1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 7.10.18 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי מגבלת המערערת לא ניתנת ליישום לפי רשימת הליקויים הקבועים בתוספת הראשונה להסכם הניידות (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

2. המערערת ילידת 1955.

3. ביום 19.6.18 נבדקה המערערת על ידי ועדה מחוזית, אשר קבעה, כי הליקוי ממנו סובלת המערערת לא נכלל ברשימת הליקויים הקבועים בהסכם הניידות. כנגד החלטה זו השיגה המערערת.

4. ביום 7.10.18 התכנסה הוועדה מושא הערעור לדון בערר. במקום המיועד לרישום תלונות ותולדות המחלה או הפגיעה (סעיף 4 לפרוטוקול) נרשם:

"שינויים ניווניים בברכיים."

וכך תארה הוועדה את הליכת המערערת:

"מתהלכת עם מקל כיסא"

5. למערערת נערכה בדיקה אורתופדית למפרקי הברכיים, אשר ממצאיה פורטו בפרק ג' לפרוטוקול ובה נמצא, כי יישור הברכיים מלא וכי הכיפוף הוא בשיעור 90 מעלות וכך סיכמה הוועדה את החלטתה (סעיף ו.1. לפרוטוקול):

"שינויים ניווניים בשתי ברכיים."

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

6. לטענת המערערת, היא סובלת מבעיה אורתופדית - עיוות בפרקים ומטופלת בזריקות ביולוגיות תוך שחיקה חזקה בברכיים והיא מועמדת לניתוח להחלפת שני המפרקים בברכיים. המערערת עברה שני ניתוחים בברכיים בשנים 2007 ו- 2013 אולם מצבה לא הוטב והיא צפויה לעבור החלפת מפרקים בשתי הברכיים. המערערת צירפה לערעור מסמכים רפואיים אודות מצבה. למערערת צליעה ושחיקה חמורה בברכיים עד כדי הגבלת כושר התנועה – ליקוי הנכלל ברשימת הליקויים בסעיף ו(1) ואף נוכח ההחמרה שחלה במצבה של המערערת, היא עונה לסעיף ו(2) לרשימת הליקויים בהסכם הניידות. במעמד הדיון בערעור שבה המערערת על טענותיה וציינה, כי הוועדה לא בדקה את מפרקי הירכיים בדומה לוועדה המחוזית וזאת ללא כל נימוק. לטענת באת-כח המערערת, המערערת טענה בפני הוועדה שיש לה כאבים בכל הגוף מבלי לציין איברים מסוימים אולם הטענה שיש לה הגבלות תנועה בכל הגוף מלמדת שהיא מתלוננת גם על פרקי הירכיים. המערערת ביקשה להשיב את עניינה לוועדה על מנת שתבדוק את מפרקי הירכיים ותבדוק אם יש כוויצה כיפופית כלשון סעיף ו(א), בפרט כאשר מופיעה אדוקציה פחות מ- 20 בימין ו- 10 משמאל – מצב בו לדעת המערערת ניתן לפי הפסיקה להתאים סעיף ו(א)(2) לעניינה. המערערת הפנתה בדבריה לפסיקה ארצית בעניין (דב"ע (ארצי) 01-20/98 המוסד לביטוח לאומי - שלמה ארז, ניתן ביום 21.12.98 (להלן: "עניין ארז")).

7. מנגד טען המשיב, כי לא נפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה אשר ערכה למערערת בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה בסעיף ג' לפרוטוקול ובה נמצא, כי יישור הברכיים מלא וכי הכיפוף הוא בשיעור 90 מעלות ולפיכך קבעה הוועדה, כי מצבה של המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים בהסכם הניידות.

המערערת אינה מצביעה על פגם משפטי בפעולת הוועדה; מכלול בעיות אינו מקנה זכאות למוגבלות בניידות ואין די בהמלצה על החלפת המפרק לקביעת מוגבלות בניידות. המשיב הפנה בתגובתו לסעיף ו(ב) להסכם הניידות לפיו מוגבלות בניידות תיקבע רק לאחר החלפת מפרק בירך או בברך כאשר בנוסף לכך קיימים סימנים להתרופפותו, או לאחר החלפה חוזרת. במעמד הדיון בערעור הוסיפה ב"כ המשיב וטענה, כי המערערת לא טענה דבר בפני הוועדה בהתייחס לירכיים אלא ביחס לברכיים וככל שחלה החמרה תפקודית במצבה היא יכולה לשוב ולפנות בתביעה חדשה לקביעת מוגבלות בניידות. למקרא פרוטוקול הוועדה המחוזית עולה, כי הוועדה בדקה תנועתיות מפרק הירכיים ומצאה, כי מצבה של המערערת אינו נכלל בהסכם הניידות והוועדה לא מצאה כוויצה כיפופית לצורך יישום סעיף ו(א)(1) לתוספת להסכם הניידות. עוד הפנתה ב"כ המשיב לכך שבערר שהוגש על החלטת הוועדה המחוזית ביום 27.8.18, המערערת לא טענה לטעות בקביעת הוועדה באשר לירכיים אלא טענה לעניין מפרקי הברכיים בלבד; לפיכך, לא נפלה טעות משפטית בהעדר התייחסות הוועדה לטענה שכלל לא עמדה בפניה וטענות באת-כח המערערת בדבר תלונות המערערת בפני הוועדה נטענות בעלמא, בפרט כאשר אין חולק שהמערערת לא היתה מיוצגת על ידי באת כוחה במסגרת הערר ופרוטוקול הוועדה משקף את הלך הדברים בפני הוועדה. באשר לפסק הדין בעניין ארז, אשר עלה לראשונה במעמד הדיון, ביקשה ב"כ המשיב שהות להגשת פסיקה מטעמה.

