החלטה בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי אשר הוצא על ידי המשיב.

הצו

1. ביום 24.12.2018 חתם המשיב, מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה, על צו הריסה מינהלי לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - החוק) בעניינה של תוספת למבנה בת 2 קומות מבטון ובלוקים בשטח כ-180 מ"ר אשר ביום 11.12.2018 טרם הסתיימה הקמתה בהתאם לתצהיר מפקח שהוגש ביום 18.12.2018 (להלן - הצו). מיקום המקרקעין: וולאג'ה, ירושלים; קואורדינטות: 215204/626730.

הבקשה לביטול הצו

1. הצו הודבק על הבינוי מושא הצו ביום 24.12.2018. ביום 26.12.2018 הוגשה, באמצעות מייצג קודם, "בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ועיכוב ביצוע הצו עד למתן ההחלטה לביטול הצו".

טענות המבקשת:

1. המבקשת הינה הבעלים של המבנה מושא הצו המנהלי. מדובר במתחם שבו בנויים 5 בתים של המבקשת ואחיה הנמצא כולו בבעלות המשפחה.
2. צו ההריסה מתייחס לתוספת של קומה שנבנתה מעל קומת מחסנים. אחיה של המבקשת, ששמו פאיז, אשתו וילדיהם גרים בבניין קיים הצמוד לאותה קומת מחסנים במשך עשרות שנים. יחד איתם גר באותו בית גם אבי המבקשת, מוצטפא עבד רבה.
3. בשל סכסוך מתמשך ואלים עם בעלה, נאלצה המבקשת לעזוב את בית בעלה בחברון ולחזור לוולאג'ה. לצורך כך בנתה המבקשת, מכספים שגייסה ועזרת בני משפחה, את תוספת הבניה למגוריה ומגורי ששת ילדיה.
4. בהעדר תכנית מתאר לכפר ונוכח העדר מעמד של המבקשת בישראל, לא יכלה המבקשת לפנות לרשויות התכנון בבקשה לקבלת היתר בניה לבניית אותה קומה.
5. הטענה בצו שבניית הקומה הנוספת טרם הושלמה אינה מדוייקת. בניית שלד הקומה הנוספת הושלמה לפני 10 חודשים ומאז היא אוכלסה על ידי המבקשת ומשמשת למגורי בני המשפחה, למרות שבתוספת יש רצפת בטון והקירות בנויים מבלוקים עקב קשיים כספיים להשלים את העבודות. הקומה הנוספת מחוברת לחשמל ומים באמצעות צנרת מהבניין הקיים.
6. בעת ביקור המפקח מטעם המשיב במבנה, היו בקומה הנוספת ריהוט, חפצים, ציוד וביגוד של בני משפחת המבקשת.

הבקשה אומתה בתצהיר אחיה של המבקשת הואיל ונטען כי אין בידה אישור כניסה לישראל ולכן לא יכלה להתייצב בפני עורך דינה לשם חתימה על תצהיר האימות.

הוריתי על הגשת צילומים צבעוניים של הבינוי מכל עבריו (פנים וחוץ). אלו הוגשו ביום 1.1.2019 (8 צילומים).

תשובת המשיב

1. אין ממש בבקשת המבקשת:
   1. ביום 11.12.2018 אותר במקרקעין מבנה בן 2 קומות אשר נבנה בצמוד למבנה שהיה קיים במקום. הקומה הראשונה של המבנה (החדש; מושא הצו) היא בשטח של כ-60 מ"ר והקומה השנייה בשטח של כ-120 מ"ר.
   2. בעת ביקור המפקח מטעם המשיב, המבנה היה ללא חלוקה פנימית, ללא טיח, ללא חלונות, ללא ריצוף וללא חיבור לתשתיות. באתר נמצאו חומרי בניין, לרבות בלוקים, מלט, חול מחצבה, קרשים וברזל.

התראה הודבקה על המבנה.

באותה עת, המבנה לא היה גמור ולא היה מאוכלס. תמונות שצילם המפקח ביום ביקורו במקום (11.12.2018) מוכיחות את האמור ומפריכות את הטענה כי המבקשת וילדיה מתגוררים במבנה מזה 10 חודשים.

