לפני כב' השופט יעקב אזולאי

פסק דין

לפני תביעה להכרה בנזקו של התובע כמחלת מקצוע או מיקרו טראומה עקב ליקויו של התובע בכתפיו ובעמוד השדרה צווארי, בהתאם לנסיבות המפורטות להלן.

רקע תמציתי

1. התובע עבד משנת 1974 עד שנת 2016, למעלה מ-40 שנים, כחשמלאי אחזקה במפעלי ים המלח.
2. במסגרת עבודתו, כך לטענתו, עבד שעות רבות כאשר ידיו מעל גובה ראשו וכן בעבודה על הברכיים תוך הטיית הצוואר. כתוצאה מאופי העבודה סובל התובע מן הפגיעות האמורות לעיל.
3. תביעת התובע להכרה בפגיעות כפגיעות בעבודה נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 24.7.2018.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע פגיעתו בכתפיים נובעת מעבודה על סולמות כאשר ידיו מעל לראשו במשך שעות רבות מדי יום, במהלך החלפת גופי תאורה, טיפול בתקלות וכדומה. בנוסף לכך, עבד התובע כשהוא על ברכיו בתיקון לוחות חשמל נמוכים, כאשר גם אז היו ידיו מורמות מעל הראש.
2. הפגיעה בעמוד השדרה צווארי נובעת אף היא מעמידה על הסולמות והכריעה על הברכיים, כאשר התובע נדרש להטות את צווארו לאחור באופן חוזר ונשנה.
3. לטענת הנתבע לא אירעה תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] (להלן – "החוק"). תנועותיו של התובע היו שונות ומגוונות ואין קשר סיבתי בינן לבין הפגיעות. מצבו של התובע התפתח על רקע מצבו הרפואי הבסיסי. גם אם הייתה השפעה של העבודה על המצב הרפואי, הרי שזו הייתה השפעה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

תיאור עבודתו של התובע לפי ראיות הצדדים

1. לתמיכה בטענותיו הגיש התובע את תצהירו וכן תצהיר של מר צרפתי יצחק (להלן – "מר צרפתי"), שעבד עמו. הנתבע ביקש להזמין למתן עדות את מר אלון אבי (להלן – "מר אלון") ואת מר שמחון יעקב (להלן – "מר שמחון"), אשר היו ממונים על התובע בתקופות שונות. הנתבע הגיש תיק מוצגים ובו טפסי התביעה, שאלות למבוטח, מכתב המעסיק, הודעת התובע והודעת המעסיק והודעת מר שמחון.
2. בתצהירו, פירט התובע את תקופות עבודתו כחשמלאי:
   • בשנים 1987 – 2000 עבד כחשמלאי במפעל מקלף;
   • בשנים 2000 – 2004 עבד כמנהל עבודה ראשי באחזקת חשמל במפעל גלעון;
   • בשנים 2004 – 2015 עבד כמנהל עבודה ראשי באחזקת חשמל במפעל ברום וכלור.
3. התובע הצהיר שעבודתו בוצעה 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום וכן תורנויות. כן הצהיר שבשנת 2004 עבר לתפקיד ניהולי, בו ביצע את הפעולות החוזרות והנשנות בתדירות פחותה מאשר בשנות עבודתו הקודמות. תצהירו של מר צרפתי תמך בתצהירו של התובע.

עבודת התובע כחשמלאי - במפעל מקלף (1987 – 2000)

1. במהלך עדותו לגבי התקופה בה עבד כחשמלאי במקלף (1987 – 2000) ציין התובע שעיקר העבודה הייתה בתיקון תקלות שהתהוו במהלך הלילה, בעיקר בתאורה. במסגרת תפקידו היה מטפס על סולם כדי להגיע לגוף תאורה שתלוי בגובה של כ-3 מטרים. כל גוף תאורה שוקל
   כ-7-6 ק"ג ובעל 4 ברגים שצריך לשחררם. בזמן זה המרפקים מעל לגובה הכתפיים, הגוף מוטה והראש כלפי מעלה (עמ' 9). משך הזמן שלוקח להחליף נורה בגוף תאורה היה כעשר דקות, כאשר אם היה צורך גם בהחלפת הגוף הפנימי משך הטיפול ארך כשעה, במהלכה נדרש התובע ללכת להביא את החלק או להמתין שיובא לו (עמ' 10). ביום עבודה טיפל התובע ב כמות של 10-15 גופי תאורה (עמ' 10 ש' 29).

