24 אפריל 2022

1. התובעת, גברת ציפי חן עוקשי, מורה במקצועה הועסקה בשנת תשע"ח, במינוי בפועל, בבית הספר האזורי השש שנתי הר-טוב, שבישוב צרעה. עניינה של התביעה שלפנינו בטענתה כי במהלך העסקתה בבית הספר חוותה התעמרות והתנכלות חמורות שסופן בפיטוריה בהליך פגום.

תשתית עובדתית

2. התשתית העובדתית הצריכה לעניין כפי שהתבררה בבית הדין, ואשר מרביתה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, תפורט מטה.

[א] התובעת היא עובדת קבועה במשרד החינוך החל מיום 1.9.2013. את דרכה בהוראה החלה, כעובדת לא קבועה במשרד החינוך, בשנת 2011. עד לתחילת שנת הלימודים תשע"ו (2015 – 2016), לימדה התובעת בבתי ספר שונים בעיר בית שמש (מתוך תצהיר מנהלת מערך כוח האדם במשרד החינוך, גברת ממן). או אז נקלטה לעבודה בבית הספר היסודי הר-טוב, כמחנכת כיתה ג'. במהלך עבודתה בבית הספר היסודי התמודדה התובעת עם קשיים בריאותיים שונים, ובהם מחלת לב כללית שבעטיה עברה הליך של צנתור. על פי העולה מתצהיר מנהלת בית הספר היסודי (דאז), הגברת חוה מגדל, אשר התקבל בהסכמה, "ככלל הייתה שביעות רצון מעבודתה" (סעיף 7) של התובעת, על אף שהתקשתה, בין היתר, בקבלת ביקורת.

[ב] בקיץ 2017, לקראת שנת הלימודים תשע"ח (2017 – 2018), הודיעה התובעת לגברת מגדל כי אינה מעוניינת להמשיך ולשמש מחנכת כיתה. ניסיונה של המנהלת לשכנע את התובעת להמשיך לשמש מחנכת כיתה כשלו (סעף 7 לתצהיר גברת מגדל). אלא שבבית ספר יסודי, ובכלל זה בבית הספר היסודי הר-טוב, עיקר התקנים מיועדים למורים מחנכים ולא נמצא לתובעת תפקיד חלופי. על כן הגישה התובעת למשרד החינוך בקשה להעברתה ממחוז ירושלים למחוז חינוך התיישבותי. את בקשתה נימקה בכך שהיא מעוניינת לחזור ללמד בחטיבת הביניים ובתיכון. בד בבד התקבלה לעבודה, במינוי בפועל על פי כתב מינוי לשנת לימודים אחת, שתחילתה ביום 1.9.2017 וסיומה ביום 31.8.2018, בבית הספר העל יסודי הר-טוב (כתב המינוי צורף כנספח א' לכתב התביעה וראו גם: נספח 1 לתצהיר ראש מינהל החינוך בנתבעת 1 (להלן: ראש המינהל במועצה האזורית או מר בר גיא). שם התפנה מקום במצבת מורי בית הספר בעקבות יציאתה של אחת המורות לשנת שבתון (סעיף 3 לתצהיר מנהלת בית הספר העל יסודי (דאז) הגברת לימור גור (להלן: מנהלת השש שנתי וגם גברת גור)). התובעת שובצה לשמש כמחנכת כיתה ז' ומורה לספרות בשתי כיתות י"א, אחת מהן כיתת מב"ר (מסלול בגרות רגיל אשר נועד לתת מענה לתלמידים במצבי סיכון) (עמ' 10 בשורה 33 עד עמ' 11, בשורה 1). תלמידי כיתה י"א התעתדו לגשת לבחינת בגרות בספרות. לתובעת הייתה זו הפעם הראשונה בה הכינה תלמידים לקראת בחינת בגרות (עמ' 10, בשורות 32-33).

[ג] כאמור בראשית הדברים, בית הספר העל יסודי הר-טוב הוא בית ספר שש שנתי אל אזורי. על כן הוא כולל חטיבת ביניים (כיתות ז' עד ט'), שהיא בבעלות משרד החינוך ומנוהלת ומפוקחת על ידו. וחטיבה עליונה – תיכון (כיתות י' – י"ב) שהיא בבעלות הנתבעת 1, המועצה האזורית מטה יהודה, והיא מופעלת ומפוקחת באמצעות מינהל החינוך במועצה (סעיפים 4 – 5 לתצהיר מר בר גיא).

בהתאם לשיבוצה של התובעת כמחנכת בחטיבת הביניים ומורה מקצועית בחטיבה העליונה היא הועסקה הן על ידי משרד החינוך, בחלקיות משרה בת 69.44%, והן על ידי המועצה האזורית מטה יהודה, בחלקיות משרד בת 27.19% (סעיף 14 לתצהיר ממן).

[ד] בכתב המינוי שהוציא לתובעת משרד החינוך נכתב כי "חובה עליך להודיע למקום עבודתך הקבוע (בית הספר היסודי הר-טוב – רב"ה) עד 31.3.2018 על רצונך לחזור לתפקידך הקודם ע"ג הנספח שלהלן או להגיש בקשה להארכת המינוי בפועל" (נספח א' לכתב התביעה). לעת הכרעה אין עוד מחלוקת כי התובעת לא הודיעה למשרד החינוך דבר עד ליום 31.3.2018 (עמ' 9, בשורות 9 – 16).

