והוועדה הייתה מודעת לגילו של המערער, היא גם התייחסה לכך במסקנותיה, והסבירה כיצד ממצאי בדיקות שמיעה אלה מתיישבות עם נתון זה: "בדיקות השמיעה מהשנים האחרונות אינן מראות אלמנטים של עקומות אופיניות לחשיפה לרעש כאשר ידוע שגם בגיל מתקדם נשמרת תבנית העקומות אם אין מרכיב תחלואתי נוסף."

13. מכאן הגיעה הוועדה למסקנה, כי הירידה בשמיעתו של המערער נובעת מהזדקנות האוזן ולא מכך שהוא נחשף לרעש בעבודתו. המדובר בקביעה רפואית-מקצועית, המתבססת על הבדיקה הקלינית שנערכה למערער במעמד הוועדה וכן על תוצאות בדיקות שמיעה שנערכו למערער – ובית הדין לא יתערב בקביעה רפואית כאמור.

14. לעניין טענת המערער כי הוועדה לא התייחסה לבדיקת השמיעה מיום 19.9.2016 – הרי שבדיקה כאמור לא נמצאה בפני הוועדה. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 28.5.2019, ניתנה למערער ההזדמנות להמציא את בדיקת השמיעה המדוברת, אך הוא נמנע מלעשות כן. בנוסף, המערער לא המציא בדיקת שמיעה נוספת שלטענתו בוצעה למערער – מיום 4.8.2016. משכך, לא ניתן לומר כי נפל פגם בעבודת הוועדה בהקשר זה.

15. נוכח האמור, אני סבורה כי החלטת הוועדה מנומקת היטב וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה, ממצאיה ומסקנותיה.

16. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, אשר מצדיק את החזרת עניינו של המערער לוועדה, ומכאן דין הערעור להידחות.

17. הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

18. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ט, (13 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.