• 1. המבקשת מודה כי למבנה אין היתר.
  2. מהשוואת צילומי אוויר מיום 24.9.2018 ומיום 30.10.2018 ניתן להיווכח כי בסמוך ליום 24.9.2018 החלה בניית המבנה מושא הצו.
  3. בוצעו מלוא ההליכים הנדרשים על פי דין לשם הפקת צו ההריסה. אלו פורטו בתשובה.
  4. לתשובה צורפו: תצהיר מפקח לאימות העובדות האמורות בתשובה (עותק חתום הוגש 4 ימים לאחר הגשת התשובה); דו"ח פיקוח ותמונות מיום 11.12.2018; תצהיר מפקח (אשר על יסודו ניתן הצו) מיום 17.12.2018; מסמך התייעצות מהימים 18-24.12.2018 עם היועץ המשפטי של היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה; מסמך התייעצות עם מתכננת מחוז ירושלים מהימים 18-19.12.2018; הודעה מיום 24.12.2018 שנמסרה לראש הרשות המקומית (ראש העיר ירושלים, מר משה לאון) בעניין הוצאת צו ההריסה המינהלי; דו"ח פיקוח ותמונות מיום 24.12.2018 (מועד הדבקת הצו בשטח); מסמך השוואת צילומי אוויר של המקום מהימים 24.9.2018 ו-30.10.2018.

הדיון

1. גם לדיון לא התייצבה המבקשת אלא התייצב אחיה (אשר גם חתם על תצהיר האימות של הבקשה). למרות שחלפו שבועיים בין הגשת הבקשה לבין הדיון לא ניתנה הנמקה מפורטת לגבי נסיונות שאמורים היו להיעשות מטעם המבקשת בכדי לאפשר את הגעתה לדיון (מבחינת קבלת היתר כניסה לצורך זה).

נחקר אחיה של המבקשת. עיקרי הדברים:

• 1. הבינוי הקומה התחתונה ישן כולו, "אולי לפני 50 שנה" (עמ' 2, שור' 15). מסתבר כי השלד (ולא כלל הבינוי) הוא הישן, אולם סגירת הקירות בבלוקים (בקומה התחתונה) היא חדשה. ייעוד הסגירה החדשה בקומה התחתונה הוא מחסן (עמ' 2, שור' 29).
  2. שלא בעונת החורף, המשפחה מתגוררת במבנה החדש ויש בו חיבורים לחשמל ומים. כשחורף המשפחה הולכת למבנה סמוך שהוא גמור.
  3. בקומה עליונה אין מסגרות לחלונות ואין ריצוף. הוצגו צילומים של המשפחה יושבת מקובצת עם תנור חימום (על בסיס שריפת עץ). נטען כי במקום יש כסאות וספות וכל הזמן נמצאים שם, גם בחורף. כאשר נטען בפני העד כי בצילומי המקום שבידי המשיב לא רואים את התנור והספות, טען העד כי "לפעמים אני לוקח אותם לחדר בפנים ולפעמים אני מוציא אותם לבחוץ. אולי בזמן שאתם באתם זה לא היה. אתה צודק. אבל לפעמים אני לוקח לבפנים ולפעמים אני לוקח לבחוץ" והבהיר כי מדובר גם בהוצאה של התנור ושל הספה (עמ' 3, שור' 10-7).
  4. בית המשפט ניסה להבין את המצב. העד נשאל מדוע כל המצולמים בצילום שהציג לובשים מעיל והשיב: "אין לי כסף לעשות חלונות, אין לי כסף לעשות רצפה, אין לי כסף, המצב על הפנים. אחותי מבקשת כסף מאנשים שיעזרו לי לסדר את הבית" (עמ' 3, שור' 15-14). המשיך העד והבהיר: "הבית הישן, שנמצא ליד, הוא קטן, אנחנו חנוקים שם, אנחנו הולכים לבית החדש כדי לקבל אוויר, כדי לשבת שם... בקיץ ישנים שם, בבית החדש" (שם, שור' 20-17).
  5. העד בנה את הקומה העליונה לפני 3 שנים, אולם בלי בלוקים. משמע, נבנה רק השלד (רצפה, תקרה ועמודים). הקמת קירות הבלוקים בוצעה לטענתו לפני כ-6-7 חודשים, גם בקומה התחתונה וגם בקומה העליונה. המשפחה התגוררה במבנה החדש גם כשהיה שלד ללא קירות בלוק, וזאת בימות הקיץ.
  6. בחקירה חוזרת טען העד כי גם בתקופת החורף (בלילה שלפני הדיון - בינואר 2019) חלק מהמשפחה מתגורר בבית החדש וחלק בבית הישן. בבית הישן יש 3 חדרים והוא לא יכול להכיל 15 נפשות. מדובר באח וילדיו ובמבקשת וילדיה.
  7. האח-העד ביקש רחמנות, הבהיר שאין למשפחה מקום אחר ואמר שהוא מוכן לחתום על נייר שלא יבנה (כך במקור: יבנה בעצמו) יותר כל החיים שלו או שישלם קנס - "מה שבית המשפט רוצה" (עמ' 4, שור' 29).