8. בתגובתה מיום 15.4.19 טענה ב"כ המשיב, כי קיים שוני של ממש בין המצב הבריאותי הנטען בעניין ארז "מצב לאחר ניתוח על שם גירלדסטון מימין עם הגבלה קשה בתנועות פרק הירך ומצב לאחר החלפה שלמה של פרק ירך שמאל עם הגבלה קשה בתנועות פרק הירך וסימנים רנטגניים המעידים על התרופפות הפרוטזה (ראה סעיף 2 לפסק הדין), ובין ענייננו, בו כאמור, אין כל תימוכין רפואי לטענה אודות מגבלה בתנועות הירכיים, להבדיל מהברכיים." עוד נטען, כי למקרא סעיף ג' לפסק הדין בעניין ארז עולה, כי לשון פריט הליקוי אליו ניתנה התייחסות היא שונה ולפיכך פרשנותו אינה רלוונטית מה גם שהוא אינו נוקט בטווח התנועה באדוקציה. ב"כ המשיב שבה והדגישה, כי המערערת לא טענה בערר וגם לא בפני הוועדה למוגבלות בניידות בעקבות ליקוי בירכיים, כך גם המערערת לא הציגה תיעוד רפואי אודות ליקוי בירכיים אלא בגין ליקוי בברכיים בלבד. אף עיון בתיעוד שהוצג בהליך אינו מלמד על תלונות אודות הירכיים. עוד נטען, כי במסגרת הבקשה שהוגשה לקביעת מוגבלות בניידות נטען בחוות דעת הרופא האישי (פרק ב'), כי זכאות מכוח פריט ליקוי ו(א)(4) המתייחס לברכיים ובהתאמה, המערערת הציגה בפני הוועדה מסמכים רפואיים המתייחסים לברכיים בלבד. הלכה פסוקה היא, כי כאשר מערער אינו מעלה טענה מסוימת בפני הוועדה אין הוא יכול לטעון בדיעבד שהוועדה טעתה טעות משפטית בכך שהיא לא דנה באותו עניין שלא אוזכר על ידו. על יסוד האמור ובהעדר טענה לזכאות בשל ליקוי בירכיים ובשים לב להלכה לפיה לא ניתן לבצע התאמה של סעיפי הליקוי המופיעים בהסכם הניידות ועת אין חולק שלא נמצאו במערערת כל הליקויים הנדרשים על פי הסעיף - בהעדר כוויצה כיפופית - הרי שלא נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, קביעה של ועדה רפואית לעררים מכוח הסכם הניידות, ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי בשאלה משפטית בלבד. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).
2. הלכה פסוקה היא, כי הוועדה הרפואית, היא בלבד המוסמכת לקבוע אחוז מוגבלות בהתאם לרשימת הליקויים בהסכם הניידות, ואין בית הדין לעבודה מתערב בשיקול דעתה בנדון זה (ראו: עב"ל (ארצי) 10045/95 הרמן – המוסד לביטוח לאומי, 29.7.03). עוד נפסק, כי החלטת הוועדה צריכה להיות מנומקת, באופן שניתן יהיה גם למי שאינו רופא לעקוב אחר הלך מחשבת הוועדה, זאת על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ראו: דב"ע (ארצי) מג/1356-01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
3. בסעיף 2(א) להסכם הניידות נקבע במפורש שעל הוועדה הרפואית לקבוע את אחוז המוגבלות בניידות "בהתאם לרשימת הליקויים בתוספת א' להסכם זה בלבד" (ההדגשה הוספה). לפיכך נפסק, כי תנאי יסודי לקביעת דרגת מוגבלות מותאמת הוא, כי יתקיים במבוטח הליקוי כמפורט בסעיף שבתוספת על כל ממצאיו ורק במקרה שיש סטייה קלה מהנקוב ברשימת הליקויים או חסר קל, ניתן להתאים את אחוזי המוגבלות המופיעים בסעיף למצבו של המבוטח (ראו: בר"ע (ארצי) 155/10 סלנסקי – המוסד לביטוח לאומי, 19.4.10).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני מצאתי, כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.
2. סעיף ו' לרשימת הליקויים בהסכם הניידות, שכותרתו "הגבלת כושר תנועת המפרקים בגפיים התחתונות או החלפתם", קובע כדלקמן:

