לפני תביעה ותביעה שכנגד לתשלום נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים באירוע תאונתי מיום 27.6.2018 בו היו מעורבים רכב התובעת ורכבם של הנתבעים.

בכתב התביעה נטען ע"י התובעת כי נהג התובעת (להלן: "נהג התובעת" או "נהג המשאית") עמד בפקק תנועה כשלפתע הגיח נהג הנתבעים בניסיון לעקיפה, חצה את נתיב נסיעת המשאית ופגע בה.

הנתבעים טוענים, מנגד, בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד כי נהג הנתבעים נסע בנתיב הימני כדין ולפתע, מבלי לנקוט אמצעי זהירות, סטתה המשאית לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים, ככל הנראה במטרה להשתלב בנתיב, ובכך פגעה ברכב הנתבעים.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר שהובא בפני, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות, שכן עדיפה עלי גרסת נהג רכב התובעת/נהג המשאית באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת נהג הנתבעים בכתב ההגנה, ואפרט.

נהג המשאית העיד בדיון מיום 18.11.2019 כי נסע בנתיב ימין ורכב הנתבעים הגיע מצד ימין וניסה לעקוף אותו, אך מכיוון שהיו אבני שפה ומדרכה בצד הכביש ולא ניתן היה להמשיך, אז רכב הנתבעים "חתך" אותו . עפ"י עדות נהג המשאית, נהג הנתבעים ניסה לבצע עקיפה מימין מצד הכביש, בעוד נהג המשאית נסע בנתיב הימני.

מצאתי לתת אמון מלא בעדות נהג המשאית, עדות ברורה ישירה בלתי מתחמקת, המתיישבת עם כלל הראיות והנסיבות ועם הגיונם של דברים, ועדות זו הותירה בי רושם מהימן.

מנגד, העיד נהג הנתבעים כי נסע ישר בנתיב הימני ולפתע הבחין בנהג המשאית "בא לצד שלי", ככל הנראה, על מנת לעבור נתיב. נהג הנתבעים, לדבריו, החל לצפור ולהצמד לימין עד אשר נהג המשאית פגע ברכבו ו"דחף" אותו סמוך למדרכה.

אין חולק (עפ"י עדות שני הנהגים) כי בעת התאונה היה "פקק". על כן, באם גרסת נהג הנתבעים נכונה, לא ברור כיצד נהג המשאית פגע ברכבם הנתבעים בלבד, ולא ברכבים נוספים, בשים לב כי המדובר במשאית שאורכה 15 מטר בתוספת נגרר (ר': עדות נהג הנתבעים בעמ' 4 לפרו' שורות 27-29).

יוער כי אין זה סביר כי בתוך נסיעה בפקק תנועה, יבחר נהג משאית לעבור נתיב, תוך התעלמות מוחלטת מהרכבים המצויים בנתיב מימינו.

זאת ועוד, גרסת נהג הנתבעים בעדותו כי "נצמד" למדרכה מצד ימין, אינה מתיישבת עם התמונות שהוצגו לבית המשפט במהלך הדיון, ואשר צולמו בסמוך לאחר התאונה.

עדותו של נהג הנתבעים אף אינה מתיישבת עם מיקומי הנזק ברכב הנתבעים.

נהג הנתבעים אישר בחקירתו הנגדית כי רכב הנתבעים נפגע הן "בטמבון" בדלת בצד שמאל. (מיקומי הנזקים ברכב הנתבעים נראו אף בתמונות שהוצגו בפני במהלך הדיון).

הסברו של נהג הנתבעים לפיו נהג המשאית "מתקדם אלי ופניתי ימינה. הוא פוגע בי- משפשף את הטמבון ונכנס לי בדלת" (ר': בעמ' 6 לפרו' שורות 6-7), אינו מתיישב עם הגיונם של דברים ועם השכל הישר.

בעוד, מנגד, מיקומי הנזקים ברכב הנתבעים מתיישבים יותר עם גרסת נהג המשאית, לפיה נהג הנתבעים החל בעקיפה מצידה הימני של המשאית.

מהאמור עולה כי, ככל הנראה, ארוע התאונה נגרם בשל ניסיון עקיפה, שנעשה ע"י נהג הנתבעים, שלא כדין ובחוסר זהירות מצדו הימני של הכביש.

באשר לגובה הנזק, ומשטענת התובעת בכתב התביעה (אשר גובתה באסמכתאות) לא נסתרה, מצאתי להעתר לסעד המבוקש בכתב התביעה בדבר "ימי עמידה" בנוסף לנזקים הישירים בהתאם לחוות דעת השמאי.

לאור כל האמור, מצאתי לחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 11,035 ₪ , בצירוף אגרת המשפט בסך 374 ₪, שכר העד כפי שנפסק (400 ₪ ), ושכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪. התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את הנתבעת 2 באגרת המחצית השניה (בהתאם להתחייבות בא כוחה בדיון מיום 18.11.2019).

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד חשוון תש"פ, 22 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.