1. בפני תביעת התובעים בגין נזק לרכב מבוטח.

רכב התובע 2 חנה לצד המדרכה. רכב הנתבעים 1-2 פגע בו בעת יציאה מחניה וזאת בשל מעורבות של רכב הנתבעים 1-2 בתאונה עם משאית של הנתבעים 3-4.

בנסיבות אלה הוגשה התביעה נגד 2 כלי הרכב המעורבים.

1. הנתבעת 1 מאשרת שחנתה מאחורי רכב התובע. לטענתה, לאחר שכבר יצאה באופן מלא מהחניה, התיישרה והשתלבה בנתיב הנסיעה משמאל לרכב התובע, הגיעה משאית הנתבעים 3-4 שנסעה בנתיב השמאלי סטתה לנתיבה, פגעה בה והדפה אותה אל רכב התובעים. מכאן לטענתה אחריות נהג המשאית לתאונה.
2. מנגד, טוען הנתבע 3-נהג המשאית כי הוא עצמו נסע בנתיב הימני (עמ' 12, ש' 1) וכי רכב הנתבעים 1-2 יצא מחניה במפתיע, לכן פגע בו עם המשאית והדף אותו אל רכב התובעים. מכאן לטענתו אחריות נהגת הרכב הפרטי לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, משמדובר בתובענה בהליך של דיון מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. אין מחלוקת שרכב הנתבעים 1-2 חנה מאחורי רכב התובע.

אין מחלוקת שהמשאית פגעה ברכב הנתבעים 1-2 וזה נהדף לרכב התובע.

המחלוקת בין הנהגים היא אם הנתבעת 1 יצאה במפתיע מהחניה באופן שהמשאית לא היתה יכולה להספיק לבלום ולמנוע את התאונה; או שהמשאית סטתה מהנתיב שמאלי ופגעה ברכב הנתבעים 1-2 שכבר יצא מהחניה והשתלב בנתיב הנסיעה הימני.

התובע עצמו לא ראה את התאונה שבין רכב הנתבעים 1-2 למשאית הנתבעים 3-4 (עמ' 3, ש' 3). לא ניתן לפיכך על בסיס עדותו להכריע בגרסאות 2 הנהגים האחרים.

1. בהתאם לנתונים שבפניי רכב הנתבעים 1-2 חנה מאחורי רכב התובעים (עדות הנתבעת 1 בעמ' 7, ש' 14; עדות התובע בעמ' 2, ש' 23).

עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובעים מעלה כי הנזק לרכב התובעים מתחיל מהכנף האחורית השמאלית וממשיך דרך הדלת האחורית השמאלית אל הדלת הימנית הקדמית וממנה אל הכנף הקדמית הימנית.

בהתאם לעדותה של הנתבעת 1 פגעה ברכב התובעים עם החזית בצד ימין של רכבה (עמ' 8, ש' 8).

כלומר 'נקודת המפגש' הראשונה של רכב הנתבעים 1-2 ורכב התובעים היה חזית בצד ימין של רכב הנתבעים 1-2 עם הכנף האחורית השמאלית של רכב התובעים.

מכאן עולה המסקנה שלא ניתן לקבל גירסת הנתבעת 1 כי ברגע התאונה כבר יצאה מהחנייה והתיישרה בנתיב. מאחר שחנתה מאחורי רכב התובע, הרי שככל שהיתה כבר מתיישרת בנתיב, גם אם היתה נהדפת אל עבר רכב התובע, לא היתה הפגיעה עם החלק הימני של חזית רכבה מתחילה בכנף אחורית שמאלית ברכב התובע, אלא בחלקים קדמיים יותר של הדופן השמאלית של רכב התובע.

זאת ועוד בהתאם לעדות הנתבעת 1 המשאית פגעה ברכבה "מקדימה בצד שמאל" (עמ' 8, ש' 19). בהתאם לדיווח בטופס ההודעה למשאית נזק בחלק ימני של חזית המשאית. כך יוצא שחלק ימני קדמי של המשאית פגע בחלק שמאלי קדמי של רכב הנתבעים 1-2. יש גם בכך לאשש המסקנה כי רכב הנתבעים 1-2 לא היה מיושר בנתיב אלא התחיל לצאת מחנייה ולכן נפגע בצד שמאל קדמי של הרכב ונהדף מעוצמת הפגיעה לרכב התובעים.

במיקומי הנזק האמורים יש כדי לאשש גירסת נהג המשאית כי בעת שנסע בנתיבו יצא לפתע רכב הנתבעים 1-2 מהחנייה.

מכל האמור אני מוצא אחריות של הנתבעת 1 לתאונה. לא מצאתי לייחס לנתבע 3 אחריות משותפת ו/או אשם תורם.

לא מצאתי לייחס לתובע 2 אשם תורם.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים 1-2, באמצעות הנתבעת 2 לשלם לתובעים 26,671 ₪ בתוספת אגרת בית משפט (374 ₪), הוצאות העד (500 ₪) ושכ"ט עו"ד 4,680 ₪.

התביעה נגד הנתבעים 3-4 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היתר לפיצול סעדים לעניין הפסד הנחת העדר תביעות וזאת בכפוף לדרישה ואסמכתאות.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ז' חשוון תשפ"ב, 13 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.