[ה] מפגש בין הורי כיתה ז' לצוות החינוכי הרחב: סמוך לתחילת שנת הלימודים תשע"ח, ביום 24.10.2017 (עמ' 9, בשורה 1 וסעיף 20 לתצהיר מר בר-גיא), קוימה ישיבה בין הורי הכיתה שחנכה התובעת לבין הצוות החינוכי הרחב: ראש מינהל החינוך במועצה האזורית מטה יהודה, מר ניב בר גיא; סגן ראש המועצה ומחזיק תיק החינוך מר בני אלירז; מנהלת בית הספר השש שנתי (חטיבה ותיכון) (דאז), גברת לימור גור; מנהלת חטיבת הביניים (דאז) גברת ריקי מגריסו והתובעת. על פי התובעת הרקע לפגישה היה תרעומת שהשמיעו חלק מהורי התלמידים על כך שלא אפשרו לילדיהם לעבור מהכיתה שחנכה לכיתות אחרות. דרישה שעלתה לנוכח מעשי בריונות מצד חלק מהתלמידים שהחלו עוד בבית הספר היסודי (סעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית). הנתבעות מצדן טוענות כי מפגש חריג במיוחד זה (ראו למשל: עמ' 19, בשורות 24-25; עמ' 25, בשורות 9 – 12) קוים על רקע תלונות חריפות של הורי הכיתה שהתקבלו אצלן ביחס להתנהלות לא מקצועית ולא עניינית של התובעת, שכללה אובדן קור רוח והרמת קול כלפי תלמידים, תכתובות ווטסאפ לא מכבדות בינה לבין תלמידים וגם בינה לבין חלק מההורים, ומצבי רוח קיצוניים שחוותה ואשר הובילו לאקלים חברתי ולימודי שלילי בכיתה. בנוסף לכל אלה, עלתה דרישה נחרצת מצד הורי הכיתה להעביר את התובעת מתפקידה כמחנכת הכיתה (סעיפים 11, 13-14, 2-21 לתצהיר מר בר גיא; סעיפים 9-10, 17-18 לתצהיר הגברת גור; ראו עוד ולמשל: עמ' 17, בשורה 26, עמ' 18, בשורות 9-10; עמ' 25, בשורות 3 – 4, 30-31).

לא ברור עד תום האם נערך פרוטוקול לישיבה (עמ' 19, בשורות 29-20; עמ' 20, בשורות 1 – 2; עמ' 28, בשורות 6 – 10), ובכל אופן הוא לא הוגש לעיוננו. התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי מפגש זה היה עבורה כמו "משפט שדה...רק חסר היה שירו בי" (עמ' 12, בשורות 16). עדות שיש בה כדי לתמוך בגרסת הנתבעות כי תכלית המפגש היה לדון בתלונות שהתקבלו על תפקודה כמחנכת הכיתה ובתרעומת שהשמיעו הורים ותלמידים נגדה. שאם לא כן סביר להניח שלא היו נורים חיצי ביקורת כה חריפים דווקא כלפיה. נוסיף, כי התובעת נמנעה מלחקור את עדי הנתבעות ביחס לתוכן הדברים בפגישה, להבדיל משאלת תיעודם (ראו למשל: עמ' 17, בשורה 18 ואילך; עמ' 25, בשורות 10-12). על כן ובשים לב למסכת הראיות שנפרשה לפנינו, ובה עדויות הנתבעות, שהיו ככלל אמינות ועקביות, מסקנתנו היא שמפגש זה נועד לדון בתלונות ביחס לתפקוד התובעת. אם כי יתכן שעלו במסגרתו עניינים נוספים.

[ו] אתגרים בחטיבה העליונה ובהוראת הספרות: בנוסף על ההתמודדות של התובעת עם חינוך כיתה ז', התגלעו קשיים ניכרים גם בהוראת הספרות שלה בחטיבה העליונה. כאמור לעיל, הייתה זו הפעם הראשונה בה נדרשה התובעת להכין תלמידים לקראת בחינת בגרות. מעדותה עלה כי היא חשה קושי ניכר להתמודד עם אתגר זה (עמ' 10, משורה 32 עד עמ' 33 בשורה 2). לטעמה, לא ניתנה לה תמיכה מתאימה ולא אפשרו לה לצאת להשתלמות מתאימה. המפגשים השבועיים של צוות הוראת הספרות נקבעו באותה שנה ליום החופשי שלה. על כן לא נטלה בהם חלק (עמ' 22, בשורות 21 – 23).

[ז] חינוך כיתה או הוראת ספרות: בשלהי חודש נובמבר, 2017 שוחחו הן מנהלת השש שנתי, הגברת גור והן מנהלת חטיבת הביניים, גברת ריקי מגריסו עם התובעת. המנהלת וסגניתה הציעו לתובעת, בשים לב לקשיים שהתגלעו לשיטתן בתפקודה המקצועי והעומס הפיסי והרגשי שחשה, להפחית מהיקף משרתה, במובן זה שתחדל מלשמש מחנכת כיתה ז'. בעדותה לפנינו הסבירה גברת גור שלא מצאה מורה שתחליף את התובעת בהוראת הספרות בתיכון, ואף ידעה שהפחתת החלק של חינוך כיתה יפגע פחות בשכרה (עמ' 28, בשורות 17-18). התובעת מצדה חשה עלבון עמוק מההצעה, נקלעה לקושי רגשי שחייב טיפול (עמ' 11, בשורה 28), וביקשה לצאת לשבתון, אך בקשתה סורבה על ידי הגברת גור (עמ' 12, בשורות 7-9). שכן היעתרות לבקשתה משמעותה הייתה שבתום שנת השבתון הייתה הגברת גור מחויבת להשיב את התובעת לעבודה בבית הספר. מהלך שלא הייתה מעוניינת בו. התובעת מצדה סירבה להצעה לחדול לשמש מחנכת (עמ' 28, בשורות 19-20), ועל כן המשיכה לחנך את כיתה ז' עד קרוב לסוף שנת הלימודים.

[ח] בתחילת חודש מאי, 2018 פנתה התובעת למזכירתה של הגברת גור בבקשה לקיים עמה שיחה שתכליתה לברר מה יעלה בגורלה בשנת הלימודים הבאה. השיחה נקבעה ליום 15.5.2018 ובמהלכה אמרה לתובעת הגברת גור כי אין כוונה להמשיך ולהעסיקה בבית הספר בשנת הלימודים הבאה. באותו היום אף כתבה גברת גור לתובעת מכתב מסכם ולפיו "בהמשך לפגישתנו...ובהתאם לנאמר הריני להודיעך כי לא נוכל להמשיך להעסיקך בבית הספר הר-טוב בשנת הלימודים הבאה תשע"ט..." (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת שבה וביקשה מהגברת גור באותה שיחה לצאת לשנת שבתון וסורבה מאותו הטעם שמנינו לעיל.

[ט] בחלוף ימים ספורים, ביום 17.5.2018, נקלעה התובעת לוויכוח קולני עם מנהלת חטיבת הביניים, גברת מגריסו, סביב פעילות מיוחדת שבה נטלו חלק ילדי הכיתה שחינכה התובעת לקראת חג השבועות. מאז אותו יום לא שבה התובעת לעבודתה בבית הספר, ובחלוף ימים אחדים אושפזה בבית חולים ועברה הליך צנתור. בעטיו של האירוע מיום 17.5.2018 הגישה התובעת תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בהחמרה במצבה הנפשי כנובעת מפגיעה בעבודה. פקיד התביעות דחה את התביעה ועל החלטתו הגישה התובעת תביעה לבית הדין שעודנה מתבררת לפני ראשת המותב (ב"ל 56497-02-20). נוסיף כי בהחלטה מפורטת מיום 4.11.2021 קבעה ראשת המותב כי האירוע מיום 17.5.2018 הוא בבחינת 'אירוע מיוחד' אשר גרם לתובעת לדחק נפשי (להלן: ההחלטה בתיק הביטוח הלאומי).

