05 נובמבר 2019

1. ביום 01.01.2019 מוזג בנק אוצר החייל בע"מ לתוך הבנק הבינלאומי הראשון (להלן – הבנק הבינלאומי). בקשת הצד בסכסוך קיבוצי בה עלינו להכריע בתיק זה, נוגעת לסוגיות שונות הנובעות מהמיזוג, והכל כפי שיפורט להלן.

מטעמי נוחיות, יכונו להלן הצדדים המעורבים כדלקמן:

המבקשת 1 - הסתדרות העובדים הכללית החדשה – ההסתדרות;

המבקש 2 - ועד עובדי בנק אוצר החייל - ועד אוצ"ח;

המשיב - הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ – הבנק הבינלאומי;

בנק אוצר החייל בע"מ - – בנק אוצ"ח;

1. במסגרת בקשת הצד, מבקשים ההסתדרות וועד אוצ"ח לקבל פסק דין:
2. המחייב את המשיבים להמשיך ולקיים את הוראותיהם של כל ההסכמים הקיבוציים שחלו על עובדי בנק אוצר החייל ערב המיזוג, וזאת כל עוד לא נכרת הסכם קיבוצי המיישר קו בין מכלול תנאי העבודה והשכר של עובדי בנק אוצר החייל מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם ערב המיזוג, עם אלה של עובדי הבנק הבינלאומי;
3. האוסר על המשיבים לקבל כל החלטה או לבצע כל פעולה או קיזוז חד צדדי של תנאי מתנאי העבודה או תנאי השכר של בנק אוצר החייל, מבלי שייחתם הסכם קיבוצי חדש במקום ההסכמים הנוכחיים;
4. האוסר על המשיבים לבצע כל החלטה או פעולה שיש בה שינוי במעמדם של עובדי בנק אוצר החייל הנקלטים לעבודה בבנק הבינלאומי;
5. המורה למשיבים למסור לידי המבקשים כל פרט מפרטי תנאי העבודה והשכר הנהוגים בשני הבנקים, על מנת להבטיח תשתית ראויה לבחינת תנאי העבודה הנהוגים בהם, כתנאי לכריתתו של הסכם קיבוצי חדש;
6. המורה למשיבים להביא לידיעת המבקשים את מלוא המידע בנוגע לעובדים אשר יש בו להשליך על מצבת העובדים, שיבוצם, מעמדם והגדרת תפקידם;
7. לחלופין, כל סעד חלופי לטובת המבקשים, שביה"ד יראה כנכון וצודק לתתו בנסיבות העניין.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1. כאמור בפתח הדברים, ביום 01.01.2019 מוזג בנק אוצ"ח לתוך הבנק הבינלאומי, ואין חולק, כי למעט עובדים אשר בחרו לפרוש מרצונם בתנאים שהוצעו להם, כל יתר העובדים, נקלטו כעובדי הבנק הבינלאומי.
2. במסגרת הדיונים שקיימו הצדדים למיזוג, הם דנו, בין היתר, בהשלכותיו על עובדי בנק אוצ"ח, לרבות שאלת הייצוג של עובדים אלה, בתקופה שלאחר המיזוג. עמדת הבנק הבינלאומי היתה, כך בהתאם לסעיף 2.5 לכתב הסיכומים מטעמו, כי יכבד כל החלטה של ההסתדרות בנוגע לאופן ייצוגם של עובדי בנק אוצ"ח, ובלבד שההחלטה תהייה על דעת שני הוועדים בבנק, תגובה על ידם ותלווה בהתאם בשינוי ההסכמים הקיבוציים בבנק.
3. המגעים בין הצדדים נקלעו למבוי סתום ועובדי בנק אוצ"ח נקטו בשביתה. לפיכך, ביום 09.12.18 הגיש בנק אוצ"ח בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובקשה למתן סעדים דחופים להפעלת מוקד חירום (ס"ק (ת"א) 18281-12-18). בסמוך לאחר מכן, החלו הצדדים לנהל ביניהם משא ומתן אך בסופו של דבר נותרו מחלוקות שהצדדים לא הצליחו ליישב ביניהם, בין היתר, בנוגע להגדרת מעמדם של עובדי בנק אוצ"ח (פקידים/ מורשיי חתימה). מכאן בקשת הצד שבפנינו.

