בפני תובענה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח חיים.

עם הגשת התובענה, אשר הוגשה במקורה כנגד הנתבעת מס' 1 בלבד, הסתבר כי זהותה של התובעת כמוטבת בפוליסת הביטוח שונתה ארבעה ימים בלבד לפני מותו של המנוח, וכי הנתבעת 1 מטילה ספק באותנטיות של השינוי, כאשר קודם לשינוי זה קבעה הפוליסה את "יורשיו החוקיים" של המנוח – אביה החורג של התובעת, כמוטבים בפוליסה.

מאחר ולא צורף לתובענה צו ירושה וצו קיום צוואה, נדרשה התובעת בהחלטתי מיום 2.5.19 להציגו ולפרט את יורשיו החוקיים של המנוח. בתגובה טענה זו ביום 16.5.19 כי "היורשת החוקית" של המנוח הינה הנתבעת מס' 2 – אמה של התובעת ואלמנתו של המנוח, אשר לא הוציאה צו ירושה בשל בעיות של אשרת שהיה ולכן נאלצה לעזוב את הארץ. בעקבות זאת הוריתי ביום 24.6.18 על צירופה של הנתבעת 2 כנתבעת נוספת לתובענה.

דא עקא שמעיון בתיקו הרפואי של המנוח, הסתבר לנתבעת 1 שקיים למנוח בן נוסף ביולוגי, עליו לא מסרה התובעת לבית המשפט דבר. משביקש בית המשפט את עמדתה של התובעת לעניין צירופו, טענה זו באופן סתמי כי "מבירור שנעשה על ידה למנוח בן ביולוגי מנישואים קודמים בבלארוס בטרם עלה המנוח לישראל". לטענת התובעת למעט עובדת מגוריו בחו"ל, אין לתובעת כל מידע על פרטיו, לא שמו ולא פרטי זהותו ומגוריו. בכל מקרה, טוענת התובעת כי הינה מתנגדת לצירופו לתובענה, שכן יש לכבד את שינוי המוטבים שביצע המנוח.

דיון והכרעה:

עמדת התובעת אינה מקובלת על בית המשפט, השאלה של זהות המוטב שנויה במחלוקת ומוכחשת על ידי הנתבעת 1 בכתב הגנתה, ועל כן מחובתו של בית המשפט בגדרו של תיק זה, לבחון בין היתר, האם התקיימו כדין תנאיו של סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 בדבר שינויים של המוטבים.

אין ספק כי קביעה כי שונה המוטב, יש בה כדי לפגוע בזכותם של המוטבים המקוריים – היורשים, לזכות בכספי הביטוח, וממילא חובה היה על התובעת לצרפם כבעלי דין דרושים לתובענה, אך היא לא עשתה כן, ובדיעבד גם מסתבר כי יתכן גם שהסתירה מבית המשפט את קיומם. בכל מקרה, לא יכולה היתה התובעת להודיע כי אמה הינה היורשת החוקית בלא בירור שעשתה בנושא. גם לא מקובל עלי כי התובעת אינה יודעת את זהותו של היורש הנוסף. על פי ההלכה שנפסקה בע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי מנהל עזבון המנוח זאב בן צבי ברגמן נ' פרידמן, פ"ד נח (2) 65 (2003), היה על התובעת להראות כי פעלה בשקידה סבירה לאתר את היורשים. אין הצדקה לקבוע הלכה שונה לגבי סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. כך למשל היה על התובעת להציג תדפיסים רשמיים של פרטי רישום המנוח מלשכת רישום האוכלוסין בישראל, בבלארוס ובאוקראינה המצביעים על ילדיו ובני זוגו של המנוח, וכן לבצע פרסומים לאיתור אותו יורש בארצות הרלבנטיות. שום דבר מאלה לא נעשה וממילא התביעה הנוכחית הינה מוקדמת.

לפיכך, ניתנת הזדמנות לתובעת לתקן את תביעתה בתוך 60 יום מהיום ולצרף את הבן הנוסף לתובענה בצירוף המסמכים הרלבנטיים להוכחת זהותו או לחילופין, לצרף את האפוטרופוס הכללי לתובענה, לאחר צירוף הראיות כפי שפירטתי לעיל לניסיון איתורו של היורש. בהעדר ביצוע האמור, תימחק התביעה מחוסר מעש.

תזכורת מעקב ליום 8.3.20.

ניתנה היום, ג' טבת תש"פ, 31 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.