בפני בית הדין תביעת התובע, עורך דין, שהועסק על ידי הנתבע עו"ד אף הוא, לגמול שעות נוספות, פיצוי פיטורים, הפרשות לפנסיה, הלנת שכר, אי מתן הודעה לעובד, ופיצוי בגין אי תקינות תלושי שכר.

הנתבע טען כי שילם לתובע את מלוא שכרו וכל זכויותיו הסוציאליות כדין וכי סיום יחסי העבודה נבע מרצונו של התובע לפיכך לא קמה לו זכות לפיצויי פיטורים.

הנתבע תבע בתביעה שכנגד את התובע.

מטעמי בהירות התובע מר איזנשטיין יכונה בפסק דין זה התובע גם בנשוא התביעה שכנגד נגדו ומר ביטון יכונה הנתבע גם בנשוא התביעה שכנגד מטעמו.

העובדות

1. התובע עבד אצל הנתבע כעו"ד מתאריך 01/11/17 לכל הפחות עד ליום 14/11/18. התובע טוען כי עבד עד 16/11/18 והנתבע טוען כי התובע לא עבד כלל בחודש האחרון.
2. התובע היה עובד שעתי.
3. לתובע ניתנו תלושי שכר וכן היו דוחו"ת נוכחות.
4. הנתבע צירף לתצהיר גילוי מסמכים טופס הודעה לעובד בחתימתו של הנתבע מיום 06/11/17.
5. בכתב התביעה לא צוין במפורש שהייתה לתובע קופת גמל פעילה בכניסתו לנתבע. התובע טוען כי סעיף 23 לתביעה בו נכתב כי הוא תובע את מלוא כספי הפנסיה עבור כל תקופת עבודתו מהווה מקור לעילה לתשלום פנסיה לכל התקופה, המבוססת על קיומה של קופת פנסיה פעילה כעולה מנספח מיום 05/08/18 מטעם חב' מגדל.

המחלוקת

1. מה שכרו הקובע של התובע.
2. האם עבד התובע בחודש האחרון לעבודתו, ככל שלא, האם היה בחופשת מחלה. האם מסר את אישורי המחלה במועד.
3. מתי הונפק אישור המחלה, האם ב-09/10/18 כטענת הנתבע או במועד אחר.
4. מה היו נסיבות סיום העסקה, וכתוצאה, האם קמה זכות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, או שמא קמה זכות קיזוז ו/או לתביעה שכנגד בעניין ההודעה המוקדמת.
5. האם נמסרה הודעה לעובד לתובע או הובאה לידיעת התובע, והאם היא מקיימת את כל התנאים הנדרשים או שמא זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.
6. האם הייתה לתובע קופת פנסיה פעילה בטרם החל לעבוד אצל הנתבע. האם יידע את הנתבע, ככל שכן, מתיי ומה משמעות הדבר.
7. האם זכאי התובע להפרשי פנסיה, לגמול שעות נוספות, לדמי חגים, לדמי הבראה, לפדיון ימי חופשה ולפיצוי בגין תלושי שכר לא תקינים לפי חוק הגנת השכר.
8. האם זכאי הנתבע בתביעה שכנגד לדמי הודעה מוקדמת, לפיצוי בסך 2,352 ₪ בגין הנפקת אישורי מחלה לא תקינים, לדמי חגים ששולמו בטעות בסך 661 ₪, תשלומים בגין שעות בהן לא בוצעה עבודה בפועל בסך 19,200 ₪ ושכר החודש האחרון בו לא עבד התובע לטענת הנתבע בסך 8,470 ₪, וכן האם זכאי הנתבע לקיזוז בגין רכיבים אלה.

הכרעת הדין

השכר הקובע

1. התובע טען שבראיון העבודה סוכם על שכר שעתי בגובה 35 ₪ במונחי נטו, ואילו בתלוש השכר לא מדובר היה בערכי נטו. לטענת התובע הוסכם כי כל ההפרשות יבוצעו ע"ח הנתבע וכן סוכם על עליית שכר שעתי לשיעור 40 ₪ נטו לשעה בתום שלושה חודשי עבודה. עוד ציין כי סוכם ששעות העבודה של המשרד הם מ 09:00 עד 18:00.
2. לטענת התובע לא נמסרה הודעה לעובד בכתב כנדרש בדין. לטענתו גם מה שסוכם בעל פה הופר כדבר של יום ביומו. לפיכך בחודש הראשון כשראה את התלוש הודיע התובע שיתפטר ואז ניאות הנתבע לשלם בערכי נטו כפי שסוכם.
3. לגרסתו גם העלאה בשכר לא בוצעה ביולי אולם הפרש השכר שולם לו לאחר שלושה חודשים בהמחאה יחד עם שכר ספטמבר.
4. לתובע ניתנו תלושי שכר.
5. התובע טען כי שכרו הקובע ברוטו ל-12 חודשי עבודה עמד על סך 81,000 ₪ כאשר השכר האחרון עמד על 8,162 ₪ ולכן שיערך את שכרו ברוטו בממוצע ל-8,000 ₪ לחודש.
6. זאת על פי טענת התובע ל-9 שעות עבודה מ-9:00-18:00, כעולה מדוחות הנוכחות. התובע טען כי ברוב הימים עבד היקף זה אולם הנתבע רשם בהודעה לעובד ה"מזויפת" לטענתו היקף יומי של 8.5 שעות.
7. הנתבע טען כי התובע הציג עצמו בראיון כמי שהוא בעל ניסיון בעוד שהתברר לנתבע כי מדובר בעורך דין חסר ניסיון לחלוטין בתחום האזרחי ובדיני עבודה וכי הנתבע היה צריך ללמדו מושכלות יסוד בנושאים אלה וללוותו מבחינה מקצועית. הנתבע טען כי תנאי השכר סוכמו בראיון לפרטי פרטים. לדבריו ציין מפורשות כי אינו מסכים שעובדיו יבצעו שעות נוספות ואין כל אישור לעבוד מעבר ל-8.5 שעות ביום.
8. הנתבע אישר כי סוכם על 35 ₪ נטו לשעת עבודה עבור עבודה בימים א'-ה' ב-9:00-17:30, 8.5 שעות ביום ללא עבודה בימי שישי. עוד לטענת הנתבע, הובהר לתובע בראיון כי אין להקדים או לאחר את שעות העבודה ואין לצאת משטח המשרד ללא אישור מראש וללא החתמת כרטיס נוכחות.
9. לטענת הנתבע התובע לא נהג כך, יצא בלא החתמת כרטיס וכדומה ואז זומן לשיחת נזיפה ממנה ואילך הסתובב התובע נזוף עד שהודיע על עזיבה חד צדדית ביום 14.11.18.
10. הנתבע טען כי בראיון ומעולם לא הובטחה לתובע העלאה בשכר אלא 35 ₪ נטו לשעה בלבד וכך שולם לו. מאחר והתובע היה היחיד שקיבל שכר בערכי נטו, נפלה לטענת הנתבע אי הבנה בתלושו הראשון של התובע אשר תוקן באופן מידי לאחר פנייתו ואף שולם ההפרש לפיכך לא קמה עילה לפיצוי בגין תלושי שכר.
11. הנתבע טען כי ההעלאה בשכר נעשתה בתיאום ובמועד שהוסכם ולא הייתה חובה קודמת לכך.
12. הנתבע טען כי התשלום בגין הרכיבים הסוציאליים שולמו על פי שכר היסוד.
13. לפיכך טען הנתבע כי תנאי עבודה היו ידועים היטב לתובע מכוח המדובר ביניהם בראיון, אולם עמד על כך כי ההודעה לעובד שצורפה לכתב התביעה היא אותנטית ונעשתה בזמן אמת.
14. פסיקת בתי הדין לעבודה קובעת כי לתלושי השכר עומדת חזקת התקינות. על כתפי הטוען לתלושי שכר ערוכים בצורה מלאכותית מוטל נטל ההוכחה הכבד לסתור את תקינותם (ע"ע 660/05 חברת אביסרור משה ובניו בע"מ נ' אסמאעיל קיסיה (נבו 19.03.2007); סע"ש (אזורי י-ם) 60840-01-16 עודה חטייב נ' מד מים רימונים בע"מ (נבו 13.08.2018)).
15. תלושי השכר שהובאו לפנינו מתארים את השכר השעתי שקיבל התובע (נספח ח' לתצהיר משלים של התובע). בחודשים נובמבר 2017 – יוני 2018 קיבל התובע שכר שעתי בתעריף 35 ₪ במונחי נטו. בהמשך בין החודשים יולי 2018 ועד סיום התפטרות התובע בחודש נובמבר 2018 שכרו השעתי עלה לתעריף 40 ₪ במונחי נטו. טענותיו של התובע אושרו ע"י הנתבע לעניין השכר השעתי של התובע 35 ₪ בערכי נטו ולאחריו 40 ₪ באותו אופן. לפיכך הנתבע ,כפי שהודה, לא שילם בחודש הראשון לפי מה שסוכם ביניהם.
16. התובע עורך דין ובעל השכלה משפטית אקדמית, העיד על עצמו בחקירתו שחלק מעיסוקו המקצועי היה דיני עבודה יחד עם זאת העיד שלא היה ער לכל זכויותיו:

" ש. באיזה תחום אתה מתעסק.

ת. אזרחי, מסחרי, דיני עבודה.

