הצדדים וטענותיהם בקליפת האגוז

1. לפניי תביעת שיבוב בגדרה כלל חברה לביטוח בע''מ מבקשת להיפרע מאת הנתבעים, הבעלים של רכב והמבטחת הרלבנטית (להלן- "רכב ההגנה") את תגמולי הביטוח ששילמה לרכב שבבעלות מבוטחה (להלן- "רכב התביעה") בעקבות תאונת דרכים מיום 23/3/18.
2. בין הצדדים ניטשת מחלוקת סביב שאלת האחריות לקרות התאונה. התביעה טוענת כי התאונה אירעה שעה שרכב התביעה נסע כדין בנתיב נסיעתו, או אז רכב ההגנה, שביקש לצאת מחניה, נסע לאחור ופגע בדלת האחורית השמאלית של רכב התביעה. מנגד, ההגנה חולקת מכל וכל על התיאור שבפי התביעה, ולדידה אומנם רכב התביעה נעצר מאחורי רכב ההגנה אולם לא היה כל מגע בין כלי הרכב.

ההכרעה

1. ביום 9/2/20 התקיימה לפני ישיבת הוכחות במהלכה העידו הנהגים המעורבים. אקדים אחרית לראשית ואציין כי על סמך החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק לרבות טופסי ההודעה של הנהגים ותמונות הנזק, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, ומוקדי הנזק ברכבים ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את מלוא השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנתבעים את מלוא האחריות לקרות התאונה.