מלבד טיפול בגופי תאורה העיד התובע כי הוא טיפל בתקלות בציוד בקרה וטיפול במנועים ותאים שנשרפו, חלקם בגובה וחלקם על הרצפה. הטיפול בתאים כלל בדיקה איזה רכיב נשרף – על גבי שולחן עבודה בגובה סטנדרטי, או במקרה של תאים קבועים בהם הרכיבים יושבים בתוך התא, ולשם בדיקתם נדרש התובע להיות על ברכיו. במצב זה, התא בו טיפל היה מולו ורכיבים נוספים מתחת לברכיים. התובע אישר כי כאשר התא מולו הוא נדרש להושיט את ידיו והראש מביט קדימה לעבר התא (עמ' 11 ש' 26-18). בזמן זה הגוף היה מוטה קדימה (עמ' 12 ש' 6-5).

התובע כימת את משך הזמן שעבד בתאורה והעריך אותו כ-70% מהזמן, ו-30% מהזמן בטיפול בתקלות (עמ' 12 ש' 25). כן ציין שבחלק מן השבוע היה מבצע אחזקה מונעת, לפי סידור שהיה מועבר אליו מראש (עמ' 13).

התובע העיד שכלל העבודה נעשתה בזוגות –

"ש. כל העבודה שתיארת הייתה מתחלקת לשניים, פעם אתה עולה על סולם, פעם השני עולה על הסולם?

ת. בדרך כלל, כן.

ש. כלומר אם אמרת שהיית ביום עבודה ממוצע מטפל ב-14-15 גופי תאורה זה היה פחות או יותר מתחלק ביניכם?

ת. כן."

(עמ' 13 ש' 20-15)

לגבי הטיפול בתקלות במנועים - התובע ציין כי היה מטפל ב-4-3 מנועים ביום עבודה ממוצע. אם מנוע נשרף משך הטיפול הוא כחצי יום עבודה, בה נדרש לפרק אותו בשטח ככל שהתחוור בבדיקה כי הוא נשרף. הבדיקה בגובה משתנה – "אם אני בודק בחדר חשמל התא יכול להיות למטה והתא יכול להיות למעלה, זה תלוי בגובה המנוע, בהספק שלו." (עמ' 14 ש' 9-8). משך זמן הטיפול במנוע משתנה ויכול להיות כ-20 דקות להחלפת מנוע קטן ועד כחצי יום של טיפול במנוע גדול ושרוף (עמ' 14 ש' 22-16).

1. מר צרפתי תיאר את עבודת התובע במפעל מקלף. לדבריו הוא היה מחליף מנורות בגופי תאורה ומטפל בשריפות בתאים – חיבור החוטים בישיבה, כאשר הידיים למעלה והצוואר במנח לא נוח (עמ' 21 ש' 16-4). במהלך התיקון, לדבריו, היה צריך להושיט ידיים למטה ולמעלה (עמ' 21 ש' 27-26). עיקר העבודה השגרתית לדבריו הייתה החלפת מנורות (עמ' 22 ש' 6).
2. מר שמחון תיאר את עבודת התובע כעבודה הכוללת תמיד מספר של אנשים, לפחות שני אנשים. התובע עבד כמנהל עבודה גם במפעל מקלף. בעבודת מנהל עבודה "יש אלמנט של פיקוח בעיקר אבל גם עבודה פיזית." (עמ' 23 ש' 15).

עם זאת, לפעמים מנהל העבודה מבצע את רוב העבודה בשל מומחיותו (עמ' 23 ש' 19-17). הוא העריך את עבודת מנהל העבודה בכ-50% מהזמן, כשבתוך זמן זה הוא גם מפקח בשטח (עמ' 23 ש' 29-28).

מר שמחון תיאר את עבודת החשמלאי בשטח:

" ת. כל מה שקשור לעבודות חשמל. תאורה, הנחת כבלים, פירוק כבלים, חיבור קצוות, סולמות כבלים, יש כל מני מכשור בשטח שמותקן שצריך לפרק, להתקין.

ש. כל הדברים שציינת כרגע מבחינת מנח הגוף שדורש מהתובע, מה היה מנח הגוף?