ש. באיזה תחום עבדת אצלי.

ת. אזרחי, מסחרי, עבודה, הכל. " (עמ' 4 שו' 18-15; דגש ש.ש.)

לפיכך כשהבין שהשכר ששולם לו לא עמד בסכום שהוסכם ונקבע בראיון הקבלה, פנה מיד לנתבע כפי שתיאר בעצמו להסדיר אופן רישום ותשלום השכר (ס' 4 לתצהיר התובע).

1. התובע נשאל ביחס לאי תקינות תלוש השכר.

" ש. עיינת בתלוש השכר.

ת. פחות או יותר.

ש. האם פעם עשית תיקונים לתלוש השכר וטענת שהוא לא תקין.

ת. כמה פעמים.

ש. תראה לי אסמכתאות ששלחת לי וכתבת מכתב.

ת. לדוגמא אתה בעצמך הודית על הנטו בתצהירך.

ש. כתבת לי מכתבים, על משהו שלא תקין.

ת. ההערות שלי היו בד"כ בעל פה.

ש. לשיטתך מתי פעם ראשונה פנית אליי ואמרת לי שאתה לא מקבל שעות נוספות.

ת. די בתחילת עבודתי. " (עמ' 4-5 שו' 25-6; הדגש ש.ש.)

"ש. אתה אומר בכל התצהיר שלך שפנית אליי מספר פעמים בין על פנסיה ובין על שעות נוספות ובין על שכר, ז"א שידעת את כל הזכויות שלך ומה שמגיע לך באמת.

ת. את הרוב.

ש. מה לא ידעת.

ת. דמי חגים זה דבר שנודע לי בהמשך." (עמ' 10 שו' 9-13)

עולה כי התובע חרף היותו עו"ד כאמור לא היה ער לכל זכויותיו, ופניותיו בע"פ לא נענו. אין חובה לפנות בכתב. עם זאת, התובע המשיך לעבוד אצל הנתבע, למרות הטענות שהעלה לכאורה על השכר שאותו קיבל והעלאות המאוחרות בשכר.

1. הפסיקה קובעת כי דרך המלך בנקיבת סכומי שכר עבודה היא במונחי ברוטו (דיון (ארצי) מח/3-162 "דן " אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מלמלה (פורסם בנבו) ).עוד נפסק כי קיים קושי רב בפסיקת סכומי נטו (ע"ע 3393-02-17 גב נ' ג.מ. מעיין 2000(07) בע"מ , סע"ש 17061-05-17 יוסף עוזיאל נ' די. סי. אס. חיזוק מבנים בע"מ(פורסמו בנבו)) .
2. הנתבע, עורך הדין הותיק והמנוסה , לפי תצהירו למעלה מ-15 שנים ושהעסיק עשרות עובדים, היה אמור לדעת זאת ולכתחילה לא ליתן הסכמתו לשכר נטו לו הסכים כאמור במפורש בסעיף 11 לתצהירו .
3. לאחר עיון בתלושים , בעדויות ובהתייחס למלוא תקופת ההעסקה והיותו עובד שעתי השכר הקובע של התובע יעמוד על סך 37 ₪ לשעה .

תקופת העבודה

1. התובע טען שעבד 13 חודשים, מתאריך 01/11/17 עד 16.11.2018 ואילו דו"ח הנוכחות האחרון שהוגש הינו עד לתום אוקטובר 2018.עם זאת אף הנתבע טען כי מועד העבודה האחרון של התובע היה 14.11.2018.
2. לפיכך, ומשיריעת המחלוקת בנושא זה עניינה יומיים , הוכח שהתובע עבד 12.5 חודשים אצל הנתבע.

הודעה על תנאי העסקה

1. התובע טען כי הנתבע העסיקו ללא טופס הודעה על תנאי עבודה כמתחייב בחוק. ולטענתו אף הפר הנתבע את ההסכם בע"פ ביניהם כאשר שינה את שכרו ללא הודעה כדין על כך. בגין רכיב זה בהתחשב בעובדה שהנתבע עוסק בדיני עבודה תבע פיצוי בסך 30,000 ₪.
2. הנתבע הכחיש טענה זו. לטענתו התובע קיבל הודעה על תנאיו עם תחילת העסקתו ביום 06.11.2017. לדידו התובע הודה כי היו ידועים לו תנאיו נוכח שיחה בע"פ.
3. חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, מחייב את המעסיק להעביר לעובד בכתב בתוך 30 ימים מתחילת העסקה את תנאי העבודה.
4. לכתב ההגנה ולתצהירו צירף הנתבע את ההודעה לעובד שמודיעה על תנאי העסקתו של התובע:

1. בחקירתו מסר הנתבע לעניין זה כך:

" ש. צירפת לתצהירך הודעה לעובד עם שמי. האם מסרת לי אותה.

ת. נכון.

ש. איך מסרת.

ת. היינו ביחד, נתתי לך את הטופס, עברת על ההודעה לעובד אצלי במשרד, זה טופס הודעה סטנדרטי מאוד אין משהו מיוחד.

ש. כלומר ישבתי אצלך במשרד, הראית לי את ההודעה ואז מסרת לי אותה.

ת. לא. הכנתי טופס הודעה לעובד בצורה מסודרת, כמו שאני עושה לכל העובדים שלי, מסרתי לך, קיבלת אותה והלכת.

ש. האם קבענו פגישה.

ת. קיבלת ממני את הטופס לקחת והלכת, לא עיינו ולא דיברנו ולא היה מו"מ כי זה טופס סטנדרטי שאני נותן לכל העובדים שלי.

ש. היינו אצלך במשרד ומסרת לי טופס הודעה לעובד.

ת. נכון. מה שמסרתי לביה"ד זה העתק למה שמצורף אצלי בתיקייה.

ש. מדוע לא החתמת אותי על הודעה לעובד.

ת. אין שום דרישה בחוק להחתים עובד על טופס הודעה לעובד. אני לא מחתים את העובדים שלי על טופס הודעה לעובד." (עמ' 15 שו' 7-23; דגש ש.ש.)

1. לטענת התובע ההודעה לעובד הוכנה לאחר הגשת כתב התביעה, לא הייתה בזמן האותנטי וכי מההודעה עצמה עולה שלא יעבדו בערבי חגים כדי שלא לחייב את הנתבע בתשלום דמי חגים שנתבעו בתביעה על ידי התובע. עוד טען כי לא הסכים להגיע בערבי חג לכתחילה ולכן אין ממש בהודעה לעובד שהגיש הנתבע.
2. גב' בת אל עוזרי, מזכירתו של הנתבע בעבר, מסרה בתצהירה לעניין זה כך:

1. בחקירתה הנגדית מסרה:

"ש. את מצהירה בסעיף 5 לתצהירך (מצטט) מהיכן את יודעת את זה.

ת. גם אני הייתי עובדת וגם אני חתמתי על טופס הודעה לעובד ואני תייקתי אותם וראיתי אותם. יש קלסר מסוים להנהלת חשבונות, קלסר מסוים לטפסים של עובד, מכתבי פיטורים וכל מה שקשור ביחסי עובד מעביד. נגעתי במסמכים וראיתי אותם. גם את שלך ראיתי.

ש. בתשובה שלך כעת אמרת שהיית חתומה על הודעה לעובד.

ת. לא חתמתי. לא הייתי צריכה לחתום, הוא הסביר לי, הראה לי אותו. אני לא זוכרת אם חתמתי או לא. חודש אחרי לידה אני עדיין מתקשרת לבעלי לשאול מה הקוד של הרכב.

ש. את יודעת אם עובדים אחרים היו חתומים על טופס הודעה לעובד שלהם.

ת. אין לי מושג.

ש. את זוכרת עוד עובדי נוספים שיש להם הודעה לעובד.

ת. לא.

ש. את ראית שנמסרה לי הודעה לעובד.

ת. לא ראיתי שנמסרה. הכיסא שלי ליד המשרד של אבי. שמעתי את השיחה ביניכם. אני גם זו שזימנה אותך לראיון. ותוך כדי הפגישה, שמעתי מה אתם מסכמים ביניכם. אחרי זה נכנסתי לחדר של אבי והתבקשתי לתייק את זה." (עמ' 23-24 שו' 31-14; דגש ש.ש.)

