בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 14.1.19.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של עקיפת רכב בצומת בניגוד לתקנה 47(ה) (4) לתקנות התעבורה מיום 27.2.18.

ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט, ומשכך נשפט בהעדרו ונגזר עליו הקנס המקורי בסך 500 ₪.

טענות הצדדים

טענות המבקש

לטענת המבקש הוא פנה למשרדו של בא כוחו אשר שלח מטעמו בקשה להישפט אשר לא קיבל הזמנה לדיון.

לטענת המבקש יגרם לו עיוות דין אם לא תינתן לו הזדמנות להתייחס בטיעוניו לעונש לעברו התעבורתי ולמצבו האישי, הכלכלי והמשפחתי. הבקשה לא נתמכה בתצהיר.

טענות המשיבה

לטענת המשיבה ההזמנה לדין נשלח לכתובתו של המבקש במשרד הפנים ונמסרה לנציג המקבל דברי דואר ועל כן יש לראות בכך מסירה כדין.

לטענתה המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין בנסיבות שאינן תלויות בו ועל כן מכח עקרון סופיות הדיון יש לדחות הבקשה.

דיון

סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי באין הוראה אחרת בחוק, דרך המלך בהליכים פליליים מורה על קיום דיון בעניינו של נאשם. כדברי כב' השופט שהם בע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל, (7.4.2008):

"העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".

לכלל זה קיימים מספר חריגים שאחד מהם מעוגן בסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הקובע כי בעבירות הקלות המוגדרות בו, ניתן לדון את הנאשם שלא בפניו, ככל שבית המשפט סבור כי לא ייגרם לו בכך עיוות דין.

כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.

סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (29.12.09) בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם

המבקש לא טען כי לא קיבל את ההזמנה לדין. לטענתו הוא פנה למשרדו של בא כוחו על מנת שיטפל בבקשה להישפט ובא כוחו לא קיבל הזמנה לדיון.

בעבירות קלות, קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 כי:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

בעפ"ת 62391-02-19 סויטי נ' מדינת ישראל מיום 16.5.2019 (לא פורסם) קבע כב' השופט כדורי כי לשם ביסוס חזקת המסירה, די למאשימה להראות שההזמנה לדין נשלחה לנמען בדואר רשום.

על- פי אישור המסירה, ההזמנה לדין נמסרה לידי נציג מקבל דברי דואר במרוכז ביום 5.9.18. המבקש לא פירט כל הסבר או אסמכתא המצדיק היעדרותו מהדיון אליו הוזמן כדין.

בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.

האם קיים חשש לעיוות דין

גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל (24.4.2018)).

במקרה שבפניי לא העלה המבקש כל טענה בנוגע לעצם ביצוע העבירה אלא בנוגע לטיעונים לעונש.

חרף עברו התעבורתי של המבקש ועל אף בקשת המשיבה להשית עליו כפל קנס הושת על המבקש הקנס המקורי בלבד הקבוע לצידה של העבירה . בנסיבות אלה איני סבורה כי העלאת טענות נוספות עשויות לשנות את תוצאת גזר הדין.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

לנוכח טענת המשיב בדבר מצבו הכלכלי ועל מנת להקל עמו מורה על ביטול תוספת פיגורים ותשלום הקנס ב-4 תשלומים חודשיים החל מיום 27.10.19.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ט, 22 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.