טענות המבקשים

1. להלן תמצית טענות המבקשים:
   1. ההסכמים הקיבוציים שחלו על עובדי בנק אוצ"ח, גם לאחר מיזוגו לתוך הבנק הבינלאומי, ממשיכים לחול, וזאת לאור הוראותיו של חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן – החוק) ולאור הפסיקה העניפה שהתפתחה בנושא, כמו גם אמנות בינלאומיות שנקלטו אל תוך המשפט הישראלי;
   2. המשיב מקשה על יישומן של הוראות החוק והפסיקה מטעמים פסולים וזאת כפועל יוצא של התנהלות חסרת תום לב ומתוך העדפת האינטרסים של עובדי הבנק הבינלאומי על פני האינטרסים של עובדי בנק אוצ"ח, בבחינת "עניי עירך קודמים" (אמירה המיוחסת ע"י המבקשים למר יוסי לוי, סמנכ"ל וראש אגף משאבים בבנק הבינלאומי. להלן – מר לוי);
   3. המבקשים הציעו להנהלת הבנק הבינלאומי פתרונות, לפיהם, מבחינה כלכלית, התנאים העודפים שעובדי אוצ"ח זכאים להם מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם, ישולמו להם תחת הכותרת "הפרש תנאים" ולשם כך נועדה, בין היתר, תקופת האכשרה עליה סוכם בין יו"ר ההסתדרות למר לוי; באשר למעמדם בהיררכיה התאגידית של הבנק הבינלאומי, טענו המבקשים, כי אין לתת יד לשנמוך מעמדם של העובדים שנמצאים בדרג ניהולי ובעתודה ניהולית וניתן להתייחס אליהם כאל "דור המדבר", כנהוג בהסכמים קיבוציים במגזרים אחרים במשק, שכן כל פגיעה או גריעה מזכות העומדת לעובדים אלה, כמוה כפגיעה ישירה במעמדו של העובד, באופק קידומו וממילא בשכרו העתידי;
   4. בניגוד להצהרותיו, המשיב אינו מכבד את ההסכמים הקיבוציים שחלו על עובדי בנק אוצ"ח, ובמה דברים אמורים? עובדי בנק אוצ"ח הנם כעת עובדי הבנק הבינלאומי לכל דבר ועניין ואינם יחידת מיקוח נפרדת שצריכה להיאבק על תנאים מיוחדים; החלת תנאי עבודתם, כפי שגובשו בהסכמים קיבוציים קודמים, צריכה להיעשות באופן מלא וזאת מכוח החוק והפסיקה; ניהול מו"מ מחייב הכרה יסודית אפוא של תנאי עבודתם ותנאי שכרם, ולשם כך נדרש הבנק הבינלאומי לשתף באופן פעיל את ועד עובדי אוצ"ח. זוהי למעשה זכות קיומו של אותו ועד בזמן שנותר לו להתקיים כוועד עצמאי עד לתום תקופת האכשרה. כדוגמה לכך, הזכות למתנת חג, שבשונה מהסכמים קיבוציים אחרים, ההסכם הקיבוצי החל עליהם קובע, כי הוועד ישמש צינור להעברתה לידי העובדים; זכויותיהם של עובדי בנק אוצ"ח הנן לא רק זכויות אובליגטוריות, כי אם גם זכויות מעורבות הכוללות זכויות ונורמות שנקלטו אל תוך חוזי העבודה של כל אחד מהם, באופן שהן ממשיכות לחול גם לאחר המיזוג;
   5. מבחינה נורמטיבית, החובה להמשיך ולכבד את ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי בנק אוצ"ח, נובעת מכוחו של סעיף 18 לחוק, הקובע את המשך תחולתו של הסכם קיבוצי בעת העברת בעלות ב"מפעל" ומבטיח את המשך תחולתו של ההסכם הקיבוצי גם לאחר שה"מפעל" עבר לבעלות מעסיק חדש. המעסיק החדש הופך, הלכה למעשה, להיות כבול להסכם קיבוצי, שהוא לא היה צד לו בעת כריתתו. מדובר בנורמה הקיימת בארגון העבודה הבינלאומי (ILO). גישה זו מצאה ביטויה גם בספרות מלומדים;
   6. ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי בנק אוצ"ח מאז ההסכם הקיבוצי הבסיסי משנת 1965, המהווה את חוקת העבודה החלה על הצדדים, קיבעו תמיד את ההגנה על עובדים מפני פגיעה בשכרם, במעמדם ובתנאי עבודתם, וזאת חרף התמורות שחלו במרוצת השנים כגון שינוי בעלי שליטה ושינויים מבניים, ובכללם מכירת מניות בנק אוצ"ח. יש להתייחס למכלול ההסכמים כאל "שלם" אחד. נובע מכך, שזכויות כלכליות המהוות זכויות נורמטיביות, או לחלופין, זכויות מעורבות, בעלות היבט נורמטיבי, ממשיכות לחול על עובדי בנק אוצ"ח לאחר המיזוג;
   7. עם קליטתם לבנק הבינלאומי והפיכתם לעובדיו לכל דבר ועניין, נהנים עובדי בנק אוצ"ח הן מההסכמים הקיבוציים שעמם הגיעו למיזוג והן מההסכמים הקיבוציים החלים על כלל עובדי הבנק הבינלאומי. הוראות סעיף 18 ו- 23 לחוק הן בעלות אותו מדרג נורמטיבי ואין ביניהן כשלעצמן, סתירה. בכל מקרה, במקרה של סתירה בין הוראות מסוימות, יחולו ההוראות הנורמטיביות והמעורבות המיטיבות;
   8. המשיבים מחויבים לקיים חובות גילוי, היוועצות וניהול מו"מ עם המבקשים, וזאת מן הטעם שמיזוג מהווה "שינוי אורגני" המהווה פגיעה בזכויות מהותיות של עובדים המוקנות להם על פי חוזה העבודה ומכאן החובה שחלה על המעסיק לניהול מו"מ הוגן על אודות שינוי זכויות העובדים והחובה הנלוות לכך למסור מידע ולהיוועץ;
   9. הפגיעה בעובדי בנק אוצ"ח מובהקת ומוחשית: שנמוך מעמדם של מנהלים ומורשיי חתימה לתפקידים שאינם משויכים לארגון המנהלים ופגיעה בתנאים כלכליים כגון: הזכות למתנות חג, הזכות לתלושי ביגוד, למימון חופשה, ל"טיול 25 שנה", לאירוע שנתי לעובדים, לקרן לעזרה הדדית, למתנת יום הולדת, להסדר ליסינג ויתר הזכויות הכלכליות הנלוות להן זכאים עובדי בנק אוצ"ח;
   10. המשיב פוגע בוועד עובדי בנק אוצ"ח ומנסה פעם אחר פעם להכשיל אותו, למרות שהוסכם כי הוועד אשר כיהן ערב המיזוג, ימשיך לכהן ולפעול במהלך תקופת האכשרה, וזאת כפי שהובהר לבנק הבינלאומי במכתבו של מר ארנון בן דוד, יו"ר הסתדרות המעו"ף (כתוארו אז) במכתבו להנהלת המשיב מיום 31.12.18 (נספח ב' לבקשת הצד).