[י] ביום 1.8.2018 הגישה התובעת למשרד החינוך בקשה לצאת לשנת שבתון. על פי התובעת בתמיכתה ובסיועה של הגברת יהודית אייזנר מהסתדרות המורים, אושרה הבקשה (עמ' 12, בשורות 28-29). התובעת יצאה לשנת שבתון מיום 1.9.2018 ועד ליום 31.8.2019. לאחר מכן, בשנת הלימודים תש"פ (2019 – 2020), שובצה חזרה לעבודה בבית הספר היסודי הר-טוב בהיקף חלקי. השלמת משרתה לכדי משרה מלאה נעשתה באמצעות ימי מחלה. משהסתיימו ימי המחלה שעמדו לרשות התובעת היא יצאה, בשנת הלימודים תשפ"א (2020 – 2021), לחופשה ללא תשלום (סעיפים 19 – 22, לתצהיר הגברת ממן).

השתלשלות ההליך בבית הדין

3. התביעה שלפנינו הוגשה לבית הדין בסמוך להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי והחלה להתברר לפני חברי, השופט עמיצור איתם, עד אשר נעתר לבקשת התובעת, בקיץ 2020, להעבירו להתברר לפני מותב אחר. יוער כי על פי החלטת חברי מהישיבה המקדמית, בירור בקשת המדינה לסילוק התביעה כנגדה על הסף נדחה למועד שלאחר שמיעת הראיות.

מלכתחילה כללה התביעה ראשי תביעה שעניינם פיצוי בגין עגמת נפש, הוצאת לשון הרע ותשלום פיצויי פיטורים. בהמלצת בית הדין צומצמה יריעת המחלוקת בעניינים אלה ובסיכומיה חזרה בה התובעת מהם מפורשות (עמ' 35, בשורות 23 – 25, עמ' 37, בשורה 18). יוער, כי לבקשת הצדדים סייע להם בית הדין בניסיונם לבוא לכדי הסכמה אשר תייתר את ברור ההליך לגופו. אולם בסופו של יום מהלכים אלה לא עלו יפה. על כן לא נותר אלא לברר את התביעה לגופה.

4. התובעת העידה לעצמה. למועצה האזורית מטה יהודה העידו ראש מינהל החינוך אצלה, מר ניב בר גיא, מנהלת השש שנתי גברת גור והגברת אילנית חקון, סגניתה של הגברת גור ורכזת מקצוע הספרות בבית הספר. מטעם המדינה הוגשו תצהיריהן של הגברת עידית ממן, מנהלת מערך כח אדם בהוראה במחוז ירושלים של משרד החינוך; גברת חוה מגדל מנהלת בית הספר היסודי הר-טוב (עד שנת 2019), ומנהלת חטיבת הביניים בבית הספר השש שנתי (עד 2020), גברת מגריסו. בהמלצת בית הדין התקבלו תצהיריהן של גברת ממן וגברת מגדל לתיק בהסכמה, ועל כן הן לא נחקרו נגדית. הצדדים סיכמו טיעוניהם על-פה בישיבה נפרדת מיום 5.4.2022.

דיון והכרעה

5. כאמור בפרק שעסק בהשתלשלות ההליך בבית הדין להכרעתנו נותרו טענות התובעת להתנכלות והתעמרות תעסוקתית; טענתה כי פוטרה מבית הספר העל יסודי בהליך פגום וללא שנערך לה הליך שימוע; וכי על המועצה האזורית מטה יהודה לשאת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים לנוכח האיחור במסירת טופס השחרור לפיצויים שנצברו לזכותה בקרן הפנסיה. נדון אפוא בסוגיות אלה כסדרן.

התנכלות והתעמרות תעסוקתית האמנם?

6. מתווה נורמטיבי: כפי שחזר ושנה כבוד בית הדין הארצי "אין חולק כי כל עובד זכאי לסביבת עבודה ראויה ומכבדת, שההחלטות בה מתקבלות באופן ענייני, ושאין בה פגיעה בכבוד האדם שלו על היבטיו השונים" (להרחבה ראו אצל שולמית אלמוג, התנכלות תעסוקתית, עבודה חברה ומשפט, י"א 223 (2006); אורית קמיר, התעמרות בעבודה: בין פסיכולוגיה למשפט, בין חקיקה לפסיקה, משפט ועסקים, כ"א 3017 (2018) (ע"ע (ארצי) 51279-03-19 בן חמו - עיריית בת ים (10.9.2021) (להלן: ענין בן חמו). ביחס לעיגון המשפטי של העילה נפסק כי "כידוע זו טרם מצאה ביטוי בספר החוקים, על אף שכיחות התופעה וחומרתה, ומשכך ניתן לה מענה על ידי בתי הדין לעבודה במסגרת הדין הקיים, לרבות בהתבסס על חובות תום הלב וההגינות בהן מחויב כל מעסיק" (ע"ע (ארצי) 54435-12-19 ליאנה בני עדני – עיריית תל אביב יפו (4.8.2021) (להלן: ענין עדני). עוד הודגש בעניין עדני כי "השאלה אם ארעה התנכלות אם לאו היא בסופו של יום שאלה עובדתית שעל הערכאה הדיונית להכריע בה". עם זאת "לא די...בעצם התחושה הסובייקטיבית של פגיעה, כנה ככל שתהא, ועדין נדרש שההתנהגות שנטען כי מהווה התעמרות תהא כזו גם במבחן אובייקטיבי".

