תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 24.5.17 בפתח תקוה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 31,125 ₪ בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, השבתת רכב ושכר שמאי.

התובע טוען כי התאונה ארעה בשל פגיעה מאחור שנפגע על ידי רכב הנתבעים. הנתבעים לא מכחישים את אחריותם לקרות התאונה אולם, לטענתם, לא הוכחו נזקי התובע. לטענתם, רכב התובע נבדק באיחור ניכר (שבעה חודשים לאחר התאונה) ובאופן המנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין ממצאי השמאי. עוד נטען כי אין מידתיות בין הנזק שנגרם לרכבם בתאונה (פחות מ-1,000 ₪) לבין הנזקים הנטענים על ידי התובע ומתמונות השמאי עולה כי ניכרים נזקים שלא נראים בתמונות שלאחר התאונה. הנתבעים תמכו טענותיהם גם בחוות דעת בוחנת תאונות דרכים, שאף נחקרה על חוות דעתה.

מצאתי לדחות את התביעה.

אמנם, אין מחלוקת כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע וגרם לו לנזק כלשהו, אולם אין התובע יוצא ידי חובתו בהוכחת האחריות לתאונה ועליו להוכיח אף את נזקיו. באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (ור', למשל, רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין, פס"ד מיום 10.9.17).

מהשוואת התמונות שצולמו לאחר התאונה ואלו שבהן תיעד השמאי את הנזק לחלקו האחורי של רכב התובע ניכרים הבדלים מסוימים. כך, בתמונות ממקום התאונה תועד בעיקר נזק מעיכה נקודתי בחלקו התחתון של המגן, מימין לחיישן הנראה בתמונה. בתמונות השמאי נראה נזק זה (ובתמונה רחבה יותר ניתן ללמוד כי הנזק הוא בסמוך לחלקו האמצעי התחתון של המגן), אולם ניכרים נזקים נוספים (עליהם הצביעה גם המומחית בחוות דעתה). פרק הזמן הארוך שחלף בין מועד התאונה לבין מועד בדיקת הרכב על ידי השמאי – תקופה שבמהלכה היה הרכב בשימוש שוט ף ורגיל – מותיר ספק באשר לקשר בין הנזקים שנשומו בחוות הדעת התומכת בכתב התביעה ובין אלו שנגרמו בפועל בתאונה נשוא התביעה. ספק מעין זה לא מאפשר לקבוע כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל על התובע בהליך אזרחי ולהטות את מאזן ההסתברויות באופן שיוביל לקבלת התביעה.

התוצאה, אם כן, היא שדין התביעה להדחות.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבע את שכר העדה בסך 800 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. כן יישא התובע בשכ"ט עו"ד הנתבעים בסך בסך של 4,645 ₪.

הנתבע 1 הוזמן לדיון כעד על ידי הנתבעת 2 (ר' בקשה מיום 14.11.19). הנתבעת 2 תישא, לפיכך, בהוצאותיו בסך 300 ₪.

ניתן היום, י' טבת תש"פ, 07 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.