ת. מנח הגוף תלוי באלמנטים שנמצאים בשטח. אם זה מנוע שמונח על האדמה צריך להתכופף כדי לחבר אותו, למתוח אותו וכו', אם זה גוף תאורה אז או שמרימים ידיים או מטפסים על סולם. יש חלק מהאלמנטים שזה בגובה ידיים ולא עושים שום פעולה."

(עמ' 24 ש' 6-1).

חלק נכבד מן העבודה הוא הטיפול בגופי תאורה. כל מחלקת החשמל מטפלת בכ-15-10 גופי תאורה ביום, כאשר מנהל עבודה עובד פחות בתאורה כי זה תחום פחות מסובך (עמ' 24 ש' 18-11). מר שמחון העיד שהעבודה של כל הצוות בהחלפת נורות הייתה כשעה וחצי ביום, ולעבודה זו מתווסף זמן נוסף של עבודה עם הידיים למעלה (עמ' 26 ש' 32-26).

מר שמחון אישר שהעבודה על גוף תאורה היא בעמידה על סולם עם הידיים כלפי מעלה, ולוקח כחצי שעה להחליף גוף תאורה. מתוך צוות העובדים אחד מטפל בגוף והשני מסייע לו – מחזיק את הסולם ומעביר לו את הכלים (עמ' 24 ש' 29-22). הראש עם המבט למעלה, קבוע. הוא חידד בעדותו שלא מדובר ב-4 שעות רצופות של עמידה על סולם והחלפת נורות, אלא "לוקחים סולם ממקום למקום, הנורות מפוזרות בכל האתר ויש זמן שנמצאים על הסולם חצי שעה בערך ואחר כך עוברים למקום אחר ומחליפים נורה. זה אף פעם לא 4 שעות ביום." (עמ' 27 ש' 9-7). עם זאת, ציין שבמהלך העבודה על החלפת הנורה, כחצי שעה, עבודה היא עם ידיים מורמות למעלה והטיית הראש מעלה תוך תזוזות של הצוואר (עמ' 27 ש' 19-10).

1. באשר לטיפול במנועים, נשאר מר שמחון כיצד היה מגדיר את מנח הגוף והשיב שהוא "משתנה בהתאם לגודל ומיקום המנוע." (עמ' 25 ש' 19).

לפעמים המנוע בסביבה נוח ולפעמים צריך לזחול פנימה, עבודה בשכיבה עם המבט מעלה (עמ' 25 ש' 29-27).

גם בהודעתו לחוקר המל"ל (נ/7) ציין מר שמחון דברים ברוח זו. לדבריו שם הפעולות הפיזיות הנדרשות בעת חיבור וניתוק כבלי חשמל ממנועים תלויות בגודל המנוע ובמיקום כבל הזנת החשמל – לעיתים נדרשת התכופפות ולעיתים טיפוס. בעניין הטיפול בנורות ציין שהתובע עשה זאת 3-2 פעמים ביום, כאשר כל טיפול אורך כחצי שעה.

עבודת התובע כמנהל עבודה - במפעל גלעון (2000 – 2004)

1. התובע העיד שמפעל גלעון היה מפעל קטן, בו עבדו 3-2 אנשים בכל זמן נתון. גם כמנהל עבודה היה מצטרף לחשמלאי שביצע את העבודה בשטח. העבודה הניהולית כללה קליטת התקלות וארגונן מבחינת דחיפות. מבחינת העבודה, העיד התובע שהעבודה הייתה אותה עבודה אך בתנאים שונים – "בגילעון זה מפעל מלוכלך יותר, מלא אבק, לעומת מקלף זה מפעל רטוב. מבחינת העבודה זו אותה עבודה." (עמ' 15 ש' 20-19; עמ' 16 ש' 6). הוא חילק את העבודה ל-80% עבודה מעשית ו-20% עבודת משרד (עמ' 15 ש' 31). במסגרת העבודה המשרדית לא עשה תנועות בכתפיים ובצוואר (עמ' 16 ש' 1).
2. מר צרפתי ציין לגבי העבודה במפעל גלעון שזה מפעל מאד קטן ושעבודת המנהל הייתה כמעט כעבודת עובד. הוא העריך את העבודה המעשית ביותר מ-50% מהזמן (עמ' 20 ש' 33-29). גם מר שמחון העריך את עבודתו המעשית של התובע עם מעברו למפעל גלעון ב-50% מהזמן (נ/7).