1. המפקח, שביקר במקום בשתי הפעמים, ביצע את הצילומים וערך את הדו"חות, נחקר. להלן עיקרי הדברים:
   1. המפקח מדד בעצמו את הקומה העליונה (ששטחה 120 מ"ר) וכן את החלק החדש של הקומה תחתונה. החלק הישן הקומה התחתונה לא נמדד כי אינו כלול בצו.
   2. המפקח אינו יכול לשלול את הטענה של העד לגבי מועד הקמת הגג של הקומה התחתונה, אולם הבהיר כי למראה עיניו ועל סמך נסיונו, היה נראה שזה חדש.
   3. המפקח לא יודע על מתן שירותים מוניציפאליים על ידי עיריית ירושלים לכפר וולאג'ה שמעבר לגדר הבטחון. גם הפיקוח על הבניה של עיריית ירושלים אינו פעיל שם.
   4. המפקח אינו יודע על ייזום תכנית על ידי המדינה לצורך מתן אפשרות בניה לתושבי כפר וולאג'ה.
   5. המשיב אמור לטפל בכלל הבינוי בתחום השיפוט של ירושלים. יש טיפול גם באזורים שהם מעבר לגדר הבטחון - כגון קלנדיה, ביר עונה ומחנה פליטים שועפט.
   6. ב"כ המבקשת ביקש לחקור ספציפית לגבי קלנדיה, ממערב למחסום. המפקח השיב כי שם מבוצעת אכיפה.
   7. לגבי כפר עקב אישר המפקח כי משנת 2005 לערך אין שם אכיפה.
   8. המפקח הבהיר שהוא אינו קובע מדיניות. יש מדיניות אכיפה משנת 2014 והיא מבוצעת.
   9. המפקח שלל טענה שיש אבחנה של המשיב בכפר וולאג'ה עצמו בין בניה שהיא כולה חדשה (אשר לגביה יש אכיפה) לבין תוספות בניה (שלגביהן כביכול אין אכיפה). המפקח הבהיר שהוא טיפל אישית גם באכיפה לגבי תוספות בניה אחרות בכפר וולאג'ה.

סיכומי המבקשת

1. עיקרי טענות ב"כ המבקשת בסיכומיו:
   1. יש אכיפה בררנית ומפלה כלפי כפר וולאג'ה לעומת שכונות אחרות בצד הפלסטיני של גדר ההפרדה בתחום ירושלים אשר בהן לא מבוצעת אכיפה.

השכונות שבהן אין אכיפה חרף בניה מאסיבית הן ראס ח'מיס, מחנה פליטים שועפט, מחנה פליטים קלדניה, סמיראמיס וכפר עקב.

• 1. בהעדר מדידה של החלק הישן בקומה התחתונה של המבנה, לא ניתן להיווכח ולהיות בטוח כי במסגרת הצו לא נכלל חלק מהמבנה הישן.
  2. המפקח הודה שאינו מומחה לבטון. בהעדר מומחה כאמור המפקח לא יכול לקבוע מה הוא החלק הישן ומה החלק החדש. לפיכך מתן הצו לא התבסס על תשתית ראויה.

הרשות מחוייבת לפעול על יסוד מידע נכון ומדוייק.

• 1. הצו לא נועד למנוע עובדה מוגמרת שכן הבניין כבר בנוי ואין אנו במצב של תחילת בניה. ההליך נפתח לאחר שכבר הסתיימה הבניה.
  2. גם אם לא יורה בית המשפט על ביטול הצו, הרי שלאור מכלול הנסיבות מן הדין ומן הצדק לקבוע את מועד ביצוע הצו לתקופה ארוכה, באופן שיהיה בו מספיק זמן כדי להתקדם עם ההליכים התכנוניים.

