1. בקשה למחיקת סעיפים מכתב הגנתה של הנתבעת בטענה שלא קיימה את הוראות המפקח על הביטוח בנוגע למכתבי דחייה והעלתה נימוקים חדשים בכתב הגנתה.
2. התובע בוטח על ידי הנתבעת בפוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסוי ביטוחי בגין נכות מתאונה ופיצוי בגין אי כושר שבועי.
3. ביום 2.1.17 נפצע לטענתו במהלך משחקון טניס שערך במסגרת עבודתו כמאמן טניס.
4. תביעתו של התובע לפיצוי בגין "נכות תעסוקתית מתאונה" המעניק פיצוי שבועי בגין אובדן כושר עבודה הוכרה על ידי הנתבעת. לעומת זאת תביעתו לפיצוי בגין נכות מתאונה נדחתה.
5. לאור חשיבות הדברים אביא ממכתב הדחייה של הנתבעת מיום 4.11.18 כלשונו:

מאחר שמרשך נפגע במסגרת אימון טניס, הרי שעל פי תנאי הפוליסה אינו זכאי לתגמולי ביטוח וזאת בהתאם לחריגיה. סעיף 6.10 קובע חריג ולפיו:"פעילות ספורטיבית שהמבוטח משתתף בה, כספורטאי, באופן מקצועי, אשר שכר בצידה".

1. עוד יצוין כי במכתב הדחייה צוין כי תגמולי הביטוח שהועברו לתובע (במסגרת תביעתו לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה) הועברו בשגגה והתובע נדרש להשיבם.
2. משנדחתה תביעת התובע על ידי הנתבעת, הגיש את התביעה דנן.
3. לאחר קבלת כתב ההגנה, הגיש התובע את הבקשה נשוא החלטה זו בה טען כי הנתבעת אינה יכולה להעלות במסגרת כתב ההגנה כל טענה מעבר לטענה שהועלתה על ידה במכתב הדחייה דנן, דהיינו כל נימוק שאינו מבוסס על הטענה כי התובע נפצע במהלך פעילות ספורטיבית מקצועית ששכר בצדה.
4. הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי הטענות המפורטות על ידה בכתב ההגנה צוינו גם במכתב הדחייה. אשר לטענות בדבר שיעור הנזק נטען כי במילא אלו מוכחשות על ידי הנתבעת ולפיכך אין מניעה מלהעלותן גם בשלב זה.

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, אני קובעת כי דינה של הבקשה להתקבל בחלקה.
2. הנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.98 קובעת כדלקמן:

"כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".

1. הנחיה זו אומצה בפסיקה מתוך הנחה כי יש בה כדי לבטא את המדיניות המשפטית הראויה בכל הנוגע להגנה על המבוטחים אל מול המבטחות (ראו רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (ניתן ביום 4.5.06)).
2. הגם שהנחיה זו נאכפת בקפידה על ידי בתי המשפט, הרי שברי כי קיימים סייגים וחריגים בהם לא נכון יהיה לקבוע כי המבטחת מנועה מלהעלות טענות שלא הועלו על ידה במכתב הדחייה (ראו ת"א 739/01 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (15.12.02)). חלק מהסייגים האלו עוגנו גם בהנחייתו של המפקח מיום 29.5.2002 ולפיה: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם במועד בו דחתה את התביעה."
3. ולגופם של דברים – מעיון במכתב הדחייה של המבטחת עולה כי הנימוק היחיד המפורש עליו הסתמכה לצורך דחיית התביעה עניינו בעיסוקו של התובע ובטענה כי נפגע כספורטאי. הנתבעת מפנה את התובע להוראות סעיף 6.10 המחריג פעילות ספורטיבית שהמבוטח השתתף בה באופן מקצועי. אין במכתב הדחייה כל התייחסות או טענה לפיה פציעתו של התובע לא אירעה כתוצאה מתאונה או כי פציעתו נובעת ממצב רפואי קודם. כן לא מפורטות טענות הנוגעות לחובתו של התובע להקטין את נזקו או לפעול לשיקומו.
4. יצוין כבר עתה כי אין בנימוקים הכלליים המפורטים במכתב הדחייה כדי לענות על הצורך במתן נימוקים ספציפיים לדחיית תביעת המבוטח. בכך אני מכוונת לטענה המועלית במכתב לפיה "אין באמור כדי להוות אישור לתביעה או לתקופת אי הכושר שמרשך תבע ושיעור הנכות, כמו גם לטענה כי "אין במכתב זה או בחלילה במה שחסר בו כדי להוות הודאה כלשהי בטענה מטענותיך".

