בפניי בקשת התובע להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-

1975 (להלן: חוק הפיצויים), ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה לצורך קביעת נכותו של התובע בתחום הנפשי והכל בעניין תאונה שאירעה ביום 19/02/17 עת כשל בכניסה לרכבו.

למעשה המדובר בשתי בקשות מצטברות: האחת, להתיר הבאת ראיות לסתור, והשניה בקשה למינוי מומחה.

טענות התובע מתייחסות לעובדה שבפני הועדה הרפואית של המל"ל לא הוצגו המסמכים הרפואיים בתחום בריאות הנפש, שכן הם הומצאו לאחר סיום ההליך מול המל"ל, ועל כן לא נקבעו לתובע אחוזי נכות בגין הנזק הנפשי אלא רק בתחום האורתופדי (בגובה 19%). המסמכים עליהם מבקש התובע לבסס את בקשתו למינוי מומחה הינם:

• מסמך שערך אליעזר אוחנה, עו"ס קליני, שכותרתו "סיכום פגישה" מיום 27/05/18
• מסמך שערך ד"ר לפמן מיכאל, פיסכיאטר מיום 03/07/18
• קבלה על רכישת תרופות מיום 28/08/18

מטעם ב"כ הנתבעות הוגשה התנגדות לבקשה וזאת בטענה כי התובע וב"כ התרשלו בכך שלא הגישו לוועדה הרפואית של המל"ל את המסמכים הרפואיים המעידים על הנזק הנפשי הנטען על ידם ואף לא העלו במסגרת תלונותיהם לוועדה תלונות על נזק נפשי כלשהו. כמו כן הנתבעת הצביעה על העובדה שהמסמך שהוגש על ידי העו"ס הקליני, אליעזר אוחנה, שכותרתו "סיכום פגישה" חתום לתאריך שחל עשרה ימים לאחר בדיקתו בוועדה הרפואית של המל"ל, בהינתן העובדה שבמסמך הסיכום תוארו מספר מפגשים- כך שניתן להניח שהוא נפגש עם המטפל עובר לוועדה הרפואית ועדיין בחר שלא להעלות אף תלונה בפני הועדה. כמו כן התובע לא הגיש ערר במועד לוועדה. משלא טרחו והגישו את מסמכיהם לוועדה הרפואית של המל"ל ומשלא הגישו ערר, שעה שידוע להם על הנזקים- אין להם להלין אלא על עצמם ואינם יכולים לתקן טעות זו כעת. כמו כן נטען כנגד התובע שלא הגיש את כל הפרוטוקולים של הוועדה הרפואית המל"ל.

דיון והכרעה

סמכותו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור נובעת מסעיף 6ב' לחוק הפיצויים, וזו לשונו:

6ב. נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מטרות הסעיף הן יעילות וצמצום הכרעות רפואיות סותרות, ואכן יש בכך הגיון רב, אך נראה כי בנסיבות העניין לא נקבעה כל הכרעה בנושא נכותו הנפשית של התובע שאותה יש לסתור. אכן יש מן ההיגיון לתבוע באופן מרוכז במסגרת המל"ל את הנכויות השונות שנובעות מתאונה אחת, אך יש לעשות שימוש זהיר בסעיף 6ב' שכן סעיף זה מונע מהתובע אפשרות להוכחת נזקיו על פי סדרי הדין בנזיקין ועל כן יש להשתמש בה במשורה ובזהירות על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות. גם פרופ' ריבלין התייחס לסוגיה בספרו (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה 4, 2011), עמ' 783):

"כאשר קביעת המוסד לביטוח לאומי מתייחסת לכלל מצבו של התובע יש בעובדה שהתבררה נכות נוספת שהמוסד לא התייחס אליה משום סתירת קביעתו. לעומת זאת אם אין קביעת המוסד, כשלעצמה, שוללת קיומה של נכות נוספת, מפני שהועדה הרפואית לא נתבקשה ליתן דעתה לכך יהא מקום למינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו - על קיומה של נכות נוספת בלא שתיסתר בכך הקביעה שעל פי דין. הקביעה -תשמש אז לצורך קביעת הנכות בתחום רפואי אחד וחוות דעתו של המומחה תשמש לקביעת שעור הנכות בתחום הרפואי האחר."