עבודת התובע כמנהל עבודה - במפעל ברום וכלור (2004 – 2015)

1. בעבודת התובע במפעל ברום הוא העריך את החלוקה בין עבודה משרדית לעבודה מעשית כ-60% עבודה מעשית וכ-40% עבודה משרדית. הוא דחה את האמור בהודעה של מר אלון, לפיה עבד כ-90% עבודה משרדית ו-10% עבודה מעשית וציין שמר אלון לא היה נוכח כדי לדעת את אופי העבודה ומשכה (עמ' 17 ש' 16-13). בהודעת התובע לחוקר המל"ל הוא טען כי מאז שקיבל את התפקיד הניהולי דבר לא השתנה מעבר לקבלת אחריות ניהולית והוא היה משובץ עם יתר העובדים בעבודה המעשית (נ/5).

התובע העיד שהיו תחתיו 6 עובדים ושהיה מצטרף אליהם "גם לראות את אופי העבודה, להיות בשטח... גם לפקח" (עמ' 16 ש' 34-30). הוא תיאר את העבודה המעשית:

"ש. אם מקודם אמרת ש-60% מעבודתך הייתה עבודה בשטח, אתה מייחס את העבודה הפיקוחית גם במסגרת ה-60% בשטח?

ת. כן. או כעובד שני או שלישי. אופי העבודה הבטיחותית בברום כלור, דורש הפסקת חשמל של כל ציוד חשמלי צריך להפסיק כל ציוד חשמלי לצורך אחזקה יש ימים שבטלפון או באינטרקום רוצים תגיע לחדר פיקוד ברום שזה קרוב יחסית לחשמליה, או לפיקוד כלור שזה כ-500 מטר מהחשמליה לצורך קבלת פק"ע שהחשמלאי שלי בשטח לצורך עבודות בתקלות, ואני ברוב המקרים הייתי רץ לשם להוריד את הברקרים, המפסק הראשי של אותו ציוד, מנוע, משאבה.

...

ש. רק הורדת את המפסק?

ת. זה לא פשוט כמו שאת המתארת, ללכת לחדר פיקוד שזה 500 מטר ברגל, להיכנס לחדר חשמל, יש רשימות כל מנוע באיזה חדר חשמל הוא נמצא, כדי להוריד את המפסק, אתה חותם על הפק"ע, זו לא עבודה משרדית מה שאני מתאר עכשיו, זו עבודת שטח ויש עשרות ביום."

(עמ' 17 ש' 8-3, 20-16)

1. התובע ציין בעניין מנח הגוף שהוא תלוי באופי העבודה ובסוג התקלה, ושחלק מהעבודה היא בעמידה שפופה (עמ' 18). גם בהודעה לחוקר המל"ל מיום 20.6.2018 ציין כי עבודת התובע היא מבוצעת בגבהים משתנים, יש לוחות בגובה 1.80 מ' ולפעמים נדרש לעמוד על דרגש או בעבודה על הברכיים. בתיקון מנועים ציין התובע כי נדרשת הפעלת כוח רב תוך התכופפות כלפי המנוע או כריעת ברך (נ/5).
2. מר צרפתי העיד לגבי עבודת התובע במפעל ברום כלור. לדבריו עבודת התובע הייתה "עבודה ניהולית אבל אצלנו גם היו עובדים בשטח אם היה מחסור בכוח אדם או שהמנהל יודע יותר טוב מהם באיזשהו נושא הוא היה יוצא לתגבר ולעשות את העבודה." (עמ' 19 ש' 12-11). הוא לא ידע לכמת או להעריך את חלוקת הזמן של התובע ביום עבודה שגרתי בין עבודה משרדית לעבודה מעשית –

"בשבוע שגרתי היה יכול להיות יותר והיה יכול להיות פחות אבל עובדים כל הזמן. ניהולית הוא היה מחלק את העבודה בבוקר לעובדים ואם היה צריך ללכת לתגבר הוא היא הולך לתגבר אותם

ש. ואם הייתם בצוות מלא ואין צורך בתגבור מה הוא היה עושה?

ת. אז היו לו הרבה דברים משרדיים לעשות.

ש. זאת אומרת, ותאשר לי אם הדברים נכונים, התובע היה יוצא לעבודת שטח כאשר היה מחסור בכוח אדם נכון?

