1. הנאשמים הורשעו ביום 4.11.2021, לאחר שמיעת עדויות, בביצוע הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 בצירוף עם סעיף 29 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
2. לפי האישום, ביום 26.12.2018 לאחר שעת הצהריים, בקרבת רחוב טרומן בירושלים, הבחינה ניידת משטרתית (להלן: "הניידת") ברכב מסוג פולקסווגן שנסע מולה ובו נהג הנאשם 1 והנאשם 2 התיישב לידו (להלן: "הרכב"). סמוך לכך, עת הבחינו הנאשמים בניידת, הם החלו בנסיעה מהירה לכיוון רחוב הארי טרומן, כאשר הניידת דולקת בעקבותיהם וכּורזת לרכבם לעצור, אך הוא המשיך בנסיעה. בתוך כך, הגיעו הנאשמים אל כיכר הארי טרומן ומשם פנו ימינה אל המשך הרחוב, כאשר הנאשם 2 הוציא את ידו מחלון הרכב והשליך שני חפצים שבתחילה לא זוהו. הניידת עקפה את הרכב וחסמה את נתיב נסיעתו. עת נעצר הרכב, אמר הנאשם 1 לנאשם 2 שישב סמוך אליו: "תסמס לו מהר". סמוך לאחר מכן, בחיפוש שנערך ברכב נמצאו שלוש אלות "בייסבול" ואלת ברזל. על גופו של הנאשם 2 נמצאו כפפות גומי שחורות, אלה מברזל בעלת קצה שפיצי מכוסה בגומי, והנאשם 1 החזיק בתרסיס גז פלפל. אחת השוטרות חזרה אל המקום שבו הבחינה בנאשם 2 משליך את החפצים מתוך הרכב, ובסריקה שביצעה מצאה שתי סכינים מונחות על המדרכה, במרחק קטן אחת מהשנייה.
3. הנאשמים הועמדו לדין בביצוע כאמור של עבירת הפרעה לשוטר, וכן שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 בצירוף עם סעיף 29 בחוק העונשין, ובביצוע החזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186(א) בצירוף עם סעיף 29 בחוק העונשין.
4. לאחר שמיעת עדויות, בהכרעת הדין מיום 4.11.2021 הוריתי על זיכוי שני הנאשמים מביצוע שתי העבירות האחרונות ועל הרשעתם בביצוע העבירה הראשונה בלבד.
5. בדיון מיום 31.1.2022 טענו הצדדים לעונש.

תמצית טענות הצדדים

1. המאשימה טוענת, בין השאר ובעיקר, כי במעשיהם של הנאשמים, כפי שהוכחו במשפט, הם פגעו בשמירה על שלטון החוק, הסדר הציבורי ויכולת של גורמי אכיפת החוק לבצע את תפקידם ללא הפרעה. לשני הנאשמים עבר פלילי. המאשימה גורסת, כי מתחם הענישה ההולמת נע בין מאסר על תנאי עד ארבעה חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות. לדידה, יש למקם את עונשם של הנאשמים בחלק העליון של כל אחד מהמתחמים ולגזור עליהם מאסר בפועל לאור העבר הפלילי שלהם בעבירות דומות.
2. הנאשם 1 – באמצעות בא-כוחו עו"ד ג' טרונישווילי – טוען כי הדרישה למאסר בפועל, לרבות תוך ריצוי בעבודות שירות, אינה הולמת את נסיבות המקרה. מתחם הענישה ההולמת, לרוב, הוא נע של"צ ללא הרשעה עד מאסר מותנה. בנסיבות המקרה, יש להסתפק במאסר מותנה. הנאשם 1 עובד בצורה מסודרת למחייתו ועתיד להינשא. בנוסף, יש ליתן את הדעת למצב רפואי שלו וניתוח שעתיד לעבור. באשר לעברו הפלילי, טוען הסניגור שאין בזאת כדי להצדיק החמרה בענישה מאחר והנאשם כבר שילם את חובו לחברה. מאז מאסרו הקודם הוא עבר שינוי בחייו. הנאשם 1 עצמו בחר בדיון שלא להוסיף דברים על דברי בא-כוחו.
3. הנאשם 2 – באמצעות בא-כוחו עו"ד א' זוכוביצקי – טוען כי מדובר באירוע משנת 2018, כאשר בגינו הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים ובשל כשלים שוחררו הנאשמים ללא תנאים מגבילים ובהמשך זוכו מחלק מהעבירות שיוחסו להם. באשר לעבירה שבה הם הורשעו, מאחר והנאשם 2 לא נהג ברכב ואין כל ראיה שהוא אמר משהו לנאשם 1 שנהג ברכב , לכן חלקו קטן יותר. אשר לעברו הפלילי, טוען הנאשם 2 כי אין בו עבר רלבנטי. מדובר בנאשם עם רקע נפשי מורכב והליכים שהתנהלו נגדו הופסקו בשל אשפוזים. על כן, לדידו, מאסר בפועל אינו הולם ויש להסתפק בעונש צופה פני עתיד. הנאשם 2 דיבר לפניי בדיון וטען כי אינו חש בטוב וביקש מבית המשפט שישלחו אותו לבדיקות. זה המקום לציין, כי דיבור הנאשם 2 לפניי לא היה ברור דיו, לא היה סדור וניכר שלא היה במיטבו מבחינה בריאותית.