"(א) הגבלות בכושר תנועת המפרקים

1. הגבלה בכושר תנועת מפרק הירך מלווה כוויצה כיפופית (הגבלה באכסטנזיה) העולה על 30 מעלות והתנועתיות במפרק הירך (אבוקציה או אדוקציה או רוטציה) הינה פחות מ- 20 מעלות 50%
2. סעיף 1 דלעיל דו-צדדי 80%
3. הגבלה בכושר תנועת הברך מלווה כיפוף פחות מ- 135 מעלות ויישור פחות מ- 160 מעלות 60%
4. סעיף 3 דלעיל דו-צדדי 80%
5. דריכה על הצד החיצוני של כפות הרגליים... 40%
6. Pes equino varus bilateralis 40%
7. דריכה על הצד הפנימי של כפות הרגליים ... 40%

(ב) החלפת מפרקים בירך או בברך

1. מצב אחרי החלפת מפרק אחד, כאשר קיימים סימנים קליניים, רנטגניים או הדמייתיים אחרים, להתרופפות המפרק 60%
2. מצב אחרי החלפה חוזרת של מפרק אחד 50%
3. מצב אחרי החלפת שני מפרקים 70%
4. מצב אחרי החלפת שלושה מפרקים 80%
5. מצב אחרי החלפת ארבעה מפרקים 100%"

1. מעיון בבקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות (נספח א' לתגובת המשיב) עולה, כי בחוות דעת הרופא האישי (פרק ב' לטופס) נטען לזכאות מכח פריט ליקוי ו(א)(4) לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות, המצוטט לעיל, המתייחס לברכיים ובפני הוועדה הוצגו בהתאמה מסמכים רפואיים המתייחסים לברכיים בלבד (נספח ב' לתגובת המשיב). כמו-כן, למקרא נימוקי הערר על החלטת הוועדה המחוזית (צורפו להודעת הערעור) עולה, כי המערערת טענה בערר לבעיות אורתופדיות קשות בברכיים המקשות על ניידותה ולא טענה לפגיעה בירכיים. כך גם מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי המערערת לא טענה בפני הוועדה למוגבלות בניידות בעקבות ליקוי בירכיים.
2. בנסיבות אלה, לא מצאתי טעות משפטית בפעולת הוועדה או בהחלטתה, עת היא לא נדרשה לטענה בדבר מוגבלות בניידות בעקבות ליקוי בירכיים – טענה שלא עלתה בפניה ואף לא הוצג לה חומר רפואי בעניין ליקוי זה. בהקשר זה אוסיף, כי אף מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו לערעור עולה, כי הם מלמדים על ליקוי בברכיים ולא ליקוי בירכיים.
3. המערערת נבדקה על ידי הוועדה ובפרק ממצאי הבדיקה האורתופדית צוין, כי יישור הברכיים מלא וכי הכיפוף הוא בשיעור 90 מעלות. הוועדה קבעה, כי המערערת סובלת משינויים ניווניים בשתי הברכיים ומגבלת המערערת לא ניתנת ליישום לפי רשימת הליקויים שבהסכם הניידות. מדובר בקביעה רפואית מובהקת הנסמכת על שיקול הדעת והידע המקצועי של הוועדה, בה בית הדין לא יתערב. יתרה מכך, מדובר בקביעה סבירה ומנומקת המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבת הוועדה.
4. בטרם אחתום אוסיף, כי לא מצאתי בפסיקה אליה הפנתה המערערת כדי לשנות מקביעתי. מעיון בפסק הדין בעניין ארז עולה, כי המצב הבריאותי הנטען בו, כפי שניתן ללמוד עליו מסעיף 2 לפסק הדין הוא כדלקמן:

"מצב לאחר ניתוח על שם גירדלסטון מימין עם הגבלה קשה בתנועות פרק הירך, ומצב לאחר החלפה שלמה של פרק ירך שמאל עם הגבלה קשה בתנועות פרק הירך וסימנים רנטגניים המעידים על התרופפות הפרוטזה.

בשני מפרקי הירכיים אין כוויצה כיפופית.

המימצאים הנ"ל ניתנים ליישום במסגרת סעיף ה(2) דו צדדי 75%".

מצב זה אכן שונה מהמצב הרפואי בענייננו, בו טענת המערערת למגבלה בתנועות הירכיים אינה נתמכת בתיעוד רפואי מתאים ודי בכך כדי לדחות את טענת המערערת בעניין זה.

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור, ומשלא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.
2. אין צו להוצאות.
3. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום י"ז סיוון תשע"ט, 20 יוני 2019 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.