1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 19.6.2018 בצומת אילת/יוספטל בחולון, בין אמבולנס הנתבעות לקטנוע התובע. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 11,189 ₪, בגין שווי שרידים, שכר שמאי, ועגמת נפש. לא ידוע על תביעה נגדית, חרף נזק שנגרם לאמבולנס.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, וזאת הגם שכמעט אין מחלוקת עובדתית ביניהם.

3. קטנוע התובע הגיע מצפון לדרום, על רח' אילת, והחל בחציית הצומת באור ירוק. האמבולנס הגיע ממזרח למערב, על רח' הופיין (ההופך לאחר הצומת להיות רח' יוספטל), והחל בחציית הצומת באור אדום. חזית האמבולנס פגעה בצד שמאל של הקטנוע; רוכב הקטנוע הועף מהקטנוע בכיוון כללי קדימה וימינה, ופגע בשמשה הקדמית של רכב שהיה בצומת (וזו נופצה), והוא עצמו נפצע ופונה מהמקום לטיפול רפואי; הקטנוע עצמו נלכד מתחת לגלגלי האמבולנס, שהמשיך בנסיעה עוד כמה עשרות מטרים עד שעצר. הרוכב לא ראה את האמבולנס עד לפגיעה, ונהגת האמבולנס לא ראתה את הקטנוע עד לאותו רגע.

4. נקודת המחלוקת היחידה בין הצדדים, בכל הנוגע לנסיבות התאונה עצמה, היא האם כלי רכב בכיוון נסיעת הקטנוע נעמדו לפני הכניסה לצומת (למרות האור הירוק, ובשל האמבולנס הנכנס לצומת משמאלם), או שמא הקטנוע נכנס לצומת בלא שכלי רכב נוספים היו לפניו או מצידיו באותו כיוון. מחלוקת נספחת לכך היא השאלה אם האמבולנס אכן נכנס לצומת כשהאזעקה שלו מופעלת, ופנס האיתות שלו דולק, זאת נוכח טענת הרוכב, כי לא היה מודע כלל לקיומו של אמבולנס בצומת.

5. מן הראוי להדגיש, כי חרף תצלומים מהזירה, בהם נראה בבירור מספר הרישוי של הרכב ששמשתו נופצה, איש מהצדדים לא טרח לנסות ולאתר את מי שנהג בו ואת בעליו, ולהביאו לעדות, הגם שיתכן שהיה יכול לשפוך אור על הנקודות שנותרו במחלוקת, וכן אין ידוע אם בדעתו לתבוע את נזקיו ממאן דהוא מהמעורבים בתאונה. לנקודה אחרונה זו אתייחס קלות בשולי פסק-הדין.

6. סימן י"ג בפרק השני של תקנות התעבורה מקנה לרכב ביטחון (ואמבולנס בכלל זה) זכות קדימה בצומת, גם בניגוד למופעי האור ברמזור, ולכן באופן כללי זכות הקדימה במקרה זה היתה של האמבולנס; אין בכך, כמובן, כדי לגרוע מחובת הזהירות של נהגת האמבולנס, בכניסה לצומת באור אדום, ולמעשה מדובר בחובת זהירות מוגברת, בהשוואה לחובת הזהירות הרגילה של כל נהג בכניסתו לצומת כשזכות הקדימה היא שלו, זאת בשל המצב בו גם המגיע לצומת מכיוון נסיעת הקטנוע יניח שנוכח האור הירוק, זכות הקדימה היא שלו.

7. ברי, כי אם עמדו כלי רכב בנתיבים שבכיוון נסיעת הקטנוע, חרף מופע האור הירוק, כפי שטוענת נהגת האמבולנס, היה אמור רוכב הקטנוע להשגיח שבעתיים על מצב התנועה בצומת, ולחפש את האמבולנס, גם אם מסיבה כלשהי האזעקה לא פעלה; אולם, גם אם לא עמדו כלי רכב שם, כטענת רוכב הקטנוע (אשר באופן כללי נשמעת פחות מסתברת, שכן מדובר בסוף מופע אור אדום בכביש מרכזי, וקשה להניח שלא היו כלי רכב שחיכו שם להתחלפות מופע האור לירוק), אין הדבר פוטר את הרוכב מלבדוק את התנועה בצומת.

8. בפועל, הרוכב טוען שבדק את התנועה, אולם מאחר שאין ספק שלא הבחין באמבולנס, אין מנוס אלא להסיק שטענתו זו אינה משקפת את מצב הדברים לאשורם, ובדיקתו, ככל שהיתה כזו, היתה נמהרת ובלתי מספקת.

9. תוצאה הכרחית, אם כך, היא שרשלנותו של רוכב הקטנוע היא המכרעת במקרה זה, ודין התביעה להידחות.

10. בשולי הדברים: לשאלת עמידת כלי רכב בכיוון נסיעת הקטנוע השלכה נוספת, והיא בשאלת גורלם של נזקי האמבולנס, ונזקי הרכב ששמשתו נופצה מפגיעת גופו של הרוכב. אם עמדו כלי רכב במקום, ולמעשה הסתירו את הקטנוע מעיני הנהגת, כי אז יורדת למינימום (ואולי לגמרי) אחריותה של נהגת האמבולנס להתרחשות התאונה.

11. לצורך התיק שבפני אין הכרח להכריע בסוגיה זו, אולם על מנת למנוע התדיינויות עתידיות אציין, כי אילו נאלצתי להכריע בכך, הייתי מבכר את גרסת הנהגת, בהיותה מסתברת יותר בנסיבות, כפי שציינתי למעלה. לפיכך הייתי קובע, ככל הנראה, שאחריותה אינה עולה על שיעור 20% להתרחשות התאונה. מכל מקום, פסק-דין זה עוסק רק בנזקי הקטנוע, וכאמור, דין התביעה בגינם להידחות.

12. התביעה נדחית בזה. נוכח העובדה שגם נהגת האמבולנס לא ראתה את הקטנוע, אני נמנע מעשיית צו להוצאות, למעט זאת, שאני מחייב את התובע בשכר עדות הנהגת עבור התייצבותה לדיון היום, המועמד בזה על סך של 400 ₪. התובע ישלם את שכרה כאמור באמצעות ב"כ הנתבעות (תוך 30 יום מהיום).

13. בנוסף, אני פוסק את שכר העדה עבור התייצבותה לדיון קודם, שלא התקיים, בסך נוסף של 400 ₪, וסכום זה ישולם לה ע"י הנתבעת 2 (תוך 30 יום מהיום).

ניתן היום, י"ב חשוון תש"פ, 10 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.