נימוקי ההכרעה

1. אבאר אך בתמצית הכרעתי זו, וזאת בשים לב לרוח העולה מהוראת תקנה 214 טז' (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד- 1984 שלפיה פסק דין בתביעה המתנהלת במסלול של סדר דין מהיר ינומק באורח תמציתי בלבד. ואלה נימוקיי:
2. עדותו של מר אבישי גולץ, נהג רכב התביעה, מקובלת עליי לחלוטין. העד תיאר בצורה מהימנה, משכנעת, וסדורה את נסיבות התאונה שאירעה שעה שמר גולץ נסע בנתיב נסיעתו, שביל צר בקיבוץ, הבחין, אומנם מרחוק, ברכב ההגנה עומד בחניית בית, והמשיך בנסיעתו, או אז ובצורה מפתיעה, רכב ההגנה נסע לאחור ופגע בדלת האחורית השמאלית של רכבו באופן שלא הייתה למר גולץ כל יכולת למנוע את התאונה. מר גולץ אף העיד כי נהג רכב ההגנה, מר עמר דוד, נטל מיד על עצמו את האחריות לקרות התאונה, התנצל ואף הציע כי יתקן על חשבונו את רכב התביעה וזאת במוסך בטירת הכרמל. עוד הוסיף מר גולץ כי הוא אף אוחז בקלטות המתעדות שיחות עם סוכן הביטוח של מר דוד מהן עולה כי סוכן הביטוח עצמו אינו מאמין בגרסה הנטענת שבפי מר דוד, הלקוח/המבוטח שלו אשר לנסיבות אירוע התאונה. יתרה מכך, מר גולץ שלל מכל וכל את הטענה כי עתר לנזק מנופח העולה כדי כ- 22,000 ש''ח.
3. מנגד, אין בידי לקבל את עדותו של מר דוד. מדובר בעדות לא מהימנה, מגמתית, ובלתי סבירה שכל מטרתה היא לחמוק מהאחריות לקרות התאונה. לטענת מר דוד התאונה אירעה שעה שנסע אומנם לאחור אולם הוא כבר הספיק להתקדם קמעה, מרחק קצר ביותר כ- 20 ס''מ, או אז שמע חבטה. והנה כי כן בהמשך עדותו בבית המשפט, מר דוד טען כי בין כלי הרכב המעורבים לא היה כל מגע פיזי, וכי מר גולץ ביים, כך ממש, את התאונה וכלשונו: "הוא רימה ועצר בא עם רכב דפוק ונתן מכה ביד---" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 29-30). מדובר בעדות מרחיקת לכת, בלתי סבירה בעליל, ואיני נותן בה כל אימון. איני מקבל את עדות מר דוד כי בשעת התאונה הוא הספיק לנסוע קדימה, כמו גם את המקריות שבבסיס טענתו כי הגם שנסע זמן קצר ביותר קודם לכן לאחור, הוא הספיק להתקדם בחזרה בשעה שרכב התביעה חלף במקום. מדובר בעדות מרחיקת לכת ולא מסתברת. וישאל השואל, האם מר גולץ קם בבוקרו של יום ותר ברחבי הקיבוץ אחר "הקורבן התמים" עליו ביקש להטיל, יש מאין, אחריות בגין נזק קודם!! מדובר בטענה קשה ומרחיקת לכת שאין בידי לקבל כפי שגם אין בידי לקבל את הטענה בדבר הפגיעה המכוונת של מר גולץ, בעזרת כף ידו, ברכב ההגנה. הפרזה בנטען מעידה על אפסותו, ולמצער, על חולשתו.
4. גם טענת מר דוד מרחיקת הלכת בדבר ניסיון לכאורה מצד מר גולץ לנפח היקף נזקיו ולהציג חוות דעת שמאית הכוללת סכום נזק העולה כדי כ- 22,000 ש''ח, הובררה כטענה לא נכנונה לאחר שהוכח כי חוות הדעת האמורה עניינה בתאונה אחרת ולא בתאונה מושא התביעה. ניכר שהקו שעובר כחוש השני לאורך ורוחב עדותו של מר דוד הוא העלאת טענות קשות, ונטולות בסיס באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים והשכל הישר.
5. אין בידי לקבל את הטענה כי הגב' אורנה, אישתו של מר דוד, כיוונה אותו בנסיעה לאחור. מקובלת עליי עדותו של מר גולץ כי בשעת התרחשות התאונה, הגב' אורנה ישבה בתוך רכב ההגנה. זאת ועוד, לא ברורה די הצורך עדותו של מר דוד כי אישתו הספיקה להיכנס לרכב ההגנה לאחר שכיוונה אותו קודם לכן בנסיעה לאחור, מקום שהתאונה התרחשה, עפ''י גרסתו הוא, שברירי שנייה לאחר הנסיעה לאחור, שלא להידרש לטענתו כי היה עליו לתמרן מספר פעמים על מנת לצאת מאותו מקום. לאמור יש להוסיף כי ההגנה נמנעה מלהביא את הגב' אורנה למסירת עדות בבית המשפט הגם שנודעת לעדותה חשיבות מרובה על ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת. הימנעות זו אמורה להיזקף לחובת ההגנה.
6. גם בחינת טופס ההודעה של מר דוד מלמדת שאין ליתן אימון בעדותו בבית המשפט. כך לדוגמא מר דוד אינו מזכיר כלל את הטענה כי שברירי שניה קודם התרחשות התאונה הוא נסע לאחור, וכי בעת התאונה הוא הספיק לכאורה להתקדם קמעה. כל אשר רשם בטופס הודעתו היה כי בעת התאונה היה בעצירה מוחלטת זאת ותו לא. לא זו אף זו, טופס ההודעה נטול כל התייחסות לטענה כי מר גולץ גרם לרכב ההגנה חבלה מכוונת עם היד. הטענה מרחיקת הלכת בדבר פגיעה מכוונת מצד מר גולץ לרכב ההגנה, כאמור, הועלתה לראשונה אך במסגרת מכתב שמר דוד כתב לסוכן הביטוח שלו. איני נותן אימון בגרסה זו, ואילו היה ממש באמור, טענה זו הייתה מועלית ברחל בתך הקטנה כבר בגדרי טופס ההודעה של מר דוד.

סיכומם של דברים

1. נוכח כל האמור, אני מקבל את גרסת התביעה ביחס לנסיבות אירוע התאונה, ומורה כי על הנתבעים, באמצעות הנתבעת מס' 3, לשלם לתובעת סך של 4,957 ש''ח בצירוף שכ''ט עו''ד בסך 3,500 ש''ח, החזר המחצית הראשונה של האגרה ששולמה, תשלום המחצית השנייה של האגרה וכן ההוצאות בגין שכר העדים שפסקתי עם תום הדיון שהתקיים לפניי. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל.
2. קודם חתימת פסק הדין אבהיר כי שכר הטרחה שפסקתי משקף מורת רוחי מדרך הילוכו של מר דוד, בעיקר אמורים הדברים נוכח ההאשמות נטולות הבסיס שהוא הפנה למר גולץ, והניסיון לצייר, יש מאין, לפני בית המשפט, תמונת מצב שלא הייתה ולא נבראה, ואך מצער שכך.
3. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז שבט תש"פ, 11 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.