1. לפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב שעניינה תשלום יתרת פרמיה בעבור פוליסה לביטוח רכב, לאחר שהתשלומים בגינה נפסקו.

2. לאחר עיון בהתנגדות ובכל כתבי הטענות שהוגשו ולאחר ששמעתי את חקירת המבקש, אני מורה על דחיית ההתנגדות הן מחמת האיחור הניכר בהגשתה והן לגופה.

3. תחילה יצוין כי ההתנגדות הוגשה באיחור של מספר חודשים (המצאה בוצעה ביום 16.7.18 וההתנגדות הוגשה רק ביום 1.1.19), וזאת לא רק מבלי שהוגשה בקשה סדורה להארכת המועד להגשת ההתנגדות אלא אף ללא כל נימוק וטעם לאיחור. רק במעמד הדיון טען המבקש כי הסיבה לאיחור נעוצה בהליך גירושין שניהל ועל כן לא התפנה לטפל בתיק זה.

נימוק זה אינו מהווה טעם מיוחד לאיחור, כנדרש בדין, כלל לא ברור מדוע חרף מספר הזדמנויות שניתנו לו לא פירט המבקש את הנסיבות שהביאו לאיחור בהגשת ההתנגדות ואין לקבל טענה סתמית זו כעת.

די בכך, ובהיות האיחור כה רב, כדי לדחות את ההתנגדות.

4. אולם, מעבר לאיחור, הרי שטענות המבקש כשלו וקרסו בחקירתו ולמול החומר הקיים.

המבקש טען בהתנגדותו כי אינו מכיר את הפוליסה, אינו יודע מי הזמין אותה ובאיזה אמצעי שולמה, וכי הרכב שבוטח במסגרתה היה רכב משותף לו ולאשתו טרם הגירושין ועל כן עליה גם להיות נתבעת. רק במעמד הדיון הועלו טענות שונות באשר לביטול הפוליסה ומכירת הרכב, טענות שכלל לא נטענו בתצהיר ההתנגדות ואף לא בכל מסגרת טענות מאוחרת, על אף שהיתה למבקש ההזדמנות לעשות כן, ולפיכך הן אינן באות בגדר טענות ההגנה שנבחנות.

5. אלא, שבניגוד לטענותיו בתצהירו, עולה מהחלטות בית הדין הרבני שהוצגו בדיון (ת/1 ו-ת/2) כי המדובר ברכב שהוחזק בפועל ע"י המבקש בלבד, עד כי נאלצה גרושתו להגיש בעניין בקשה סדורה לבית הדין לקבלת חזקה ברכב לזמן מקביל להיותו ברשות המבקש. בהעדר תגובת המבקש לבקשה זו נתן בית הדין הוראות בדבר העברת החזקה ברכב לאשה.

המדובר אף בפוליסה הנושאת את שמו של המבקש וברכב מבוטח שהיה בזמנים הרלבנטים בבעלותו ועל כך אין חולק. משעה שטענת המבקש כי הרכב היה בחזקה משותפת נסתרה והמשיבה הראתה כי מדובר היה בחזקה בלעדית, אין לקבל את הטענות הסתמיות שהועלו בדבר העדר ידיעה באשר לגורם המבטח של הרכב ולא יכולה להיות מחלוקת כי ביטוח זה שירת את המבקש.

יוער, כי כשנשאל מפורשות האם הוא פנה לשם קבלת הביטוח השיב המבקש בתשובה מתחמקת כי אינו זוכר, ומכאן העדר שלילה מוחלטת של אפשרות זו (וכטענת המשיבה הוא זה אשר הזמין את הביטוח). מנגד, מיד בהמשך טוען המבקש בסתירה, בתוקף, כי גרושתו היא שעשתה את הביטוח (עמ' 2 לפרוט' שורות 11-12 ושורות 20-22).

יתרה מכך, בדיון התברר כי אף התשלום בגין הפרמיה (החלק ששולם) שולם מחשבון הבנק המשותף לבני הזוג, ואף אם אכן מדובר היה בשימוש משפחתי ברכב, עדיין חובת התשלום בגין הביטוח שנעשה לרכב חלה לכל היותר על שני בני הזוג, וזאת ביחד ולחוד, ולכן אין מקום לטענה כי המשיבה נדרשה לצרף גם את גרושתו של המבקש לתביעה זו.

מובן כי אין באמור כדי להביע כל עמדה באשר ליחסים שבין בני הזוג ולזכויותיהם וחובותיהם הכספיות.

6. לאור כל האמור, ההתנגדות נדחית הן מחמת האיחור בהגשתה וכן לגופה.

המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך כולל של 1,500 ₪.

ניתן לשפעל הליכי ההוצאה לפועל בתיק המקושר מס' 525408-06-18.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להעביר את הסכום המופקד בקופת בית המשפט, במלואו ועל פירותיו ככל שישנם, לידי ב"כ המשיבה, על חשבון פירעון החוב.

כן מתבקשת המזכירות להמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ט, 09 יולי 2019, בהעדר הצדדים.