טענות המשיב

1. המשיב הקדים וטען, כי כל 690 עובדי בנק אוצ"ח נקלטו כעובדי הבנק ואיש מהם לא פוטר. עוד הוסיף כי כל הסכמי בנק אוצ"ח מקוימים כלפי עובדים אלה; עוד הוסיף, כי:
   1. בבנק הבינלאומי מכהנים שני ועדים (של הפקידים ושל המנהלים), שניהם במסגרת ההסתדרות, ושניהם הביעו התנגדות נחרצת לפעילות נפרדת של ועד אוצ"ח לאחר המיזוג. עמדת הבנק היתה ונותרה, כי הוא יקבל כל החלטה של ההסתדרות בדבר אופן ייצוגם של עובדי אוצ"ח, ובלבד שההחלטה תהיה על דעת שני הוועדים בבנק ותגובה על ידם בהתאם, בשינוי ההסכמים הקיבוציים;
   2. תמונת המצב כיום היא, כי 176 עובדים לשעבר של בנק אוצ"ח, שקיבלו תוספת ניהול, ממשיכים לקבלה גם לאחר המיזוג; 31 מקרב העובדים לשעבר, לא אושרו להיות מנהלים ומורשיי חתימה, ומכאן ששיעור מקבלי תוספת הניהול באוצ"ח, שאושרו כמנהלים או מורשיי חתימה, עומד על 82% (נתונים אלה אינם מתייחסים לעובדים שפרשו מבחירה);
   3. לגופו של עניין המבקשים אינם זכאים לסעדים המבוקשים על ידם, שכן אין מקום לחייב את הבנק הבינלאומי להמשיך ולקיים את הוראותיהם של ההסכמים הקיבוצים שהיו נהוגים בבנק אוצ"ח, או לאסור על הבנק להכניס שינוי בתנאי העבודה והשכר של עובדי בנק אוצ"ח, או לאסור עליו להכניס שינויים במעמדם של עובדי בנק אוצ"ח, שכן הבנק הבינלאומי מקיים את הוראות ההסכמים הקיבוציים הללו, אינו מכניס שינוי בתנאי העבודה והשכר של עובדי אוצ"ח וגם אינו מכניס שינוי במעמדם; בהקשר זה, בנק אוצ"ח מעולם לא התכחש לחלותו של סעיף 18 לחוק, על כל המשתמע מכל מבחינת קיום הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי בנק אוצ"ח; כאמור בעמדת מדינת ישראל שהוגשה ל- ILO, תואר המצב המשפטי מכוח סעיף 18 לחוק ונכתב, כי הזכויות האישיות (בהבחנה מזכויות מעורבות) של עובדי "המפעל" הנקלט, עוברות באופן אוטומטי אל "המפעל" הקולט וממשיכות לחול ככתבן וכלשונן.
   4. בניגוד לטענת המבקשים, לא חלה עליהם מערכת הסכמית כפולה ואין להם האופציה לבחור "בטוב שבין שני העולמות". האסמכתאות לכאורה שצורפו ע"י המבקשים להוכחת טענותיהם אלה, אינן יכולות לעמוד, מהטעם שההערות שנזכרו בהן, אינן בעלות תוקף מחייב (הצעת הרפובליקה של האיחוד האירופאי, שלא נדונה; פרשת בנק המזרחי, שם השאלה נותרה ב"צריך עיון"; מאמר פיינברג ועשת, שם ביקשו המחברים להוכיח כי ההצעה הלכאורית של בית הדין הארצי, אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 18 לחוק, עם המשפט המשווה ועם צרכי הכלכלה);
   5. מבחינה משפטית, סעיף 18 לחוק מייבא למפעל הקולט בועה של הסכמים קיבוציים במפעל הנקלט ובועה זו מגודרת מפני ההסכמים הקיבוציים במפעל הקולט. קבלת פרשנות אחרת, תיצור מניה וביה אפליה ו- 2 מעמדות של עובדים: עובדי המפעל הנקלט, שנהנים מהטוב שבשני העולמות ולעומתם, עובדי המפעל הקולט, שנהנים רק מהעולם שלהם. מצב זה יצור עולם הסכמי כאוטי שיקשה באופן חריג על כל ניסיון למשא ומתן בדרך לכינונו של הסכם קיבוצי אחיד ומשותף במפעל הממוזג, ולא בכדי אין הלכה המורה כך;
   6. כך גם, אין לקבל את טענת המבקשים, לפיה זכותם ליהנות משני העולמות נובעת מאי התנגדותם לכאורה למיזוג, וזאת מן הטעם שהביעו התנגדותם ובעיקר מן הטעם, שגם אלמלא הביעו התנגדותם, אין מקור נורמטיבי הקושר בין אי התנגדות כאמור לבין הזכות ליהנות משתי מערכות הסכמיות במישור הקיבוצי;
   7. המבקשים לא הוכיחו ולו הפרה אחת מצדו של הבנק הבינלאומי של הסכמי אוצ"ח או הכנסת שינוי בתנאי עבודתם של עובדי אוצ"ח לשעבר. הבנק הבינלאומי מקיים את כל הזכויות המוקנות לעובדי בנק אוצ"ח לשעבר, בהתאם לדין ולהסכם הקיבוצי החל עליהם, ולכן אין מקום ליתן פסק דין המורה לבנק לעשות מה שהוא ממילא עושה;
   8. מעמדם של עובדי בנק אוצ"ח לשעבר, בין פקידים ובין מנהלים, אינו חלק מזכויותיהם האישיות ואינו בא בגדרו של סעיף 18 לחוק, וזאת מהטעמים הבאים:
      1. מנהל או מורשה חתימה הוא עובד בכיר אשר הבנק נותן בו אמון אישי ברמה המאפשרת לו להעניק לאותו עובד זכות חתימה בשם הבנק. בהתאם, כל מנהל בבנק הנו מניה וביה מורשה חתימה;
      2. מורשיי חתימה, מעצם טיב תפקידם והאחריות המוטלת עליהם כמי שיכולים לחייב את הבנק מול לקוחות וצדדים שלישיים נוספים, נדרשים להפגין אחריות רבה, מקצועיות, יכולת קבלת החלטות וכישורים ניהוליים. מכאן ברור, כי הענקת זכות חתימה לעובד מסורה באופן יסודי ושורשי לשיקול דעתו של הבנק, ולמעשה, הדבר מסור למנכ"ל הבנק, אשר מאשר מתן זכות חתימה לעובדים (בניגוד לסמנכ"ל ראש חטיבת משאבים שמוסמך לאשר זכויות חתימה זמניות לעובדים בניסיון);
      3. אין לקבל אפוא את טענתם של המבקשים, לפיה המעמד הניהולי שממנו נהנו אחדים מהם בבנק אוצ"ח, משום "נכס" של העובד שנלווה אליו באופן אוטומטי. מדובר בדוגמה מובהקת של פררוגטיבה ניהולית שיש למעסיק לנהל את עסקיו כראות עיניו ועל פי מיטב הבנתו;