ת. גם. אבל גם לפעמים היו יוזמות שלו שהוא היה יוצא."

(עמ' 19 ש' 14-7)

1. מר אלון העיד כי התובע היה סגנו במפעל כלור וברום. במסגרת תפקידו הוא ניהל את העובדים – חילק את העבודה בבוקר וקיבל פקודות עבודה אליהן הוציא את העובדים, מילא דוחות, שעות עבודה ועוד. הוא היה מצטרף לעובדים לפעמים ובמקרים שיש תקלות. מר אלון העריך את עבודת המשרד של התובע בתפקיד זה ב-80-90% מיום העבודה. (עמ' 27 ש' 26 – עמ' 28 ש' 4). עדותו של מר אלון תאמה את דבריו לחוקר המל"ל בהודעתו (נ/6).
2. גם ממכתב המעסיק עולה כי בשנים אלה הטיפול בתקלות היה רק מדי פעם, בשל העומס (נ/4).
3. מר אלון אישר שבאופן עקרוני חשמלאים עבדו עם הידיים מעלה, אך בתקופת עבודתו עם התובע, עת היה מנהל, הוא לא עבד עם הידיים למעלה (עמ' 28). כן אישר שהוא לא היה צמוד לתובע במשך כל יום העבודה (עמ' 29 ש' 17-15). מר אלון הדגיש שהתנועה בעת החלפת נורה היא תנועת ידיים (עמ' 29 ש' 29-27).

מסגרת משפטית

1. הלכת המיקרו טראומה כפגיעה בעבודה מבוססת על "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע". כן נפסק כי לשם הכרה בפגיעה כמיקרו טראומה נדרשים שני יסודות: האחד, אירוע חיצוני של תנועה חוזרת ונשנית; והשני, נזק בלתי הדיר שנגרם מהתנועה.

התנועות אינן צריכות להיות זהות, קבועות וסדירות באופן מוחלט, אך עליהן להיות "זהות במהותן" ולחזור ולהישנות באופן רציף וניתן לאבחון הנמשך על פני פרק זמן מספק לגרימת הנזק המצטבר. גם אם יום העבודה כולל פעולות שונות, יש לחלץ ולבודד פעולות חוזרות ונשנות, זהות במהותן, והן אלו שיהוו תשתית להכרה במיקרו טראומה (ראו: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב פד"ע לה 529 (1999); עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 28.7.2002); עב"ל 32417-01-12 דליה חסידי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 2.12.2012)).

1. על מנת לקבוע אם מקרה מסוים יבוא בשעריה של תורת המיקרו טראומה, יש לבחון אותו על פי נסיבותיו הסובייקטיביות, ולקבוע האם הוכחה כאמור, תשתית עובדתית מתאימה הכוללת: תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף קבוע; קיום רצף (או רצפים) בביצוע התנועות; וביצוע התנועות לאורך פרק זמן משמעותי, או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה (עב"ל 39738-05-13 נירה צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 11.8.15).
2. עוד נקבע בפסיקה, כי התנועות צריכות להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת. לעניין תדירות התנועות החוזרות ונשנות, נקבע אומנם כי תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אך יש צורך בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר שיש בו לפגוע בכושר עבודתו של הנפגע.

״גם במקרה של מבוטח המבצע פעולות רבות שאינן זהות, ושרק חלקן חוזרות ונשנות, כך שניתן לבודדן לצורך ביסוס עילה מכוח תורת המיקרוטראומה, נדרש ביצוע של פעולות אלו ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים, ולא די ב׳ליקוט׳ ו׳צבירה׳ של תנועות המבוצעות לאורך יום העבודה, בכל פעם לדקות ספורות בלבד...״ (עב"ל 67448-01-19 רפאל גבאי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 12.7.2020), פס' 21).

״השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך כבמטה קסם ״מאמצים קשים״ לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות אין ספור פעמים״ (עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה (פורסם בנבו, 13.11.2000), פס' 6).