1. אם כן, מחד מעידה גב' עוזרי שראתה את המסמך והיא זו שתייקה אותו בזמן אמת במקומו. מאידך, מעידה שאינה זוכרת הודעות לעובדים נוספים פרט לעצמה. עדות זו מחזקת את טענת הנתבע אך הזיכרון החלקי של העדה ,אף לדבריה, לעניין התובע בלבד, כמו גם הקרבה המשפחתית לנתבע מצמצמות את משקלה הראייתי של עדותה ותהא בחזקת תַּנָּא דִמְסַיֵּעַ בלבד.
2. על פי הפסיקה אין חובה להחתים את העובד על טופס הודעה לעובד. נספח א' לכתב ההגנה נחתם ע"י המעסיק בתאריך 6.11.17 לכאורה. התובע טען כי החל לעבוד ב1.11.17 ועל כך לא הייתה מחלוקת. לפיכך לפי עדות הנתבע ההודעה לעובד היא שבוע אחרי הסיכום בע"פ במועד הריאיון.
3. בהודעה לעובד כתוב שתאריך תחילת העבודה הוא 1.11.17 וכי שכר העובד הוא 35 ₪ לשעה כעובד שעתי. זאת אף לטענת התובע סוכם בראיון. ס' 1 בחוק הודעה לעובד קובע כאמור שיש להעביר את המסמך תוך 30 יום ועל כן עומד נספח זה שהגיש הנתבע בדרישות החוק.
4. מכל מקום התובע לא הלין בזמן אמת על אי קבלת טופס הודעה לעובד על תנאיו גם לאחר שלטענתו היו בעיות בשכרו ועל אף היותו עורך דין שמתעסק בין היתר במשפט העבודה. הנתבע מאידך מציג את הטופס שלטענתו מקורי ואף מזכירתו טענה שראתה אותו מתויק בזמן אמת, דהיינו הטענה כי המסמך נערך עבור שימוש בתביעה זו נסתרה . משכך לא נותר אלא לדחות את התביעה לפיצוי בגין אי הודעה על תנאי העסקה.
5. ההודעה עצמה מפורטת ועומדת בתנאים הנדרשים בחוק ובפסיקה.
6. נטל ההוכחה שמוטל על כתפי התובע בהוכחת רכיב זה לא הורם.
7. תביעת התובע לפיצוי בגין אי הודעה על תנאי העסקה נדחית.

שעות נוספות

1. התובע טען שעבד שעות נוספות בהתאם לדרישת הנתבע, אך לא קיבל על אלו תמורה. בגין כך תבע תחילה פיצוי בסך 13,163 ₪ לאחר שקיבל את דוחות הנוכחות מהנתבע במסגרת הליך זה, עדכן את התביעה לפיצוי בסך 1,997 ₪ (ס' 74 לסיכומי התובע).
2. הנתבע טען כי התובע לעולם לא פנה בדרישה לתשלום שעות נוספות מאחר שהיה ידוע לו שהנתבע לא אישר לבצע שעות נוספות. הנתבע טען כי היה על התובע לעבוד מ – 09:00 עד 17:30 בימים א' עד ה', 8.5 שעות עבודה ביום ללא עבודה בימי שישי.
3. הוגשו דוחות נוכחות ,במצורף לתצהיר הנתבע לחודשים ינואר 2018 עד אוקטובר 2018 כולל . התובע לא חלק על האותנטיות שלהם.
4. כעולה מדוחות הנוכחות, התובע לא הגיע כל יום בשעת הכניסה ב – 09:00. החל מינואר בכל יום הגיע בשעה אחרת ויצא בשעה אחרת. כך למשל בינואר הגיע ב – 08:43, 09:07, 09:23 וכו'. התובע הגיע לפני ואחרי השעה 09:00; לעיתים הרבה אחרי.
5. באשר לשעת היציאה, זו נעה מ – 17:25 פעם אחת ובעיקר לאחר מכן ועד 18:29, אך היו גם פעמים בהן יצא ב – 17:58 או ב – 16:15. תמונה זו המשתקפת בחודשי העבודה מראה כי למרות שבכתב התביעה לא מופיע מה מספר השעות שהיה על התובע לעבוד בכל יום (לא ברישא של כתב התביעה סעיפים 3 עד 6 ואף לא ברכיב השעות הנוספות סעיפים 28 ו – 29). עבד התובע בחודש הראשון כתשע וחצי שעות ביום. הלכה למעשה, ברוב הימים השלים את היקף עבודתו. ביחס לטענות הנתבע באשר למעשיו של התובע במהלך יום העבודה, נתייחס במקום אחר.
6. תמונה זו של הגעה בשעות שונות בבוקר ויציאה בשעות שונות בצהריים והיקף העבודה, באה לביטוי גם בפברואר. בחודש מרץ ישנם חיסורים, איחורים רבים ושעות עבודה קצרות יותר. כך גם באפריל. במאי יש הגעה מוקדמת יותר והיקף שעות גדול יותר, כך גם ביוני וביולי. אם כי ביולי 2018 היקף השעות היומי מצטמצם במידה ניכרת. ביחס לספטמבר, מאחר ומדובר בחודש חגים, קשה להתייחס. ביחס לאוקטובר, יש הגעה מוקדמת, אך גם יש יציאות מוקדמות והיקף העבודה מצומצם יותר. אין עקביות בכניסה וביציאה מן העבודה, תנועה זו היא אמורפית על פי דוחות הנוכחות.
7. הנתבע טען כי במהלך ראיון העבודה סוכם על 8.5 שעות עבודה ביום ללא עבודה בימי שישי, וזאת בין השעות 09:00 עד 17:30 (סעיף 17 לתביעה). על פי דוחות הנוכחות עבד התובע שעות נוספות יומיות .בגין שעות אלה לא ניתנה תמורה על פי העולה מתלושי השכר, ובתלושים לא מוזכר רכיב שעות נוספות כלל במהלך כל חודשי ההעסקה.
8. אין חולק כי משבוצעו שעות נוספות, חדל הנתבע בכך שלא שילם לתובע בזמן אמת את השעות הנוספות להן היה זכאי, בפרט נוכח בקיאותו בדיני עבודה וקיומם של דוחות נוכחות מפורטים מדי חודש.
9. הנתבע טען כי בהודעה לעובד בסעיף 4 נרשם במפורש ש"אין לעבוד שעות נוספות!!! לא ישולם שכר בגין שעות נוספות, עובד שהתבקש לעבוד באופן מיוחד יש לקבל אישור מראש ובכתב מעו"ד אברהם ביטון". אולם התובע כאמור הכחיש שראה מסמך זה, לפיכך גם אם התקיים המסמך במועד, הלכה למעשה הנתבע ראה מידי חודש ביצוע שעות נוספות ולא העיר.
10. התובע מסר בחקירתו לעניין זה:

"ש. לשיטתך מתי פעם ראשונה פנית אליי ואמרת לי שאתה לא מקבל שעות נוספות.

ת. די בתחילת עבודתי.

ש. כמה זמן עבדת אצלי.

ת. 12.5 חודשים.

ש. אם מתחילת עבודתך אתה לא מקבל שעות נוספות ואתה כותב בתצהירך שאיימת לעזוב את העבודה, למה המשכת את העבודה עוד 12 חודשים לפי שיטתך.

ת. כי לגבי השעות הנוספות, ברגע שראיתי שאתה לא מתכוון לשלם על זה פשוט לא התעקשתי עליהן.

ש. מה עניתי לך לגבי שעות נוספות.

ת. פניתי אלייך ואמרת שתטפל בזה, לא יודע, נפנפת אותי.

ש. מפנה לסעיף 8 בתצהירך (מצטט).

ת. זה מתייחס להעלאת השכר שהובטחה לי.

ש. ז"א חילקת בין הרכיבים שאתה מתעקש עליהם, שמבחינתך אתה עוזב את המשרד, לבין הרכיבים שאתה ממשיך לעבוד.

ת. הרכיבים האלה מאוד עניינו אותי, אך לגבי העלאת השכר שזה הובטח לי במפורש, זה רכיב שלא הסכמתי לוותר עליו ושבגינו הייתי מוכן לעזוב את המשרד.

ש. אני אומר לך שאתה תבעת 13,000 ₪ דמי שעות נוספות שהן בערך פי 5 או 6 מהעלאת שכר שאתה דיברת עליה. למה עליה התעקשת ועל הנוספות לא התעקשת.

ת. השעות הנוספות נצברו לאורך כל תקופת עבודתי, לא מדובר על חלק קטן. כשאני תבעתי לא עמדו בפניי דוחות הנוכחות, ידעתי שעבדתי שעות נוספות באופן יומי ושבועי, לא היה לי את הדוחות, תבעתי לפי החזקה המשפטית. אחרי שקיבלתי את הדוחות עשיתי חישוב בשעות הנוספות." (עמ' 5 שו' 4-23; דגש ש.ש.)

1. הלכה היא, כי כאשר הוגשו דוחות נוכחות שעליהן לא הייתה מחלוקת ואשר צורפו לכתב ההגנה, היה על התובע לתקן את רכיב השעות הנוספות אשר מופיע בכתב התביעה באופן העולה בקנה אחד עם דוחות הנוכחות לפחות בחודשים בהן נמסרו דוחות אלו. עיון בתצהיר התובע, סעיפים 35, 36 מעלה כי התובע אכן פעל כך "לאחר בחינת דוחות הנוכחות סך תשלום השעות הנוספות עומד על 2,002 ₪. התביעה המקורית עמדה על 13,163 ₪. בסיכומיו אף עדכן כאמור את רכיב זה שעומד על 1,997 ₪. אין חולק כי שעות אלו בוצעו על ידו בפועל. הוא אף העיד שיידע את הנתבע.
2. פסק דין ע"ע 508/08 מדינת ישראל נ' ארפי (פורסם בנבו) קובע כי לעיתים אין צורך בהסכמה או דרישה מפורשת של מעסיק לביצוע שעות נוספות ודי יהיה שהייתה הסכמה בשתיקה או על דרך של ההתנהגות של הגורם המוסמך.על כן משדוחות הנוכחות החודשיים היו בפני הנתבע, זכאי התובע לתשלום תמורה עבור שעות נוספות שביצע בפועל.
3. הנתבע ישלם לתובע תמורת שעות נוספות בסך 1,997 ₪.