סיכומי המשיב

1. עיקרי טענות המשיב בסיכומיו:
   1. ההליך בוצע באופן תקין אשר פורט במלואו בתשובה.

בנוסף, לימין המשיב עומדת גם חזקת תקינות המעשה המינהלי.

• 1. בניית המבנה מושא הצו לא הושלמה והוא גם אינו מאוכלס. אכלוס יכול להיות רק לאחר גמר בניה.
  2. טענת האכיפה הבררנית והאפליה של תושבי כפר וולאג'ה נדחתה בפסיקה ענפה: ע"פ (י-ם) 49732-09-12 עבדלג'ני נ' מדינת ישראל (31.7.2013) (פסק דין אשר התבסס במידה רבה על רע"פ 2885/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו נ' מוסא דכה (22.11.2009)); רע"פ 3232/17 תגריד אבו חיארה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (24.4.2017); רע"פ 4414/17 עלי אלאערג' ואח' נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (25.6.2017).
  3. הבניה מושא הצו זוהתה היטב, תוך שבדו"ח המפקח מיום 11.12.2018 נכלול גם תשריט של הבינוי מושא הצו וגם צילומים.

כל המידע הרלבנטי עמד בפני נותן הצו.

• 1. אין צורך במדידת בינוי ישן שאינו כלול בצו. הצורך הוא במדידה ואבחנה בהירה של הבינוי אשר לגביו יוצא הצו - דבר שמתקיים במקרה כאן ללא כל קושי.

דיון והכרעה

1. חזקת תקינות המעשה המינהלי

לטובת המשיב עומדת חזקת תקינות המעשה המינהלי. ראו: רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417, 419 (1990); רע"פ 9174/08 גבריאל פרץ ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (16.11.2008); רע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מדינת ישראל (8.5.2013); רע"פ 9242/16 כמאל מרזוק נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז צפון (8.5.2018).

הנטל לשלול את החזקה האמורה מוטל על כתפי המבקש.

1. הוראת הדין לגבי ביטול צו מינהלי

קובע סעיף 229 לחוק:

לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו.

עילות ההתערבות של בית משפט בצו מינהלי שניתן - מצומצמות.

1. טענת אכיפה בררנית ומפלה
   1. הדין

יסודות דוקטרינת האכיפה הבררנית עוצבו ב-בג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע ואח', פ"ד נג(3) 289 ו-ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח', פ"ד נט(6) 776.

סיכם השופט זמיר ב-בג"צ 6396/96 (שם, בע' 305):

אפשר לומר, לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא.

הדין ותולדותיו, הן במישור הדיון הפלילי והן במישור הדיון המינהלי, נסקר על ידי כב' השופט פוגלמן ב-ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ ואח' (סעיפים 23-35 לחוות דעתו במסגרת פסק הדין מיום 10.3.2013; ראו הערות יתר חברי המותב).

זה לא מכבר סיכם המשנה לנשיאה בדימוס, כב' השופט רובינשטיין, את הנדרש לשם הוכחת אכיפה בררנית:

כדי להוכיח אכיפה בררנית, יהא על הטוען להראות בראש וראשונה כי אכן עסקינן בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלבנטי לעניין, כמצדיק התייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום; בשלב השני, על הטוען להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, כמו למשל שרירותיות, או התחשבות בשיקולים שאינם מן העניין, או שאינם ראויים. מטבע הדברים, מדובר בשני שלבים השלובים זה בזה, ואשר רב המשותף להם. הנטל להוכיחם מוטל על הנאשם, שכן הרשות המינהלית נהנית ככלל מן החזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין.

(בר"ש 4252/16 יהושע אלגלי נ' נציבות שירות המדינה, סעיף כב להחלטה מיום 5.7.2016; כן ראו: ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל, סעיף 37 לפסק הדין מיום 4.8.2008).

• 1. העובדות בהליך דנן

המבקשת, אחיה ועורכי דינם לא פעלו להציג בפני בית המשפט עובדות של ממש לגבי כפר וולאג'ה או לגבי אזורים אחרים בתחום ירושלים.