7. למן ראשית ההליך ועד לסיכומיה טענה התובעת כי ההתנכלות וההתעמרות שחוותה היו "ברף הגבוה ביותר" (עמ' 36, בשורה 10). אלא שנאמר כבר כאן כי לטעמנו, התקשתה "להניח את האצבע" על ההתנהגויות או האירועים הספציפיים שעלו כדי התעמרות והתנכלות, לא כל שכן באותו רף גבוה שלו טענה. כך ולשם המחשה, טענה התובעת בסיכומיה כי היא חוזרת על כלל טענותיה וטוענת שסביבת העבודה בבית הספר כללה "הוראות סותרות שקיבלה מהממונים, השפלות, שיחות עם מורים בהיעדרה ותיעוד שצורף לגילוי המסמכים לרבות חוות דעת איתן המאירי" (עמ' 26, בשורות 29-30), וללא פירוט מתאים. ובכל אופן נתייחס לכל מה שניתן לדלות מהמסמכים שהונחו לפנינו ומהמסכת הראייתית שנפרשה לפנינו. אולם קודם לכן נסיר מדרכנו טענה שחזרה והשמיעה התובעת ביחס למשמעות קביעת ראשת המותב בתיק הביטוח הלאומי על עניננו.

8. נפקות תיק הביטוח הלאומי: כאמור בפרק העובדתי, בהחלטה בתיק הביטוח הלאומי נקבע על ידי ראשת המותב כי האירוע בין התובעת לבין הגברת מגריסו מיום 17.5.2018 הוא בבחינת 'אירוע מיוחד' שגרם לתובעת לדחק נפשי. על פי התובעת מדובר "במעשה בית דין...והנתבעות מושתקות מלטעון כל טענה בעניין זה" (עמ' 36, בשורה 12). כך ולדידה, ההחלטה משקפת את חומרת ההתנכלות כנגדה ואת המידה הקיצונית של חוסר תום הלב של התנהגות הנתבעות כלפיה. אלא שלא היא כלל ועיקר.

ראשית, ברור הוא שמדובר בהחלטת ביניים (בהליך שעודנו מתברר) שבוודאי אינה מעשה בית דין, לא כל שכן כלפי נתבעות שלא היו צד לו. שנית, הציטוטים הנרחבים שהביאה התובעת מההחלטה בסיכומיה לקוחים מהפרק שעסק ב'גרסת התובעת' ולאתגרים שטענה שחוותה במהלך עבודתה בבית הספר. אלא שכפי שקבעה ראשת המותב שם במפורש "...במסגרת הליך זה אין לנו צורך להכריע בין גרסאות הצדדים. על כן נדגיש שאיננו קובעים כי התובעת חוותה בבית הספר התעמרות אסורה או שההתנהגות כלפיה עלתה כדי חוסר תום לב. הבאנו את הדברים כדי להראות שלאחר שנפרשה לפנינו המסכת הראייתית לא נותר ספק כי התובעת חוותה מתח מתמשך במהלך שנת הלימודים מושא ההליך" (סעיף 5). בהמשך ההחלטה נקבע עוד כי בהתאם להלכה הפסוקה המתח המתמשך שחוותה התובעת, ואפילו העובדה שהודע לה ימים קודם לאירוע מושא ההליך כי לא תמשיך ללמד בבית הספר בשנת הלימודים הבאה, אינם שוללים אפשרות לקיומו של "אירוע מיוחד". וכי עלה בידי התובעת להוכיח אותו מבחינה אובייקטיבית. דהיינו, שמדובר בעניין שחרג משגרת העבודה שלה. אלא שאותה 'חריגה' אינה מלמדת בהכרח גם על מסכת יחסי עבודה שכללה התעמרות או התנכלות. כך ולדוגמא, מקום בו בית הדין קובע בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי כי שיחת פיטורים היוותה 'אירוע חריג' עבור אדם, ואפילו מוכר קשר סיבתי בינה לבין הפגימה הרפואית שעמה הוא מתמודד, כלומר תאונת עבודה, אין משמעו בהכרח כי הדבר מעיד גם על מסכת יחסי עבודה בה הייתה התעמרות או התנכלות כלפי אותו אדם מצד מעסיק/ה. נוסיף כי דווקא הקביעה בדבר 'חריגות' העניין יכולה להעיד כי לא מדובר בהתנהגות שאפיינה את הנתבעות, כפי שקבעה ראשת המותב גם שם. ובכל אופן איננו סבורים שמדובר בעוד אירוע של התנכלות או התעמרות שחוותה התובעת אלא בוויכוח סוער שפרץ בינה לבין הגברת מגריסו שבדיוק שבה לבית הספר לאחר תקופת מחלה, וככל הנראה לא הייתה במיטבה. לבין התובעת שגם היא כבר הייתה מאד מתוחה, על רק ההחלטה שהתקבלה לא להמשיך ולהעסיק אותה בבית הספר בשנת הלימודים הבאה (עמ' 15, בשורות 21-22).

מכאן חזרה לגרסת התובעת.

9. עיקר טענות התובעת הן שלא ניתן לה ליווי צמוד להוראת הספרות בחטיבה העליונה, כפי שמתבקש היה בשים לב לכך שהייתה זו הפעם הראשונה בה הכינה תלמידים לגשת לבחינת בגרות; רכזת הספרות נהגה לצעוק עליה ולמתוח ביקורת בעניינים שוליים, חלף הושטת עזרה, והדבר זרע בליבה פחד והוביל לניסיון של מנהלת השש שנתי להדיח אותה גם מחינוך כיתה ז'; גברת גור הבטיחה לצפות בה מלמדת ולסייע לה במשוב בונה, אך לא עשתה כן ולמעשה בחלוף חודשיים בלבד מתחילת שנת הלימודים, במהלכם חלו גם חגי תשרי, "חרצו את גורלי ללא כל סיבה אחת מוצדקת" (סעיף 17 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת). בחקירתה הנגדית הוסיפה כי למעשה נוצרה כנגדה "חזית" שכללה את גברת גור, גברת חוקון וגברת מגריסו בנוסף לקבוצה של הורים ש'התסיסו' כנגדה (עמ' 11, בשורות 28-29). והדברים הלכו והחריפו ככל ששנת הלימודים התקדמה, עד שלאחר האירוע בינה לבין הגברת מגריסו, מיום 17.5.2018, קרסה סופית.

10. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי טענות התובעת לא הוכחו וגרסתה לא עמדה במבחן החקירה הנגדית ונפרט.