   9. כאמור לעיל, מקרב עובדי בנק אוצ"ח לשעבר שקיבלו תוספת ניהול ואושרו כמנהלים-מורשיי חתימה, 145 אושרו ע"י הבנק הבינלאומי, לרבות כאלה שלא מנהלים עובדים אחרים בפועל, רק לנוכח הייחוד שבקליטתם מבנק אוצ"ח לבנק הבינלאומי, וזאת בניגוד למדיניותו של הבנק הבינלאומי (שמסמיך אדם כמורשה חתימה לנוכח עיסוקו, היינו ניהול); 31 עובדים לשעבר, שקיבלו תוספת ניהול בבנק אוצ"ח, לא אושרו לעת הזו כמנהלים – מורשיי חתימה; 88 עובדי אוצ"ח שהיו פקידים מורשיי חתימה באוצ"ח, לא קיבלו באוצ"ח תוספת ניהול ולפיכך מלכתחילה לא היו מועמדים אוטומטיים לקבל זכות חתימה בבנק במסגרת המיזוג (מעבר להיותם מועמדים פוטנציאליים להתקדם להיות מורשיי חתימה);
   10. מעמד מנהל-בעל זכות חתימה באוצ"ח אינו הוראה אישית מיובאת לבנק הבינלאומי מכוח סעיף 18 לחוק, שכן אין המדובר בזכות הנטועה בהסכם הקיבוצי או המוענקת מכוחו, כי אם זכות המוענקת על פי שיקול דעתו הבלעדי והמלא של המעניק אותה, נוכח אופיה של הזכות. מכאן, שלא ניתן בכוחו של סעיף זה לכפות על הבנק הבינלאומי ליתן אמון מיוחד בעובד, שעה אין זה המצב. מעבר לכך, מעמד של "מנהל/מורשה חתימה" הוא מעמד הרלוונטי להסכמי הבנק הבינלאומי ולמבנה הארגוני שלו, ולא להסכמי אוצ"ח. סעיף 18 משמרר אפוא תנאי עבודה אישיים של עובדים, כפי שעוגנו בהסכם הקיבוצי של המפעל הנקלט, ואולם, אין פירושו של דבר שהמבנה הארגוני והתפקודי של המפעל הנקלט, נשמר או יכול להישמר.
   11. ברי, כי משעה שהמבנה הארגוני של המפעל הקולט שונה מהמבנה של המפעל הנקלט, על עובדי המפעל הנקלט להשתבץ ולהיקלט בהיררכיה הארגונית החדשה-הקולטת ולא במסגרת ארגונית, ששוב לא קיימת. סעיף 18 לחוק, מקנה לעובדי המפעל הנקלט זכות לאכוף על המעסיק הקולט את זכויותיהם הכלכליות במלואן, אך לא הענקת מעמד של אמון אישי מיוחד וזכות חתימה בשמו; גישה זו קיבלה ביטוי בסעיף הסדרת המעמד שנכלל בהסכם אליו הגיעו הצדדים ביום 13.12.18, שהמבקשים נסוגו ממנו, ואשר ביקש לקבוע כי החלטה סופית בעניין הגדרת מעמדו של עובד בנק אוצ"ח - פקיד או מורשה חתימה – תהיה בידי הבנק הבינלאומי;
   12. הבנק הבינלאומי מסר למבקשים נתונים כלכליים רלוונטיים, ביקש מכלכלני המבקשים לחתום על הצהרת סודיות בטרם יעביר להם נתונים אישיים של העובדים שביקשו, על מנת שלא לפגוע בפרטיות העובדים, ולא קיבל מהם חתימה כזו. עם חתימתם על הצהרת סודיות, כמתחייב, ימסור להם את הנתונים האישיים של העובדים שביקשו;
   13. לאור העובדה שבנק אוצ"ח כבר לא קיים, ממילא לא קיים ועד עובדי אוצ"ח וההסתדרות אינה יכולה להחיותו באופן מלאכותי ולבית הדין לעבודה אין הסמכות להכריע בשאלה אם ועד אוצ"ח קיים אם לאו. כאמור לעיל, סעיף 18 לחוק מחיל על עובדים ומעסיקם החדש הוראות אישיות ואינו מחיל על המפעל הקולט את המבנה הארגוני של המפעל שמוזג. מכאן, שהוא גם אינו מחיל את נציגות העובדים הקודמת באותה מידה שאינו מחיל את הנהלתו הקודמת של בנק אוצ"ח.
   14. הימנעותה של ההסתדרות מלקבל החלטה בנוגע לסטאטוס של ועד בנק אוצ"ח ביחס ל-2 הוועדים הקיימים כבר בבנק הבינלאומי, יוצרת מהומה והבנק מתנגד לכך שההסתדרות מתחמקת מלעגן את החלטותיה בהסכם, באופן שמסב לו נזקים. זהו הרקע לכך שהבנק הבינלאומי אינו יכול העביר כרגע את דמי הוועד אל ועד עובדי בנק אוצ"ח, וכפי שהודיע להסתדרות, הוא מעבירם לחשבון נפרד וייעודי, שיועמד לרשות הגוף הזכאי לכך בסוף התהליך. עד היום, וחרף העובדה שחלפו 5 חודשים מאז הודעתו של הבנק, לא מצאה ההסתדרות לנכון להגיב על המכתב או להתייחס אליו;
   15. כאמור לעיל, ביה"ד נעדר סמכות עניינית לדון בכל הקשור לוועד העובדים של בנק אוצ"ח, שמאז המיזוג אינו קיים; יחד עם זאת, ומטעמים של יצירת המשכיות, הבנק הבינלאומי משתף את ועד עובדי אוצ"ח, הגם שאינו מכיר בו, במהלכי ההמרה של שכר עובדי אוצ"ח לשעבר. הודעה זו ניתנה על דעת 2 הוועדים הקיימים.
2. בסיכומי התשובה מטעמם, שבו המבקשים על עיקרי טיעוניהם והדגישו, כי:
   1. בפרק הזמן שנותר לקיומו של ועד אוצר החייל כוועד עצמאי, עליו להבטיח במהלך תקופת האכשרה, עד להגעה להסכמות במסגרת הסכם קיבוצי, את קיום מחויבות הבנק הבינלאומי להבטחת זכויות העובדים בנוגע לבחינת התנאים והתאמתם;
   2. מעמדם, אופק קידומם, תנאי עבודתם ושכרם של 31 עובדים בדרג הניהולי ו- 88 מורשיי חתימה המהווים עתודה ניהולית, נפגע. לפי לשון הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי בנק אוצ"ח לשעבר, הזכות הנורמטיבית לשמירה על מעמדו של העובד אינה רק זכות כלכלית, כי אם זכות שגם קשורה לכבודו, למוניטין שצבר ולאופק קידומו;
   3. במלאכת פרשנותו של הסכם קיבוצי, יש לתת משקל מכבד לתכלית האובייקטיבית של הוראות ההסכמים, ולפיכך, יש להבטיח את זכויות היסוד של העובדים, ובכללן הזכות לכבוד והזכות לעבוד. הזכויות הנורמטיביות של העובדים לשמירת מעמדם, שכרם ואופק קידומם, הינן זכויות נורמטיביות העובדות באופן אוטומטי בעת מיזוג וממשיכות לחול.