1. בספרו של ירון אליאס דיני ביטוח (מהדורה שלישית) פרק עשירי - מקרה הביטוח, עמוד 436 (2016) נכתב כך:

״.. מבוטח שאינו יכול להוכיח כי פגיעתו נובעת מקיומם של אירועים פתאומיים על – פני רצף הזמן, הניתנים לזיהוי ולבידוד, אינו זכאי לתגמולים. קיומו של תהליך תחלואתי כתוצאה מחשיפה ממושכת לגורם הסיכון אינו עונה על הגדרת המונח ״תאונה״ כמובנו בפוליסות הביטוח. תהליך תחלואתי, כמתואר לעיל, הוא תהליך הגורם להרעה הולכת ונמשכת במצב הבריאות, כאשר אין אפשרות מעשית לבודד אירועים מסוימים על ציר הזמן והמקום ולהוכיח את פועלם של אירועים אלו על מצב בריאותו של המבוטח.״

1. הפסיקה לא הכירה בתנוחה, לא נוחה ככל שתהיה, כמהווה תשתית להכרה בעילת המיקרוטראומה. כאשר מדובר במצב סטטי ולא בפעולה החוזרת ונשנית, אין בכך די, לשם ההכרה (עב"ל 49533-12-10 שלמה ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 23.1.2012).
2. דיון מעמיק בעניין משמעות התנועה כיסוד לעילת המיקרוטראומה נדון בפסק דין שניתן לאחרונה, בעניין אברהם בנימין, שם נדחה ערעורו של מר בנימין להכיר בעבודתו במשמרות מתחלפות כמקימה תשתית למיקרוטראומה, אשר הובילה למחלת הסוכרת (עב"ל 29129-06-18 אברהם בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 6.5.2019)).

פסק הדין הבהיר את עילת המיקרוטראומה כפיקציה משפטית, פרשנות תכליתית של החוק, אשר מחד, אינה "מחלת מקצוע", ומאידך – אינה "תאונת עבודה" במובנה הרגיל. "מחלות מקצוע" הן מחלות הכלולות ברשימה סגורה בתקנות שהותקנו מכוח סעיף 85 לחוק; והמונח "תאונה", בהיעדר הגדרה בחוק, פורש כאירוע פתאומי או חריג שניתן לאתרו בזמן ובמקום. כחלק מן הדיון צוטט עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נוח (פורסם בנבו, 22.12.2014):

"...אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח "תאונה", ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסוימות)."

מן הכלל אל הפרט

אקדים ואומר כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. להלן אבהיר מסקנתי:

1. התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח פעולה חוזרת ונשנית פעמים רבות ולאורך זמן, אשר יכולה להוות תשתית לעילת המיקרו טראומה. תמונת המצב כפי שהשתקפה מתצהיר התובע ומעדותו, כמו גם מעדות מר צרפתי, מר שמחון ומר אלון והודעותיהם לפני חוקר המל"ל, היא של עבודה מגוונת ומשתנה לאורך שעות העבודה, ללא סדר יום קבוע או "רוטיניות" של תנועה קבועה בפלג הגוף העליון במשך פרק זמן ממושך. התובע התקשה בעדותו לזקק את פעולותיו ולכמת את סך השעות בהן ביצע את אותן תנועות חוזרות ונשנות מדי יום והאמור אף לא השתקף בתצהירו, אשר לא ירד לרזולוציות של מעשיו היומיומיים והפעולה הפיזית אשר יצרה לדידו את הפגיעה, כפי שהיה מצופה.
2. כפי שעולה מן העדויות, התובע עבד בעבודה פיזית רציפה כחשמלאי בשנים 1987 – 2000. לאחר מכן, כאשר מונה למנהל עבודה, נתח לא מבוטל מן העבודה היה בעבודה משרדית – בהיקף של כ-40-50% בשנים 2000 – 2004, ובהיקף רב אף יותר, כ-80-90% לכל הפחות בשנים 2004-2015. מהודעת התובע למל"ל נלמד שעיקר כאביו החלו בחמש השנים האחרונות לעבודה, דהיינו, בתקופה בה כבר עבד כשש שנים, לכל הפחות, במשרה שרובה עבודה משרדית.
3. גם כאשר התובע עבד כחשמלאי, עד שנת 2000, לא הוכח כי ביצע פעולה חד גונית הקשורה לתנועת הכתפיים והצוואר לאורך שעות רבות במהלך יום העבודה. עבודתו בהחלפת נורות הייתה כשעה וחצי ביום, לא רצופות, בהן עמד על סולם עם ידיו מעל ראשו וצווארו מוטה.

