1. למבקש נרשם דו"ח חניה בגינו ביקש להישפט. לדבריו, עוד בטרם ביקש להישפט, ביקש מן העירייה שהדו"ח יבוטל, אך בקשתו נדחתה. ביום הדיון הסכים התובע לבטל את הדו"ח, והדו"ח בוטל.

2. המבקש דורש פיצוי בגין הוצאותיו. לטענתו, אין תמרור האוסר את החניה במקום שבו נרשם לו הדו"ח והוא עצר במקום למשך שניות ספורות כיוון שחש ברע.

3. המשיבה מתנגדת לכך שיפסק פיצוי למבקש, כיוון שלטענתה חנה למשך מספר דקות במקום אסור ורק לפנים משורת הדו"ח הסכים התובע להמרת הדו"ח בהתראה.

4. מעיון בתמונות שהגישו הצדדים עולה כי המבקש העמיד את רכבו לפני שער כניסה למוסך כך שיצר הפרעה פוטנציאלית לתנועה – עבירת חניה שאינה מצריכה הצבת תמרור האוסר את החניה. בנסיבות שכאלה, גם אם התובע מצא לנכון להמיר את הדו"ח בהתראה, יש לקבוע כי היה יסוד לרישום הדו"ח ולא מתקיימת העילה הראשונה לפסיקת פיצוי לפי סעיף 80 לחוק. המבקש גם לא הצביע על כל נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת פיצוי לפי העילה השנייה הקבועה בחוק.

5. לנוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לפסיקת פיצוי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ניתנה היום, י"ב אדר ב' תשע"ט, 19 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.