פנסיה

1. התובע טען שהנתבע לא שילם ולא הפריש תשלומים בגין הפנסיה להם זכאי על אף שהייתה לו קופת פנסיה פעילה ב"מגדל". התובע תבע פיצוי ברכיב זה בסך 13,000 ₪ . אולם סכום זה כולל הפרשות העובד שלא נוכו ואף הם לא הועברו .
2. הנתבע טען כי לתובע לא הייתה קרן פנסיה פעילה עת התחיל לעבוד אצלו. לדידו ביקש התובע לפתוח קרן פנסיה בחברת "מגדל" בניגוד לשאר עובדי הנתבע שהיו בחברת "הפניקס" ועל כן הטיפול בנושא היה תחת אחריות התובע בלבד.
3. התובע צרף מסמך, הודעה על התחלת עבודה אצל מעסיק חדש של חברת מגדל, בו מצוין כי תאריך התחלת העבודה 1.11.2017 במשרד עו"ד ביטון סיידה. במסמך זה מצוין בכתב יד, כי שכר חודשי הוא 7,000 ₪ מופרשים 6% לפיצויים, 6.5 לתגמולי מעסיק ו – 6% לתגמולי עובד. תחילת הגביה 12/2017. על המסמך יש את חתימת התובע ואת חתימת הנתבע. המסמך עצמו נושא תאריך 05/02/2018.

1. התניות לפי סע' 14 לחוק לא חלות במסמך זה.
2. במסמך נוסף ששלחה מגדל מקפת לתובע ביום 23.11.2018 מצוין בנדון "אי תשלום דמי גמולים לתוכנית פנסיה שעל שמך". על פי מסמך זה, "על פי המידע אשר בידינו, לא שולמו במלואם או בחלקם דמי הגמולים מזה מספר חודשים".
3. בתלושי השכר אשר צורפו לחודשים ינואר 2018 עד 10/2018 כולל, עולה כי לא הופרשו הפרשות לפנסיה כלל. לפיכך, המסמך שכתבה מגדל לתובע אכן עולה בקנה אחד עם האמור בתלושי השכר. הנתבע חתם על המסמך למגדל אולם חדל ולא הפריש לתובע הפרשות לפנסיה. לפחות מתאריך 5/2/18 ידע הנתבע שעליו להפריש בין אם הייתה או לא הייתה קופה קודמת נוכח מועד תחילת העבודה 1/11/17 לכל הפחות מאפריל 2018.
4. הצדדים חלקו אם לתובע הייתה קופת גמל קודמת לתחילת עבודתו אצל הנתבע אם לאו. גם ככל שלא הייתה קופת גמל ונבדוק סוגיה זו, עדיין לכל המאוחר באפריל 2018 היה על הנתבע להתחיל להפריש הפרשות לתובע, וזאת לא נעשה כאמור בכך חדל הנתבע.
5. הנתבע מודה בפרו' בנוסח השאלה לתובע שחתם על הטופס והתובע מאשר שהעביר אותו למגדל, לעניין זה:

" ש. אתה יכול להראות לי פנייה אחת שפנית אליי לגבי הפנסיה.

ת. אתה חתום על טופס בעניין הפנסיה.

ש. הטופס שחתמתי עליו בעניין הפנסיה זה רק מראה לך שאני כן מסכים להפריש לפנסיה, מי שאמור ללכת לחברת הביטוח זה אתה ולא אני, אתה ביקשת ממני לחתום והיית צריך לקחת את המסמכים אליהם. מה ציפית שאעשה.

ת. אני מצידי פניתי לחברת הפנסיה שלי, הם עשו כל מה שנדרש. יתרה מזאת, הם שלחו לשנינו מסמך כל חודש שאומר שהריסק שלי הולך להיגמר, צריך להפריש אחרת אאבד את הביטוחים, אתה קיבלת ואני קיבלתי, הפניתי אותך אליהם מידי חודש ואני עשיתי את כל מה שנדרש.

ש. אני אומר לך שאתה לא דובר אמת, מעולם לא פנית אליי, אני חתמתי לך על המסמך, משום מה אין עליו תאריך, חברת הפנסיה שלך מעולם לא פנתה אליי, לא רק זה, אתה מצרף כנספח ב' לתצהירך מסמך על אי תשלום גמולים מתאריך 23/11/2018 ז"א רק כשסיימת את העבודה שלך פנו אלייך מחברת הביטוח, למה לא צירפת לביה"ד את המסמך שאומר מתי אתה דיווחת לחברת הביטוח ולא מתי אני חתמתי לך.

ת. על המסמך יש תאריך -05/02/2018, שלושה חודשים לאחר תחילת עבודתי. לגבי הטופס השני שאתה שואל אותי שאתה אומר שהוא מנובמבר, זה מסמך שהתקבל כל חודש, אני צירפתי פשוט רק דוגמא אחת. אני לא זוכר מתי הם התחילו לשלוח אותו פעם ראשונה אך זה היה באמצע תקופת עבודתי. הראיתי לך את המסמכים ושאלתי למה אתה לא מפריש.

ש. אם אתה טוען שהייתה לך קופת פנסיה פעילה, הרי שאתה זכאי להפרשה מהחודש הראשון, למה אחרי שלושה חודשים אתה מביא לי טופס? למה רק בפברואר 2018 הונפק. לא זוכר מתי בכלל הבאת לי אותו.

ת. פניתי ברגע הראשון לנתבע לבקש הפרשה לפנסיה הנתבע ענה לי שבהתאם לחוק הוא מחויב להפריש רק לאחר שלושה חודשי עבודה רטרואקטיבית. על כן, לאחר שלושה חודשים פניתי אליו שוב עם כל מה שהייתי צריך לארגן.

ש. איפה זה כתוב בתצהירך מה שאמרת עכשיו.

ת. מפנה לסעיף 10 בתצהירי.

ש. אתה אומר שחברת הביטוח גם פנתה אליי.

ת. נכון.

ש. למה לא צירפת העתק.

ת. אין לי את ההעתקים של הפניות אלייך, פניתי לחברת הפנסיה ושאלתי אותם למה הם בעצמם לא מטפלים בזה כמו שהם צריכים לעשות, הם אמרו שהם שולחים גם אלייך התראות ובקשות באופן רציף. לא צירפתי כי אין לי.

ש. למה לא ביקשת מהם שישלחו לך או שביה"ד יורה להם לשלוח לך.

ת. נראה שביקשתי אך לא נמסרו לי.

ש. למה לא צירפת אסמכתא ששלחת להם בקשה לזה.

ת. לא שלחתי בקשה בכתב דיברתי טלפונית.

ש. כל זה לא מופיע בתצהירך.

ת. אתה שואל. לא השגתי אז לא התייחסתי לזה בתצהיר." (עמ'6-7 שו' 16-20;דגש ש.ש.)

1. יודגש, כי המסמך עליו חתום הנתבע בדבר ההפרשות למגדל, נושא תאריך 5 לפברואר 2018, כך שהנתבע היה ער לחובה בדבר קיומה של קופת גמל ולחובה להפריש אליה במועד גם ללא קופה קודמת.
2. אשתו של התובע מסרה בתצהירה שלתובע הייתה קופה פנסיה פעילת עת התחיל לעבוד אצל הנתבע (ס' 4). גרסתו של התובע לא נסתרה ע"י הנתבע, ונתמכה במשקל קל ע"י רעייתו.
3. צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011, קובע שעל מעסיק להפריש לאחר 6 חודשים פנסיה במידה ולא קיימת מסגרת ביטוחית פעילה לעובד. דהיינו, הנתבע בכל מקרה היה צריך להפריש פנסיה לתובע לאחר 6 חודשים, החל מאפריל 2018 ועד תם העסקתו. אולם המסמך עליו חתם הנתבע הוא מפברואר דהיינו היה ער לקיום קופה קודמת.
4. הנתבע בהיותו עורך דין וותיק שעיסוקו דיני העבודה לא ביצע תשלום קוגנטי זה. אף לא במועד שבצו.
5. על פי כלל השכר ששולם לתובע בתקופת העסקתו, הנתבע ישלם לתובע סך 4,713 ₪ תשלום בגין הפרשת מעסיק ברכיב הפנסיה.

חופשה

1. התובע טען שעזב את העבודה כשלזכותו 8 ימי חופשה צבורים. התובע ביקש מהנתבע לקבל את פדיון ימים אלו אך בקשותיו עלו בתוהו. בגין כך תבע פיצוי בסך 3,240 ₪.
2. הנתבע טען כי התובע קיבל ימי החופשה : בחודש דצמבר 2017 – יומיים; בחודש אוגוסט 2018 – 3 ימים. את היתרה קיבל לטענתו בהמחאה עת סיים את עבודתו.
3. הנתבע לא טען לניהול יומן חופשה . עיון בתלושי השכר מצביע על צבירת ימי החופשה של התובע. כך למשל תועד בתלוש של חודש דצמבר 2017 ניצול ימי חופשה ועדכון היתרה (נספח ח' לתצהיר התובע):

1. בתלוש השכר האחרון מחודש נובמבר 2018 נותרו לתובע 8 ימי חופשה הצבורים לזכותו:

1. הנתבע טען שההמחאה שקיבל התובע עת סיים לעבוד בנתבעת כוללת בין היתר תשלום עבור פדיון ימים אלו .
2. הנתבע צירף לתצהירו צילום המחאה (להלן: "ההמחאה") על סך 6,789 ₪ לפקודת התובע, ללא תאריך:

1. בחקירתו, מסר התובע כך אודות מהות התשלום בהמחאה:

"ש. צירפתי לתצהיר גלמ"ס שלי העתק המחאה בסוף, על סך 6,789 ₪. בגין מה היה התשלום הזה.