חוות דעת הממונה

1. בתום דיון הטיעונים לעונש, תוך שצוין כי אין בכך כל קביעת עמדה, הוריתי על הזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בשב"ס.
2. בעניינו של הנאשם 1, נמסר ביום 5.4.2022 מאת הממונה כי הנאשם לא התייצב אף שזומן לראיון. בא-כוחו נימק זאת (בדיון לפניי מיום 11.5.2022) בעיתוי הזימון לפני חג הפסח (ש' 10-9, ע' 33). הנאשם נשלח שוב לממונה (החלטה מיום 11.5.2022). ברם, שוב, ביום 22.8.2022 הודיע הממונה כי הנאשם לא התייצב לראיון אף שזומן אליו כדבעי. בא-כוחו נימק זאת בעיסוקי הנאשם לקראת חתונתו שהייתה סמוכה לפני מועד הראיון (הודעה מיום 24.8.2022). לפנים משורת הדין, הנאשם נשלח שוב לממונה, ואולם גם בפעם השלישית, הנאשם לא התייצב (הודעת הממונה מיום 7.11.2022). הנאשם 1 לא הציג כל טעם, לא כל שכן טעם סביר, למחדלו. על כן, ביום 14.11.2022 הוחלט כי התייתר הצורך בחוות דעת וכי גזר הדין יינתן על-יסוד החומר הקיים בתיק וטיעוני הצדדים.
3. בעניינו של הנאשם 2, הודיע הממונה ביום 27.4.2022 כי לא ניתן לבחון את התאמת הנאשם לריצוי עונש בעבודות שירות עד סיום ריצוי מאסרו הנוכחי. לפי ההודעה, הנאשם שוהה במחלקה סגורה נוכח מצב בריאותי-נפשי. בהקשר זה, הסתבר במהלך הדיונים בהליך זה כי הנאשם 2 ריצה במקביל עונש מאסר. המאשימה הודיעה ביום 1.2.2022 כי הנאשם צפוי לסיים את ריצוי מאסרו ביום 8.12.2022. הממונה נתבקש שוב למתן חוות דעת (החלטה מיום 11.5.2022). ביום 18.8.2022 חיווה הממונה את דעתו בדבר אי-התאמת הנאשם 2 לעבודות שירות "נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם לרבות בנאשם". עוד צוין בחוות הדעת כי הנאשם טעון הגנה ופיקוח על-ידי פסיכיאטר.

