ניתן ביום 06 אוקטובר 2019

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ירושלים (סגנית הנשיא השופטת שרה ברוינר ישרזדה ונציג ציבור מר חיים בריל; סע"ש 23390-08-15), בגדרו נתקבלה בחלקה תביעתו של המערער לקבלת זכויות הנובעות מיחסי ההעסקה ששררו בינו לבין המשיבה (להלן – החברה).
2. הערעור מופנה כנגד החלטתו של בית הדין האזורי לפסוק פיצוי בסך
   4,000 ₪ בגין תלושים שאינם תקינים והעדר תלושים בניגוד לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958; דחיית התביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בניגוד לחוק הודעה לעובד ומועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון בקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 (להלן – חוק הודעה לעובד); קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לפיהן המערער התפטר מעבודתו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים מכוח חוק וקיזוז חלף הודעה מוקדמת מכספים שנפסקו לזכות המערער; פסיקת שכר טרחה בסך 5,500 ₪ בלבד.
3. המשיבה הוזמנה כדין לדיון, אך לא התייצבה. עם זאת, המשיבה הגישה סיכומים בכתב, כך שטענותיה עמדו בפנינו, ולכן החלטנו לקיים דיון בהעדרה בהתאם לתקנה 104(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.
4. לאחר שבחנו את כלל הטענות החלטנו לדחות את עיקר הערעור (למעט הערעור בהקשר לחוק הודעה לעובד). בכל הנוגע לערעור בעניין נסיבות סיום קשר העבודה, הערעור מופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ובקביעות כאלה ערכאת הערעור ממעטת להתערב, שכן לערכאה הדיונית יתרון באשר היא התרשמה מן העדים באופן בלתי אמצעי. גם בשיעור הפיצוי שאינו ממוני שנפסק בגין פגמים בתלושים, כמו גם שיעור ההוצאות, ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב, ולא מצאנו כי המקרה דנן מצדיק סטייה מכלל זה.
5. בית הדין האזורי דחה את התביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד, שכן מצא כי היתה הידברות שוטפת של שני הצדדים ביחס לתנאי העבודה ואי מסירת ההודעה לא נעשתה ביודעין. חוק הודעה לעובד נועד להבטיח את ודאותם ובהירותם של תנאי העבודה וכן למנוע מחלוקות עתידיות ביחס אליהם. בע"ע (ארצי) 61962-09-16‏ ‏ גברטנסה (ג'רי) מהראטב - שיפודי הכיכר בע"מ (20.3.18) נדון מקרה דומה לענייננו שבו החלטנו לקבל את הערעור. וכך נאמר:

"אשר לדחיית התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד ומועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - החוק) – לא היה חולק כי הודעה לעובד כאמור בחוק לא נמסרה לעובד. משכך, זכאי העובד לפיצוי. גם אם בית הדין האזורי מצא כי אין מקום לפסוק לעובד פיצוי לפי סעיף 5(ב)(1) לחוק, שכן לא הוכח שאי מסירת ההודעה לעובד נעשתה על ידי החברה "ביודעין", עדיין מוסמך בית הדין לפסוק פיצוי לפי סעיף 5(א)(1) לחוק.

לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין הגענו למסקנה כי יש לחייב את החברה לשלם לעובד פיצוי בסכום של 8,000 ₪, זאת בשים לב להשלכות שהיו לאי מתן ההודעה על חוסר הוודאות בקביעת זכויותיו של העובד".

1. ברוח האמור, ובנסיבות המקרה, ובשים לב להשלכות שהיו לאי מתן ההודעה על ודאות תנאי ההעסקה – החלטנו לפסוק למערער פיצוי בגין רכיב זה בסכום של 8,000 ₪.
2. סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו, והמערער יהא זכאי לפיצוי נוסף בסכום של 8,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד, שישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית. משהערעור התקבל בחלקו אין צו להוצאות בערעור דנן.

ניתן היום, ז' תשרי תש"פ (06 אוקטובר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.