[א] התובעת לא יכולה לאתגר ההכנה לבגרות על אף העזרה שהושטה לה: שוכנענו מעדויות הנתבעות העקביות כי בניגוד לטענת התובעת כאילו 'הושלכה למים סוערים' של הוראת מקצוע הספרות בחטיבה העליונה והושארה שם לנפשה, הרי שבפועל נעשו ניסיונות כנים לסייע לה. מרכזת מקצוע הספרות, גברת חוקון, דווקא הייתה ערה לכך שעיקר הניסיון שצברה התובעת עד להשתלבותה בחטיבה העליונה היה בהוראת תלמידי יסודי. על כן תדרכה אותה ביחס לשיטות הוראה, הצמידה לה מורה חונכת שנכנסה יחד אתה לשיעורים בכיתת המב"ר, וספקה לה תיווך ועזרה (עמ' 22, בשורות 8-12). עובדה שהתובעת הסתירה. כך כאשר התברר שישיבות צוות מורות הספרות בבתי הספר נקבעו ביום החופשי של התובעת, גברת חוקון תיאמה עם התובעת שחלף ישיבת הצוות היא תגיע אליה הביתה בימי שני. כמו כן מסרה לתובעת תכניות לימודים (עמ' 22, בשורות 19-27). בנוסף הקפידה גברת חוקון לשוחח עם אותה מורה חונכת בתום כל שיעור שבו התלוותה לתובעת על מנת לוודא שהליווי שהתובעת מקבלת הוא מקצועי ורציני (עמ' 23, בשורות 16 – 17). נוסיף שלא רק שעדותה של גברת חוקון הותירה רושם מהימן אלא שעיון חוזר בעדותה מעלה שיש בה 'הגיון פנימי'. דהיינו, שהעדה הקפידה להבהיר את מחויבותה לא רק לתובעת אלא לתלמידים שידעה שצריכים לגשת לבחינת הבגרות והאחריות הנלוות למצב דברים זה, שאכן מחייבת לוודא כי רמת הוראה שהם מקבלים מספיקה (ראו למשל: עמ' 23, בשורות 17-18).

לא מן הנמנע כי במהלך הדרך גברת חוקון אכן מתחה ביקורת על דרכי ההוראה של התובעת אלא שכפי שהצהירה גם גברת מגדל יתכן שהתובעת התקשתה בקבלת הביקורת. למעשה הרושם שנותר בנו הוא שהתובעת ראתה בהוראת הספרות בחטיבה העליונה משום "קרש קפיצה", כלשונה (עמ' 9, בשורה 24), והיה בה הרצון לשינוי מקום ואווירה. אלא שלא הביאה בחשבון את האתגר הממשי שנלווה לשינוי שכזה, ואת המאמץ שכרוך בכך, בוודאי בשנת ההוראה הראשונה. על כן מצאה עצמה מתמודדת עם דרישות (לגיטימיות) של מנהלת בית הספר ומרכזת הוראת הספרות 'לפרוע את השטר', אך לא הצליחה וגם לא לאחר שניתן לה סיוע, כאמור. נעיר, כי בהחלט אפשר להניח כי הדבר הוביל לתסכול הדדי, אולם לא להתנהגות אסורה מצד הנתבעות.

[ב] ההצעה לחדול מחינוך כיתה ז' – הכל מסכימים כי הוצע לתובעת לחדול מחינוך כיתה ז'. אלא שבניגוד לטענותיה בהקשר זה, כאילו נעשתה יד אחת כנגדה, דעתנו היא שביסוד ההצעה עמדה ההכרה של מנהלת בית הספר ומנהלת חטיבת הביניים כי בנסיבות החריגות שנוצרו, ושהיו ביסוד המפגש בשלהי חודש אוקטובר בין ההורים לצוות החינוכי הרחב, עליו עמדנו בפרק העובדתי, העומס הרגשי על התובעת, בו הודתה בעצמה, היה רב. לכך נלוו גם תלונות חריפות של הורים עליהם העידה הגברת גור שלא רצו שהתובעת תלמד את ילדיהם (ראו למשל: עמ' 25, בשורה 17), בעיקר מחמת "משהו לא צפוי בהתנהגות שלה" (עמ' 25, בשורה 15). ובלשונה: "החבילה חריגה. לא נפרדתי משום מורה שלוש שנים. זה חבילה חריגה" (עמ' 25, בשורה 12).

לשון אחרת, נוצר צורך להפחית מטלות מהתובעת ולא משום שהיו חריגות מלכתחילה אלא בשל כך שהיא לא הצליחה להתמודד עמן. על כך העידה גם הגברת מגריסו "...ניסיתי לעזור...לראות איפה הקושי שלה. היא טענה שלעבוד בחטיבה העליונה בבגרויות זה לחץ. אמרתי תעשי מה שטוב לך, אני אקבל כל מה שטוב לך, אם את רוצה לשנות...ההחלטה היא שלך" (עמ' 32, בשורות 14 -17).

עובדה היא שהתובעת עצמה ביקשה לצאת לשנת שבתון. ואף שוכנענו שביסוד בקשתה עמדו הקשיים בהוראה בחטיבה העליונה במצורף לאתגרים בחינוך כיתה ז', ולא מסכת של התעמרות והתנכלות.

[ג] לא נוצרה 'חזית' כנגד התובעת או עוינות - העידו לפנינו ארבעה עדים שהיו קשורים למסכת ההעסקה של התובעת בבית הספר העל יסודי הר-טוב ובהם כל 'החזית' שלה טענה. דהיינו, מנהלת בית הספר, סגניתה והאחראית על מקצוע הוראת הספרות, וכן מנהלת חטיבת הביניים. אלא שלאחר שהעידו לפנינו שוכנענו כי לא 'בחזית' עוינת עסקינן כי אם בשדרת הנהלה מקצועית, מנוסה ולא 'לעומתית' שבאה לכדי מסקנה שעם כל הרצון הטוב לסייע לתובעת להשתלב בבית הספר הדבר לא צלח. ובלשונה המדויקת של גברת גור "..היה פה מקרה של מורה שבאמת רצתה היא אישה באמת טובה אבל לא הצליחה. זה לא התאים לה. כשזה לא מתאים זה לא מתאים ואין מה לעשות..." (עמ' 26, בשורות 20-21).