דיון והכרעה

1. לפי סעיף 40ב בחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לצורך מילוי מלאכת מתן גזר הדין, נקבע בסעיף 40ג כי בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצועה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. לאחר מכן, בתוך המתחם שייקבע, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, תוך מתן רשות לחרוג ממתחם זה.
2. הערכים המוגנים שבעבירה בה הורשעו הנאשמים הם השמירה על יכולתן של רשויות האכיפה למלא את תפקידן, וכנגזר מכך, שמירה על הסדר הציבורי, על שלום הציבור ועל שלטון החוק.
3. נסיבות ביצוע העבירה: כפי שהוכח במשפט ונקבע בהכרעת הדין, עת הבחינו הנאשמים בניידת החלו במנוסה. חרף קריאות הניידת שדלקה אחרי רכבם, הם לא ששו לקריאותיה. מרדף זה כלל נסיעה מהירה ליד כיכר, המשך נסיעה עד צומת, אז הניידת עצרה את הרכב. עוד כפי שנקבע בגזר הדין, תוך כדי המנוסה זרק הנאשם 2 דבר מהרכב. לא הוכח כי מדובר בסכינים, כפי שגרסה המאשימה. כך או כך, התנהגות הנאשמים כפי שהוכחה, הייתה מסוכנת והיוותה הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם. בת.פ. (מחוזי נצרת) 48034-11-12‏ מדינת ישראל נ' סארה (26.1.2014), נקבע ביחס לעבירה זו, בן השאר:

"בהקשר זה נקבע, כי המושגים "להפריע" או "להכשיל" זכו בפסיקה למשמעות רחבה ו"הפרעה" איננה טעונה מגע פיזי אלא מתאפיינת ב"הפרעה" במובנה הלשוני... עוד נקבע שם, כי עסקינן במעשה כלשהו, מכל סוג שהוא אשר תהיה לו מסוגלות אובייקטיבית להפריע.

בנסיבות העניין אין ספק, כי מעשה הנאשם ולפיו הוא ברח מהשוטרים משהבחין בהם עולה כדי "מעשה" אשר גלומה בו "הפרעה" במובנה הלשוני. כן אין ספק, כי השוטרים היו בתפקיד...

"כוונה" להפריע או להכשיל - עסקינן בעבירה התנהגותית של מחשבה פלילית הדורשת "כוונה". בתור שכזו בא היסוד הנפשי על סיפוקו בשניים: ראשית - "מודעות" כלפי "טיב המעשה", והתקיימות ה"נסיבות", ושנית - בנוסף לכך בעשיית המעשה מתוך "מטרה" או "שאיפה" להפריע לשוטר או להכשילו במילוי תפקידו. כן יש צורך כי תהיה מודעות כלפי טיב המעשה והיות הקורבן שוטר..."

