מונחת לפניי בקשה מטעם הנתבעת לחיוב התובעים בהוצאות בגין התייצבות נציגיה לדיון שנקבע לפניי ליום 3.4.19.

התובעים, בני הזוג מתת ובן ציון רוטבאום, הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת בגין איחור במסירת דירה. דיון במעמד הצדדים נקבע ליום 3.4.19.

ביום 2.4.19, ערב הדיון, הגישו התובעים בקשה למחיקת ההליך. הבקשה נסרקה לסל העבודה ביום 3.4.19 ובו ביום, בשעה 07:38 ניתנה החלטה המורה על מחיקת התביעה ועל ביטול הדיון, תוך שנקבע כי באחריות התובעים להודיע לנתבעת כי הדיון התייתר. דא עקא, נציגי הנתבעת התייצבו לדיון, ומכאן הבקשה.

בתגובה לבקשה, טוענים התובעים כי שלחו את החלטת בית המשפט לנתבעת באמצעות המייל, וזאת בשעה 07:44.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובות הנני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

ויובהר. מקום שבו הוגשה בקשה למחיקת ההליך ולביטול דיון קרוב כל כך לדיון הקבוע, כאשר הבקשה הוגשה ללא עמדת הצד שכנגד, היה על התובעים החובה להמציא לנתבעת את הבקשה בסמוך לאחר הגשתה, ואפילו עוד בטרם מתן החלטה בה; ולו על מנת שהנתבעת תהיה מודעת להגשתה ותבדוק החלטה בבקשה. האמור נכון עוד יותר מקום שהבקשה הוגשה בערב יום 2.4.19, כאשר הדיון היה קבוע לשעה 08:45 ביום המחרת, וכאשר היה ברור, כי החלטת בית המשפט תתקבל בסמוך עד מאד למועד הדיון. הבאתי בחשבון, כי אמנם נשלחה הודעת לנתבעת בשעה 07:44 בבוקר. אולם, בנסיבות שבהן היה ברור לתובעים עוד יום קודם, כי הם מבקשים למחוק התביעה ולייתר הדיון, דומה כי ניתן היה לעדכן את הנתבעת בהשתלשלות הדברים עוד באותה עת. יש לשער, כי אם כך היה נעשה, נציגי הנתבעת לא היו מתייצבים בבית המשפט לחינם.

משכך, יש מקום לחייב התובעים בהוצאות בגין התייצבות נציגי הנתבעת לדיון. לצד זאת, ועת המדובר בהליך המתנהל בתביעות קטנות, אין מקום לחייב התובעים בהוצאות בסך 5,000 ₪, כפי שנתבקש. באיזון בין זכויות הצדדים ובשים לב לעובדה שהתובעים אכן שלחו הודעת דואר אלקטרוני המיידעת את הנתבעת בדבר דחיית מועד הדיון, הגם שבאיחור, אני מחייבת התובעים בתשלום הוצאות בסך 400 ₪ לנתבעת. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, בהעדר הצדדים.