כך התובעת עצמה העידה כי דווקא "היה לי טוב עם הצוות שלי בכיתה ז'..." (עמ' 9 בשורה 25); כי רכזת השכבה היוותה לה עוגן מקצועי ורגשי (עמ' 12, בשורות 8-9), וכי בתחילת שנת הלימודים דווקא "היו יחסים טובים" (עמ' 9, בשורה 6). כפי שהראנו בפרק העובדתי עד 31.3.2018 ועל אף טענותיה הקשות לא מצאה התובעת לבקש ממשרד החינוך לשוב ולשבץ אותה במקום העבודה הקבוע שלה ואף לא יכולה הייתה לספק בחקירתה לפנינו הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע בנסיבות החריגות שלהן היא טוענת לא מצאה לפנות לגורם כלשהו במשרד החינוך, ובפרט למפקח על בית הספר או למינהל החינוך במועצה (עמ' 8, בשורות 25-26) כדי לדווח על הנעשה. לחילופין, להסתדרות המורים קודם לרצונה לצאת לשנת שבתון. משמע התמונה שבקשה לצייר כאילו סבלה כל הזמן מיחס מתעמר אינה נכונה.

11. העדר תיעוד כתוב: בניסיון להתמודד עם כל האמור הובילה התובעת קווי חקירה ארוכים וחוזרים ולפיהם אין לתת בעדויות שהביאו הנתבעות כל אמון שכן חסר תיעוד כתוב לדברים שהשמיעו. משל מדובר היה בשמועות ולא יותר. לדידה הדברים זוכים למשנה תוקף מקום בו התברר, בחקירות העדים, כי קיימת בבית הספר מערכת 'משוב' שבה מתועדים אירועים חריגים.

על כך השיבו כל העדים באופן ספונטני כי הם עוסקים בהוראה ולא בתיעוד, וכי אין זה מדרכו של בית ספר שהוא מתנהל בדרך של התכתבויות יומיומיות לא כל שכן בין מורים בינם לבין עצמם, בין מורים לתלמידים וכיוצא בזה (ראו למשל: עמ' 21, בשורה 32 עד עמ' 33, בשורה 1; עמ' 22, בשורה 1; עמ' 27, בשורות 22 – 27; עמ' 32, בשורה 25). כך רובם העידו שחוו את הקשיים שליוו את העסקת התובעת באופן אישי. הגברת גור אף נכחה למצער, בשיעור אחד שלימדה התובעת (סעיף 28 לתצהיר עדותה הראשית), וזאת בניגוד לטענתה. ואם לא הרי שכמו בכל ארגון, שדרת הניהול ניזונה מהמידע שמועבר אליה מגורמים שונים בו (ראו למשל: עמ' 17, בשורות 15-16; עמ' 25, בשורות 17-19, 26-27). הדברים מתבקשים והגיוניים ומקובלים על דעתנו. אכן אין זה סביר או רצוי שבית הספר שהוא, כפי שציינה הגברת גור "זירה מאד דינמית" (עמ' 25, בשורה 2), יהפוך ל'זירת תיעוד' בלתי פוסקת חלף זירה חינוכית. עם זאת נכון היה לו לא החזיקו הנתבעות בקיצוניות השנייה, במובן זה שלא הניחו לפנינו תיעוד גם לדברים שטענו שתועדו, דוגמת המפגש בין ההורים לצוות החינוכי בתחילת שנת הלימודים.

אשר למערכת 'המשוב' נאמר כי לא הוברר עד תום למה בדיוק היא משמשת. האם בעיקר להזנת נוכחות תלמידים, ציונים ואירועים חריגים הנוגעים לתלמידים או גם 'תיק עובד' למורים (עמ' 18, בשורות 4 -5). ובכל אופן לא הייתה מניעה כי התובעת, שהנטל על כתפיה להוכיח את תביעתה, תבקש לעיין בו בשלב המתאים. משלא עשתה כן הדבר שוקל לחובתה.

12. מכתבי הערכה: קו חקירה נוסף שהובילה התובעת בניסיון לסתור את טענות הנתבעות ביחס לתפקודה נגע למכתבי הערכה שקיבלה וצירפה לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה מאת הורי תלמידים וגם מגברת גור ומגברת מגריסו עצמן סביב סיום מחצית שנת הלימודים הראשונה.

על כך השיבו יפה כל העדים ובאופן דומה, כי האדם הוא יצור מורכב בעל פנים שונות, ולא 'שחור או לבן' (עמ' 23, בשורה 4; עמ' 32, בשורות 1 -2). כלומר איש מהעדים לא ביקש לצייר את התובעת כדמות שלילית אלא כעובדת שהשתלבותה בבית הספר לא עלתה יפה, והדברים אף סותרים את טענת התובעת להתעמרות וההתנכלות שכביכול חוותה. שהרי לא ניתן ליישב בין מכתבי הערכה תומכים של גברת גור וגברת מגריסו לבין התנכלות והתעמרות. גברת גור הוסיפה שמורים טובים הם משאב יקר ערך על כן כ"שיש מורה טוב אף אחד לא נותן לו ללכת" (עמ' 26, בשורות 8-9); החלפת מחנכת כיתה היא ענין קשה במיוחד ותמיד עדיף "למנהל צוות שרץ ויודע עבודתו" (עמ' 26, בשורה 12). דרכה כמנהלת הייתה למצוא את הטוב ולהעצים גם את צוות המורים. על כן עשתה לה מנהג לברך כל מורה אישית ליום הולדתו וכשכתבה ברכה הזכירה רק את הטוב. ביחס לתובעת אמרה "ציפי עשתה כמיטב יכולתה. אני לא חושבת שעשתה משהו כדי להרע. היא באמת התאמצה ועבדה קשה אבל לא הצליחה..." (עמ' 26, בשורות 14 -15).

13. הזמנה לכנס סיום שנה: בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת עוד כי לא זומנה למפגש סיכום שנה של כל צוות ההוראה בבית הספר. זאת להבדיל מהמפגש בתחילת השנה שבו נכחה. לדידה מדובר בהתנהלות שיש בה משום פגיעה קשה במעמדה כמחנכת, השפלתה וגרימת צער. במענה לטענות אלה הצהירה גברת גור בתצהיר עדותה הראשית כי התובעת דווקא הוזמנה למפגש סיום השנה כמו יתר חברי וחברות צוות המורים, וזאת באמצעות הדואר האלקטרוני, שעותק ממנו צורף לתצהיר עדותה הראשית (נספח 3). אלא שלא הופיעה. גברת גור לא נחקרה בעניין זה על כן טענתה לא נסתרה. כך לא נטען ולא הוכח שהתובעת הוסרה מרשימת התפוצה של מורי בית הספר עד לתום שנת הלימודים. ובכל אופן מדובר במפגש שעל פי העולה מהזימון אליו נערך ביום 20.6.2018 שהוא מועד שבו התובעת, לשיטתה, הייתה עודנה מצויה בימי מחלה.