טענות גורפות אלו אינן יכולות לאיין את הנחיית המפקח וקבלת העמדה לפיהן יש בהן כדי לפתוח פתח להעלאת טענות נוספות שלא פורטו באופן מפורש תהפוך את ההנחיות לריקות מתוכן (ראו למשל תא 4960/04 ריאד נ' אריה חברה ישראלית לביטוח (2007).

1. לאור כל המפורט לעיל, אני קובעת כי כל טענות ההגנה שעניינן בכך שהאירוע הנטען לא היה אירוע תאונתי - דינן להימחק. כך גם בכל הנוגע לטענות שעניינן בכך שפציעתו של התובע הינה תולדה של מצב רפואי קודם ולא של האירוע התאונתי נשוא התביעה. לעניין זה יש לשוב ולציין כי על פי הנחיית המפקח, על המבטחת לציין את כל הנימוקים הרלוונטים לדחיית התביעה ככל שיכולה הייתה לעמוד עליהן במועד מתן התשובה. במקרה דנן משהועבר לה התיעוד הרפואי על ידי התובע, צריכה הייתה להעלות טענות אלו כבר באותו המועד. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי הנתבעת אישרה עובר למכתב הדחייה את תביעתו של התובע לאובדן כושר עבודה, דהיינו בחנה את מצבו הרפואי ועמדה על התיעוד הרפואי המצורף, ומשכך לכאורה לא הייתה כל מניעה מלהעלות את הטענות הרלוונטיות כבר במועד העברת מכתב הדחייה.
2. לאור האמור לעיל אני מורה על מחיקת הרישא לסעיף 2 לכתב ההגנה (מתחילתו עד "על פי הגדרת הפוליסה"). כן אני מורה על מחיקת סעיף 4, סעיף 2 (השני), החלקים בסעיפים 4 (השני) ו-5 שאינם עוסקים בהחרגה מכוח סעיף 6.10 להוראות הפוליסה, סעיף 8, 10, 30 ו- 31.
3. לא מצאתי לנכון להורות על מחיקת סעיף 15 שענייננו בטענת תרמית מצד התובע. נקבע בפסיקה לא אחת כי ניתן יהיה לטעון טענת מרמה, הגם שלא נטענה במכתב הדחייה על מנת שלא ליתן למי שפעל במרמה – ככל שהדבר יוכח שאכן כך פעל – ליהנות מפרי עוולתו אך בשל כך שהמבטח לא העלה טענה זו במכתב דחייתו. בשלב זה לא נטענה על ידי הנתבעת כל טענה מפורשת המבהירה כיצד פעל התובע "במרמה", וברי כי יש בכך גם להשליך על יכולתה של הנתבעת לעמוד בנטל ההוכחה הכבד המוטל על כתפיה, אולם לגופו של עניין עצם העובדה כי הטענה לא הועלתה במכתב הדחייה אינה מביאה מיניה וביה למחיקתה מכתב ההגנה.
4. לא מצאתי לנכון להורות גם על מחיקת סעיף 6 לכתב ההגנה המעלה טענה משפטית המשיבה לטענת התובע בכתב התביעה לפיה מכתב הנתבעת המאשר תביעתו לאובדן כושר עבודה מהווה הודאת בעל דין. מדובר בטענה משפטית שלא יכולה הייתה לעלות מטבעה עובר להגשת התביעה.
5. בנוסף לכך מצאתי לנכון להדגיש כי אין להבין מהאמור לעיל כי הנתבעת מנועה מלהתייחס לגובה הנזק הנתבע, וזאת בהתאם לעקרון לפיו מקום בו מדובר בטענות ביחס לגובה הנזק הרי שהמבטחת תהיה רשאית להעלות טענות כאמור בהסתמך על הכלל הקבוע בתקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולפיו, בתביעה אזרחית יראו בכל מקרה את דמי הנזק כמוכחשים (ר' בש"א 163633/08 אלברט אלבז נ' הראל חברה לביטוח בע"מ). דהיינו- טענות הנתבעת באשר לשיעור הנכות שנגרם לתובע בעקבות פציעתו וכיוצא בכך טענות הנוגעות לקשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותו הנטענת של התובע במילא לא צריכות היו להיות מועלות בשלב דחיית דרישת התובע, ואין מניעה מלהעלותן כעת.
6. נוכח האמור לעיל, כתב הגנה מתוקן בהתאם להחלטה זו יוגש בתוך 15 ימים מהיום.

בנסיבות העניין ומאחר שהבקשה התקבלה בחלקה, אין צו להוצאות.

°

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ט, 29 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.