1. לפניי בקשת רשות להגן של המבקשת (להלן: "הנתבעת") נגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה (להלן: "התובעת") נגדה ע"ס 16,547 ₪.
2. הצדדים התקשרו בהסכם מיום 21.2.117 למתן שירותי טיוב מאגרי מידע. לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבעת את מלוא השירות שהזמינה ממנה הנתבעת ולפיכך הפיקה התובעת לנתבעת חשבונית מס בגין השירות בסך 16,547 ₪. לטענת התובעת, שילמה הנתבעת את חשבונית המס באמצעות כרטיס אשראי אולם בחלוף זמן התברר לתובעת כי העסקה לא אושרה וחברת האשראי דחתה את התשלום. עד היום לא שלמה הנתבעת את חובה.
3. הנתבעת הגישה בקשה למחיקת כותרת כתב התביעה ולחילופין בקשת רשות להגן. בהמלצת בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 22.10.19, ויתרה הנתבעת על הבקשה למחיקת כותרת.
4. אשר לתביעה גופה ולבקשת הרשות להגן, טענה הנתבעת כי התובעת לא סיפקה את השירות שהוזמן באופן נאות ולמעשה גרמה התובעת לנתבעת הפסדים כספיים ונזק תדמיתי. חלק ניכר מהנתונים שהיתה התובעת אמורה לספק לנתבעת, לא סופקו כלל. נתונים שכן סופקו – לא היו ניתנים לשימוש. הנתבעת לא יכלה לספק שירות ללקוח הסופי שלה. התובעת הפרה את ההסכם ולא סיפקה את השירות המצופה. הנתבעת פנתה לתובעת במספר הזדמנויות לשיפור השירות אך התובעת לא עשתה כן. אשר לתשלום בכרטיס האשראי, טוענת הנתבעת כי השימוש נעשה ללא רשות תוך שימוש של התובעת בפרטי הכרטיס מעסקה קודמת בין הצדדים.

בדיון שהתקיים ביום 22.10.19 נחקר נציג הנתבעת מר מיכאל בוטניק על תצהירו התומך בבקשת הרשות להגן. במסגרת חקירתו הוסיף נציג הנתבעת וטען כי הסטייה בטלפונים הניידים היתה של 30% ולכן לא אושר תשלום לתובעת.

1. הלכה היא, כי בשלב הדיון בבקשת הרשות להגן אין בית המשפט בודק האם טענות ההגנה הן נכונות. די בכך שקיימות טענות הגנה אשר אם תוכחנה הן תהוונה הגנה מפני התביעה – כדי להצדיק מתן רשות להגן. כך הדבר בענייננו. אם תוכיח הנתבעת את טענתה שהשירות שהזמינה מהתובעת לא סופק כראוי ובסופו של דבר אף גרם לה נזק, יהיה בכך כדי להוות הגנה טובה מפני התביעה. על כן, יש לתן לנתבעת רשות להגן.
2. לא מצאתי ממש בטענת ב"כ התובעת בסיכומיו כי תצהיר הנתבעת הוא שקרי. ב"כ התובעת תולה ענין זה בחוסר ההתאמה שבאימות התצהיר כאשר באימות נרשם שהמצהיר הופיע בפני עו"ד נועם נדב ואילו בפועל אומת התצהיר ע"י עו"ד איתן הראל. אין בדברים ממש כאמור ובנסיבות הענין אני מקבל את הסבריו של ב"כ הנתבעת שמדובר בטעות קולמוס. עוד טען ב"כ התובעת לחוסר ההתאמה בתאריכים, כאשר התצהיר נחתם ביום 11.6.19 ואילו המסמכים שצירפה הנתבעת לבקשה הם בחלקם מיום 26.9.19. גם בטענה זו אין כל ממש. התכתובת שצורפה היא משנת 2017 ולא משנת 2019. התאריך 26.9.19 הוא תאריך "משלוח חוזר" בלבד, של אותן תכתובות מזמן אמת, קרי משנת 2017.
3. אינני מקבל בשלב זה את ניסיונה של התובעת לטעון כי הנתבעת לכאורה הודתה והסכימה לשלם את החוב תוך הפניה למיילים שצירפה הנתבעת. טענת התובעת מבוססת על מייל ששלחה נציגת התובעת לנציג הנתבעת. ברם, במייל תשובה דחה נציג הנתבעת את הדברים, והלין על טיב השירות ועל דרישת החיוב של התובעת.
4. אכן צודק ב"כ התובעת כי הנתבעת צירפה לתיק ביום 27.9.19 מסמכים שלא צורפו לבקשת הרשות להגן המקורית מיום 26.6.19. עם זאת, החלטתי זו איננה מתבססת על מסמכים אלו והם אינם נצרכים לצורך הכרעה בשאלה אם יש לתן לנתבעת רשות להגן אם לאו.
5. לאור כל האמור, ניתנת לנתבעת הרשות להגן.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

1. התצהיר התומך בבקשת הרשות להגן ישמש כתב הגנה.

התביעה תנוהל בסדר דין מהיר.

התובעת תגיש עד ליום 24.11.19 תצהיר אימות לכתב התביעה (תקנה 214ג) ורשימת מסמכים ועותק מהם (תקנה 214ח).

הנתבעת תגיש רשימת מסמכים ועותק מהם עד ליום 15.12.19.

תצהירי עדות ראשית יוגשו ע"י הצדדים עד ליום 15.1.20.

1. תזכורת פנימית – 25.11.19.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תש"פ, 23 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.