כל המסד העובדתי הוא רק המעט שהופק מהחקירה הנגדית של המפקח. אין בפני בית המשפט כל מידע נוסף לביסוס טענת האכיפה הבררנית והמפלה.

לגבי אזורים מעבר לגדר ההפרדה, מסתבר כי אכיפה מבוצעת לא רק בכפר וולאג'ה אלא גם בקלנדיה, ביר עונה ומחנה פליטים שועפט.

בכפר עקב אין אכיפה מאז שנת 2005. מעבר לכך אין דבר לטעון נגד המשיב.

הראיות שבפניי דלות ואינן מאפשרות להגיע לכלל מסקנה לגבי אכיפה בררנית, אף לצורך השלב הראשון לשם הוכחת אכיפה בררנית.

נהפוך הוא: מסתבר כי יש אכיפה גם אזורים שונים בירושלים שמעבר לגדר ההפרדה.

בוודאי שאין בכך שיש אזור אחד שבו לא מבוצעת אכיפה (כפר עקב) כדי להניב פטור מאכיפה גם לתושבי וולאג'ה. והרי מכאן קצרה הדרך לטעון שכלל מפרי החוק פטורים מאכיפתו בשל אי אכיפה במקום מסויים. אין בכך הגיון.

• 1. אכיפה בררנית כלפי קבוצה - הערה עיונית לגבי הדין הישראלי

כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 21.3.2018 ב-בב"נ (י-ם) 64052-02-18 אחמד עלי אבו תין נ' מדינת ישראל, הטענה הכללית של ב"כ המבקשת (אשר גם באותו הליך ייצג תושב של כפר וולאג'ה) היא שאכיפה נרחבת מבוצעת נגד תושבי כפר וולאג'ה ובכך אלה מופלים אל מול תושבי כפר עקב.

מעבר לכך שהטענה לא הוכחה כלל, ספק בידי האם הדין הישראלי מאפשר העלאת טענה של אכיפה בררנית כלפי קבוצה, קרי הפלייתה של קבוצה אשר נגד כלל חבריה נאכף הדין בעוד שנגד ציבור אחר לא נאכף הדין.

הפסיקה שהבאתי לעיל מתייחסת לאכיפה בררנית כלפי יחידים השואלים "מדוע אני כן מואשם והוא לא מואשם". טענת אכיפה בררנית היא תרופתו של היחיד הנרדף על ידי רשויות האכיפה "בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" (ראו סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). לא מצאתי בדין הישראלי טענה (ודאי לא כזו שהתקבלה) לפיה החוק נאכף כלפי ציבור שלם ובכך אותו ציבור מופלה אל מול ציבור אחר אשר כלפיו הדין אינו נאכף. תרופתו של ציבור (ואף של פרט מתוכו) הטוען כי נגד אותו ציבור ננקטים הליכים פליליים (או הליך מינהלי מעין-פלילי, כמבקרה דנן) לא הוגנים היא בתקיפה ישירה בתחום המשפט המינהלי - כפי שאכן נעשה במקרה דנן על ידי שכניו של המבקש במסגרת עת"מ (י-ם) 20070-05-17 (כמפורט בהמשך).

במקרה דנן עולה כי המבקשת אינה מופלית אל מול שכניה (נסיון לאשר טענה זו באמצעות המפקח כאשר זה שלל אותה והבהיר שהוא יודע מידיעה אישית שאין בסיס לתזה של עורך הדין). הטענה היא שיש מקום אחר בו לא נאכף החוק. בהליך פלילי/מינהלי כנגד יחיד לא ניתן לקבל טענת פטור לקבוצה מפרת חוק אך משום שיש קבוצה אחרת (או יחיד אחר) המפר חוק ואשר כלפיו לא מבוצעת אכיפה.

ערעור על החלטתי ב-בב"נ 64052-02-18 (בה קבעתי כאמור) נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (עתפב 57730-04-18). בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה אף היא (רע"פ 5917/18).

• 1. עת"מ 20070-05-17

כפי שהוזכר לעיל, תושבי כפר וולאג'ה (לא המבקשת ואחיה) עתרו לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בטענה של מניעת אפשרות לתכנן בכפרם ו/או לבקש הוצאת היתרי בניה. פסק דין בעתירה שניתן ביום 20.12.2018 קבע כי כלל לא הוכח שיש מניעה להגיש בקשות להיתר בניה על פי התכנית המנדטורית החלה במקום (RJ5) וכן כי הצהרת ב"כ המשיבות מלמדת שאין מניעה לעשות כן.

