התובעת מבקשת פיצוי בסך 14,259 ₪ מהנתבעת.

היא טוענת שאינה לקוחה של הנתבעת.

היא מוסיפה כי בעבר יצרו אתה קשר נציגי הנתבעת, והיא מסרה להם את פרטי כרטיס האשראי שלה לצורך חיוב חד פעמי בגין עסקה שעשה אחיה עם הנתבעת.

היא מדגישה כי הובטח לה שמדובר בחיוב חד פעמי, ומוסיפה וטוענת שבטרם מסרה את פרטי כרטיס האשראי, היא דרשה שהשיחה תוקלט וכך הובטח לה.

היא טוענת שבהמשך חויבה על ידי הנתבעת בכרטיס האשראי שלה בגין עסקאות שאין לה שמץ של מושג עליהן.

היא טוענת שנכון ליום 30.8.18 גבתה ממנה הנתבעת שלא כדין באמצעות כרטיס האשראי, סך של 9,259 ₪.

היא דורשת החזר סכום זה ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪.

בכתב ההגנה נטען, שבמהלך חודש יולי 2017 מסרה התובעת לנתבעת את פרטי כרטיס האשראי שלה, כאמצעי תשלום בחמישה כרטיסי לקוח של בני משפחת התובעת.

מאז נשלחו לתובעת חשבוניות חודשיות ובהן פירוט החיובים בכרטיס, והתובעת לא שלחה כל השגה על כך.

החיובים הופיעו במקביל גם בתדפיס כרטיס האשראי של התובעת בתקופה של מעל שנה.

הנתבעת מביעה פליאה על כך שלתובעת אין כל טענה כלפי בני משפחתה, אשר לכאורה דאגו לחייב אותה על השימוש שלהם בשירותי הנתבעת ועל קניית ציוד מהנתבעת.

בדיון עצמו התרשמתי לרעה מעדות התובעת, והתרשמתי כי מדובר בתביעה מניפולטיבית בעקבות דרישת הנתבעת מהתובעת לעמוד בחיובים כלפי הנתבעת.

אין חולק שהתובעת מסרה את נתוני כרטיס האשראי שלה לתובעת.

לטענתה, אך ורק לצורך חיובו בגין עסקה חד פעמית של הנתבעת עם אחי התובעת.

לטענת הנתבעת, הנתונים נמסרו לשם חיוב חמישה כרטיסי לקוח של בני משפחת התובעת.

מאז חויב הכרטיס לאורך חודשים ארוכים בגין עסקאות של בני משפחת התובעת אך התובעת לטענתה הבחינה בכך לאחר למעלה משנה.

עדות התובעת הייתה כאמור מניפולטיבית ולא אמינה.

לשיטתה, אם קנו הוריה מוצרים ושירותים על חשבונה ללא אישורה, לא הם אמורים להשיב את הכסף אלא הנתבעת.

התובעת לא הביאה את אביה לעדות על אף מעורבותו בעניין.

אח של התובעת העיד וגם הוא היה לא אמין.

התובעת לא יכולה הייתה להסביר כיצד נדרש חיוב כרטיס האשראי שלה בגין תשלום ראשון על קניית מכשיר, תשלום המהווה כעשירית מהמחיר, כאשר בהמשך אמורה הנתבעת להסתמך על הוראת קבע של אחי התובעת שלדבריה מצבו הרפואי קשה.

התובעת טענה שלדברי אביה הוא שילם את חשבונותיו בהוראת קבע, ולא הביאה תימוכין לכך.

השהוי בפניית התובעת לנתבעת גרם לנתבעת נזק ראייתי ויש בו לפגום במשקל טענות התובעת.

התובעת הבטיחה לשלוח ראיות לעסקאות הרלוונטיות לגביהן טענה שאין לה מושג, בהמשך לדיון, אך נמנעה מכך.

בהתחשב בכל אלה, אני קובע שעל פי מאזן ההסתברויות הסכימה התובעת מלכתחילה שהנתבעת תחייב אותה בגין העסקאות נשוא התביעה, שנעשו בין הנתבעת לבני משפחת התובעת.

אשר על כן התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת בתוך 30 יום הוצאות בסך 1000 ₪.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.