בפניי בקשה להעברת מקום הדיון לבית המשפט המוסמך במחוז תל אביב, וזאת לאור קיומה של תניית שיפוט בהסכם בין הצדדים.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבים. החלטתי זו ניתנת בהעדר תגובתם ובהתאם להחלטתי מיום 24 בפברואר, 2019.

הבקשה הוגשה ביום 20 בינואר, 2019, בעוד שההזדמנות הראשונה להעלאת הטענה הייתה בתגובת המבקשת לבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות שהוגשה ע"י המשיבים כאן, שהוגשה על ידה ביום 31 בדצמבר, 2018.

המבקשת מתבססת על תניית שיפוט שזו לשונה:

"לבתי משפט המוסמכים במחוז תל אביב-יפו תהא סמכות שיפוט בלעדית בכל הנוגע והנובע מכתב התחייבות זו. למרות האמור לעיל, הזכאים יהיו רשאים, לפי שיקול דעתם הבלעדי, לפנות בכל הנוגע והנובע מכתב התחייבות זה לבתי המשפט בכל מחוז אחר בישראל".

כלומר, בהתאם לתניית השיפוט, "הזכאים", ביניהם המבקשת כאן, רשאים לפנות לכל בית משפט, בעוד שהמשיבים כאן הוגבלו לפניה לבית המשפט המוסמך במחוז תל אביב יפו.

בכך הביעה המבקשת את דעתה שאין לה מניעה עקרונית להתדיין בכל בית משפט מוסמך בכל מחוז בארץ, ואין לה העדפה מובנית דווקא לבית משפט במחוז תל אביב יפו.

לאור כל האמור לעיל, העובדה שהבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה, נוסחה של תניית השיפוט ומשיקולי יעילות ניצול משאבי מערכת בתי המשפט, אני סבורה שאין מקום לקבל את הבקשה ואני דוחה את הבקשה להעברת הדיון.

התיק יישמע בפניי במועד שנקבע.

ניתנה היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.