משמע, פסק הדין בעתירה המינהלית (אשר ניתן טרם הדיון בהליך דנן) מקליש עוד יותר את הטענה לקיפוח תושבי כפר וולאג'ה.

למותר לציין כי בהליך כאן לא נטען לנסיון כלשהו של המבקשת ו/או אחיה להוציא היתר בניה כדין.

לאור כל האמור, אני דוחה את הטענה לאכיפה בררנית ו/או אפליה של המבקשת ו/או אחיה.

1. השלמת/אכלוס הבינוי
   1. הדרישה החוקית

התנאי בסעיף 221(א) סיפה לחוק קובע:

ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים - בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס.

עסקינן בחקיקה אשר עוצבה מחדש זה מקרוב - בתיקון 116 לחוק. החוק והקריטריונים שנקבעו בו (בסעיפים 221 ו-225) ברורים וחדשים. תכליתו של התיקון (בכללותו; בדין הנוגע להוצאת צווי הריסה מינהליים השינוי היה מינורי) היתה העמקת האפשרות לאכוף את דיני התכנון והבניה.

בעניין בנייה לא חוקית קובע סעיף 221(א) סיפה לחוק מתי לא ניתן להוציא צו הריסה מינהלי. החוק מאפשר להוציא צו הריסה מינהלי לבית אפילו תוך 30 ימים מעת שאוכלס. על אחת כמה וכמה שניתן להוציא צו הריסה לבית אשר כלל לא אוכלס.

שלד אשר נבנה שלא כחוק הוא בר הריסה על פי צו מינהלי ללא תלות במועד בנייתו. הוצאת צו הריסה מינהלי לבית מגורים נמנעת רק בחלוף 30 ימים מאכלוסו של הבית כשהוא גמור ומושלם.

החלטתי בעניין זה מיום 21.10.2018 ב-בצה"מ 3839-08-18 באסמה מוחמד עלי עיסא נ' מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 23.1.2019 (עתפ"ב 68242-10-18).

• 1. המשמעות בפסיקה למונח "אכלוס"

""איכלוס" לעניין זה הוא איכלוס, שמתאים למבנה שבו מדובר, ושימוש במבנה בלתי גמור אינו נופל בגדר דרישותיו של סעיף-קטן 238א(ח) [הסעיף שעניינו צו הריסה מינהלי עובר לתיקון 116 לחוק; ד.ד.]"

(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד לח(1) 494, 499 (1984)).

משמע - מבנה בלתי גמור אינו יכול להיחשב כמאוכלס.

• 1. העובדות

מדובר בבינוי שלא הושלם: אין ריצוף; הקירות עשויים בלוקים בלבד, ללא טיח או צבע; התקרה היצוקה אינה מטוייחת או צבועה; אין חלונות (אלא רק מגרעות בקירות הבלוקים); אין מטבח (הוצגה תמונה של כיריים ניידים מונחים על שולחן קטן); לא הוכח קיום שירותים; לא הוכחה התקנת כלים סניטריים כלשהם.

ממצאי המפקח מגובים בצילומים ואלה לא נסתרו.

יש טענה מטעם המבקשת לחיבורי חשמל ומים למבנה. הטענה לא הוכחה. חיבורים כאמור אינם ניכרים אפילו בצילומי המבנה מטעם המבקשת.

די באמור כדי לקבוע שבמנותק משאלת הישיבה בפועל במבנה, מדובר במבנה שלא הושלם. המבנה כלל אינו בר אכלוס (במובן החוקי-נורמטיבי של המונח).