ת. זה היה מחולק, חלק שכר עבודה חודשי וחלק תוספות שהיית צריך לשלם לי בגין נסיעות שעשיתי בשבילך עבור המשרד. אני חושב ששילמת לי גם עבור חג השבועות, לא רצית לשלם...

ש. בגין איזה חודש זה היה התשלום הזה של הצ'ק.

ת. הוא היה על חודש ספטמבר 2018.

ש. הטעית את ביה"ד. על הימים שהיו לך חגים והפרשי חופשה והפרשי שכר שביקשת, קיבלת כסף. על ספטמבר 2018 התשלום של השכר שלך היה אמור להיות 4,734 ₪. מצד שני ההמחאה הייתה על סך 6,789 ₪, ז"א הפרש של כ2,055 ₪. על מה זה שולם.

ת. חוזר על תשובתי הקודמת, זה היה סכום של 4000 ומשהו שקלים שכר, על נסיעות שביצעתי עבור המשרד וחג השבועות." (עמ' 8-9 שו' 28-5 ) (דגש ש.ש.)

1. התובע הציג בפנינו מסמך (מוצג ת/1) ובו אישור על הפקדת ההמחאה בתאריך 22/10; בכך טען שגרסת הנתבע נסתרה , שכן קיבל את ההמחאה והפקיד אותה טרם סיום העסקתו המועד בו לכאורה טען הנתבע כי נעשה גמר חשבון :

1. התובע קיבל את שכרו באמצעות המחאות שצורפות לתלושי השכר:

"ש. את תלוש השכר היית מקבל ביחד עם הצ'ק.

ת. אני חושב שכן." (עמ' 4 שו' 21-22 )

1. התובע עמד על דעתו בחקירתו בחקירתו שההמחאה שקיבל היוותה תשלום שכרו עבור חודש ספטמבר, נסיעות וחג כמצוטט לעיל. (עמ' 8-9 שו' 31-5 )
2. קיים הפרש בין סכום הנטו לתשלום לפי התלוש לחודש ספטמבר 2018 לבין ההמחאה בגובה 2,055 ₪:

לטענת התובע, עליה חזר, ההפרש שולם עבור נסיעות שביצע עבור הנתבע ועבור חג השבועות. טענתו זו לא נסתרה .

1. טענת הנתבע בדבר היות ההמחאה גמר חשבון, אחרי סיום העסקה לרבות פדיון חופשה נסתרה במסמך ת/1. התובע הוכיח כי אין בהמחאה תשלום בגין פדיון חופשה.
2. הנתבע ישלם פדיון ימי חופשה לתובע בסך 2516 ₪.

הבראה

1. התובע טען כי לא שולמו לו דמי ההבראה להם זכאי. בגין רכיב זה תובע בסך 2,079 ₪.
2. הנתבע הכחיש זאת וטען כי הזכאות לדמי הבראה היא לאחר סיום שנה עבודה ראשונה. מאחר שהתובע לדידו של הנתבע לא ביצע את עבודתו על אף שהחתים כרטיס עבודה, לא זכאי לקבל דמי הבראה. עוד הנתבע טען שהתובע הוציא בדיעבד ימי מחלה על ימים בהם לא הגיע למשרד כאשר "הסתובב" בחוץ.
3. טענה זו לאו טענה היא, על פי העובדות שהוכחו עבד התובע 12.5 חודש ולכן זכאי לדמי אבטלה נוכח תקופת העבודה.
4. לעניין ימי המחלה, התובע הציג בפנינו בתצהירו 11 ימי מחלה שקיבל בחודש ספטמבר 2018, חודש לפני התפטרותו:

1. הנתבע לא הביא בפנינו כל תיעוד לימי מחלה שקיבל התובע בחודש האחרון לעבודתו. מכל מקום אין בימי מחלה כדי להשפיע על הרציפות לחישוב התקופה המזכה בדמי הבראה. לא הוכח שימים אלו הושגו במרמה. טענה זו של הנתבע נטענה בעלמא.
2. העברת אישור מחלה בדיעבד אינו פוגע בחזקת התקינות החלה על מסמך רפואי ואף לא פוגעת במהימנותו של התובע בדבר עצם מחלתו, קל וחומר משהועבר המסמך הרפואי למעסיק תוך זמן סביר.
3. צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש 1998 קובע שעובד אשר השלים שנת עבודה שלמה אצל מעביד זכאי לקצובת הבראה. נטל ההוכחה לתשלום דמי ההבראה מוטל על המעביד בתנאי שהעובד הוכיח שעבד שנה מלאה לפחות אצל אותו המעביד או באותו מקום עבודה (סע"ש (אזורי י-ם) 68100-07-18 סופי סקסיק - א.מ. אופטיק בע"מ (נבו 03.11.2020).
4. הוכח כאמור שהתובע עבד 12.5 חודשים אצל הנתבע. טענת הנתבע כי העובד לא ביצע את עבודתו על אף שהחתים כרטיס עבודה ולכן לא זכאי לקבל דמי הבראה כאמור נדחית מכל וכל.
5. ס' 6 לצו ההרחבה קובע כך:

" לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב היעדרות בשל חופשה ללא תשלום וכל היעדרות אחרת שבה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד..."

הנתבע כעושה דין לעצמו החליט לא לשלם לתובע הבראה, זכות קוגנטית במשפט העבודה, מאחר שלא עבד ,לגרסתו, כמצופה ממנו.

1. כאשר נשאל הנתבע על כך בחקירתו לא דבק בגרסתו זו שהביא בכתובים, אלא ענה בעמימות:

"ש. האם שילמת לי דמי הבראה.

ת. מה שמופיע בתלושי השכר, מופיע." (עמ' 20 שו' 26-27 )

1. נדגיש: אי תשלום הבראה אינו כלי ענישתי שבאמצעתו מעסיק אוכף משמעת על עובדיו. עובד זכאי לקבל דמי ההבראה למעט במקרים המוגדרים בצו ההרחבה. הנתבע לא הוכיח ואף לא טען שאחד הגורמים בצו ההרחבה מתקיים, ועל כן פעל הנתבע שלא כדין בשלילת דמי ההבראה מהתובע, ולא מצאנו כל הצדקה עניינית או משפטית לכך.
2. תביעת התובע מתקבלת. הנתבע ישלם 2,079 ₪ עבור דמי הבראה.

דמי חגים

1. התובע טען כי זכאי לתשלום עבור 5 ימי חגים במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע אשר לא שולמו לו כלל. ברכיב זה תבע 2,025 ₪.
2. הנתבע הכחיש טענה זו. לדידו הוא אף זכאי להשבת התשלומים ששלומו לתובע בגין רכיב זה שכן התובע לא עבד בערבי חג.
3. בהודעה לעובד שהובאה בתצהירו של הנתבע, נכתב אודות תשלום עבור חגים כך:

דהיינו, הנתבע מאשר שבמידה והתובע יעבוד בערבי החגים יקבל דמי חגים.

1. סעיף זה בהודעה לעובד עולה בקנה אחד עם דרישות הצו לעניין תשלום דמי חגים. ס' 7א לצו הרחבה - הסכם מסגרת 2000, קובע כך:

 עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות)." (הדגש ש.ש.)

מכאן שדרישת החוק מחייבת את העובד לעבוד בערבי חג על מנת לקבל דמי חגים (כאשר אלו לא חלים בשבת).

1. התובע תיאר את השתלשלות האירועים אודות דמי החגים כך:

"ת. דמי החגים, כפי שכתבתי בתצהירי, היו הקש ששבר את גב הגמל. למעשה העובדים הנוספים פנו איתי, המזכירה והמתמחה הנוסף שהיה, הם ביקשו ממני לפנות אלייך לגבי דמי החגים שלא קיבלנו בתלוש. פניתי אלייך וביקשתי שתפריש לנו את דמי החגים, אתה ענית לי שמכיוון שצריך לבוא ולעבוד יום אחד לפני החג ומכיוון שבאותה שנה ערבי החג נפלו על ימי ראשון ויום לפני היה שבת, ענית לי שמכיוון שהיה שבת ולא עבדת יום לפני לא מגיעים לך דמי החגים. יצאתי בסערה והלכתי לבדוק את הנושא מבחינה חוקית ונוכחתי לראות שאם נופלת שבת או יום מנוחה באותו זמן חוזרים יום קודם ליום הקודם לחג, שזה יום חמישי. חזרתי אלייך והראיתי לך את זה, אתה ישבת וחשבת ואמרת לי סליחה יש פה קודן, בערב החג שחל ביום ראשון, אתה מוזמן לבוא ולעבוד במשרד, לפתוח את הקודן. אנחנו לא עובדים בערבי חג וימי שישי, נדהמתי מהתשובה, לקחתי את הדברים שלי ויצאתי החוצה ותוך יום יומיים הגשתי את מכתב ההתפטרות." (עמ' 7-8 שו' 26-2; דגש ש.ש.)

1. אם כן, התובע הודה שהנתבע אפשר לעבוד בערבי חג לצורך קבלת דמי חגים. כך גם מסר הנתבע בחקירתו:

"ש. מהם ימי העבודה במשרד.

ת. מראשון עד חמישי.