בשאר היום עסק בטיפולים ותיקונים שונים במנחים ובתנועות שונים – בכריעה, על ברכיו, בגובה העיניים, מעל גובה הראש ועוד, ולא הוכח שחזר על אותה פעולה באופן הניתן להשוואתו לטיפות המים המשנות את פני הסלע.

התובע עצמו חזר על כך שתנועותיו שונות ומגוונות בהתאם לאופי העבודה – מנועים קטנים וגדולים, בגבהים משתנים, תוך הפעלת הגוף באופן שונה. התמונה העולה היא של עבודה מגוונת, בה לא ביצע את אותה תנועה במשך כל יום לאורך השנים.

יודגש כי הן התובע והן שאר העדים חזרו על כך שעבודת התובע כחשמלאי הייתה תמיד בצוות של שני אנשים, כך שמהלך הפעולה ומשכה נחצה, ובפרק הזמן בו לא ביצע התובע את הפעולה – הרי שביצע פעולה אחרת, בתנוחה אחרת (כגון סיוע לשותפו, מסירת הכלים וכדומה).

1. הדבר נכון על אחת כמה וכמה בתקופות העבודה בהן היה התובע מנהל עבודה, משנת 2000 עד שנת 2015. בשנים אלה ירד נפח העבודה הפיזית באופן משמעותי – בתחילה ב-40-50% ולאחר מכן עד כדי 80-90%, ולפי עדותו של מר אלון ושל מר שמחון העבודה הפיזית שביצע התובע הייתה רק כתגבור וכפיקוח על העובדים בשטח.

ראוי לציין, כי התובע טען שעדותו של מר אלון מגמתית, נוכח מערכת היחסים העכורה בין השניים, ואולם, התובע לא העמיק בטענה ואף אם אקבלה כנכונה, האמור לעיל משתמע מן התמונה הכוללת ומיתר העדויות.

1. התובע הפנה לפסיקה אשר הכירה בעבודה עם ידיים מעל גובה הראש כתשתית עובדתית למיקרו טראומה. ראוי להדגיש בעניין זה כי כפי שנקבע בפסיקה, יש לבחון כל מקרה לגופו ולא ניתן להקיש ממקרה אחד למשנהו.

התובע הזכיר והתייחס לעניין מרדכי רוימי (עב"ל (ארצי) 12561-07-12 מרדכי רוימי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 11.8.2014), אולם בעניין זה עלה בידי התובע שם להוכיח כי עבד עם ידיו מעל הראש מספר שעות ביום מדי יום, דבר שהתובע בעניין דנן לא הוכיח, על אחת כמה וכמה לא בתקופת עבודתו כמנהל עבודה בברום, ב-11 השנים האחרונות להעסקתו.

בעב"ל (ארצי) 5859-09-19 אבי יוספי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 3.10.2021) הדיון עסק בהשפעת תנועות חוזרות ונשנות באיבר אחד על פגימה באיבר אחר. בענייננו, משלא הכרתי בתשתית עובדתית לפגיעה בכתפיים, אין בפסק דין זה כדי לסייע לטענות התובע בעניין הפגיעה בצווארו כנלווה לפעולת הכתפיים.

בב"ל 71255-11-18 אלכסנדר גלמן נ' המל"ל – התובע הוכיח תשתית עובדתית לפיה עבד כ-50% מזמן העבודה כאשר ידיו מורמות כלפי מעלה מעל גובה הכתפיים. זאת, בשונה מהעניין דנן, בו כאמור, התובע לא הצליח להוכיח עבודה דומה בפרקי זמן משמעותיים. כך גם במקרים האחרים אליהם הפנה התובע, בהם התובעים הוכיחו תשתית עובדתית ההולמת את הלכת המיקרו טראומה, שלא כמו התובע שלא הוכיח זאת.

1. יוזכר כי עבודה פיזית כשלעצמה אינה מהווה תשתית עובדתית למיקרו טראומה ועל התובע להראות תדירות ורצף של פעולות דומות. כן יש צורך בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר שיש בו לפגוע בכושר עבודתו של הנפגע. את אלו לטעמי, לא הצליח התובע להוכיח.
2. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח תשתית עובדתית לפי עילת המיקרו טראומה, הרי שהתביעה נדחית כבר בשלב זה, מבלי שנדרש למנות מומחה רפואי.
3. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"ב, (21 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.