דיון והכרעה

1. נקדים ונתייחס לטענת הבנק הבינלאומי לעניין מעמדו של ועד עובדי בנק אוצ"ח. בעניין זה, דין טענות המשיב להידחות, ולהלן נימוקינו.
2. כל עוד לא חלפה תקופת האכשרה שנקבעה בהסכם, לוועד עובדי אוצ"ח לשעבר, תפקיד חשוב בשמירה ובמעקב אחרי יישום בפועל של הוראות ההסכם הקיבוצי "המיובא", וזאת עד למועד חתימה על הסכם קיבוצי חדש. או אז, גם יתייתר תפקידו של הועד הנוכחי ועליו להתפזר.
3. כל עוד הוראות המעבר לא יושמו במלואן, אין לקבל את הטענה, כי עובדי בנק אוצ"ח נותרים ללא נציגות עובדים, או לחלופין, כי 2 הוועדים הנוכחים בבנק הבינלאומי, הופכים אוטומטית להיות ועד העובדים המייצג שלהם. כזכור, עובדי בנק אוצ"ח מעולם לא בחרו בחברי 2 הוועדים המכהנים בבנק הבינלאומי ואין לכפות עליהם ייצוג על ידי מי שלכאורה נמצאים בניגוד עניינים עמם בכל הקשור לשאלת יישום זכויותיהם מכוח ההסכם הקיבוצי, לרבות הסדרת מעמדם של מנהלים ומורשיי חתימה במערכת הארגונית של הבנק הבינלאומי – סוגיה שיש לה השפעה ישירה על מעמדם ואופק קידומם של עובדי הבנק הבינלאומי.
4. צודק המשיב, כי סעיף 18 לחוק מחיל על המעסיק את ההסכמים הקיבוציים של מקום העבודה שמוזג, אך לא את זהות הגופים הארגוניים שהיו בו, ואולם, אנו סבורים, כי אנומליה זו, בה מכהנים בו זמנית 2 ועדים במקביל, מחויבת המציאות ומוצדקת לתקופת האכשרה בלבד, וזאת מכוח שמירה על עיקרון רציפות הזכויות במקום העבודה. יש לציין, כי המשיב עצמו הכיר בכך ונהג על פי עיקרון זה (הגם שלטענתו, לפנים משורת הדין ומתוך רצון ליצור המשכיות). ויודגש, אין הכוונה לכפות ועד שלישי על הנהלת המשיב או על 2 ועדי העובדים הקיימים בו, אלא לצורך השלמת הליך ההיטמעות של עובדי בנק אוצ"ח לשעבר במערכת הארגונית של הבנק הבינלאומי במובן של הסדרת מלוא זכויותיהם והבטחת זכויותיהם של אותם עובדים שמעמדם השתנה כתוצאה מהמיזוג.
5. אנו סבורים, כי לא די בקביעה, המובנת מאליה, לפיה כל זכויותיהם של עובדי בנק אוצ"ח לשעבר נשמרות להם לאחר המיזוג. ללא נציגות העובדים הקיימת, שנבחרה ע"י עובדים אלה ומכירה היטב את מערך ההסכמים והזכויות, לא יהיה מי שידאג לוודא כי זכויות אלה אכן מיושמות בפועל. לשון אחר, המשך פעילותו של ועד העובדים הנוכחי, נובע ומתבקש מפרשנות תכליתית של סעיף 18 לחוק, וזאת, כאמור, עד לתום שלב ההיטמעות בבנק הבינלאומי.
6. בטרם סיום חלק זה - כידוע, אחת התוצאות של מיזוג הוא חיסולה ומחיקתה של החברה המתמזגת מרשם החברות – לעת הזו לא הוצגה ראיה ע"י המשיבים, כי זה המקרה עם בנק אוצ"ח. לפיכך, גם מן הטעם הזה, אין בידינו לקבל את גישת המשיבים, לפיה ועד עובדי אוצ"ח הוא ישות, שלאחר המיזוג אין לה עוד זכות קיום, וכי לבית הדין אין הסמכות לפסוק אחרת.
7. לסיכום, אנו קובעים, כי עד אשר תסתיים תקופת האכשרה ותוסדר שאלת מעמדם של כל עובדי בנק אוצ"ח לשעבר שנקלטו לבנק הבינלאומי, ועד העובדים הנוכחי של עובדי בנק אוצ"ח חי, קיים ובעל סמכות לייצג. הקושי שבפניו נמצאת הנהלת הבנק הבינלאומי למצוא את דרך המלך בין שמירה על זכויותיהם של העובדים המתמזגים לבין העובדים המקוריים, ברור ודורש התייחסות מיוחדת אגב שיתוף 2 ועדי העובדים הקיימים בנוגע לאותן נקודות ממשק שעשויות להשפיע גם עליהם (בעיקר בנושא של מעמדם בהיררכיה הניהולית). זאת ועוד. על 2 הוועדים הנוכחיים להפנים את העובדה שכתוצאה מהמיזוג, נקלטו לבנק הבינלאומי עובדים, שלעת הזו, ייתכן שתנאיהם הכלכליים טובים משלהם, בזכות ההסכם הקיבוצי שייבאו איתם מבנק אוצ"ח. בעיה זו אמורה לבוא על פתרונה לא על חשבון קיצוץ או מניעת זכויותיהם של עובדי בנק אוצ"ח לשעבר, כי אם ע"י הסכם קיבוצי חדש שיקבע מנגנוני איזון ו"יישור קו", כפי שהמבקשים כינו זאת.
8. משהיכרנו במעמדו של ועד עובדי בנק אוצ"ח ובזכותו (וחובתו) להמשיך ולייצג נאמנה את שולחיו עד להשלמת הליך ההטמעה, אנו דוחים את טענת המשיב, לפיה הוא אינו יכול להעביר לעת הזו את דמי הוועד אל ועד עובדי בנק אוצ"ח (סעיף 7.3.2 לסיכומי המשיב). למען הסר ספק, אך מבלי לגרוע מן האמור לעיל, אנו דוחים את טענת המבקשים, לפיה מדובר ב"שליחת יד" לכספי העובדים. נציין בהקשר זה, כי ככל שדמי הוועד אכן הועברו ע"י המשיב לחשבון נפרד ויעודי, אנו מורים לו ליתן לחברי הוועד הנוכחיים, גישה לחשבון זה ולכספים המצויים בו על מנת שניתן יהיה ליישם ללא הפרעה את כל התנאים הכלכליים הנובעים מההסכמים הקיבוציים, שכאמור ממשיכים לחול על עובדי בנק אוצ"ח לשעבר מכוחו של סעיף 18 לחוק.

