בפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש לרכב על סך 63,973 ₪.

1. על פי כתב התביעה, ביום 15/5/18, משאית שהיתה נהוגה על ידי הנתבע מס' 2 ומבוטחת על ידי הנתבעת 1 (להלן: "המשאית"), פגעה במכונית שהייתה מבוטחת על ידי התובעת (להלן: "מכונית התובעת"), וגרמה לנזקים הנטענים. על פי כתב התביעה, התאונה התרחשה בצומת חולון – תל אביב, בעת שמכונית התובעת הייתה בתחילת פנייה ימינה, בנתיב הימני והמשאית נסעה בנתיב מקביל משמאל. אז, בתוך הפניה, ניסתה המשאית לעקוף את מכונית התובעת, סטתה לתוך נתיב הנסיעה של מכונית התובעת ופגעה בה.
2. על פי כתב ההגנה, התאונה התרחשה בעת שמכונית התובעת סטתה לתוך נתיב נסיעת המשאית, ברשלנות בלעדית של נהג מכונית התובעת.
3. מטעם הצדדים העידו נהג מכונית התובעת והנתבע 2.
4. מעדות שני העדים, כאחד, ומהתמונות שהוצגו בפני, התבררו נסיבות התאונה בצורה ברורה –

לפני התאונה, נסעה מכונית התובעת ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב, מכיוון מערב למזרח, פנתה ימינה לכיוון נתיבי איילון דרום, ונסעה על נתיב ההשתלבות של נתיבי איילון. באותה עת, נסעה המשאית על נתיבי איילון, בנתיב הימני מצפון לדרום.

התאונה התרחשה על כביש נתיבי איילון, בסמוך לאחר המחלף המחבר בין דרך קיבוץ גלויות לבין נתיבי איילון.

1. עד התובעת העיד שהנתיב שהמשאית נסעה בו הלך ונהיה צר והיה על המשאית לעצור ולאפשר לו להמשיך לנסוע בנתיבו. למרות זאת, היא לא עשתה כך ולכן פגעה בו.

לטענת הנתבע 2, הוא נסע ישר בנתיבו ואילו מכונית התובעת סטתה מתוך נתיב ההשתלבות אל הנתיב בו נסעה המשאית, בזמן שהמשאית כבר כמעט חלפה על פניה ופגעה בחלק האחורי מימין של המשאית.

1. כלומר, מעדות שני הנהגים מתברר, שהגרסה שנרשמה בכתב התביעה, לפיה התאונה התרחשה בתוך הפניה, בעת שהמשאית ניסתה לעקוף את מכונית התובעת, לא נכונה. התאונה התרחשה לאחר הפניה, על גבי נתיבי איילון.
2. עיון בתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט מלמד, שטענת נהג התובעת כי מסלול הנסיעה בו נסעה המשאית הלך ונהיה צר איננה נכונה. מדובר בנתיב נסיעה ימני של כביש ראשי (נתיבי איילון) שלא נהיה צר אלא ממשיך ברוחב מלא לכל אורך הדרך.
3. עוד טען נהג התובעת בעדותו, שהמשאית הגיעה "לצומת" לאחר שהרמזור בכיוון נסיעתה התחלף לירוק. לפי התמונות שהוצגו לא מדובר בצומת כלל אלא במחלף רחב ידיים. כפי שנראה בתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט וכידוע לכל, אין על המחלף הנדון רמזור.
4. בנוסף, תמונות שצילם הנתבע 2 מציגות את המשאית במקום בו נעצרה מיד לאחר התאונה – על גבי נתיב הנסיעה הימני, ללא סטייה לתוך נתיב ההשתלבות שמימין לו.
5. נוכח הנ"ל מצאתי שלא ניתן לסמוך על עדות נהג התובעת במידה המספיקה לקביעת ממצאים עובדתיים.
6. מנגד, עדות הנתבע 2, היתה מהימנה, עקבית, הגיונית ותואמת את שאר הראיות ואת הגיון הדברים.
7. רכב המגיע מנתיב השתלבות לתוך דרך ראשית, מחויב לתת זכות קדימה לרכב הנוסע בכביש הראשי.

כלומר, בניגוד לטענת נהג מכונית התובעת, דווקא הוא היה אמור להאט, ואף לעצור במידת הצורך, כדי לתת זכות קדימה למשאית.

נוכח העובדה שמכונית התובעת פגעה במשאית מאחור, תוך כדי ניסיון השתלבות בנתיב בו המשאית נמצאת, ברור שלא עשה כן.

כמו כן, בנסיבות אלו, נהג המשאית לא יכול היה למנוע את התאונה, שהתרחשה לאחר שכמעט חלף כבר על פני מכונית התובעת.

1. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע שהאחריות לתאונה מוטלת על נהג מכונית התובעת, ומכל מקום, לא עלה בידי התובעת להוכיח רשלנות כלשהי מצדו של נהג המשאית.
2. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,500 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ט, 17 יוני 2019, בהעדר הצדדים.