14. חוות דעת איתן המאירי: לכתב התביעה צרפה התובעת מכתב מיום 17.7.2018 מד"ר איתן מאירי, מומחה לפסיכולוגיה תעסוקתית, אליו הגיעה לאבחון ויעוץ בקיץ 2018 "בעקבות מצוקות שחוותה בעבודתה והרעה במצבה הבריאותי והנפשי". ד"ר מאירי מתאר את האבחון שערך לתובעת ואת תחושותיה, ממליך על 30 ימי מחלה ומחווה דעתו כי "להערכתי, במצבה הנוכחי לא תוכל לחזור לעסוק בהוראה במסגרת בית ספר".

צדקה המדינה בטענתה בסיכומיה כי לא מדובר בחוות דעת רפואית שנערכה לפי פקודת הראיות או במומחה שהתובעת העידה. כך לא נותר אצלנו ספק שהתובעת חשה מצוקה במהלך שנת הלימודים וגם סביב ההחלטה לא להמשיך להעסיקה בבית הספר והמחלוקת אליה נקלעה עם גברת מגריסו. אלא שכאמור בפרק הנורמטיבי, כנה ככל שתהא התחושה, היא צריכה להיות מגובה בהתנהגות מתעמרת באופן אובייקטיבי וכזו לא מצאנו. מכאן שגם אם נקבל את האמור במכתבו של ד"ר מאירי הרי שלא יהיה בדברים כדי להוביל לשינוי במסקנתנו.

15. בשולי פרק זה, אם כי לא בשולי חשיבותו, נבקש להוסיף ולהתייחס לתצהיר גילוי המסמכים עב הכרס שהגישה התובעת בשלב המקדמי. התצהיר כולל מסמכים שיש בהם לשיטת התובעת כדי להעיד על טיב עבודתה. בהם התכתבויות ווטסאפ עם הורי תלמידים ועם גברת גור, וגורמים נוספים בבית הספר. כמו גם מכתבי הערכה שקיבלה, ותמלילי שיחות בינה לבין גברת גור, בינה לבין תלמידה ועוד.

בתמיכה לטענת ההתנכלות צירפה גם כן מגוון התכתבויות ווטסאפ בינה לבין נציגת הסתדרות המורים, יהודית אייזנר; בינה לבין גורמים שונים בבית הספר, לרבות אמא של תלמיד; תמלילי שיחות בינה לבין גברת מגריסו; בינה לבין תלמידה ובינה לבין מורים אחרים, לרבות רכזת שכבה ז'. תמלילי שיחות בינה לבין מורים מופיעים גם תחת הכותרת "סביבת עבודה עוינת".

בראש נציין, כי דבר מכל אלה לא צורף לתצהיר עדותה הראשית. למעשה אין לתצהיר עדותה הראשית נספחים כלל, על כל המשתמע מכך מבחינה ראייתית. בנסיבות שבהן המסמכים שגולו לא צורפו לתצהיר עדותה הראשית של התובעת אין לזקוף לחובת הנתבעות את העובדה שלא חקרו את התובעת לגבי מרביתם. על כן גם אנו התייחסנו בעיקר לאותם מסמכים שרלוונטיים לחקירתה הנגדית.

אשר להתכתבויות או תמלילי שיחות בין התובעת לבין תלמידים שהם קטינים ושזהותם נחשפה, נזכיר כי התובעת נעתרה להמלצתנו מן הישיבה המקדמית המסכמת למשיכתם מהתיק. מכל מקום לאחר שעיינו עיין היטב במסמכים אין בהם כדי לשנות ממסקנתנו כפי שהובאה לעיל, שכן הרושם שנותר בנו הוא שמרבית המסמכים יוצרו ונאספו לצורך ההליך.

16. כללם של דברים בפרק זה, אמנם נכון הוא שהתנכלות והתעמרות הם מונחים שרקמתם, כפי שהראנו בפרק הנורמטיבי, במידה רבה פתוחה ופגיעתם רעה. כך ההתנכלות וההתעמרות יכולות להופיע בתצורות שונות וגם מוסוות. ואף ערים אנו לפסיקת בית הדין הארצי בעניין בן חמו ולפיה, כאשר נטענת טענה של התעמרות אין להסתפק בבחינה עצמאית של 'אירועי התנכלות' בנפרד, אלא יש חשיבות גם למכלול הדברים והצטברותם. "כיוון שהתעמרות יכולה להתרחש גם כאשר מעסיק או ממונה מטעמו פועלים במסגרת גדרי סמכותם – בחינה של כל טענה במנותק מההקשר הכולל עשויה להוביל להסבר ענייני לכל טענה שהוא לכאורה משכנע, וייתכן שבכך תוחמץ התעמרות שבאה לידי ביטוי בתמונה בשלמותה. מצדו השני של המטבע, מובן שלא ניתן להסתפק בטענות "אווירה" כוללניות". לאחר ששקלנו את מכלול הראיות שהונחו לפנינו דעתנו היא שטענות התובעת נותרו במידה רבה טענות "אווירה כוללניות". נוסיף עוד כי מסכת יחסי עבודה שיודעת קשיים ואף עליות ומורדות טלולות אינה הופכת רק בשל כך למסכת התנכלות תעסוקתית. ברור הוא שיתכנו בחיי העבודה חיכוכים בין העובדת לממונים עליה ויש שפעולות שננקטות על ידי הממונים פוגעות בעובדת אף שהן חלק בלתי נפרד מעולם העבודה ומהפררוגטיבה של המעסיק. אלא שכאן הדברים נעשו באופן ששמר על כבודה של התובעת ועל כן מדובר בהתנהלות מותרת. הוויכוח בין התובעת לגברת מגריסו מצער אך הרושם הוא שאינו מלמד על הכלל אלא הוא בבחינת היוצא מן הכלל.

על יסוד כל האמור דין ראש תביעה זה דחיה.

טענת העדר השימוע

17. על פי התובעת את השיחה בינה לבין הגברת גור מיום 15.5.2018, אותה תארנו בפרק העובדתי, ושבה הודיעה לה האחרונה כי לא תמשיך ללמד בבית הספר בשנת הלימודים הבאה יזמה היא עצמה. לדידה מדובר בהליך לא תקין. ובפרט שעובדי בית הספר ידעו על הכוונה לא להאריך את מינויה עוד קודם שהיא ידעה. מוסיפה התובעת וטוענת בי בהלכה הפסוקה הורחבה חובת השימוע גם למורים זמניים. מכאן שמקל וחומר קמה החובה לערוך לה שימוע 'כהלכתו', ומשלא כך נעשה ולאור ההשלכות החומרות שהיו לפיטוריה על מצבה הבריאותי ובפרט הנפשי, יש להעמיד את הפיצוי לו היא זכאית על הרף העליון שיהיה בו גם כדי להרתיע מעסיקים אחרים.