1. בא-כוח הנאשם 2, טען לפניי כי חלקו של מרשו הוא ברמת חומרה פחותה ביותר ביחס לנאשם 1 מאחר והוא היה רק נוסע ולא נהג ברכב. טענה זו יש בה טעם אך אין בידי לקבלה. לא רק ששני הנאשמים, לרבות הנאשם 2, כפרו במיוחס להם (וגרסאותיהם לא הותירו רושם אמין), אלא שגם הנאשם 2 לא טען בהליך כי ניסה להפציר בחברו להישמע לכריזות הניידת ולעצור וכי לא הייתה לו שליטה על מה שנעשה. אדרבא, כאמור, הנאשם 2 הצטרף לחברו והכחיש את עצם המרדף, את הכריזה ואת כל המיוחס להם באישום. לדבריהם, מדובר בסיפור עלילה שיצרו השוטרים. מכאן, מתחייבת המסקנה ששני הנאשמים שותפים לעבירה ובאותה רמת חומרה.
2. מדיניות הענישה הנוהגת: מבדיקה של פסיקה שדנה בעבירה מושא האישום, לעתים לצד עבירות נוספות, עולה כי מנעד הענישה, כעיקרון, הוא כפי שציינה המאשימה, מתחיל במאסר מותנה (ולעתים אף של"צ) ועד מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות (ראו בין השאר, בשינויים המחוייבים: רע"פ 5023/18 בדיר נ' מדינת ישראל (28.6.2018); רע"פ 5561/19 נקלה נ' מדינת ישראל (29.08.19); רע"פ 85/17 הרוש נ' מדינת ישראל (4.1.2017); ת.פ. (שלום ק"ג) 13053-08-19 מדינת ישראל נ' דורון (7.2.2022); ת.פ. (שלום י-ם) 49747-05-18 מדינת ישראל נ' פלוני (27.12.2021); ת.פ. (שלום י-ם) 25307-08-16 מדינת ישראל נ' קורדובה (5.4.2017); ת.פ. (שלום י-ם) 13988-10-16 מדינת ישראל נ' שויקי (3.6.2019)). בנסיבות המקרה לפנינו, אני מעמיד את המתחם ביחס לכל אחד מהנאשמים בין מאסר מותנה ברף התחתון ועד 3 שלושה חודשי מאסר בפועל.
3. נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה: בהקשר דנן, לקולת העונש, נתתי את דעתי לגילאים של שני הנאשמים (בהתאמה: בן 24 ו-35). נתתי את דעתי לעובדה לפיה הנאשם 1 התחתן זה לאחרונה וגם למצבו הרפואי של הנאשם 2. עוד נתתי את דעתי לחלוף התקופה ממועד האירוע ועד היום. לחומרת העונש לעומת זאת, נתתי את דעתי לעברם הפלילי של שני הנאשמים כפי שעולה ממוצגים מא/12-11. ביחס לנאשם 1, מתבסר כי הורשע בחודש 01/2021 בעבירות סמים והושתו עליו 10 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית. עוד מסתבר כי בחודש 03/2017 הוא הורשע בביצוע גניבה ואיומים, ובעברו קיימות עוד הרשעות בתחום האלימות. אשר לנאשם 2, מסתבר כי בחודש 06/2020 הוא הורשע בגרימת חבלה כאשר העבריין מזויין ובעוד עבירות, ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר. בחודש 06/2018 הוא הורשע בהחזקת סכין, וקיימות הרשעות נוספות משנים קודמות. בחלק מתיקים שהתנהלו נגדו בעבר נקבע שאינו מסוגל לעמוד לדין.
4. לאחר שקלול של כל אלה, אני סבור כי יש מקום למקם את עונשו של כל אחד מהנאשמים במחצית העליונה של המתחם.

תוצאה

1. לאור האמור משׁית על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:
2. חמישים יום מאסר בפועל. מובהר כי תקופה זו תהיה מעבר לימי המעצר שבהם שהו הנאשמים במסגרת הליך זה, כך שאלה לא ינוכו ממנה.

ביחס לנאשם 1 – תחילת המאסר תהיה ביום 31.1.2023.

ביחס לנאשם 2 – המאסר מצטבר לתקופת מאסרו הנוכחית ויחל בה מיד עם סיום ריצוי מאסרו הנוכחי.

1. משית על כל אחד מהנאשמים חמישה חודשי מאסר שירוצו ככל שיעבור את העבירה שבה הורשע תוך שלוש שנים מהיום.
2. משית על כל אחד מהנאשמים קנס בגובה 1,000 ₪ או שבוע מאסר תמורתו. הקנסות ישולמו עד יום 31.1.2023.

התשלום של הקנס יבוצע באמצעות רשות האכיפה והגבייה לפי אחת הדרכים המפורטות באתר המרשתת שלה (למידע: ניתן ליצור קשר בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000).

1. הנאשם 1 יתייצב לריצוי עונשו ביום 31.1.2023 בשעה 10:00. הנאשם יתאם את כניסתו למאסר עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר: פקס 08-9193314, דואר אלקטרוני [email protected], טלפון: 074-7831077 או 074-7831078. ככל שלא יקבלו הנחיה אחרת, עליהם להתייצב במועד המוזכר במתקן המעצר בכלא ניצן ברמלה עם תעודה מזהה והעתק של גזר הדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

המזכירות – להודיע לשב"ס.

ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.