22 יוני 2019

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.8.18 אשר קבעה למערערת 0% נכות יציבה החל מיום 1.7.17 ואילך.

2. הרקע העובדתי

א. המערערת, ילידת שנת 1963 ועובדת בחברת קייטרינג, החליקה ביום 11.1.17 במהלך העבודה ונחבלה במרפק ימין, ברך ימין וכתף ימין.

ב. האירוע הוכר כתאונת עבודה ולמערערת נקבעה נכות זמנית בשיעור 10% (בלא שנקבע פריט ליקוי ספציפי) לתקופה שמיום 12.4.17 ועד ליום 30.6.17 ונכות יציבה בשיעור 0% החל מיום 1.7.17 ואילך.

ג. המערערת הגישה ערר על החלטת הדרג הראשון וביום 27.8.18 דחתה הוועדה הרפואית לעררים את הערר. ועדת הערר הותירה על כנה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, ופירטה מסקנותיה כדלקמן:

"מבחינה נוירולוגית – לא נמצאו ממצאים חולניים שמקנים נכות בתחום הנוירולוגי.

מבחינה אורטופדית – כאבי הגב נתמכים בשינויים הניווניים הקשים בעמ"ש מותני התחתון עם היצרות המרווח L5-S1 ואוסטיאופיטיים. פתולוגיה זאת הינה פתולוגיה ארוכת טווח ואינה קשורה לנפילה, המרפק היה תקין, כתף ימין לא נמצאה מגבלה המקנות אחוזי נכות.

הממצא ב US הוא על רקע ניווני ואינו קשור לטראומה על פי הספרות הרפואית, רוב הקרעים הינם על רקע ניווני.

כמו כן – אין הצדקה להמתין לבדיקת MRI אשר גם אם תראה קרע ברוטטור קאף אין קשר לאירוע הנדון, לאור זאת הוועדה דוחה את הערר".

על החלטה זו נסוב הערעור.

תמצית טענות הצדדים

3. המערערת טוענת כי נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא להמתין לתוצאות בדיקת ה- MRI מיום 4.11.18 על אף שנתבקשה לעשות כן במפורש. בנוסף טוענת המערערת כי הוועדה חרגה מסמכותה בעת ששללה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף ותאונת העבודה, זאת לאחר שפקיד תביעות קבע קשר סיבתי.

4. המשיב טוען מנגד, כי הערעור הוגש בחלוף תקופת ההתיישנות שכן מכתב המשיב שנשלח למערערת נושא את התאריך 29.8.18 ואילו הערעור הוגש ביום 7.1.19 (קרי – בחלוף 60 הימים הקבועים בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז – 1977).

לגופם של דברים טוען המשיב כי דין הערעור להידחות מהטעם שהחלטת הוועדה שלא להמתין לבדיקת ה-MRI היא החלטה רפואית שבית הדין אינו מוסמך להתערב בה. עוד טוען המשיב כי הוועדה לא שללה קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה בכתף אלא הגיעה למסקנה כי לא נותרה למערערת מגבלה המקנה אחוזי נכות.

5. בהתייחס לטענת ההתיישנות השיבה המערערת כי מכתב המשיב לא נשלח בדואר רשום והמשיב לא הציג כל ראייה לכך שהמכתב הנושא את התאריך 29.8.18 אכן נשלח בדואר רגיל במועד זה, ואף לא הציג כל אסמכתא לכך שהמכתב נשלח לכתובת המערערת או לכתובת בא כוחה.

המסגרת הנורמטיבית

6. במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד, כאשר במסגרת סמכותו הוא בוחן אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 213 (1999)).

בהתאם לכך נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של הנכות וכי קביעת שיעורי הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (22.6.2006)).

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

8. אקדים ואציין כי אין בידי לקבל את טענת ההתיישנות שהעלה המשיב. כידוע, המשיב רשאי להמציא החלטותיו בדואר 'רגיל' וקיימת חזקת המצאה של המשיב למבוטחיו, מכוח סעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971. עם זאת, חזקת ההמצאה היא חזקה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל הראייתי המוטל על המבוטח להוכיח אחרת הוא קל (עב"ל (ארצי) 41882-03-14 צרור נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.15).

9. בעניינו, טענת ההתיישנות שהעלה המשיב נטענה בשפה רפה, והמשיב הסתפק בהפניה למכתב שנשלח למערערת מבלי שצירף אסמכתא כלשהי למועד שליחתו.

זאת ועוד, תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מסמיכה את בית הדין להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות ועדות ערר בהתקיים טעם מיוחד לכך, ובכלל זה נפסק כי סיכויי הערער עצמם עשויים להוות טעם מיוחד (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)). עוד נפסק בעניין דולאני כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה

בחינת הערעור לגופו של העניין מעלה שדינו להתקבל, ואף מטעם זה אין לקבל טענת סף של התיישנות שמשמעותה נעילת שערי בית הדין בפני המערערת.

להלן הנימוקים להחלטתי:

10. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי ב"כ המערערת ציין בפני הוועדה כי המערערת הופנתה לבדיקת MRI ביום 4.11.18, וביקש במפורש כי הוועדה תמתין עם החלטתה עד לצירוף ממצאי הבדיקה:

"נפלה ב 11.1.2017, על פלג גוף ימין, נחבלה בכתף, גב וברך ימין. לגבי המרפק אין טענה לנכות. מאז התאונה סובלת מכאבים בכתף ימין ובגב עם הקרנה לרגל. בוצעו בדיקות מיפוי עצמות, EMG וסיטי שהדגימו ממצאים שמצדיקים את התלונות. בנוסף הופנתה ל MRI של כתף ימין ונקבעה בדיקה ל 4.11 ולכן אבקש מהוועדה להמתין עם ההחלטה עד שנגיש ממצאי בדיקה. בנוסף עקב הכאבים הופנתה לראומטולוג שאבחן שסובלת מפיברומיאלגיה מאז התאונה ונמצאת בטיפול ומעקב מרפאת כאב.