• 1. אי מהימנות הטענות העובדתיות מטעם המבקשת ואחיה

לשם השלמת התמונה ומניעת ספק-ספקא, אציין מפורשות כי טענות מצאתי את טענות העד בעניין האכלוס כבלתי מהימנות. טענת השימוש במבנה בימות החורף היתה חמקמקה, מאולצת ומתפתלת. העד טען כי הריהוט והתנור שצולמו נמצאים במקום כל הזמן, אולם כאשר עומת העד עם הטענה שהמפקח לא ראה את הריהוט והתנור במקום שבו בוצע הצילום, טען העד כי כל אלה מועברים "לבפנים" (עמ' 3, שור' 10-4). צילומי המשפחה במבנה נראו מבויימים בעליל. העד טען כי כל המשפחה עוברת לשבת במבנה "כדי לנשום אוויר" - טענה שהיא מאולצת ואין בה כדי לתרץ את המצולם ובוודאי שלא כדי להוכיח אכלוס.

העד טען כי בניית השלד של כלל המבנה בוצעה לפני 4-5 שנים (עמ' 3, שור' 24), ומיד לאחר מכן טען שבניית השלד בוצעה לפני 3 שנים (עמ' 3, שור' 30). דא עקא, צילומי אוויר של המקום (נספח 8 של התשובה) מלמדים כי לפחות גג הקומה עליונה של המבנה הושלם בין 24.9.2018 ל-30.10.2018. בצילום המוקדם בין השניים רואים גג לא מושלם, ככל הנראה בהליכי יציקה. טענת העד מטעם המבקשת נמצאה לא נכונה.

אני קובע אפוא כי הטיעון העובדתי של העד היחיד מטעם המבקשת (העד אשר חתם על תצהיר האימות של הבקשה וגם נחקר בדיון) אינו מהימן.

אני קובע כי הצו הוצא מבלי שהמבנה הושלם ומבלי שאוכלס; הכל בהתאם להוראת סעיף 221(א) לחוק.

1. דיוק הגדרת הבינוי מושא הצו
   1. הבינוי החדש שורטט באופן מלא והולם בנספח לדו"ח הפיקוח מיום 11.12.2018 (נספח 2 לתשובה).
   2. במקביל, כל צילומי החוץ של המבנה, הן אלו שבוצעו על ידי המפקח והן אלו שבוצעו מטעם המבקשת, מצביעים בקלות, על יסוד צבעם של קירות הבלוקים, מהו חלק הבינוי החדש מושא הצו (בלוקים בגוון אפור כהה) ומהו החלק המקורי של המבנה (בלוקים בגוון בהיר-צהבהב יותר), אשר הובהר היטב שאינו מושא הצו. גם הגיונו של המבנה מובן היטב: בקומת הקרקע היה מבנה קטן וחד קומתי אשר עליו הולבשה תוספת בחתך צדי של האות ר.
   3. אין חובה או צורך במדידה מדוייקת של הבינוי הישן שאינו כפוף לצו.

הדברים פשוטים וברורים. הבינוי מושא הצו זוהה היטב ואין כל ליקוי באיתורו ובתיאורו.

1. זהות המתנגדים

אף כי הבקשה הוגשה בשם מתנגדת ששמה הוא עזיזה מוצטפא עבד רבה, הרי שמהעדויות שנשמעו בפני בית המשפט מטעמה של המתנגדת, עולה בבירור כי ההתנגדות באה גם בשמו של האח, פאיז עבד רבה (ת.ז. 987577129).

האח טען לגבי שימושו האישי יחד עם משפחתו הגרעינית (גם ללא זיקה לאחותו-המבקשת וילדיה) בבינוי מושא ההליך. האח אף דיבר בגוף ראשון על משאביו הכספיים בזיקה לבניית הבינוי מושא ההליך וגם בזיקה לעונשים שהוא מוכן לספוג תמורת אי הריסת המבנה.

עולה כי הבחירה לצמצם את זהות המתנגדים מטשטשת את זהותם הנכונה.

אני קובע כי גם מר פאיז עבד רבה (ת.ז. 987577129) הוא מתנגד-מבקש בהליך דנן.

1. סוף דבר

הצו תקין לחלוטין, עומד במלוא דרישות הדין ואין בו כל פגם.

המבקשת ואחיה הם בעלי עניין בביטול הצו ואין טעם לכך שרק המבקשת (אשר כלל לא נכחה בהליך, ולו בכתב) הוגדרה כמתנגדת לבדה.

התוצאה

אני מורה על דחיית ההתנגדות לביצוע הצו.

המבקשת וכן המבקש הנוסף, אחיה, פאיז עבד רבה (ת.ז. 987577129), יישאו (יחד ולחוד) בהוצאות המשיב בסך כולל של 8,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.