בפני תביעה קטנה ע"ס 33,000 ₪.

תביעה זו הינה על פי פוליסה, לקבלת תגמולי ביטוח לאחר אירוע תאונה.

התביעה

בזמנים הרלוונטיים לתביעה היה התובע הבעלים של רכב מסוג ודגם פורד אקספלורר מ"ר 9553768 (להלן – "הרכב").

התובע מציין בכתב התביעה כי הרכב עבר תאונה ולאחר שפנה אל הנתבעת בדרישה לקבל את המגיע על פי פוליסת הביטוח, שמאי מטעם הנתבעת העריך את שוויו ל- 43,000 ₪ לאחר שערך הנזק שנגרם לרכב היה 40,023 ₪.

התובע פנה לקבלת חוו"ד שמאי מטעמו, של השמאי לוי יצחק אשר קבע את ערך הרכב ל- 95,000 ₪ ולאחר הפחתות – 83,000 ₪.

התובע דורש לקבל את סכום הפרש הנזק הישיר.

התובע צירף חוו"ד לוי יצחק הקובע את ערך הרכב כאמור ב- 83,000 ₪ לחודש מאי 2017. בחוות דעת זו השמאי ביצע הפחתת ק"מ ו- 6 בעלויות והתייחס בנתוני הפתיחה כי הרכב עלה לכביש בפברואר 2009.

נספח ב' לכתב התביעה כולל תעודת ביטוח לרכב ממנה עולה כי הרכב הינו שנת ייצור 2006 ?! – זאת ללא הסבר.

ההגנה

הנתבעת הגישה כתב הגנה וטוענת כי מועד ייצור הרכב הוא 2005 (על פי אישור CARFAX המהווה היסטוריית הרכב והיה בבעלות חברה.

על פי מחירון לוי יצחק ערך הרכב שנת ייצור 2005 (לפני הפחתות) הינו 69,000 ₪ (נספח ג' לכתב ההגנה).

הנתבעת שילמה לתובע על פי הפוליסה סך של 43,870 ₪ ועל פי חוו"ד שמאי (רוטשטיין) לפיה ערך הרכב 43,727 ₪ (לאחר הפחתות. ערך התחלתי 80,000 ₪).

הנתבעת טוענת כי חווה"ד של לוי יצחק שגויה שכן מתבססת על כך שהרכב עלה לכביש בשנת 2009 ואילו מסתבר שהוא שנת ייצור 2005 ועלה לכביש ב- 9/2005.

ההליך

הדיון בהליך התקיים בפני ביום 16.7.19 ושמעתי טיעוני הצדדים.

הכרעה

המחלוקת בין הצדדים הינה מהו שווי הרכב או ערכו, כאשר התובע טוען לערך גבוה יותר שהוא 83,000 ₪ והנתבעת טוענת ל- 43,727 ₪.

הצדדים צירפו חוו"ד שמאים.

לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק ביהמ"ש ושמעתי את הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

כידוע נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע.

התובע מבסס טענותיו על חוו"ד לוי יצחק אשר לא בדק פיזית את הרכב אלא מציין מפורשות כי הסתמך בחוות דעתו של דברי התובע.

השמאי לוי יצחק רושם בחוות דעתו כי מדובר ברכב אשר עלה על הכביש בשנת 2009 ועל כן מגיע לסכום הבסיס של הערך, לפני הפחתות ק"מ, בעלויות וידיים. דע עקא כי מסתבר על פי היסטוריית הרכב, כי הרכב עלה על הכביש כבר בשנת 2005, דבר אשר לא היה לו ביטוי בכתב התביעה, התובע לא הסביר פשר הדבר ומדוע מתבסס על חוו"ד המתייחסת לרכב שעלה על הכביש בשנת 2009 וברור כי ערכו של רכב העולה על הכביש בשנת 2005 נמוך משמעותית מאשר זה אשר עולה על הכביש בשנת 2009.

איני יכול לקבל את חווה"ד שצירף התובע המתבססת על נתון התחלתי שגוי או מוטעה.

מחירון לוי יצחק המתייחס לרכב משנת 2005 צורף ע"י הנתבעת לפיו ערכו ההתחלתי של הרכב לפני הפחתות הוא 69,000 ₪.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובע לא הוכיח את הערך האמיתי של הרכב ועל כן לא ניתן לדעת מה הבסיס ההתחלתי ממנו יש לבצע הפחתות.

אם נסתמך על טיעון הנתבעת כי ערך הבסיס הינו 69,000 ₪, אזי לאחר הפחתות (6 בעלים קודמים 10%, ק"מ 13.24% ובעלות קודמת של חברה (מופיע ב- CARFAX ) 22% (על פי לוי יצחק) נגיע לערך רכב 42,025 ₪.

מאחר שהתובע לא הוכיח אחרת, אני קובע כי הוא כשל בהוכחת תביעתו ודינה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט בסך של 1,000 ₪.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, 24 יולי 2019, בהעדר הצדדים.