מכאן שאין צורך לעמוד ברף הגבוה שמציב סעיף 6ב' כי אם ברף הרגיל שנקבע בסעיף 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986:

2. (א) נפגע הטוען בכתב תביעתו לענין נכותו הרפואית שעליה לא חל סעיף 6ב לחוק, או לענין כל נושא רפואי שאינו נכות, לרבות דרכי שיקומו, יצרף לכתב התביעה –

(1) בקשה למינוי מומחה, לפי טופס 1;

(2) תצהיר שבו יתן תשובות לשאלות המפורטות בטופס 2;

(3) כתב ויתור על סודיות רפואית לפי טופס 3;

(4) העתק של סיכומי המחלה מתיק המוסד הרפואי שבו היה מאושפז.

(ב) לא אושפז הנפגע במוסד רפואי או שהוא טוען לנכות או לענין נושא רפואי אחר שאינם מתבטאים בסיכומי המחלה, יצרף לכתב התביעה מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לענין טענותיו.

אלא שלאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי במימון ביניים שיוטל על כתפי הנתבעת להידחות מחמת ספק של ממש בקיומה של נכות נפשית על פי הראיות לכאורה שהוגשו. מעיון במסמכים שהוגשו נראה כי התיעוד הרפואי בתחום זה הוא דל מאוד ואינו מצדיקה מינוי מומחה לפי ס' 2 לעיל, וזאת מן הנימוקים הבאים:

1. שיהוי: עניין הטענות מהתחום הנפשי לא עלה כלל בתביעתו של התובע בתביעתו במל"ל, דבר המעלה תמיהה באשר להיקף ההשפעה הנפשית של התאונה.
2. בדיקת הפסיכיאטר: ממסמך שערך הפסיכיאטר עולה כי אכן מתקשה התובע להסתגל בחזרה לעבודתו נוכח נכותו האורתופדית המשמעותית שנוצרה לו כשנה קודם לכן, אך בית המשפט לא מצא כל ראשית ראיה לכך שהתובע סובל מנכות נפשית שהיא.
3. מסקנות העו"ס בעניין הקשר הסיבתי לתאונה: לעניין חוות הדעת של העו"ס התקשה בית המשפט להבין כיצד נגרמה לתובע "עוררות יתר הכל הקשור לנהיגה" ותסמונת בתר חבלתית הנובעת ממנה כאשר נסיבות התאונה, שאינן במחלוקת, מצביעות על כך שנפגע בעת שניסה לדלג לתוך רכבו מעל שלולית (ראה דו"ח משטרה, עמ' 9 לכתב התביעה) ולא בעת נהיגה.
4. סתירה בין חוות הדעת של העו"ס לחוות דעת הפסיכיאטר: משקלה של חוו"ד של העו"ס פוחת עוד כאשר נראה כי התרשמות הפסיכיאטר, שהוא איש המקצוע הבכיר לענייני נכות נפשית, איננה עולה בקנה אחד עם תסמונת בתר חבלתית.

אף שסבור בית המשפט כי משיקולים של יעילות הדיון בתחום של תאונות הדרכים אין מקום להורות על מינוי מומחה בתחום הנפשי הרי שבית המשפט שקל את מגמת הפסיקה להקל בכל הנוגע למינוי מומחים ובמקרה זה יש לשם הזהירות לבחור בפתרון הביניים של מינוי מומחה אך הטלת שכר טרחתו על כתפי התובע.

כפי שהורנו בית המשפט העליון (רע"א 5299/19 פלוני נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב)

במקרים בהם קיים ספק של ממש ביחס ליכולתו של התובע להוכיח את תביעתו או ביחס לתום לבו יוטל מימון הביניים על כתפיו ( רע"א 6904/14 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (22.2.2015); ריבלין, 656-654).

בית המשפט מצא כי מקרה זה מתאים לכאורה לפסיקה זו, הן ביחס לספק והן ביחס לתנאי האחר.

לאור האמור לעיל הבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי מתקבלת, אך המינוי ייעשה בכפוף להפקדת שכר טרחת המומחה על ידי התובע בסך 4,500 ש"ח בתוך 90 יום.

המזכירות תחזיר את התיק למוקד הנזיקין להמשך טיפול על פי החלטה זו.

ניתנה היום, ט' חשוון תש"פ, 07 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.