18. דעתנו שונה. אמנם נכון הוא שהתובעת יזמה את השיחה עם הגברת גור ב – 15.5.2018. אלא שכפי שהעידה לפנינו מנהלת בית הספר, בעדות אמינה ושלא נסתרה "אני יודעת שהיא יזמה את השיחה. אבל אני בכל מקרה הייתי מזמנת שיחה עד סוף מאי כי אני חייבת. אסור לי לא לקיים שיחה. היא אולי הקדימה אותי" (עמ' 26, בשורות 26 -27). בהמשך עדותה עמדה גברת גור בהרחבה על 'משנתה' בכל הנוגע לסיום העסקה של מורים ככלל, לעומת מורים בשנת ההוראה הראשונה שלהם בבית הספר (עמ' 28, בשורות 22 – 33).

כידוע, מטרת הליך השימוע היא לאפשר לעובד להביא לפני המעסיק את גרסתו לטענות המועלות כלפיו במטרה לנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונת הפיטורים. בעניין ברד (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 ברק – קנסטו בע"מ (28.2.2017)) עמד בית הדין הארצי על 'מרכיבי הליבה' של הליך שימוע המגשים את תכליתו ובהם:

"...מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".

19. בראש נזכיר, כי התובעת לא פוטרה ממשרד החינוך אלא שהוחלט לא להמשיך לשבצה באופן קבוע בבית הספר העל יסודי הר-טוב בתום המינוי בפועל שם. עם זאת תמימי דעים אנו עמה כי גם במצב דברים זה היא הייתה זכאית להישמע טרם קבלת החלטה סופית בעניינה. כך, יכול שנכון היה שגברת גור תודיע לה עוד קודם לשיחה, וללא קשר לכך שהתובעת יזמה אותה, כי זו תהא גם שיחת שימוע ביחס לכוונה שלא להאריך את המינוי שלה בבית הספר. עם זאת כבר נפסק כי רשאי בית הדין לבוא לכלל מסקנה כי נסיבות העניין בפניו אינן מצדיקות פסיקת פיצוי כלשהו ועל אף הפגמים שנפלו בהליך סיום העסקה (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 93/07 גיורא ארבל – א.ס.ס ניורומסקולאר אלקטריקל סיסטמס בע"מ (19.11.2008)). וזהו מצב הדברים כאן.

20. לא נותר ספק כי התובעת ידעה היטב מה תכלית השיחה שהיא עצמה יזמה וכי גברת גור כמו גם יתר הממונות אינן שביעות רצון מעבודתה ומתפקודה לא בחטיבת הביניים ולא בחטיבה העליונה. הרי על כך טענותיה לפנינו. למעשה היא עצמה כתבה למזכירתה של הגברת גור כי "אני צריכה לדעת מה קורה איתי בשנה הבאה" (נספח ה'1), ועל כך חזרה גם בעדותה לפנינו כאשר התבקשה לאשר כי כאשר הגיעה לשיחה עם הגברת גור לא היו לה ציפיות מיוחדות ממנה לנוכח התנהלות העבר ביניהן (עמ' 13, בשורות 7-8). שוכנענו כי התובעת נשמעה על ידי גברת גור באופן מספיק, וכפי שהראנו בפרק העובדתי גם חזרה על בקשתה שחלף החלטה על סיום שיבוצה בבית הספר יתאפשר לה לצאת לשנת שבתון. בקשה שכאמור לא התקבלה. נעיר כי פניית התובעת אל מזכירתה של גברת גור נעשתה עוד ביום 1.5.2018, מועד בו רצתה לשוחח עם הגברת גור בהפסקה. אלא שנאמר לה כי גברת גור לא נמצאת בבית הספר וכי המועד הפנוי הראשון ביומנה הוא ביום 15.5.2018.

לשון אחרת, לתובעת היה די זמן להיערך לפגישה ועד לסיכומיה לא מצאנו הוכחה כלשהי לכך שנפגעה זכותה להישמע, לבד כאמור מהעובדה שהיא יזמה את מועד הפגישה ושזו לא הוכתרה בעוד מועד כ'שימוע'. זאת ועוד שוכנענו כי לו לא התובעת יזמה את השיחה הייתה הגברת גור מזמנת אותה לשיחה קודם ליום 31.5.2018.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

21. כאמור לעיל התובעת לא פוטרה על ידי משרד החינוך. על כן מלכתחילה לא היה מקום לתבוע ממנה פיצויי פיטורים ובהמלצתנו משכה התובעת תביעתה בהקשר זה. בדומה הוברר כי המועצה האזורית הפרישה לקרן הפיצויים את כל כספי הפיצויים. אלא שעל פי התובעת טופס 161 נמסר לה רק במהלך ההליך. על כן היא עותרת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. המועצה מצדה טענה בסיכומיה כי לא הייתה כל מניעה למסור לתובעת טופס 161 קודם לכן לו התקבלה פניה למחלקת משאבי אנוש.

אשר לדעתנו. לא ברור מדוע 'גמר חשבון' מסודר לא נערך על ידי המועצה בתום שנת הלימודים. יחד עם זאת וכאמור בפרק העובדתי התובעת חדלה להגיע לבית הספר כבר ביום 18.5.2018 מחמת מצבה הרפואי והרושם שנותר הוא שכל ענין התשלום בגין מחלתה הוסדר דווקא על ידי משרד החינוך. כלומר, התובעת והמועצה לא נפרדו כמקובל והתובעת אכן לא פנתה למועצה בבקשה כלשהי, יתכן בשים לב לגובה הסכום המדובר. מכל מקום דעתנו היא שבנסיבות אלה מדובר בטעות כנה שאינה מצדיקה פיצוי.

22. סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

התובעת תישא בשכר טרחת באי כוח הנתבעות ובהוצאות בסכום כולל של 5,500 ₪ לכל נתבעת. לא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים מיום שיומצא לתובעת פסק הדין, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

23. זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לערער.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשפ"ב, (24 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

פסק הדין נחתם בידי נציג הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.