ש. כלומר אין עבודה בימי שישי וערבי חג.

ת. שישי אין ערבי חג יש.

ש. תסביר לי את ההיגיון שבהודעה לעובד שלך שמופיע שיום שישי לא עובדים אך ערבי חג כן עובדים, מה ההיגיון.

ת. זה ההיגיון שלי. אני בעצמי הייתי מגיע לעבוד בערבי חג.

ש. מישהו אחר היה מגיע.

ת. ענת לא הייתה רוצה להגיע כי יש לה ילדים ונכדים. לגבי העובדים האחרים, כל אחד ושיקול דעתו. רוזנברג כן הגיע." (עמ' 15-16 שו' 30-6; דגש ש.ש.)

1. כך מסרה גם גב' עוזרי בחקירתה:

"ש. מהם ימי העבודה במשרד.

ת. ראשון עד חמישי. ימי שישי וערבי חג המשרד היה סגור. מי שרוצה היה יכול להגיע לעבוד." (עמ' 25 שו'11-12) (דגש ש.ש.)

1. הוכח שהנתבע אפשר לתובע כמו גם ליתר העובדים לעבוד בערביי החג וזאת על מנת לקבל את דמי החגים. מאחר ואלו הם ימי העבודה במשרד הנתבע, בחירתו של התובע לא להגיע לעבוד יום לפני החג כנדרש בחוק לא מחייבת את המעסיק לשלם עבור ימי החגים.
2. למעלה מן הצורך נדגיש כי במידה ומשרד הנתבע היה סגור בערבי החג ללא אפשרות לתובע לעבוד, הבחינה הייתה יום העבודה האחרון שקודם לחג, גם אם זה חל בשבוע הקודם.
3. ביחס לשבועות טען התובע כי בהמחאה שולם לו בגין חג שבועות.
4. תביעת התובע לדמי חגים נדחית.

סיום העסקה ופיצויי פיטורין

1. התובע טען שלא הופרש לו כלל לפנסיה ולפיצויים לאורך כל תקופת עבודתו אצל הנתבע. לטענתו התפטר כדין מפוטר לאור כך שסבל לאורך תקופת עבודתו מאי תשלום רכיבי התביעה למיניהם ועל כן תובע פיצויי פיטורין בסך 8,667 ₪.
2. הנתבע הכחיש טענה זו. לדידו התובע התפטר מעצמו וגם אם תתקבל טענת הרעת התנאים התובע לא עבד בחודש האחרון על אף שהחתים כרטיס ולכן לא השלים שנת עבודה. טענה זו נדחתה לעיל.
3. על הטוען להתפטרות כדין מפוטר לעמוד בתנאים מצטברים (ראו סע"ש (אזורי י-ם) 64018-07-19 דמסיה אירוס - טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ (נבו 29.05.2022).
4. בפסק דין סעש (נצ') 12498-09-17‏ ‏ עיזאת עבד אלפתאח - עיסא ערטול בע"מ נפסק:

" אין חולק כי התובע התפטר מעבודתו ומכאן שהשאלה שלפנינו היא האם התפטרותו עולה כדי התפטרות בדין מפוטר בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים)?

כידוע, כבר נפסק, כי על מנת שיראו עובד כמי שהתפטר בדין מפוטר, עליו להראות כי הוא עומד בשלושה תנאים מצטברים: "ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת".

(ע"ע(ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 10.06.13, והאסמכתאות שם).

אשר לתנאי הראשון - נקבע כי השאלה אימתי נקלע עובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרותו וכי על העובד להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים בגין כך (דב"ע נא/3-203 הרשקו רובין – מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ, מיום 30.12.95). עוד נפסק, כי ההרעה חייבת להיות רצינית עד אשר בית המשפט ייחס למעביד את הרצון להתפטר מהעובד (דב"ע נג/210-3 רביוב - נאקו שיווק בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז 514 (1994). כמו כן, נקבע כי על התובע מוטל הנטל להראות כי הנסיבות שהביאו להתפטרותו מזכות אותו בפיצויי פיטורים (דב"ע מח/159-3 שלום - סובל שור ושות', [פורסם בנבו] פד"ע כ', 290, 294; דב"ע לג/58-3 האוניברסיטה העברית ירושלים - מינטל, [פורסם בנבו] פד"ע ח' 65)."

1. כאמור ,התנאי הראשון והבסיסי להוכחת עילה זו, היא הרעת תנאים (דב"ע נז/179-3 יצחק ריזנברג – חברת גסטטנר (ישראל) בע"מ, (פורסם בנבו)). עם זאת נקבע כי אי תשלום של זכויות קוגנטיות ע"י מעסיק יש לראות בה עילה להתפטרות בדין מפוטר .לדוגמא בפסק דין ע"ע (ארצי) 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ - יתיר זלוסקי (פורסם בנבו) נקבע כי:

" המערערת ציינה שמסגרת ההעסקה והשכר הגלובלי הם חלק מתנאי ההעסקה עליהם הוסכם עם המערער מראש במסגרת חוזה עבודתו. אף שמדובר בחוק קוגנטי שעובד אינו חופשי לוותר עליו, מנוסח החוזה אין לקבוע חד משמעית כי אכן מדובר בוויתור על תשלום בגין שעות נוספות, ומכל מקום, מקובלת עלינו הערת בית הדין בעניין ע"ב (ת"א) 911943/99 ציגלר-נקסוס מערכות טלוקיישן בע"מ[פורסם בנבו] (31.10.05) כי דווקא היות ומדובר בדפוס העסקה הרווח בתחום, הדבר מחליש את כוח המיקוח של העובד ומחליש את תוקפה של הסכמתו."(דגש ש.ש.)

1. מהכלל אל הפרט בעניינינו הוכח לפנינו כי לא שולמו לתובע שעות נוספות. הוכח כי לא הופרש לו לפנסיה ופיצויים, לא מאפריל 2018 לכל הפחות ולא קודם לפי המסמך מפברואר.דהיינו התקיימו 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו', הפרה חוזרת ונשנית חודשית לאי הפרשות לפנסיה לדוגמא.
2. התובע עמד בתנאי בסיסי זה.
3. התובע ביסס טענתו זו להרעת תנאים על אי תשלום של רכיבים שונים בהיותו עובד של הנתבע. גם בעניין החגים הוכח כי מענה הנתבע לתובע בדבר אי תשלום בגין השבתות לא עלה בקנה אחד עם הוראות הצו, כמפורט לעיל.
4. במכתבו מציין התובע במפורש: "אבקש כי יוסדר כל הקשור לזכויותי במהלך תקופת עבודתי (פנסיה, ימי חופשה, שעטות נוספות, דמי הבראה , ימי חגים וכיו"ב)." אלו אכן הזכויות הקוגנטיות שלא שולמו.
5. התובע הוכיח הרעה בתנאיו, לפי הפסיקה אף אם אלו התנאים שאותם קיבל מיום עבודתו הראשון ועל כך מבוססת רוב תביעה זו, מדובר בזכויות קוגנטיות שלא שולמו או הופרשו למרות חתימת הנתבע על מסמך.
6. התנאי השני הוא מתן אורכה למעסיק לתקן את הטעון תיקון. התובע טען כי פנה לנתבע בעל פה פעמים רבות בעניין הפנסיה , ועוד. אולם לתנאי זה יש חריג והוא כי אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות. אף עניין זה הוכח התובע ציין יותר מפעם אחת כי פנה בע"פ לנתבע (ע' 4 ש'27,28 ע'5 ש' 3-5, ע'5 ש' 10, ע' 5 ש'30-31 ,ע' 6 ש' 15-17, ע' 7 ש' 4-5, ע' 7 ש' 22-23,
7. התובע ציין במילותיו: "למה לא ביקשתי? אחרי כל ההפרות שנעשו , הנתבע יודע מכך לאורך שנה שלמה ולא תיקן את המעוות, לא חשבתי שיש אפשרות כזו עכשיו שהוא ימסור לי דוחות נוכחות..."(ע' 5 ש' 30-31)(דגש ש.ש.)
8. ובהמשך:"ההתפטרות שלי קרתה לאחר מה שנוצר עם דמי חגים ולאחר מספר הפרות שהיו ולכן ההתראה זה בעצם מכתב ההתפטרות שלי. התרעתי המון בעל פה אך בכתב זו ההתראה."(ע' 7 ש' 22-23). התובע הוכיח כי לא סבר שיש סיכוי שהמעסיק יתקן דרכיו והיה בסיס של ממש למחשבתו זו.מתקיימת בתובע הפסיקה כי אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות. בכל מקרה במכתב הבטיח התובע חפיפה כנדרש.
9. תביעת התובע להכרה בהתפטרות כדין פיטורין מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע פיצויי פיטורים .
10. יודגש, כי טענת המעסיק, הוא הנתבע ונדחית , לא לשלם עבור פיצויי פיטורים מאחר ולא השלים שנת עבודה אינה מתקבלת. כאמור התובע עבר 12.5 חודשים אצל הנתבע ועל כן זכאי לפיצויים כחוק.
11. הנתבע ישלם לתובע סך של 7246 ₪ עבור פיצוי פיטורין.