לשאלת סעיפים 18 ו- 23 לחוק

1. כידוע, ההסכם הקיבוצי מבטא אוטונומיה חוזית ומשפטית של צדדים ליחסי עבודה לקבוע כללים ונורמות במקום העבודה וסעיף 18 לחוק קובע, כי בעת מעבר מפעל מיד ליד או מיזוגו למפעל אחר, יראו את המעסיק החדש כמעסיק שחל עליו ההסכם הקיבוצי.
2. סעיף 23 לחוק קובע, כי מקום בו חלים על עובד יותר מהסכם קיבוצי אחד, הולכים אחר הוראה שהיא לטובת העובד; ברקע הדברים, קיימת הוראת סעיף 20 לחוק, לפיה זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לוויתור.
3. לשון אחר, כפי שנפסק בפרשת בנק המזרחי (עס"ק 70/05 ארגון עובדי בנק המזרחי המאוחד נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (ניתן ביום 15.11.2005 ופורסם במאגרים המקוונים. להלן – פרשת בנק מזרחי), המצב המשפטי לכאורה לאחר המיזוג הוא כי על עובדי המפעל המתמזג חלות לכאורה 2 מערכות הסכמים, וזאת מכוח סעיף 23 לחוק, וזאת כל עוד לא נחתם הסכם קיבוצי חדש.
4. אשר לענייננו, נקדים ונציין, כי בדומה למשיב, אנו סבורים כי הדיון בנוגע לזיקה בין סעיפים 18 ו- 23 לחוק מיותר במקרה זה, ולהלן נפרט טעמינו.
5. בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק, ההסכם הקיבוצי שחל על עובדי בנק אוצ"ח עד למועד המיזוג, ממשיך לחול ולמעשה "מיובא" למערכת היחסים הקיבוצית הקיימת בבנק הבינלאומי. המבקשים טוענים זאת, המשיב טוען זאת וכך החוק קובע.
6. לפיכך, אנו פוסקים את המובן מאליו: על הבנק הבינלאומי לכבד את ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי בנק אוצ"ח ערב המיזוג, כל עוד לא נכרת הסכם קיבוצי אחר, ובכלל זה התנאים הכלכליים השונים הנובעים מהם, אשר חלקם פורטו בסעיפים 103 עד 114 בסיכומי המבקשים.

לשאלת מעמדם של עובדי בנק אוצ"ח

1. האם מכך נובע, שמקום בו קיימת אי התאמה בין הוראות ההסכם הקיבוצי המיובא לבין המבנה הארגוני והניהולי הקיים בבנק הבינלאומי, נדרש האחרון לשנות סדרי עולם אצלו? התשובה לכך שלילית, ונבהיר.
2. שעה שעסקינן בשילובם במערך הארגוני והניהולי של הבנק הקולט, אין מנוס משילובם של עובדי בנק אוצ"ח לשעבר במערך הארגוני והניהולי הקיים של הבנק הבינלאומי שקלט אותם. היות המבנה הארגוני והניהולי בבנק הבינלאומי שונה מזה שהיה קיים בבנק אוצ"ח, אינו מהווה "סתירה", באופן שמצריך פנייה ויישום של סעיף 23 לחוק. כל תוצאה אחרת תוביל לכאוס ארגוני וכלכלי בכל מפעל קולט בהליך של מיזוג.
3. ברי, כי במסגרת הליך של מיזוג, אין מנוס ממצבים בהם לא תתאפשר התאמה מוחלטת בין תפקיד או תואר שעובד נשא במפעל שמוזג למסגרת הארגונית החדשה אליה הוא נקלט לאחר המיזוג, ולא מן הנמנע, כי פעמים רבות הדבר יבוא לידי ביטוי בפגיעה בהגדרת תפקידו, וממילא באופק קידומו.
4. הצדק עם המבקשים הטוענים, כי במסגרת ההסכמים הקיבוציים שמלווים אותם אל המפעל הקולט, חלות הוראות כגון: שבשום מקרה לא יגרום השינוי במבנה הארגוני פגיעה בשכרו, תנאי עבודתו ומעמדו של העובד; שיימצא פתרון תעסוקתי מתאים לעובדים שמשרותיהם ישולבו, תוך שמירה על שכרם, מעמד ואופק קידומם ושהעברת הפעילות לחברת האם לא תפגע בתנאי עבודתם, מעמדם ואופק קידומם (סעיף 28 לסיכומי המבקשים).
