בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר ניתנה כנגד רכב המצוי בבעלות המבקש לאחר שנהג מטעמה נהג ברכב זה כאשר הוא נתון תחת פסילה פסילה של רישיון נהיגתו.

ב"כ המבקשת טען כי הנהג השכיר שנהג ברכב הציג לבעל החברה רישיון נהיגה תקף וטען כי הוא מורשה לנהיגה.

בעל החברה את החתים את הנהג על תצהיר לפיו אין הוא תחת כל פסילה משפטית או מנהלית וזה אישר בחתימתו על התצהיר (הכוזב לכאורה) כי זה אכן המצב.

המבקש הציג לבית המשפט הן את צילום רישיון הנהיגה והן את התצהיר שנחתם ע"י הנהג.

בדיעבד התברר כי מי שנהג ברכב וקיבל אותו לידיו מידי המבקשת מצוי תחת פסילה שהוטלה עליו בבית המשפט.

ב"כ המבקשת טען כי התנהלות המבקשת סבירה בנסיבות ולכן חלה לגביה ההגנה הקבועה בסעיף 57 ב (ב) (2) שבפקודת התעבורה.

ב"כ המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי מעבר לעובדה כי בידי המדינה ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי הנהג, הרי שהמבקשת לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה.

בהתאם לעמדת המדינה היה על המבקשת לפעול באופן יזום לבירור מצבו התעבורתי של הנהג מטעמה בין אם באמצעות קצין בטיחות בתעבורה ובין אם בעצמה.

מצב בו אדם פסול לנהיגה נהג במשאית השייכת למבקשת הוא מצב המצדיק לשיטת המדינה את ההליך המנהלי שננקט כלפי רכבה.

דיון והכרעה בבקשה –

ב"כ המבקשת לא חלק על העובדה כי הנהג אשר נהג ברכב המבקשת היה פסול לנהיגה כתוצאה מהחלטה שיפוטית עת נהג במשאית שבבעלות המבקשת.

טענתו מתייחסת בעיקר לתום ליבה של המבקשת אשר למעשה הוטעתה על ידי הנהג כי רישיונו תקף לנהיגת המשאית וכי אין הוא נתון תחת כל פסילה.

ב"כ המבקשת הציג לתמיכה בטענותיו צילום של רישיון נהיגה (רישיונו של הנהג) המצוי בידי המבקשת לאחר שהנהג הציג אותו בפניה ועל פיו המדובר ברישיון תקף עד לשנת 2023 לדרגת רישיון C1, היא הדרגה המתאימה למשאית.

בנוסף, הוכיחה לכאורה המבקשת כי הנהג חתם בפני לפני המקרה על תצהיר לפיו אין לחובתו כל פסילה פעילה הנובעת מהחלטה שיפוטית (התצהיר החתום ע"י הנהג הוצג והוגש לבית המשפט).

למעשה שאלה אחת עומדת להכרעה בפני והיא האם המבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה וזאת בהתאם לדרישות החוק בהגנה המצויה בסעיף 57 ב (ב)(2) שבפקודת התעבורה.

שקלתי את פעולות המבקשת והגעתי למסקנה לפיה לא די בפעולות שבוצעו למניעת העבירה על ידה ואסביר את דברי:

שונה מסירתו של רכב פרטי בין אדם לאדם ממסירת משאית לנהג מקצועי מטעם חברה.

בעוד מסירת רכב לאדם פרטי תחייב בירור הכולל הצגת רישיון נהיגה תקף כבירור סביר למצב רישיון הנהיגה, ואין זה סביר בעיני כי אותו אדם יידרש גם להציג עבר תעבורתי בפלט מחשב משטרתי, הרי שכאשר במסירת רכב עבודה עסקינן, נדרש רף בירור הרבה יותר גבוה.

כל אדם המעוניין בכך, רשאי לגשת למשטרת ישראל, לבקש ולקבל עותק עדכני של הרשעות התעבורה שלו.

המדובר בפרוצדורה פשוטה.

סביר בעיני כי חברה המעסיקה נהגים, קל וחומר נהגי משאיות, תברר טרם מסירת מפתחות הרכב לנהג, כי הרישיון המוצג לה אכן תקף, כי לא תלויה פסילה כנגד הנהג, וכי הוא הוחתם על תצהיר המבסס את הנטען על ידו.

פסילת רישיון יכולה לנבוע הן מהחלטה שיפוטית והן מהחלטה מנהלית של קצין משטרה או רשות הרישוי.

אני סבור כי הצגת פלט הרשות קודמות מטעם משטרת ישראל יחד עם פלט מצב ניקוד מרשות הרישוי יענה על דרישות המינימום (יחד עם הצגת רישיון הנהיגה עצמו ותצהיר נלווה כמובן) לצורך הקביעה כי מעסיק עשה כל הניתן מצדו לבירור מצב רישיונו של הנהג אותו הוא מעסיק.

בפרשה זו לא נדרש הנהג על ידי המבקשת להציג פלט עבר תעבורתי או אישור רשות הרישוי על מצב רישיונו.

הצגת רישיון הנהיגה עצמו יחד עם התצהיר אינו מצב בו המבקשת עשתה כל שניתן כדי למנוע את ביצוע העבירה.

עובדתית הפעילה המבקשת משאית גדולה כאשר נהג מטעמה הנוהג בה פסול לנהיגה.

המדובר בעבירה מסוכנת וחמורה שבוצעה עם רכב המצוי בבעלות המבקשת.

בנסיבות אלה אני קובע כי ההגנה שבחוק לאו הוכחה על ידי המבקשת.

אני מחליט לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ט, 02 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.