תלושי שכר לא תקינים

1. התובע טען כי הנתבע העביר לו תלושי שכר ללא שעות נוספות פירוט הפרשות פנסיה, דמי חגים, דמי הבראה ביודעין ובמתכוון. על כן תבע פיצוי 32,500 ₪.
2. הנתבע טען שלא נפל כל דופי בתלוש ואלו מציגים את שכרו כהוויתו.
3. פיצוי לפי ס' 24 בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 מתייחס לתלוש שערוך בצורה מלאכותית וכן להיעדר רכיבים המחוייבים בפירוט לפי חוק הגנת השכר. היעדר פירוט של הסכומים המחוייבים, עשוי לזכות את העובד בפיצוי .
4. התלוש חייב לכלול את הפרטים הבאים : שעות וימי העבודה בהם עבד העובד. התלוש שיקף את שעות העבודה כמופיע בדו"ח הנוכחות אך אין רישום שעות נוספות אף שרשומים ימי עבודה חובה לרשום שעות נוספות.
5. עוד, נרשם במשבצת העליונה כי " בסיס השכר: חודשי" אף שהוכח שהתובע היה עובד שעתי. חובה לרשום את מהות אופן ההעסקה והיקף ההעסקה.
6. הפרשי השכר להם טען התובע בגין ההפרש בין תעריף 35 ₪ לתעריף 40 ₪ לא באו לידי ביטוי בתלוש. בתלוש 10/18 נרשמה שורה "משכורת כמות 1.00 תעריף 172, גילום 172 תשלום 195" לא ניתן להבין משורה זו בגין מה התשלום.
7. בנוסף הוכח כי נתנה המחאה על סך 6789 ₪, שהנתבע עצמו לא ידע להסביר מה כלול בה, ואיך משתקפת בתלוש הרלוונטי , נוכח פער ביניהם
8. לפיכך, אף שהוכח שהתובע קיבל את הסכום שנכתב בתלוש, נפלו פגמים בתלושים המצדיקים פיצוי אם כי לא בשיעור שתבע התובע . לרבות כמפורט לעיל ההסכמה של הנתבע למתן שכר ורישום נטו בתלוש אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה ועם חובת הרישום והפירוט בתלוש. חובה זו ידועה ולא ניתן לטעון לטעות בעניין, בפרט שהנתבע אישר שלשאר עובדיו נעשה רישום וחישוב ברוטו כדין.
9. הטענה של התובע לפגמים חוזרים בתלושים מתקבלת . הנתבע ישלם לתובע בגין כל תלוש פיצוי בסך250 ₪ ובסה"כ 3000 ₪.

התביעה שכנגד

1. הנתבע עו"ד ביטון, הגיש תביעה שכנגד ובה תבע פיצויים בסך 36,563 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת; הוצאת ימי במרמה; דמי חג במרמה; שעות עבודה אותן קיבל במרמה; שכר בעבור החודש האחרון שהוצא במרמה.
2. התובע הכחיש טענות אלו בכללותן. ואף ספציפית כשנשאל אודות טענות אלה כמפורט בפרוטוקול ומטה.

הודעה מוקדמת

1. הנתבע טען שהתובע לא מסר הודעה מוקדמת כדין ועל כן תבע פיצוי בסך 5,880 ₪. התובע הכחיש זאת ולטענתו אף נתן ימים נוספים מעבר לנדרש בחוק.
2. התובע הודיע לנתבע בכתב ביום 16.10.2018 אודות התפטרותו. במכתב ציין התובע שימשיך לעבוד אצל הנתבע לפי דרישת החוק ויבצע חפיפה למחליפו:

1. בכך עמד בדרישות החוק למתן הודעה מוקדמת.
2. בנוסף, בחקירתו של התובע מסר לעניין זה כך:

"ש. אחרי שקרה המקרה שמבחינתך היה מה ששבר את גב הגמל, לא מסרת מכתב התראה לפני התפטרות, כי אתה אומר שהמשכת עוד כמה שבועות ולא עזבת באופן מיידי.

ת. החלטתי להתפטר ולעזוב את התפקיד, אך עשיתי את זה לפי החוק, ידעתי שאני נדרש להודעה מוקדמת, ויתרה מזאת, גם כתבתי את זה בתצהיר, הייתי צריך לתת שבועיים הודעה מוקדמת, הנתבע ביקש ממני, לאור כך שאני מטפל בהרבה מאוד תיקים, להישאר 30 ימים, לא התנגדתי, אמרתי שאעשה מה שביקש, 30 ימים, הנתבע היה אמור לטוס לחול לקראת סוף התקופה והייתה בוררות עם משרד עו"ד גל אבנון, אני טיפלתי בתיק, ביקשת ממני להגיע לבוררות הזו אחרי ה-30 ימים, אך בסוף הבוררות נדחתה.

ש. מתי שלחת לי מכתב שאתה מתפטר מהעבודה.

ת. ביום 16/10/2018.

ש. איך שלחת אותו.

ת. נכנסתי אלייך למשרד, מסרתי אותו לידך, לאחר מכן חזרתי למשרד שלי ושלחתי אותו במייל במשרד.

ש. המכתב שלך אומר שאתה מסיים את העבודה ביום 16/10/2018 ומסרת הודעה ביום 16/10/2018.

ת. מקריא את השורה הראשונה למכתב ההתפטרות (מצטט).

ש. אז כמה ימים אחרי זה נשארת.

ת. 30 ימים.

ש. ב-16/10/2018 הייתי כבר בחו"ל ולא במשרד שלי.

ת. אין לי מושג. אני הייתי איתך בקשר רציף.

ש. למה לא צירפת התכתבויות וואטספ בנינו לראות את התאריכים שעבדת לגבי הבוררות שדיברת עליה.

ת. אני חושב שצירפתי מספיק הוכחות, אני לא זוכר מה יש בהודעת הוואטספ, אף לגבי הבוררות אני לא יודע אם זה מופיע או לא בהודעות הוואטספ." (עמ' 8 שו' 5-27) (דגש ש.ש.)

1. אם כן, גם בפועל הוכח כי התובע נשאר לעבוד את תקופת ההודעה המוקדמת.
2. אף עיון בדו"ח הנוכחות (תצהיר הנתבע) לחודש אוקטובר 2018 מלמד שאכן, התובע המשיך לעבוד עד סוף החודש :
3. טענת התובע שאכן המשיך לעבוד כנדרש בחוק ובכך נתן הודעה מוקדמת מתקבלת. עינינו הרואות שחור על גבי לבן שהתובע המשיך לעבוד עם יומו האחרון של החודש בו הודיע על התפטרותו, בסכום כולל של 15 ימים שהם די והותר נוכח פרק זמנו בעבודתו.
4. התביעה שכנגד בגין הודעה מוקדמת נדחית.

התביעה שכנגד לדמי חגים וימי מחלה

1. הנתבע טען כי התובע הוציא במרמה אישורי מחלה שעליהם קיבל תשלום כמו גם דמי חגים ששולמו לו לשווא. על אלו תובע בתביעה שכנגד פיצוי בסך 2,352 ₪ ו661 ₪ בהתאמה.
2. דנו לעיל בסוגית דמי מחלה והטענה כי דווחו במרמה נדחתה מכל וכל. זו נטענה בעלמא ובניגוד למסמכים רפואיים שחלה עליהם חזקת תקינות שלא נסתרה.
3. גם בעניין דמי חגים, מקום בו שולם לו ע"י הנתבע, שולם כדין. ביחס לדמי החגים שלא שולמו -התקבלה טענת הנתבע כי יכול היה לבצעם, אף כי נפלה טעות בהסבר שנתן הנתבע לתובע בנוגע לזכאות. כך שגם בעניין זה כל טענה של מרמה כנגד התובע דינה להידחות מכל וכל. התובע הוטעה ע"י הנתבע וכשבירר חזר לנתבע עם המצב החוקי לאשורו.
4. התביעה שכנגד לפיצוי בגין דמי חגים וימי מחלה נדחית כליל.

התביעה שכנגד בגין שעות עבודה

1. הנתבע טען שהתובע הוציא במרמה כספים עבור שעות עבודה בהן לא עבד דה-פקטו אלא היה בהפסקה, יצא ללא החתמת כרטיס, ישב עם אשתו וחבריו וזאת בכל יום במשך שעתיים. בגין כך תובע פיצוי בסך 19,200 ₪. התובע הכחיש זאת.
2. הנתבע מסר בתצהירו אודות התנהלות שאינה תקינה לכאורה שבוצעה על ידי התובע :

1. לעניין זה מסר התובע בחקירתו:

"ש. האם יצאת להתפלל בבית הכנסת ממול המשרד.

ת. בהודעה לעובד שהגשת כתוב שמותר לצאת להתפלל, זה לא היה ידוע לי ולא לאף אחד במשרד.

ש. ז"א לא יצאת אף פעם להתפלל מנחה, שנה שלמה לא התפללת מנחה.

ת. בתחילת עבודתי יצאתי פעם או פעמיים למנחה וקיבלתי ממך הנחייה לא לצאת. זכור לי מקרה שמבחינתי זה היה ניחום אבלים, אתה נמצא בבניין מגורים, היה ניחום אבלים בדלת ממול באמצע השנה, ביקשו מאיתנו לבוא ולהשלים מניין ולאכול עוגייה, אתה ושלומי הלכתם לשם ואמרת לי ולנתי שאנחנו נישאר במשרד ולא לצאת.