5. מוכנים אנו לקבל את טענת המבקשים, כי במקרה שלפנינו, מעמדם של 119 עובדים, שהוגדרו בבנק אוצ"ח כמורשי חתימה (88 עובדים) ועובדים בדרג הניהולי (31), נפגע שעה שבמסגרת המערך הארגוני והניהולי בבנק הבינלאומי, הם לא נקלטו עם מעמדם זה.
6. משהיכרנו בכך שקיימת פגיעה (בלתי נמנעת) באותם עובדים, השאלה בה עלינו להכריע היא מהי התרופה המתאימה לכך? האם, כטענת המבקשים, המענה הנכון הוא פסק דין, שכופה על הבנק הבינלאומי להעניק לאותם עובדים את אותו מעמד בדיוק, כבעבר (ונזכיר, למען הסר ספק, כי אין מחלוקת כי שכרם ויתר תנאי עבודתם הכלכליים, לא נפגעו), או שמא הפתרון צריך להימצא באמצעות משא ומתן בין הארגון המייצג לבין הנהלת המשיב, בניסיון למצוא פתרון תעסוקתי הולם לאותם עובדים, הצעת מסלולי פרישה מתגמלים, או כל פתרון ראוי אחר שיושג בהסכמה?
7. אנו סבורים, כי הצדק בעניין זה עם המשיב וכי אין לכפות על הבנק הבינלאומי לשמר באופן אוטומטי וללא כל שיקול דעת את הסטאטוס הניהולי או המקצועי של עובדי בנק אוצ"ח לשעבר כמנהלים/מורשיי חתימה. נבהיר.
8. מקובלת עלינו בהקשר זה טענת המשיב, כי מעבר לסוגיית הפררוגטיבה הניהולית השמורה לו, והיות תפקידים אלה (ניהול והרשאה לחתום בשם הבנק) תפקידי אמון, יש לשקול את הדברים בראייה רחבה שלוקחת בחשבון גם את עובדי הבנק הבינלאומי הקיימים ואת הצורך הברור של הבנק הקולט להמשיך ולהתנהל באופן שתואם את מדיניות מנהליו (סעיף 5.2.7 לסיכומי המשיב).
9. דעתנו כדעת המשיב, כי מעמד של מנהל או בעל זכות חתימה אינו יכול להיחשב כשלעצמו כהוראה אישית המיובאת לבנק הבינלאומי תחת כנפי סעיף 18 לחוק, ובמה דברים אמורים?
10. טענת הבנק הבינלאומי, כי לאור אופיו, מעמד מנהל/מורשה חתימה הוא תולדה של הפעלת שיקול דעת מקצועי וניהולי, לא נסתרה ע"י המבקשים ואנו סבורים, כי מפעל קולט רשאי, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית שלו, להפעיל שיקול דעת אחר מזה שהופעל במפעל שהתמזג, כל עוד שיקול הדעת הוא ענייני ושוויוני.
11. יש לזכור כי בניגוד למפעל המתמזג, המפעל הקולט אינו נדרש במסגרת הליך המיזוג לשנות את ההיררכיה הארגונית או הניהולית שלו, וכאמור לעיל, כל אימת שאחת מתוצאות המיזוג היא פגיעה במעמדם של העובדים שנקלטו, יש לטפל בכך באופן פרטני ובאמצעות הכלים המקובלים של משא ומתן או מנגנון פיצוי כזה או אחר. מקובלת עלינו בהקשר זה טענת המשיב, לפיה מעמד של מנהל או מורשה חתימה, אינו מושג אחיד במובן זה, שכל ארגון בנקאי קובע את הכללים המתאימים לו ואת הקריטריונים שהוא רואה לנכון לצורך הענקת מעמד זה לעובדיו.
12. יתרה מכך, ברי כי לא ניתן להעתיק את המבנה הניהולי של בנק אוצ"ח לתבנית הניהולית הקיימת בבנק הבינלאומי, ולו בשל העובדה הפרוזאית שמדובר בארגונים שונים, שלא קיימת ביניהם זהות במבנה הניהולי (מספר מחלקות, מבנה מחלקות אלה וכיוצא בכך)'.
13. כאמור לעיל, הפגיעה בחלק מהעובדים של המפעל המתמזג היא כמעט תמיד בלתי נמנעת, ודרך הטיפול בה, אינה באמצעות כפיית המבנה הארגוני והניהולי של המפעל המתמזג על המפעל הקולט.
14. סיכומו של דבר – דרישת המבקשים ליתן פסק דין המחייב את הבנק הבינלאומי לשמר את המעמד של מנהל/מורשה חתימה לכל אותם עובדים מקרב עובדי בנק אוצ"ח לשעבר – נדחית.