אני מערערת על הכתף ימין. אין בדיקת נוירולוג, האורטופד הפנה לנוירולוגי וטרם נבדקה על ידו". (הדגשות ש.א)

על אף זאת, החליטה הוועדה כי אין מקום להמתין לממצאי בדיקת ה-MRI וקבעה כי בנסיבות העניין מסתפקת היא בצילום US של כתף ימין שהדגים רק 'חשד לקרע חלקי' של 6 מ"מ בגיד הסופרה ספינטוס (כמפורט בממצאי הבדיקה).

11. מעיון בסיכום בדיקת ה-MRI של כתף ימין מיום 4.11.18 – הבדיקה לה סירבה הוועדה להמתין - עולה כי למערערת קרע מלא של הסופרה ספינטוס ולא 'חשד לקרע חלקי' כפי שקבעה הוועדה. יתר על כן, בסיכום בדיקת ה-MRI של כתף ימין מיום 4.11.18 מצוין כי קיימים בכתף גם קרעים חלקיים של הסבסקפולריס ובנוסף לכך מצביעה הבדיקה על חשד לקרע בלברום הקדמי העליון של הכתף (SLAP).

בנסיבות אלה אני סבורה כי נפל פגם של ממש בהחלטת הוועדה שלא להמתין לתוצאות בדיקת ה-MRI וזאת בשים לב לכך שמדובר בצילום המכיל תוצאות עדכניות הרלוונטיות לקביעת מצבה של המערערת.

12. החלטת הוועדה שלא להמתין לממצאי MRI איננה בגדר 'החלטה רפואית' שבית הדין אינו מוסמך להתערב בה. מושכלות יסוד הן שוועדות הערר פועלות בתחום ביטוח נפגעי עבודה ומפעילות סמכויות סטטוטוריות שונות, וככאלה הוחלו עליהן משכבר הימים כל כללי המשפט המנהלי (דב"ע (ארצי) נו/42-01 המוסד לביטוח לאומי נ' עדה פנץ, פד"ע ל 321 (1997). על כללים אלה נמנים עקרונות בסיסיים של צדק פרוצדוראלי, לרבות זכות הטיעון, שמשמעותה מתן הזדמנות נאותה למערערת להציג את כל הממצאים הרלוונטיים לעניינה בפני הוועדה טרם קבלת החלטה בעניינה.

משכך, סירוב הוועדה לבקשתה המפורשת של המערערת להמתין מספר ימים עד לקבלת תוצאות בדיקת ה- MRI פגע בזכות המערערת להביא בפני הוועדה בדיקה אשר לה המתינה המערערת ושהיא רלוונטית בעניינה ובכך נפל פגם בעבודת הוועדה.

13. פגם נוסף אשר נפל בהחלטת הוועדה הוא החלטתה לשלול את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף לתאונת העבודה, ובלשון הוועדה: "אין הצדקה להמתין לבדיקת MRI אשר גם אם תראה קרע ברוטטור קאף אין קשר לאירוע הנדון". החלטה זו שוללת את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף ימין ובין תאונת העבודה, זאת לאחר שפקיד התביעות קבע את קיומו ואף הוועדה מדרג ראשון ציינה במפורש כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בכתף לתאונת העבודה: "Other unspecified injury shoulder and upper arm" (ראו נספח ג' לכתב הערעור).

הוועדה הרפואית אף קבעה למערערת 10% נכות זמנית בגין הפגיעה וכידוע, החלטה של ועדה בדבר קיומו של קשר סיבתי או שלילתו, מחייבת את הוועדות הבאות אחריה (עב"ל (ארצי) 264/03 פסח דוד נ' המוסד לביטוח לאומי (8.6.2004). משכך, קביעת הוועדה כי אין קשר סיבתי בין הממצאים בכתף לאירוע התאונתי היא קביעה שנפל בה פגם משפטי.

14. במאמר מוסגר אציין כי פסק הדין אליו הפנה המשיב בעניין בעב"ל (ארצי) 51584-03-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אפרים נתנוב (6.5.12) אינו רלוונטי בעניינו וזאת משני טעמים:

ראשית, פסק הדין עסק בליקוי שמיעה לגביו קיים הסדר ספציפי המסדיר את הבדיקות הרפואיות הנדרשות (סעיף 84א' לחוק בית הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ב 1995); שנית, באותו עניין הסתמכה ועדת הערר על בדיקות שמיעה קודמות שעמדו לפניה, וזאת בשונה מעניינו אנו שבו לא עמדה לנגד עיני הוועדה בדיקת MRI קודמת.

סוף דבר

15. הערעור מתקבל.

עניינה של המערערת יושב לוועדה הרפואית לעררים אשר תתייחס לממצאי בדיקת MRI מיום 11.4.18 ותשקול לאורה נכות המתאימה למצבה של המערערת בהתאם לפריט הליקוי הרלוונטי.

תשומת לב הוועדה לכך שנקבע קשר סיבתי בין הפגיעה בכתף ימין לבין תאונת העבודה.

המערערת ובא כוחה יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון לפניה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

16. נוכח הפגמים שנפלו בהתנהלות הוועדה, כמו גם התנהלות המשיב בהליך, יישא המשיב בהוצאות שכ"ט ב"כ המערערת בסך 4,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

1על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ט, (22 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.