ש. אתה בתור תובע לא כותב את הדברים האלה בתצהירך, שאסרתי עלייך ללכת למנחה ושמעולם לא ידעת על הפריבילגיה ללכת למנחה ללא קיזוז בשכר. ראית את המסמך לפני שנתת תצהיר, אז למה אתה לא כותב שום דבר.

ת. לא אסרת עליי, הייתי יכול לצאת ולהחתים כרטיס, לא עשיתי זאת ולכן לא ראיתי צורך לציין. היו הרבה מקרים שהתפללתי ביחידות במשרד. תלוי בקיץ או בחורף.

ש. האם כשהתפללת ביחידות במשרד החתמת כרטיס.

ת. לא. לא ראיתי צורך.

ש. נכון שהייתה לנו שיחה שאמרתי לך שאני לא מרשה לצאת מהמשרד ללא החתמת כרטיס.

ת. לא הייתה שיחה אם לצאת מהמשרד, הייתה שיחה פעם אחת שבתחילת עבודתי הייתי יוצא לקנות מהמכולת הקרובה, יום אחד ראית שיצאתי, שאלת לאן אני יוצא, אמרתי לך לקנות משהו במכולת ושאלת אותי מדוע אני לא מחתים כרטיס ואמרתי לך צריך? זו דקה הליכה למכולת, אמרת שכן. מאז או שהחתמתי כרטיס וברוב הפעמים דאגתי להביא את הארוחה שתהיה מוכנה.

ש. לא רק שאנחנו שוחחנו על זה אני גם סיכמתי איתך שכמה פעמים שראיתי שאתה יוצא, אני בחוץ ואני רואה אותך הולך ופוגש אותך במעון, אמרת ששכחת להחתים ושאחרי זה תקזז את זה.

ת. שקר וכזב. הייתה פעם אחת ויחידה במהלך תקופת עבודתי, זה היה באזכרה לסבי ביום ירושלים שאספו אותי ויצאתי ושכחתי להחתים את הכרטיס, התקשרת אליי ואמרתי לך ששכחתי וקיזזתי את השעות האלה.

ש. אתה יכול להראות לי איפה קיזזת את השעות.

ת. (מעיין). לא זוכר, יכול להיות." (עמ' 10-11 שו' 26-19 ; הדגש ש.ש.)

"ש. האם זה נכון שאשתך הייתה מגיעה אלייך למשרד, נכנסת לחדרך וסוגרת את החדר אחריה.

ת. היא הגיעה 4-5 פעמים כל השנה, פעם אחת ישבה אצלי בחדר וחיכתה למונית 10 דקות, בזמן שאני עבדתי, לא יודע מאיפה לקחת את זה.

ש. בזמן העבודה היית צם או אוכל.

ת. אוכל.

ש. ארוחת בוקר או צהריים.

ת. בד"כ.

ש. היית מחתים כרטיס בהפסקות האלה.

ת. לא הייתי יוצא לקנות אוכל, או שהייתי מביא מהבוקר שקית אוכל איתי או שהייתי מזמין למשרד. בזמן שאני אוכל לא הייתי מחתים כי הייתי אוכל מול המחשב בזמן שאני עובד.

ש. אתה אומר דברים שהם לא אמת מהצורה הפשוטה כי היית נותן הוראה באופן ברור למזכירה, כשאני אוכל לא להעביר שיחות ולא לדבר איתי כי אני בהפסקה.

ת. שקר וכזב, לא הייתי מעז לומר לך כזה דבר. למה לא זימנת את המזכירה לומר את זה?

ש. האם אי פעם התגלחת במשרד.

ת. מעולם לא. אני שונא להתגלח אני מתגלח רק בימי שישי. הטענה הזו הזויה.

ש. למה לא ענית על השאלות האלה של הגילוח ושאתה מתנדב במד"א ויורד להתלבש במשרדים למטה, למה לא ענית על זה בתצהירך.

ת. הראיות שלי הן הראיות הכתובות.

ש. אמרת שהיית חולה אבל בדיוק באותה תקופה שהיית חולה עם ימי מחלה בתאל ראתה אותך מוציא את הילדים מהגן.

ת. זה לא נכון מה שהיא אמרה." (עמ' 12-13 שו' 16-3; דגש ש.ש.)

התובע סתר אחת לאחת את טענות הנתבע בתצהירו, ואף הסביר את המצב לאשורו. די בכך לדחות את התביעה שכנגד ברכיב השעות.

1. עוד, אשת התובע, גב' יעל אייזנשטיין, מסרה בעדותה לעניין זה:

"ש. היית מביאה לתובע אוכל לעבודה.

ת. הבאתי כמה פעמים אוכל כן.

ש. והוא יצא לקחת את האוכל מבחוץ.

ת. קרה פעמיים שהבאתי לו ונכנסתי, ואז הוא אמר לי לא להיכנס והבאתי לו ללובי.

ש. למה הוא אמר לך לא להיכנס.

ת. כי הוא ראה שאתה בוחן כל צעד שלו וזה לא מתאים לך שאני מביאה לו אוכל.

ש. ואם הוא יוצא אלייך בחוץ זה בסדר.

ת. לדעתי?

ש. לא. מה הוא אמר לך.

ת. לא אמר.

ש. אני ראיתי כמה פעמים שאת מגיעה אליו למשרד, יושבת בחדר שלו, וסוגרים את הדלת. זה לא היה כמה פעמים אלא הרבה יותר, אז רק אחרי זה התחלת להביא לו את האוכל לבחוץ אחרי שהוא אמר לך שזה לא מתאים.

ת. זה שקר שהגעתי הרבה פעמים וסגרנו את הדלת, אז המשך השאלה לא רלוונטי. פעם אחת הבאתי לו בייגל, פעם אחת הבאתי לו ביצה, פעם אחת הוא ביקש ממני לקנות לו סנדוויץ ולפגוש אותו ברחוב ליד הלובי. אני עמדתי מחוץ ללובי והוא עמד בלובי והגשתי לו ומיהרתי להוציא את הילדים.

ש. אז אף פעם לא היה כזה מצב שנכנסת ונשארת במשרד.

ת. פעם אחת. כשממש ישבתי כמו שכתבתי בתצהיר, פעם אחת בבוקר ישיבתי 10 דקות וחיכיתי שיאספו אותו, הוא עבד בזמן הזה ואני שתיתי כוס מים, זה היה יום חם, ואז אספו אותי." (עמ' 13-14 שו' 32-17 ; דגש ש.ש.)

1. עדות התובע נתמכה בעדות רעייתו בבחינת תנא דמסייע ומשניהם עלה שהאוכל הגיע אליו, לא יצא לקנות, אכל תוך כדי עבודה, ועבד גם באותה פעם בה אשתו התעכבה במשרד. טענות הנתבע נסתרו כולן ולרבות לעניין התפילה , לעניין היציאה לקנות וגם לעניין הגילוח.
2. , הנתבע לא המציא ולו מסמך מעלה את טענותיו על התנהלות התובע על כתב ובה פורט את פעולתיו אלו בכתב או בשיחה . חזקה שלו זה היה המצב, לכאורה לגרסת הנתבע , היה מוצא דרך לתעד זאת.עובדתית התביעה שכנגד בטיעון זה נדחית.
3. אף החישוב לפיו תבע הנתבע את הפיצוי לא מתקבל שכן לא הוכח שבמשך כל יום יצא התובע כדרך קבע מהמשרד, למעט מספר מקרים בודדים ממש המפורטים בעדויות. מעבר לכך, הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה בתביעה זו, שכן המוציא מחברו – עליו נטל הראיה.
4. תביעת הנתבע לפיצוי בגין שעות עבודה ששולמו נדחית. הוכח כי בוצעו בפועל וכל טענת המרמה אין לה שחר.

סוף דבר

1. לאור מכלול הראיות ומה שהוכח התובע עבד 12.5 חודשים אצל הנתבע. השכר הקובע של התובע בסך 37 ₪ לשעה.
2. טענת הנתבע לקיום הודעה לעובד התקבלה. תביעת התובע לפיצוי בגין אי הודעה על תנאי העסקה נדחית.
3. טענת התובע בדבר זכאות לשעות נוספות הוכחה .הנתבע ישלם לתובע שעות נוספות בסך 1,997 ₪.
4. הנתבע ישלם לתובע פדיון ימי חופשה בסך 2516 ₪.
5. טענת התובע כי הייתה הפקדה לקרן קודם להעסקתו וכי הנתבע ידע כבר מפברואר 2018 ואף חתם על מסמך מתאים, הוכחה .הנתבע ישלם לתובע 4,713 ₪ תשלום עבור הפרשות לפנסיה.
6. תביעת התובע לדמי הבראה מתקבלת. הנתבע ישלם 2,079 ₪ עבור דמי הבראה.
7. תביעת התובע לדמי חגים נדחית מהנימוקים לעיל.
8. תביעת התובע להכרה בהתפטרות כדין פיטורין מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע סך של 7,246 ₪ עבור פיצוי פיטורין.
9. התביעה לפיצוי בגין תלושי שכר לא תקינים מתקבלת . הנתבע ישלם לתובע סך של 3000 ₪ בגין רכיב זה.
10. מלוא התביעה שכנגד נדחית גם להודעה מוקדמת, גם לדמי חגים ומחלה וגם להחזר שעות. התביעה שכנגד לא הוכחה, נסתרה ולא היה לה בסיס.
11. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות תביעה זו בסך 2000 ₪.
12. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ג, (31 אוקטובר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.