מסירת פרטים ומידע

1. בסיכומיו, טען הבנק הבינלאומי, כי התנאי היחיד שהוא מציב למסירת המידע המבוקש בנוגע לתנאי עבודה ותנאי שכר של כלל עובדיו לידי נציגי המבקשים, הוא כי אלה יקדימו ויחתמו על הצהרת סודיות.
2. משלא הובע כל טעם אחר ולמעשה, הבנק הבינלאומי לא התכחש לעצם החובה למסור נתונים אלה, אנו סבורים כי מדובר בדרישה לגיטימית ועל כן, פוסקים, כי המשיב יעביר את הנתונים הנ"ל לכלכלני המבקשים רק בכפוף לחתימתם של האחרונים על טופס הצהרת סודיות.

אחרית דבר

1. לאור כל האמור לעיל, אנו פוסקים כדלקמן:
   1. כל ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי בנק אוצ"ח לשעבר – שרירים וקיימים ויש לכבדם ככתבם וכלשונם, וזאת מכוח סעיף 18 לחוק;
   2. כל עוד לא הסתיימה תקופת האכשרה ולא הושלם הליך הטמעתם של כל עובדי בנק אוצ"ח לשעבר, לוועד עובדי בנק אוצ"ח הסמכות להמשיך ולייצג את שולחיו, כפי שעשה עד היום, לרבות זכותו כמייצגם, לקבל גישה לכספים המיועדים להם;
   3. לוועד עובדי בנק אוצ"ח ולכלכלנים מטעמו הזכות לקבל מידע ונתונים כלכליים, בכפוף לחתימה על הצהרת סודיות;
   4. מעצם טיבו וטבעו, המעמד של מנהל/מורשה חתימה אינו חוסה תחת הוראות סעיף 18 לחוק, ואינו מיובא באופן אוטומטי בדומה לזכויות כלכליות טהורות. על הצדדים לנהל מו"מ ביניהם בנוגע למציאת פתרון תעסוקתי הולם (או כל פתרון מוסכם אחר) ביחס לכל עובד בנק אוצ"ח לשעבר שנמנה על הקבוצה של 119 עובדים שמעמדם נפגע.
2. בשל האנומליה הקיימת לעת הזו מחמת "ריבוי ועדים" והקשיים שהדבר מערים על התנהלותו היומיומית של הבנק הבינלאומי, מעבר לעובדה שהדבר יוצר בידול והפרדה בין העובדים הוותיקים לבין אלה שנקלטו, על הצדדים לנהל משא ומתן קדחתני על מנת להביא את תקופת האכשרה לסיומה במהירות האפשרית תוך חתירה לחתימה על הסכם קיבוצי שמאזן את זכויותיהם ומעמדם של כלל עובדי הבנק הבילאומי, ובכללם עובדי בנק אוצ"ח לשעבר.
3. כמקובל בהליכים מסוג זה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' חשוון תש"פ, (05 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.