1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 14.1.19. התביעה מתנגדת לבקשה.
2. המדובר בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
3. הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).
4. המבקש קיבל לידיו דו"ח המהווה הזמנה לדין וכתב אישום כך שידע על מועד הדיון והיה עליו להתייצב.
5. לטענת המבקש, סבר בטעות כי מועד הדיון קבוע ליום 15.1.19.

טעות או בלבול, גם אם נעשו בתום לב אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (עיינו: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 8228/11 זוהר בוקריס נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 10.11.11, רע"פ 9183/11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 7.2.12).

יתר על כן, אם הטעות היתה כנה היה הנאשם מתייצב לדיון ב 15.1.19, לומד על טעותו יום לאחר המועד בו נשפט ויכול היה להגיש בקשה בהתאם מבלי להמתין עד למועד הגשת הבקשה לתיק

הבקשה הוגשה באיחור, מעבר ל 30 הימים שנקבעו בסעיף 130 לחסד"פ ודינה להידחות על הסף.

1. עם זאת , טענות המבקש נבחנו לגופן, ברם אין המפורט בבקשה כדי להביא לבטול פסק הדין, אין הגנה לגופו של ענין.
2. גם אין בטענת ב"כ המבקש, שהוסף עד תביעה לכתב האישום, כדי להניע את ההליך מחדש.
3. משלא היתה התייצבות נשפט המבקש בהיעדר כדין.

אי התייצבות, רואים אותה, כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט הסמכות לשפוט בהעדר.

1. דינו של המבקש נגזר על סמך עובדות כתב האישום, חומרת העבירה ועברו התעבורתי , ולא על בסיס שמיעת עדים.
2. הטענה שהמבקש לא היה מודע לפסילה אינה מתיישבת עם תגובתו לדוח כפי שמופיע בנספח שצורף לבקשה ואף לא עם פרוטוקול בית המשפט מיום 27.12.17 בתל אביב , שניתן בנוכחות המבקש.
3. העונש שהוטל הולם את נסיבות העבירה , חומרתה ונסיבות עושה העבירה, העונש נמצא במתחם הענישה .
4. אין עיוות דין.
5. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, 20 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.