לפני תביעה בגין נזקי רכוש.

1. התובע טוען כי ביום 3/5/18 הגיע ברכבו לצומת טי בקיבוץ אור הנר. לטענתו, הוא עמד בעצירה מוחלטת על מנת לתת לרכבים החולפים בדרך לפניו זכות קדימה. לטענת התובע, רכב הנתבע 1, אשר הגיע משמאל, סטה לכיוונו ופגע ברכבו. עוד טוען התובע, כי לאחר התאונה הודה הנתבע 1 באחריותו לקרות התאונה והתנצל לפני התובע.
2. התובע העריך את הנזק אשר נגרם לרכבו באמצעות שמאי מטעמו בסך 13,554 ₪ וכן נשא בשכ"ט שמאי בסך 1300 ₪ וירידת ערך בסך 5000 ₪. התובע טוען לעוגמת נפש והוצאות בסך 6000 ₪.
3. לטענת התובע, האחראי לתאונה הוא הנתבע 1 אשר נהג ברכב ומשכך על הנתבע 1 ועל הנתבעת 2 – המבטחת מטעמו, לשאת בנזק אשר נגרם כתוצאה מהתאונה. מכאן תביעת התובע אשר לפני.
4. הנתבעים טוענים כי האחראי לתאונה הוא דווקא התובע, אשר התפרץ ברכבו לנתיב נסיעת הנתבע 1, בלא לשעות לתמרור "עצור" אשר היה בכיוון נסיעת התובע.
5. משכך ובהעדר אחריות לקרות התאונה, כך לטענת הנתבעים, עתרו הנתבעים לדחיית התביעה כנגדם.
6. הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
7. לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני מחייבת את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 15,000 ₪. כן, יישאו הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד בהוצאות התובע בסך 650 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1800 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
8. נוכח אופן סיום ההליך, ניתן בזאת פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.  
9. פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ט, 16 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.