בפני בקשה לביטול צו לסגירת עסק שהוציאה המשיבה ביום 26/12/18, על פי סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "הצו").

בעקבות שלושה אירועים של אלימות, כולל דקירות סכין, במסעדה בעכו בשם "אדמירל", הוציאה המשיבה את הצו כלפי המסעדה.

הצו הוצא בעילה של שמירת על שלום הציבור ובטחונו, לאחר שנערך שימוע בנוכחות המבקשת.

המבקשת, בעלת המסעדה, עותרת לבטל את צו הסגירה. לטענתה, אירועי האלימות קשורים לעובד של המסעדה ולא אליה. העובד שנדקר איננו מנהל העסק, אלא פועל, שהמבקשת פיטרה או מתכוונת לפטר. מכיוון שהאירועים התרחשו כאשר היא לא נכחה במסעדה, בגין עובד שלא נמצא עוד במקום, אין סיבה להעניש אותה על מעשים שאין לה אחריות לגביהם ולגרום לה נזק כלכלי כבד ביותר.

המשיבה טענה מצד שני, כי העובד שנפגע באירועי האלימות הוא מנהל העסק ולא עובד סתם, כי מדובר בשלושה אירועי אלימות קשים, חוזרים ונשנים, בעת שקהל לקוחות שהה במסעדה, וכי המשטרה לא זכתה לשיתוף פעולה בפיענוח הפרשות מצד מנהל המסעדה שהיה מעורב באירועים. עוד נטען כי החקירה בעניין עדיין נמשכת, כי בשלב זה אין לשלול אפשרות שעילת אירועי האלימות לא קשורה דווקא לאותו עובד וכי קיימת עדיין מסוכנות של חזרה על אירועים אלימים במקום.

היום התקיים דיון בבקשה, במעמד הצדדים, ולאחריו נמסרו תיקי החקירה בעניין אירועי האלימות שהתרחשו במסעדה לעיון בית המשפט.

עיון בתיקי החקירה מלמד, כי בניגוד למצג שניסתה המבקשת ליצור, יש יסוד סביר לחשד שעובד המסעדה שהיה מעורב בשלוש האירועים האלימים, איננו פועל "סתם", שהמבקשת יכולה לפטר או לשכור כלאחר יד, אלא מי שהוא בן זוגה של המבקשת, אבי ילדיה ומי שהיה במשך שנים בעל המסעדה, עד שהעביר אותה באופן רשמי למבקשת, כחלק מהליך של ירידה מנכסיו, תוך שהוא ממשיך לנהל את המסעדה בפועל. כלומר, לא במקרה המבקשת לא נכחה במסעדה בעת שלוש האירועים הנ"ל ובן זוגה כן.

כן מצאתי בחומרי החקירה יסוד סביר לטענת המשיבה שהמבקשת ובן זוגה לא שיתפו פעולה באופן מלא עם המשטרה בניסיון לזהות ולאתר את התוקפים, אשר ככל הנראה, עדין מסתובבים חופשי, ויתכן שעדין קיים להם עניין להמשיך לפגוע בבן זוגה של המבקשת.

משכך, קיימת עדיין אפשרות סבירה, שמי שביצע את אירועי האלימות במסעדה בעבר, שלוש פעמים, ישוב לשם פעם נוספת, בין אם המסעדה שייכת למבקשת או לבן זוגה, כדי לתקוף אותו שוב או לגרום לו נזקים, ולסכן אל שלום הציבור ובטחונו תוך כדי כך.

נוכח הנ"ל, לא מצאתי פגם בשיקול הדעת של המשיבה לצוות על סגירת המסעדה, לצורך שמירה על שלום הציבור ובטחונו.

העובדה שהמשיבה לא עשתה שימוש מלא בסמכותה לצוות על סגירת המסעדה למשך 30 יום וציוותה על סגירת המסעדה לתקופה של 15 יום בלבד, מאזנת היטב בין האינטרס הציבורי כאמור לבין הנזקים שנגרמים למבקשת מסגירת העסק.

לעניין הנזקים שנטענו אציין, שבמהלך הדיון בבית המשפט אמרה המבקשת שעיקר הנזקים בגין סגירת העסק כבר נגרמו לה כבר במהלך שישי, שבת האחרון ובערב ראש השנה האזרחי החל הלילה, כי היא לחוצה מהמצב ושוקלת לסגור את המסעדה ולפתוח עסק במקום אחר. על כן, המשך קיום צו הסגירה לתקופה שניתן לא תגרום למבקשת עוד נזקים גדולים יתר על המידה.

על כל אלה יש להוסיף ולציין, כי המסעדה של המבקשת פועלת ללא רישיון עסק. אין לאדם זכות להפעיל עסק טעון רישיון על פי דין, ללא רישיון. קשה להישמע לטענות בדבר אבדן רווחים המופקים מהפעלת עסק שלא כדין.

סיכומו של דבר אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ט, 31 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.